נקבת אלפא: סופשבוע באלפא מיטו 900 סמ"ק TwinAir ידנית

[MiKa_P]

לפני כשבוע קיבלה את פניי הודעה פרטית משמחת מאוד מהנהלת הפורום: סמל"ת בחרה לצ'פר את אחד הכותבים הקבועים במיטו חדשה לסופשבוע, ולאחר בחינה מדוקדקת ("מי רוצה?" -"אני!" -"קיבלת") נבחרתי להניח ידיי על המיטו ואז לרוץ ולספר.

 

המיטו החדשה שקיבלתי לידיי היא יצור כלאיים מעניין. היא מאוד מרווחת, אבל בעלת 3 דלתות בלבד, מציעה תא מטען מכובד מאוד, אבל המושב האחורי מאוד לא מזמין לשהייה על בסיס קבוע, מאובזרת להפליא גם בגרסת הבסיס, אבל בכל זאת חוטאת בתחושה פלסטיקית זולה וקודרת משהו בסביבת הנוסעים שלה, והכי מעניין: היא נראית ונשמעת כמו איטלקיה חמה, אבל מגיעה עם מנוע 900 סמ"ק ו-2 צילינדרים בלבד, אותו המנוע שפיאט 500 קיבלה, רק שבמיטו הוא מצ'ופר ב-20 סוסים נוספים.

אבל לפני שנגיע לפרטים הטכניים, בואו נסתכל בקומקום.

 

 

מחוץ לסוכנות של סמל"ת חיכו כמה וכמה מיטו, בכמה צבעים. הראשונה שתפסה לי את המבט היתה אחת אדומה, "אדום קופידון" הם קוראים לה, ולא לחינם- היא מכוונת ישר ללב. כשהנציג שחיכה לי הוביל אותי בדיוק אליה, כמעט ולא התאפקתי מלקפוץ בריקוד קטן של שמחה.

 

(לחיצה על התמונה תפתח אותה בגרסה מוגדלת, מה שמאוד מומלץ לעשות)

 

 

בואו באמת נדבר לרגע על המראה החיצוני של המיטו.

אני חושבת שעד היום ראיתי אולי 2 כאלה נוסעות על הכביש, מה שהופך אותה מיד לייחודית בנוף. עם זאת, המראה החיצוני שלה עדיין לא "יושב" לי בשום משבצת. מצד אחד יש לה קוים ספורטיביים ופרונט אלפא קלאסי, מצד שני הפנסים העגולים האלה מאחור, והפנסים הקדמיים שנראים קצת כמו כבשה בוהה, הופכים אותה למשהו שכמעט ואפשר לחטוא ולהגיד עליו "חמוד". הג'ולייטה, למשל, מרשימה בהרבה בעיניי.

 

 

קצת נתונים טכניים:

המיטו שבדקתי מצויידת במנוע טורבו בנזין 0.9 TwinAir, גיר ידני בעל 6 הילוכים, מערכת STOP&START שניתנת לביטול, ומערכת נהיגה שבאלפא קוראים לה D.N.A, ראשי תיבות של 3 מצבי נהיגה: "דיינאמיק" (או ספורט), "נורמל" (מצב רגיל) ומצב שלישי לתנאי מזג אוויר קשים כמו גשם ושלג, שבארץ כנראה וכמעט לא יהיה בשימוש. מעבר בין המצבים משפיע על המומנט, כ"ס, הטורבו וגם על מצב המתלים.

במצב רגיל, למשל, המיטו תספק 98 כ"ס עם מומנט של 12.2 קג"מ ב1750 סל"ד.

במצב "דיינאמיק", כמה סוסונים נוספים מוכנסים לאורווה, והמיטו מציעה 105 כ"ס, עם מומנט של 14.8 קג"מ ב2000 סל"ד. המתלים במצב הזה מתקשחים מאוד, ואל זה עוד אחזור בהמשך.

הטורבו נפתח ב1800 סל"ד ונסגר ב5500, ובאופן כללי המיטו חיה רוב הזמן בטווח שבין 3000 ל4000 סל"ד, ולא נשמעת מתאמצת במיוחד. גם לנקודה הזו עוד אחזור.

 

 

 

רשמים ראשונים:

 

כשנכנסים למיטו, העולם שבחוץ מצטמצם ומתכווץ. המיטו מצויידת בחלון אחורי צר, 2 חלונות צד אחוריים שהם לא יותר מחרכים קטנים, שאינם נפתחים כלל, וחלון קדמי משופע מאוד ורחוק מאוד מהנהג. תחושת הקלסטרופוביה מופגת אך ורק בזכות חלונות הצד הקדמיים שהם גדולים וארוכים מאוד, הודות למבנה הרכב.

