סיכום טיול במערב קנדה - וונקובר, הרי הרוקי ועד קלגרי, והאי וונקובר. בתוספת הגיגים.

[Doc Slow]

הפוסט התעכב בשל מחיובותי למולדת (מילואים).

 

חלק ראשון -- תל-אביב עד וונוקבר // קרייזלר 300

 

אחרי התלבטות של שנתיים החלטתנו שבשלה השעה לבקר את אחי שגר לט אי שם במערב קנדה ועל הדרך לעשות טיול משפחתי "גדול". מחמת משך הטיסה ועלותה, הוחלט על משך טיול ארוך למדי (כ-3 שבועות) יחסית לגיל המטיילים (תינוקת בת שנה וילד בן שבע).

 

למי שלא יודע - אין טיסות ישירות בין ישראל לוונקובר ולכן הרע במיעוטו הוא טיסה עם תחנת עצירה אחת. הזמנה של כרטיסים כחצי שנה מראש מוזילה מעט את העלויות ומאפשרת בחירת מקומות נוחים יחסית במטוסים.

חברת התעופה שבה בחרנו הייתה British Airways (תחנת עצירה כמובן בלונדון). לציין שהשירות שקיבלנו היה טוב, עם המון סבלנות לצרכים "המיוחדים" של הנוסעים הצעירים. למרבה הצער המטוס בקו לונדון-ונקובר היה 747 מעט מיושן, רועש ורועד. למי מבין הקוראים שטרם טס עם תינוקות - שיתכונן לטיסה מלאת פעילות ודלה בשעות מנוחה.

 

המעברים בביטחון בשדות התעופה מאוד מסורבלים עם עגלה והמון תיקי יד, אבל אנשי הביטחון היו כמעט תמיד מלאי סבלנות. חשוב לזכור שעם עגלת תינוק ועם ילדים קטנים בכלל אתה חייב להגיע לשער מוקדם ואתה גם תהיה בקבוצה שעולה ראשונה למטוס (לרוב בשלב מוקדם כעשר דקות לפני פתיחת השער לשאר הנוסעים), זה מאוד מועיל עם ארגון שלל תיקי היד שהמטוס עדיין ריק מנוסעים.

 

עצירת ביניים בהית'רו - שדה תעופה ענק, מנוכר ולא מאוד נוח למי שנאלץ לשרוף כמה שעות בדיוטי-פרי. המחירים מזוויעים ומוציאים כל חשק לקנות. הילד היה שקוע בטאבלט והתינוקת, תודה לאל, ישנה רוב הזמן.

עוד 9.5 שעות מעל צפון האטלנטי, גרינלנד וצפון קנדה וגלגלי הג'מבו נוגעים במסלול בוונקובר. יום מטורף שהתחיל לפנות בוקר בישראל ונגמר עם שקיעת החמה במרחק של מעט יותר מעשרת אלפים ק"מ.

 

החניונים של חברות השכרת הרכב בוונקובר נמצאים מול אולם הנכנסים וכוללים נציגות של 3-4 חברות גדולות. כצפוי במגרש השכרת רכב בעיר צפ' אמריקאית גדולה, החניון מלא במכוניות גדולות ומאובזרות ממיטב התוצרת המקומית. בנוסף ניתן למצוא דייהולטים כמכוניות בסיס, יונדאי וולוסטר טורבו(!), יונדאי ג'נסיס כמכונית פרימיום (כמעט ושכרתי כזאת) וכמה וולבו ו-BMW. מדהים לראות שרבות מהמכוניות מגיעות עם אבזור אופציונלי רב, בשונה לחלוטין מהמצב בשוק ההשכרה הישראלי. במיוחד הופתעתי לראות פורד פיוז'ן בגרסת הטורבו עם ההנעה הכפולה, מושבי עור וחלון בגג שמושכרות "כרכב בינוני" אצל חלק מהחברות.