מראות הצד גם הן גדולות מאוד ומספקות שדה ראייה רחב שמחפה לחלוטין על שדה הראייה המצומצם מהחלון האחורי.

המיטו שקיבלתי הגיעה ברמת הגימור הנמוכה ביותר- Zagato- שההבדלים בינה ובין הגרסה היותר מאובזרת לדגם הזה, Massimo, מסתכמים במשענת יד, גוון מושבים משולב ב-2 צבעים, חישוקי סגסוגת וחלונות אחוריים כהים בגרסה המאובזרת. הבדלים שיכולים להיות זניחים עבור הקונה החסכן, אבל בהחלט אפשר לציין שגוון הריפוד השחור האחיד בגרסה הנמוכה יותר גורם לתא הנוסעים להיראות קודר מאוד.

מבחינת איכות חומרים אפשר לציין שהכל מרגיש בנוי היטב וסולידי, אבל מרגיש ספרטני בגימור הדלתות, והדשבורד נראה ומרגיש פלסטיקי חלול ופשוט. המזגן מיכני, עם פידבקים נעימים מכפתורי הסיבוב. יש מגירת איחסון קטנה וסגורה מצידו השמאלי של ההגה, עוד מדף איחסון קטן מתחת למזגן ומאחורי ידית ההילוכים, ותא כפפות שמספיק לאיחסון ספר הרכב והרשיונות ותו לא.

מחזיק לכוס יחידה נמצא בין מושב הנהג למושב הנוסע, ולידו גם שקע ה USB וה AUX של המערכת, כך שאם חיברתם את הסלולרי שלכם לשם, תצטרכו להכריע בינו ובין כוס הקפה שהנחתם שם.

המערכת היא ה uConnect המוכרת של אלפא, הכוללת גם דיבורית מובנית ויכולה לנגן שירים מתוך הסלולרי שלכם בחיבור בלותות' בלבד (כך שיש מקום לכוס הקפה לשבת בשלווה במקומה...) וגם מציגה את שם איש הקשר בשיחה נכנסת- בתנאי שהוא כתוב באנגלית. ביצעתי שיחה אחת מהמערכת, ואיכות השמע היתה טובה עבור שני הצדדים.

בידוד הרעשים בתוך המיטו מצויין, עם מעט רעשי רוח שמתחילים להישמע באיזור ה120 קמ"ש. עם 6 רמקולים מאוד איכותיים, אין בכלל סיבה לשמוע אותם.

לוח המחוונים מצוייד במחשב דרך מפורט מאוד, שמציג צריכת דלק ממוצעת- כללית ועבור TRIP נוכחי, ק"מ כלליים ועבור TRIP נוכחי, זמן הנסיעה ברכב, טמפ' בחוץ, וגם מסך שמציין כמה ק"מ עוד נותרו לפני שהדלק ייגמר (חיווי מעניין, אבל לא מדוייק בעליל).

בת הזוג, שליוותה אותי במבחן הזה לאורך כל השבת ושימשה כ"שוטר הרע", טענה שהצבע האדום של תאורת המחוונים היא מסיחת דעת בשעות הלילה, לא נעימה לעין ואף מעט מיושנת לטעמה. אני מסכימה עם העובדה שהתאורה מעט מסנוורת מדי בלילה, אבל לא התעסקתי בלמצוא איך (ואם) אפשר להנמיך אותה קצת. אני מאמינה שאפשר. אני אהבתי את השילוב של תאורה אדומה ברכב אדום, וגם כנראה בגלל שהיא מפיגה קצת את השחור-שחור הזה של תא הנוסעים.

 

(שחור זה השחור החדש)

 

(לוח המחוונים המואר בלילה, עם תצוגת הטורבו הגודש)

 

 

שני המושבים הקדמיים במיטו מצויידים במנגנון קיפול מהיר של המושב לטובת כניסה למושב האחורי. עם זאת, הם מקפלים את הגב בלבד, ולא לוקחים את כל המושב קדימה. נוח מאוד למי שרוצה לזרוק תיק ומעיל למושב האחורי, מאוד לא נוח למי שמתכנן לזרוק לשם אנשים נוספים על בסיס קבוע. מי שכבר יישב במושב האחורי יזכה למרווח רגליים סביר, בתלות בגובה הנהג והנוסע שלידו (במקרה שלי מדובר על 2 בחורות שמתחילות מ180 ס"מ וצפונה), ואף בשקע צידי שמוקדש, איך לא, לכוס הקפה ההכרחית.

מה שהוא לא יזכה לו זה אוויר, אור יום או נוף ראוי כלשהו, שכן החלונות האחוריים קטנים, ממוקמים גבוה, ואינם נפתחים כלל.

 

ההגה מתכוונן למעלה-למטה וקדימה-אחורה בלבד. אני התקשיתי למצוא מיקום מתאים עבורו, שכן ברגע שהגבהתי אותו כדי שלא יתנגש לי ברגליים, גיליתי שהוא מסתיר לי חצי מלוח המחוונים. הפשרה היתה למקם אותו קצת יותר נמוך ולהגביה מעט את הכסא. הכסא, אגב, מצוייד בשלל ידיות לכיוון, שמפוזרות עליו בכל מיני מיקומים לא בהכרח טריוויאליים, ואני די בטוחה שלא ניסיתי את כולן, אבל מאוד בטוחה שאם הרכב היה נשאר אצלי עוד קצת, הייתי חייבת להעביר איתו סשן כיוונים נוסף, כי תנוחת הישיבה לא הרגישה לי נכונה עד הסוף. אגב, בין שלל הידיות והמנופים, מסתתרת גלגלת פשוטה שבעזרתה מכוונים את זוית גב המושב. אנכרוניסטי משהו.

 

(ברוכים הבאים לצינוק, מואה אה אה...)

 

יאללה, מתניעים:

 

הדבר הראשון ששמים לב אליו עם ההתנעה של הרכב הוא שהיא מאוד שקטה וללא רעידות מורגשות. עם תחילת הנסיעה, ובמהירות נמוכה מאוד, העובדה שמתחת למכסה המנוע פועלים 2 צילינדרים בלבד מתגלה במערומיה בצורת תקתוקים לא סקסיים בעליל, שהולכים ונעלמים לתוך המיית המנוע ככל שהמהירות גוברת. לא משהו שמפריע מאוד, ומתרגלים לזה במהירות, אבל צריך גם להתרגל להערות של "יש לך רעש מוזר מהמנוע" כשבאים לאסוף אנשים...

 

על מנת לנצל את הרכב במגוון גדול של כבישים וחוויות נהיגה, התייעצתי עם בת הזוג והנוסעת המתמידה לאן כדאי לנסוע. בשישי בערב החלטנו על סרט ב"יס פלאנט" בראשל"צ וארוחת ערב בת"א, כדי להתנסות גם בכביש מהיר וגם בכניסה למרכז ת"א.

תחילת הנסיעה התנהלה במצב "נורמל", והדבר הראשון ששמנו לב אליו היה שהרכב די "כבד" ביציאה מרמזורים. ההילוכים קצרים, מה שמחייב "בחישה" די מהירה בהילוכים, אבל המיטו מרגישה כמו סוס עייף שלא מגיב לדירבונים.

"אוקיי", אמרתי לה, "בואי נראה מה יש לך לתת במצב ספורט".

עם המעבר למצב "דיינאמיק", התצוגה במחשב הדרך מתחלפת למד גדישה של הטורבו. גם מצב הרוח המהורהר מתחלף מהר מאוד בחיוכים מאוזן עד אוזן.

המיטו במצב "דיינאמיק" היא ממתק קטן על סטרואידים. ההילוכים הקצרים-ממילא הופכים קצרים עוד יותר, הטורבו מתחיל לגדוש בגרגור ממכר שהוא מוזיקה לאוזניים, ודוושת הגז מספקת כח זמין ברוחב לב.

אחרי נסיעה אחת במצב הזה, לא תרצו לנסוע בשום מצב אחר. הפעמים היחידות שבהן חזרתי למצב "נורמל" היו בעמידה בפקקים.

 

 

 

עכבר העיר

בנסיעה על איילון, הדינאמיות והזריזות המדהימה של המיטו הפכו כל עקיפה לעניין פשוט מאוד, בעיקר עד הילוך רביעי. הגרגור של הטורבו והתגובות של הרכב הדביקו לי חיוך ענק על הפרצוף.

הדינאמיות הזו באה לרועץ ביציאה מרמזורים, שם צריך להעביר הילוכים כמו שומאכר כדי לשמור על המומנט של המיטו, אבל בתמורה מקבלים רכב שבשום אופן לא יעכב את התנועה. עם זאת, ההילוך החמישי ובעיקר השישי התגלו כהילוכי שיוט מובהקים ונטולי כל כח כמעט, המיטו נשארת שם באפיסת כוחות.

 

דבר נוסף שבולט במצב "דיינאמיק" הוא הקשיחות של המתלים.