חובבי הגג הפתוח ישמחו לראות מוסטנגים (כולל כמה 5.0GT) וקאמרו. אצל אוויס תמצאו גם כמה קרייזלר 200 קצוצות גג.

הרכב שחיכה לנו היה קרייזלר 300C שמלבד האבזור המאוד עשיר בגרסה זאת גם כלל את מנוע ה-V8 של החברה וגג שמש פנורמי.

 

קרייזלר 300

אשתי לא אהבה את הרכב.

היא בכלל רצתה מיניואן או SUV. החלק הכי חשוב מבחינתה הוא תא המטען.

אבל הרכב הספציפי הזה היה מבחינתי נקודה עקרונית.

זה לא רק המושב הנוח, האבזור, הנינוחות והיכולת לגמוע מאות ואלפי ק"מ מבלי להרגיש. זה הקונספט, ההיסטוריה, המסורת שעומדת מאחורי הרכב הזה. אולי לא ספציפית ה-300 מהדור האחרון, אבל בהחלט מה שהיא מייצגת. כי כמו הקרחונים שאנחנו היינו עתידים לראות בהמשך הטיול, הרכב הזה היה שריד מתקופה אחרת, מאובן חי שהולך ונעלם מהעולם.

 

רכב סדאן (או קופה) גדול, הנעה אחורית, מנוע V8 בשרני, תג מחיר סביר

השילוב הזה הומצא על ידי פורד לפני כ-80 שנה והיה אחד מסימני ההכר של תעשיית הרכב האמריקאית עד שנות ה-70. אין ספק שבאירופה יצרו גם מכוניות V8 חזקות וגדולות, בוודאי מעודנות ומחוכמות יותר. אבל אלו היו מכוניות אריסטוקרטיות למעמד הגבוה.

משבר הנפט, מבול של מכוניות מהמזרח ושינויי אופנה השמידו את הדינוזאורים מדטריוט. האמריקאים המשיכו לייצר מכוניות גדולות, אבל ההנעה הפכה לקדמית וזה פשוט לא היה זה יותר. על תופעת ה-SUV אני פשוט לא ארחיב. השריד האחרון, שנכחד לפני מספר שנים, היה הלינקולן טאון-קאר (ואחיותיה הפורד קראון-ויקטוריה ומרקורי הגראן-מרקיז), עם שלדה נפרדת, מנוע V8 גדול והנעה אחורית.

 

ושוב פעם קרייזלר 300

קונצרן קרייזלר כמובן נטל חלק חשוב בחגיגת הברונטוזאורים של שנות ה-50 עד ה-70. אחד מיהלומי הכתר היו "סדרת האותיות" של החברה - מכוניות שזכו לסימון 300 בתוספת אות אנגלית (שהתחלפה משנה לשנה ביחד עם שינויים עיצוביים בעיקר ומדי פעם שידרגוים מכניים). אלו היו מכוניות גדולות, מפוארות וחזקות. האחרונה שבהן התהדרה ב-360 כ"ס (לפי שיטת המדידה דאז) והשלימה דהרה ל-60 מי"ש ב-7 שניות.

בשנות ה-90 קרייזלר החייתה את השם 300 כסימון לדגם "הספורטיבי" של הקונקורד, עם מנוע V6 מתקדם יחסית. אבל זה ממש לא היה הדבר האמיתי. ואז הגיעו הגרמנים.

 

ב-2003 קרייזלר הציגה את ה-300 החדשה שלה. יציר כלאיים בין-יבשתי עם חלקי רצפה שנלקחו ממרצדס S-CLASS, איכות גימור מפתיעה לטובה, מנועים משופרים וזאת ביחד עם ממדים צפון אמריקאים טיפוסיים, עיצוב מוחצן וכמובן - הנעה אחורית. הרכב היה הצלחה גדולה בשביל היצרן מדטריוט ונמכר לא רע למרות תג מחיר לא קטן (כ-50 אלף לדגם ביניים).