קודם כל, ולמען הסדר הטוב, אציין שגם במצב רגיל המתלים של המיטו לא מצטיינים ברכות ובבליעת זעזועים. במצב דיינאמיק הקשיחות הזו עולה דרגה, והנוסעים ברכב מוצאים את עצמם בטלטלות וקפיצות שלפרקים אף כמעט בלתי נסבלות. העזר שכנגדי אף ציינה באיזשהו שלב שהיא לא מצליחה לשלוח SMS בטלפון שלה כי עם כל הקפיצות היא לא מצליחה להקליד כמו שצריך על האותיות. אז כוח יש, אבל צריך לשלם עליו בנוחות.

 

במרכז ת"א המיטו התנהגה למופת. מכבה את עצמה ברמזורים, נדלקת מייד, משתלבת היטב בתנועה וגם ברחובות צרים.

כאן המקום לציין שהמיטו שקיבלתי צויידה בחיישני רוורס בהתקנה מקומית, שהצג שלהם הותקן בחלקה העליון של השמשה האחורית, מה שמחייב (וטוב שכך) את הנהג להסתכל אחורה בשעת נסיעה לאחור. עם זאת, החיישן הזה היה מציק מאוד. ההתראה שלו היתה מאוד לא רציפה- לפעמים הוא התריע כבר במטר וחצי, לפעמים ישר ב 60 ס"מ, ובין ההתרעות יש קפיצות שבהן לא ברור מה המרחק. היתה גם תופעה מוזרה, שבמרחק של 50-70 ס"מ מהרכב שמאחור הצג התחיל להתחרפן בצפצופים ובתצוגה שקופצת מ72 ל65 ל-84, פעם מימין, פעם משמאל... ממש קקופוניה שלמה ולא נעימה.

לדעתי חיישן רוורס הוא לא הכרחי במיטו, וניתן בהחלט לוותר עליו. הסתדרתי מצויין גם בלי לסמוך עליו, בעיקר בזכות מראות הצד היעילות.

חנייה ברוורס, גם מעט צפופה, התגלתה כלא בעייתית כלל, לנהג יש תחושה טובה של גבולות הרכב, שוב- בעיקר בזכות מראות הצד הגדולות.

 

...ותודה על הדגים

בשבת התלבטנו בין נסיעה לירושלים (בשביל העליות) ולמצפה רמון (בשביל הנסיעה הארוכה והפיתולים של מעלה העצמאות). ירושלים ירדה מהפרק בגלל שאני לא אוהבת להיכנס לעיר ולנסוע בתוכה, ובמצפה רמון כבר היינו פעמיים השנה.

"אני יודעת!", אורו עיניה של הנוסעת המתמידה, "בואי נלך לאכול דגים ב"דג על הדן"!".

אז יצאנו בשבת בבוקר לכיוון קריית שמונה. המיטו במצב "דיינאמיק", וכבר באיזור צומת גהה המצב בלתי נסבל כמעט מבחינת טלטולים וקפיצות. אני מסרבת לוותר על הצליל של הטורבו, ואנחנו חושקות שיניים ולאט לאט מתרגלות למצב (וכן, ניתן בהחלט להתרגל).

ניצלנו את ההזדמנות לעבור בנתניה ולהשוויץ קצת בפני המשפחה. אמא שלי, ששמעה כבר יום קודם על המכונית שקיבלתי, חיכתה לנו בקוצר רוח, וקיבלה את פני המיטו בקריאות "וואי וואי ואי... איזו יפה! כזו מכונית אני רוצה!". מצד שני, היא נוטה להגיד על זה על כל מכונית אדומה כמעט...

האחים, כל אחד ואחת בשלב הריון וילדים כזה או אחר, התייחסו למיטו כמו לנרות חנוכה- לראותה בלבד. רכב בלי דלת רביעית ומעלה הוא מחוץ לתחום בשבילם לפחות ל-17 שנה הקרובות. כששמעו כמה היא עולה, עברו לתגובות ישראליות טיפוסיות: "מה?! במחיר הזה אפשר לקנות יונדאי וולוסטר!". בשלב הזה חזרתי להרהר באפשרות שאני מאומצת.

אחרי סשן צילומים (אמא שלי ליד המיטו, בתוך המיטו, מאחורי המיטו, מעל המיטו...) המשכנו בדרכינו צפונה.

כביש החוף מעמת אותנו כמעט מייד עם תאונת דרכים שגורמת לפקק תנועה מכובד. מערכת הסטארט&סטופ נכנסת לפעולה בעצירה הראשונה, אבל אח"כ מזהה שאנחנו בזחילה איטית ומשאירה את המנוע פועל. המזגן, אגב, ממשיך לעבוד גם כשהמנוע כבוי.

מצב "דיינאמיק" פחות נוח להתנהלות בפקק, מכיוון שהוא גורם להתקדמות בצורת "קפיצות" מהמקום ופחות ע"י זחילה מדודה, אז חזרנו בינתיים למצב רגיל.

 

אחרי הפקק, השתרעו לפנינו כבישים ארוכים עם אפשרות לבחון את המיטו במהירויות קצת יותר גבוהות. המיטו שקיבלתי צויידה גם באיתוראן עם גלאי מכמונות, שמתריע על מצלמות מהירות ומצלמות רמזור. ההתראה קצרה כאשר נוסעים במהירות המותרת, והולכת והופכת לנודניקית ובלתי נעימה כשנמצאים מעל המהירות המותרת וקרוב למצלמה, ובאופן כללי התגלתה כיעילה ומדוייקת מאוד. ובמיטו אף הכרחית. על אף שהמפרט שלה מעניק לה מהירות מירבית של 184 קמ"ש, לוח המחוונים של המיטו מציג מד מהירות בעל שנתות עד 260 קמ"ש. זה הופך את הלוח לצפוף מאוד, כך שבמהירות של 100 קמ"ש מחט המהירות נמצאת במיקום שברכבים אחרים מתאים ל60 קמ"ש, מה שעלול להטעות מבחינה קונספטואלית את מי שרגיל להעריך את המהירות שלו על פי הצצה במיקום המחט, ולא בערך עליו היא מצביעה. במיטו, בלי לשים לב בכלל, מגיעים ל140 קמ"ש שמרגישים בפועל כמו "לא יותר מסביבות 100 קמ"ש". המנוע לא מגמגם, לא מתאמץ ולא מראה סימנים לתשישות. פשוט לא יאומן שמדובר במנוע שבימים טובים יכול לקשט אופנוע.

הנסיעה צפונה, וגם בחזרה, לא נעשתה דרך כביש 6, מסיבות מובנות. כך זכתה המיטו למבחן שמדמה באמת נהיגה מעורבת- כבישים פתוחים, רמזורים, פקקים, פיתולים, עליות וירידות. ההרגשה איתה היתה שהארץ מתקצרת לה מתחת לגלגלים. פשוט הגענו נורא מהר

 

הבלימה במיטו טובה מאוד, אבל ההגה שלה מעט מנותק מדי מהכביש, דבר שפחות שמתי לב אליו בזמן אמת, אבל התחדד לי ברגע שחזרתי ל206 שלי וההגה שלה הרגיש לי פתאום כמו חמאה. המיטו לא מספקת הרבה ביטחון ב"תקיפת" סיבובים, היא לא מרגישה מאוד מהודקת על הסיבוב וזה בפירוש לא היה הכיף שלי איתה. לא איתגרתי אותה ספורטיבית מכך, אני לא נהגת ספורטיבית ולא מיומנת בזה, מה גם שחובב ספורט שזו כוונתו כנראה לא יבחר דוקא במיטו עם המנוע הזה.

 

(בתא המטען, כל מה שסטודנט צריך + מקום לסטודנט עצמו מחזיק באבטיח)

 

 

 

לסיכום:

 

מראה חיצוני:

אולי בגלל שזו האלפא הראשונה שלי, הנהיגה במיטו גורמת קודם כל להרגיש מאוד מיוחדת. שאר הרכבים על הכביש מתבלטים פתאום באפרוריותם ופשטותם חסרת הייחוד. מצד שני, העיצוב שלה נראה לחלוטין לא מזיק, מה שלא מושך תשומת לב שלילית, אבל בהחלט משאיר מדי פעם פיות פעורים של נהגים שלא הבינו מה בדיוק עקף אותם כרגע.

בסעיף העיצוב החיצוני, המיטו קולעת בול לכל מי שרוצה רכב שמצד אחד סוחט התפעלות ומצייר אותו כאנין טעם, אבל מצד שני לא רעשני, בולט ו"ערסי". זאב קטן בעור של כבשה גדולה.

אה, והכבשה הזו נראית מעולה באדום

 

מרחב ועיצוב פנים:

המיטו מאוד מרווחת מבפנים, ככל שמדובר בלא יותר מ-2 אנשים שנוסעים ברכב באופן קבוע. היא מספקת תא מטען גדול יחסית לקטגוריה, שהוא גם עמוק מאוד, על אף העובדה שמתחתיו מסתתר עוד גלגל רזרבי סטנדרטי. למיטו תאי חפצים שימושיים, אם כי מאוד מצומצמים, מושבים נוחים שניתנים לכיוונון ורסטילי מאוד, למרות שלא היה לי פשוט למצוא תנוחת נהיגה נוחה ב100%, ובחזרה מקרית שמונה הגב התחיל לתת את אותותיו כבר במחצית הדרך. אני מאמינה שכיוונון נוסף היה פותר את זה, אבל למחרת בבוקר כבר החזרתי את הרכב, אז לעולם לא אדע את התשובה.