 

בשנת 2011 קרייזלר לקחו את ה-300 ושיפרו אותה בכמעט כל היבט. העיצוב הפך למכובד ומרוסן יותר (בעיני הרבה יותר מוצלח), מנוע ה-V6 הוחלף למנוע "פנטהסטאר" המצוין שאף קיבל בהמשך תיבת 8 הילוכים מעולה, האיבזור ואיכות הגימור שופרו והושקעו מאמצים רבים בהפיכת חווית הנסיעה לשקטה וחלקה ככל הניתן. למרות כל השידרוגים, המחיר ירד משמעותית.

 

קרייזלר 300 המי

זה לא באמת המי. ז"א - חלל הפיצוץ כבר לא בנוי בצורה חצי-כדורית כמו במנועי ההמי המקוריים. המנוע עדיין עם שסתומים עיליים, אבל הרבה יותר מתקדם ממפלצות התהילה של שנות ה-50 וה-60. התזמון משתנה ויש מנגנון לכיבוי של 4 צילינדרים בעת נהיגה מתונה (עובד בצורה לא מורגשת לחלוטין ונחשב עד כה לאמין - להבדיל מהזוועה שקדילק מכרו פעם).

הוא לא מגרגר כמו מנועי ה-V8 של פעם. הוא לא מגרגר בכלל. למעשה אם תחליט לנהוג במתינות - אתה עשוי לא לשמוע אותו כלל.

 

אבל הוא עדיין חולק גנים עם דור הדינוזאורים, זהו עדיין סוג של מאובן חי. זה מנוע עצום במונחים של היום, בוודאי מנקודת מבט ישראלית. 5.7 ליטר - מספיק לדחוף בפנים מנועים של שלוש וחצי קורולות. המנוע ממלא את רוב החרטום עצום הממדים ושולח 363 כ"ס לגלגלים האחוריים - יותר מאשר ה-300 הקלאסית החזקה ביותר. יש גם גרסת SRT עם 470 כ"ס - מכונית שרירים אמיתית.

ושלוחצים עליו - הוא נוהם. הוא נוהם כמו שרק V8 יכול לנהום. ושהמנוע הגדול הזה נוהם, המכונית על כל שני הטונות שלה צוברת מהירות בקצב מרשים.

 

כמו הדינוזאורים של פעם, גם ה-300 של היום מגישה את כל הגודל והעוצמה הזאת עם תג מחיר סביר למדי. ה-300C המי גדולה כמו סדרה 7, חזקה יותר מה-740 ועולה כחצי ממנה (הגרסה שנהגתי בה - בערך 42 אלף דולר).

אנשים בוודאי יקטלו אותי על כך - אבל לפי דעתי במחיר הצנוע הזה היא גם נותנת לא פחות איבזור, נוחות ונינוחות - בתנאי הנסיעה והנהיגה הטיפוסיים ליבשת מולדתה.

 

הפוסט הבא - וונקובר עצמה והגיגים על עיצוב (+ תמונות).

[[פנדוב]

אם איני טועה, ה300 מבוססת על אי קלאס ולא אס.

נהנתי מאוד לקרוא ואני ממתין להמשכים, כולל תיאוריי המסלול ודרך בחירת המלונות. אני מניח שאנשים יתהו גם לגבי סביבת מחיר של רכב, מלון מזון וכדומה וכמובן תמונות.

קדימה לוונקובר, לייק לואיז, בנף וג'ספר.

[Doc Slow]

אתה צודק - בעיקר על E-CLASS. למעשה גם וגם - ע"ע וויקיפדיה. בשביל שהתיאור יהיה צבעוני יותר בחרתי להזכיר את ה-S-CLASS.

חלקי רצפה והנעה אכן של W211, אבל המתלה הקדמי הוא של W220 - לא רע למכונית של 35-45 אלף דולר...

 

אני אציין מחירים ופרטים מדויקים יותר החל מהפוסט הבא.