גימור הפנים נראה מוקפד ומהודק אם כי התחושה שלו זולה מעט. הרכב שקט מאוד, עם מערכת סאונד איכותית מאוד וחכמה, עם שליטה בסיסית מההגה. סביבת הנהג דלה בכפתורים וצעצועים מסיחי דעת, כך שהיא ממש לא עמוסה. למיטו נכנסים בשביל לנהוג, לא בשביל לשחק.

 

ברמת הגימור הנמוכה יותר, תא הנוסעים המתקבל שחור משחור וקודר עד מאוד, דבר שיכול להיפתר אולי עם ריפוד בשני גוונים שמציעה רמת הגימור הגבוהה יותר, ולפחות לפי התמונות- חישוקי הסגסוגת ברמת הגימור הגבוהה גם משפרים פלאים את פרופיל הרכב.

דבר אחד שהיה מעט משונה בעיניי במיוחד הוא מנגנון ניקוי החלונות, שם יש פעולה אחת להשפרצת מים על השמשה, ופעולה נפרדת להפעלת מגבים, גם בשמשה הקדמית וגם באחורית. בכל רכב שהכרתי עד היום, השפרצת מים על השמשה לוותה אוטומטית בפעולה של המגבים. עד עכשיו לא הצלחתי להבין למה שמישהו ירצה להשפריץ מים על השמשה ולא לנגב אותה. מה גם שנראה לי שזה עלול לייצר סכנה במקרה של הפעלת השפריצרים בטעות ע"י נהג לא מיומן בשעת נסיעה. עד שמגיבים בפעולה של ניגוב השמשה, הרכב למעשה נוסע ללא שדה ראייה קדימה כמעט בכלל.

 

ביצועים:

במצב "נורמל", המיטו הזו מספקת חוויה שאינה שונה בהרבה מרוב הסופר מיני הקיימות היום בשוק.

הייחוד שלה הוא במצב "דיינאמיק", שמעניק למיטו את הניצוץ שמזכיר מאיזה חלק בעולם היא הגיעה.

גם במצב הספורט היא לא הרכב הכי מהיר על הכביש, אבל במהירויות הביניים היא מספקת כח, צליל ותגובה של ממזרה גדולה. כל אלה נגמרים לאיטם עם הכניסה להילוך חמישי, אבל בשיוט נינוח המיטו שומרת על הקצב בכבוד ובשלווה. אני נהניתי ממנה בעיקר בקו ישר, והרבה פחות בסיבובים.

המיטו תשרת את בעליה בנאמנות גם בהתנהלות איטית בתוך מרכזים עירוניים ובפקקים, וגם בשעיטה מאושרת על כבישים בינעירוניים, שם מומלץ מאוד לשים לב למד המהירות ולנוכחות מצלמות, פן חוויית הנהיגה שלכם תהיה קצרה מהצפוי.

 

לשלילה יצויין רעש התקתוק של הצילינדרים במהירות נמוכה שדורש הסתגלות, וקשיחות המתלים בכל המצבים- בעיקר במצב "דיינאמיק", אבל בהחלט לא רק- שהופכת את הנסיעה לקופצנית ומטלטלת הרבה יותר מדי.

 

צריכת דלק:

את המיטו קיבלתי מהסוכנות עם טנק מלא (עד הסוף, או כמעט עד הסוף) וכ250 ק"מ על השעון. מחשב הדרך מראה שבמהלך הסופ"ש גמענו 511 ק"מ, במהירות ממוצעת של 60 קמ"ש. בחזרה הביתה במוצאי שבת, נדלקה נורת התראת הדלק במרחק של כ20 ק"מ מהבית. מחשב הדרך הראה שאפשר לנסוע עוד 120 ק"מ עד לתדלוק, אז החלטתי שניסע הביתה ללא עצירה ושאתדלק רק למחרת בבוקר. כשהגענו הביתה, המחשב כבר הראה שנותרו לנו רק עוד 50 ק"מ של חסד, מה שאומר שלא מומלץ לסמוך על הערכת המרחק של המחשב.

בבוקר ניגשתי לתדלק. מחשב הדרך הראה צריכה ממוצעת של 13.8 ק"מ לליטר. החישוב שלי, לפי התדלוק בפועל, מראה 13 ק"מ לליטר. מכיוון שלא מסתמכים לא על המחשב ולא על תדלוק יחיד, האמת נמצאת כנראה איפשהו באמצע, ובכל מקרה- רחוקה מאוד מנתוני היצרן. אני מאמינה שהנסיעה במצב "דיינאמיק" גבתה את המחיר שלה, אבל מבחינתי זה מחיר ששווה לשלם. זו לא צריכת דלק איומה, בטח לא יחסית למה שהמיטו הזו מצליחה לייצר מהמנוע הצנום שלה, אבל זו נקודה שצריך לקחת בחשבון.

 

 

 

 

(הו רומיאו, זאת היתה פנטזיה נהדרת...)

 

ביום ראשון בבוקר התנהלתי שוב בפקקים בכניסה לת"א, ומסרתי את המיטו בחזרה לסמל"ת, לא בלי צער. עם כל החסרונות שמצאתי בה, המיטו היא פשוט כיפית, בצורה שאי אפשר להסביר בשום דרך רציונלית.

היא לא מלאה בפאר ובהדר הפנימי של רכבים בטווח המחיר שלה, הגאדג'טים שלה צנועים ולא מנקרי עיניים, היא לא ספורטיבית באופן מובהק וגם לא חסכונית בדלק באופן מובהק. היא לא שימושית עבור פלח רחב מאוד של האוכלוסיה הישראלית, והעיצוב החיצוני שלה מכוון לחלק מאוד מצומצם מהאוכלוסיה שכבר כן נשארה. בנוסף, מנוע של 900 סמ"ק, גם עם טורבו, נשמע כמו משהו שפיאט 500 יכולה לחיות איתו בשלום, אבל מתאים לאלפא כמו שג'יימס בונד מתאים לגופייה ורודה (לפחות עד ששאר היצרניות יישרו קו, ומנוע קטן ומוגדש יקבל את ההערכה המגיעה לו).

ובכל זאת, המיטו עושה חשק לחזור אליה, עושה חשק להשתיק את הרדיו, ללחוץ על הגז ולהתמכר לגרגור, עושה חשק לקחת אותה לסיבוב ולעצור רק כשנגמר ה"בנזינה".

 

 

למי היא מתאימה?

מיטו 0.9 TwinAir יכולה להתאים כמו כפפה ליד דווקא לפלח שעד היום אלפא לא פנתה אליו בכלל: לצעירות עם אבא עשיר, לנשים מבינות עניין שפיאט 500 היא בחירה המונית ונדושה מדי בשבילן, לנשים מבוגרות שרוצות להגשים חלום בלי להיות מואשמות במשבר גיל ה-50. היא מעין יצור כלאיים שמנסה להעניק משני העולמות: גם רכב שימושי להתנהלות יומיומית עירונית, וגם רכב "פאן" שיידע לנצל כל פיסת כביש פנויה.

היא לא עושה לא את זה ולא את זה בצורה מושלמת, אבל מי שיתאהב בה יסלח לה על הכל.

עריכה אחרונה ב-28 לינואר, 2014 על ידי MiKa_P

[shayy]

כשרון כתיבה בולט!

[Fazer]

מצחיק שפיאט 500 הפכה להיות המכוניות ה"נדושה"

 

(ותלונה להנהלה: איך זה שאני אף פעם לא מקבל רכבי מבחן? pick me! pick me! )

[dorki]

מיכל, אחלה כתיבה עם הרבה כשרון שמוכיחים שעשו נכון אלה שבחרו בך לייצג את הפורום.

הערה קטנה - יחס ההילוכים לא משתנה ולא יכול להשתנות כתלות במצב ה- dna, אלא אם כוונתך הייתה שבמצב הזה נדרשים להחלפות מהירות יותר.

[חולגי]

יופי של כתיבה !

[MiKa_P]

תודה לכולכם

 

dorki, הניסוח שלי בנקודה הזו כנראה לא מובן... כתבתי אי שם בהתחלה שמצב הd.n.a משפיע על מומנט, כ"ס והמתלים. אח"כ, כשכתבתי שההילוכים "מתקצרים", הכוונה היתה באמת שהסל"ד עולה מהר יותר, ולכן מחייב החלפת הילוכים מהירה יותר. תודה על ההבהרה

[stio]

כל הכבוד על הסקירה, וכל הכבוד להנהלת הפורום ולסמל"ת על היוזמה.

נהניתי לקרוא!

[edanj]

בהחלט סקירה מצויינת ומעניינת. המיטו הנ"ל בהחלט מרעננת את הדגם שהמציא קטגוריה משלו וקיים כבר משנת 2008 בשוק. לגבי סמל"ת, הם תמיד היו נדיבים בחלוקת רכבים ועל כך מגיע להם מילה טובה.