[discoTD5]

תמונות.

אם אתה לא שם תמונות, תעבור לאתר של עיתון הארץ...

[Doc Slow]

אל דאגה, יהיו תמונות, הרבה ובאיכות טובה. סבלנות.

[[פנדוב]

פוסטים שמשלבים חוויות, מידע פרקטי, וסקירות היסטוריות תרבותיות קצרות, מי צריך יותר מזה?

[חוץ מלנסוע בעצמנו...]

[Doc Slow]

וונקובר

הכרך הגדול ביותר בחוף המערבי, הבירה הכלכלית והתרבותית של קולומביה הבריטית (הבירה המדינית היא ויקטוריה), העיר עם איכות החיים הטובה בצפון אמריקה והעיר הרב-תרבותית ביותר ביבשת. המונית הימית בתמונה לא סתם עונדת גגון בצבע הקשת, שבוע לפני ביקורנו היה בעיר מצעד הגאווה והעיר וונקובר היא מהערים הסובלניות ביותר ביבשת אמריקה.

וונקובר היא אחת משתי ערים שקרויות על שם קפטן וונקובר, מגלה ארצות בריטי ששט לאורך חופי אלסקה והחוף המערבי של צפון אמריקה בסוף המאה ה-18. העיר שחלה את דרכה כתחנת מסחר קטנה התפתחה לכרך עצום הכולל בתוכו מספר ערים.

 

לאחר איסוף המכונית משדה התעופה (2000CAD ל-24 ימים, כולל ביטוח), נסענו בהנחיית ה-GPS המובנה אל בית המלון בדאון-טאון. חדרי הלינה נבחרו והוזמנו ברובם דרך אתר Booking.com ובחלק מהמקרים תוך שימוש בחיפושים אחר ביקורות נוספות ברשת. שירות החיפוש דרך המפה של booking התגלה כמועיל במיוחד בעת חיפש ברדיוס מסוים מנקודת עניין נבחרת או בחיפוש אתרי לינה לאורך מסלולי נסיעה רב-יומיים. חשוב לזכור שבשיא העונה קשה למצוא חדרים טובים במערב קנדה ורצוי להזמין מספר חודשים מראש.

 

המלון הנבחר היה Georgian Court Hotel - מלון סוויטות המשקיף לאיצטדיון בדרום הדאון-טאון. השכונה סך הכל בסדר, אבל לא רצוי להתרחק דרום ממנה יותר משני בלוקים. מאחר שנסענו כמשפחה ומדובר היה בטיול דינמי, לא הייתה כל חשיבות לשירותים שהמלון מספק. מחיר סוויטה הכוללת סלון וחדר שינה היה כ-280CAD ללילה בממוצע. החדר היה נקי, המיטה נוחה. החדר לא כלל מטבחון (בעיה עם משפחה), חניה תת-קרקעית בתוספת תשלום (לא זוכר בדיוק - אבל לא זוועה).

 

וונקובר מציעה לתייר חיי לילה ותרבות עשירים מאוד, מה שכמובן לא עניין אותנו כמשפחה עם ילדים קטנים. היומיים (נטו) שלנו בעיר התמקדו בעיקר בהתגברות על הג'ט-לג ובטיול נינוח באתרים שלא ישעממו את הטף.

 

האטרקציה המרכזית היא פארק סטנלי, פארק עירוני עצום ממדים הכולל בתוכו נקודות עניין רבות. זהו מקום בילוי מצוין למשפחות, לחובבי הליכה, ריצה, אופניים, רולרבליידס וכו'. המקום מטופח, נקי, בעל נופים מרהיבים, אם כי עמוס בעונת השיא (בסטנדרטים קנדיים).