[Morfium]

כתבה מעולה, אהבתי את ההתייחסות לגבי כל דבר בצורה מצויינת.

לגבי הרכב עצמו (מעולם לא נהגתי בו), עדיין נראה לי Overpriced, גם במחיר החדש שלו.

לדעתי חבל כי לאלפא יש קהל מעריצים גדול מאד.

[alexk]

אחלה סקירה, נהניתי לקרוא.

את בטוחה שה DNA משנה גם את קשיחות המתלים? במיטו שהיתה לי, ה DNA לא היה משפיע על המתלים בכלל.

[yulianx]

כתיבה מצוינת ועיניינית,מאוד נהנתי לקרוא!

[rafi36]

כל הכבוד !! מזמן לא נהניתי כל כך מלקרוא סקירה על רכב. יש בארץ הרבה כתבי רכב שחייבים לעבור אצלך קורס ! ומילה טובה מגיעה גם לסמל"ת על הכיוון הנכון בו הם בחרו.

[DJI]

כתיבה נהדרת!

[NINJMNKY]

ככה מבחן רכב צריך להיראות.

 

[bar72]

אני מתנצל מראש - אני חושב אחרת... הן לגבי מסקנת המבחן והן לגבי איך הוא צריך להיראות.

 

אני חושב שנקודת המבט שלך מאוד צרה, ועושה מצד אחד קצת עוול לרכב – ומצד שני לעיתים מאדירה אותו, באופן שאינו עקבי (אבל בזה חוטאים גם כתבי רכב מנוסים ). בהערה מוסגרת – נהגתי ברכב ואהבתי אותו, אפילו מאוד, ביחס למה שהוא.

 

נתחיל מהסוף: רכב לנשים בנות 50? Seriously? את מכירה הרבה נשים בנות חמישים שרוצות רכב ידני? אני אפילו לא מכיר הרבה "צעירות עם אבא עשיר" שמוכנות לגיר ידני. הן תלכנה על GTI, A3, אולי A1 אם האבא לא "עשיר" מספיק כדברייך ואם הן רוצות אלפא - שוב, זה כנראה לא יהיה ידני. זה רכב למי שאוהב אלפא, והם בד"כ גברים. יש יחידות סגולה (כמוך) שבאמת מתעניינות ברכב ובסמל שלו, ובסוג הגיר הזה. אם כבר, דווקא גברברים צעירים יתעניינו בו, סטודנטים עובדים למשל, או "ילדים לאבא עשיר" כדברייך, ואולי אפילו משפחות כרכב שני. יש פה בפורום מנהל סניף בנק שנוהג בריו ידנית מכל מיני טעמים, ואולי עבורו זה דווקא פתרון לא רע, כי הוא חובב רכבים.

 

"היא לא מלאה בפאר ובהדר הפנימי של רכבים בטווח המחיר שלה"? איזה רכב ב- 120,000 ומטה, שלדעתך יקלע לטעמן של נשים (מבוססות) בנות 50, כן מלא בפאר? ואיזה רכב בתקציב הזה כן "ספורטיבי באופן מובהק"? את גם כותבת שהמנוע לא מתאים לרכב. מצד שני, את כותבת: "בלי לשים לב בכלל, מגיעים ל140 קמ"ש שמרגישים בפועל כמו "לא יותר מסביבות 100 קמ"ש". המנוע לא מגמגם, לא מתאמץ ולא מראה סימנים לתשישות". איילת, אולי תחליטי? (זה מתוכנית טלוויזיה לילדים, למי שלא מכיר...)

 

ואגב, "גרגור"? לא מדובר באיזה V6, והוא לא ממש ספורטיבי, אבל הוא מאוד חמוד ומנגיש את המותג לצעירים/מבוגרים שלא פוחדים מגיר ידני. הוא נראה טוב, ואם הוא יזיז קצת קהל מהוולוסטר הפרח'ית משהו – כבר טוב

 

אני חייב לציין שלא התכוונתי "לרדת" על הכתיבה שלך, שדווקא משעשעת לפרקים, אפילו שככה זה יצא, אז אעצור כאן. אני חושב שהכתיבה מבולבלת מאוד, ושהיא עושה קצת עוול לרכב, בין היתר משום שכתבת מנקודת מבט לא אחידה. לא נורא, משתפרים עם הניסיון

 

[ואגב, דווקא המערכת היא חידוש חשוב, וממש ממש לא "המערכת המוכרת של אלפא"]

עריכה אחרונה ב-28 לינואר, 2014 על ידי bar72