 

האקווריום של וונקובר הוא אתר חובה בפארק. ניתן לבלות בו שעות, כולל צפיה במופעים של לוויתני בלוגה, פינגווינים ושאר בע"ח ימיים. בעת ביקורנו שם הייתה תצוגה מרהיבה של מדוזות. ניתן לרכוש במקום מזון באיכות סבירה. בנוסף יש סרט 4D (יעני - 3D עם כיסאות זזים ושפריצים של מים) על מסע דגי הסלמון שהילד הגדול מאוד אהב (בזמן שאני שמרתי על התינוקת בחוץ).

 

בהמשך נסענו ל- Prospect point נקודה גבוה שמשקיפה על גשר Liongate ועל פתח המפרץ. מלבד נוף מדהים ומקום סימפטי לתת לילדים להתרוצץ, יש במקום גם בית קפה קטן המוכר קפה דלוח במחיר מופקע (ועדיין - נקודת עצירה חובה בפארק).

 

סיום היום היה באי גרנוויל, מעין גרסה לנמל תל-אביב - איזור תעשייתי שהפך לאתר מסחר ובילוי סופר-אופנתי (ולא זול). לא התלהבתי ולפי דעתי ממש לא מדובר בנקודת חובה בעיר. נמל ת"א, פלורנטין, מחנה-בנימין וטיילת יפו עדיפים (באמת!)

 

למחרת, שאנחנו קצת פחות סובלים מג'ט-לג ואחרי שעשיתי קניות עם אחי ואשתי, גיסתי והילידים בילו עוד קצת באטרקציות שבפארק סטנלי, נסענו למפרץ הפרסה (horseshoe bay) שהינו מקום בילוי אופנתי ויפה בקצה העיר מע'-וונקובר. לאחר שהרשמנו מהנוף המדהים שמשקיף על מפרץ HOWE (למעשה מדובר באוסף של פיורדים שהתאחדו למפרץ ארוך ובו מספר איים), שכרנו סירת מנוע לשייט קצר במעלה המפרץ, לאורך כביש 99 אשר התפתל על המצוק ממזרח ועד ל-Pam rocks ולתצפית על כלבי הים השוכנים בו.

לציין שבקנדה ניתן לשכור סירת 60 כ"ס ללא הוצאת רישיון משיט, אלא עם רישיון נהיגה רגיל לחלוטין. רק לזכור לא להתנגש בגזעי עץ צפים ולא לנסות לחתוך מעבורות. מדובר בחוויה לא זולה (80CAD לשעה כולל מס), אבל תמורת זה מקבלים סירה מהירה למדי ונוף עוצר נשימה.

 

לאחר ארוחה של דגים וצ'יפס סיימנו את החלק בטיול של העיר וונקובר בתצפית מהר סייפרס.

[Doc Slow]

קרייזלר 300 - תמונות והתייחסות לעיצוב פנים וחוץ (בכל זאת זה פורום רכב ולא אתר למטייל!)

 

כאמור ה-300 עברה עדכון משמעותי לפני כ-3 שנים. הדבר הבולט לעין כמובן הוא שינוי העיצוב.

את העיצוב הקודם לא אהבתי, ממש לא אהבתי. הוא היה בסטייל של עבריין-צעצוע, רכב עאלק-גנגסטרים עם גריל כל כך מופרז שהוא היה פשוט מגוחך.

 

העיצוב החדש לעומת זאת, פשוט קלע למטרה (לטעמי).

 

החלק שזה להכי הרבה התייחסות היה החרטום, שזכה לפנסים מעודנים יותר ועם פסי LED כצו האופנה הנוכחי. גם הגריל הקדמי עודן ונעשה אלגנטי בסגנון המזכיר באופן חשוד יצרן רכב בריטי מסוים.

עיצוב הפרופיל מנצל את מימד האורך העצום ולמרות שקו המותניים הונמך מעט (לטובת חלונות גדולים יותר) העיצוב עדיין זורם מאוד, כוחני ואלגנטי כראוי לרכב יוקרה גדול.

האחוריים לא שונו באופן מהותי, הפנסים הוצרו מעט והעיצוב מתכתב עם זה שהיה פופולרי במכוניות יוקרה אמריקאיות בשנות ה-60 וה-70 ואשר מאפיין בעיקר את קאדילק מאז ועד היום.

 

עידון העיצוב ביחס לדגם הקודם המשיך גם אל הסאלון. לוח המחוונים פחות צעקני (מלד התאורה הכחולה), נוח לקריאה ובאופן כללי אפקטיבי למדי גם בנהיגה מהירה יחסית. הקונסולה המרכזית מעוצבת יחסית בפשטות, הכל קל ונגיש לתפעול. מערכת הבידור/ניווט/שליטה נגישה דרך מסך המגע וקלה לתפעול למדי, בלי ג'ויסטיקים וכל מיני התחכמויות. חיפוי העץ מעט זול למגע וכך גם העור/דמוי-עור שעוטה את המשטחים מלבד המושבים (שעוטים עור לא רע, אבל גם לא מדהים).

 

על רשימת האבזור האדירה הרחבתי בפוסט אחר.

 

לסיכום - לא ממש מקורי, אבל מוצלח למדי. לצד השלילה - אין בעיצוב שום אמירה ייחודית של היצרן, בוודאי ביחס לדגם הקודם הנועז. אבל כמה יצרנים היום שומרים על אמירה עיצובית יחודית באמת?

 

ההודעה הבא -- sea to sky ועד הרי הרוקי

[pasat04]

נשמע כאחלה טיול.

תודה על ההשקעה בכתיבה והעלאת התמונות. מחכה להמשך, אולי יחסוך לי כמה מואות דולרים קנדיים

[Doc Slow]

SEA TO SKY ועד הרי הרוקי הקנדיים

 

מה בן-אדם צריך יותר, מסלול הכולל לא אחד, אלא שניים מהכבישים היפים ביותר בעולם, מכונית מפנקת וחזקה, דלק במחיר סביר ודרך כמעט פנויה, 15GB של מוזיקת דרכים משובחת ו... שני ילדים במושב האחורי.

רואד-טריפ עם ילדים הוא חוויה, אהם, מיוחדת ושונה. כאשר מדובר בילד בן 7 ותינוקת בת שנה לפחות אין בעיות של ריבים במושב האחורי, אבל עדיין צריך להביא בחשבון שמדי פעם לתינוקת פתאום נמאס לשבת במושב ומתחילה בצפירה עולה ויורדת וכמובן "אני חייב פיפי עכשיו" או "אני רעב, מתי עוצרים, אני רעב, מתי עוצרים..." וכו'.

 

כך שמי שעוד לא יצא לרואד-טריפ עם ילדים ומתכוון לעשות זאת לראשונה חייב להביא בחשבון קצב התקדמות איטי יותר וקצב התעייפות מהיר יותר. חייבים תמיד לחשב עם מרווחי בטיחות, נקודות עצירה מתוכננות, המון סבלנות והמון פחיות של קפה קר עתיר קפאין - כי בכל זאת מדובר בכבישים הרריים מפותילם ולא מוכרים וחייבים לשמור על ריכוז בתוך כל הבלאגן.

 

שמחתי לעזוב את וונקובר. העיר הייתה מאוד נחמדה, אבל הייתי בנחמדות ויפות ממנה והיא לא הייתה הסיבה העיקרית לטיול. חרטום הרכב סוף סוף הופנה לכיוון צפון ולאחר שחצינו את גשר שער האריה וחלפנו על פני מערב וונקובר, עלינו על כביש 99 המפורסם המטפס לאורך Howe Sound אל ההרים, דרך סקווימיש ועד עיירת הסקי וויסלר.

 

הכביש כל-כך מדהים שבחרתי לנסוע בו פעמיים (גם בדרך חזרה). זה גם כביש נהיגה נהדר אבל "התגרזנות" לא מומלצת, ראשית כי הוא לרוב עמוס, שנית כי משטרת קולומביה הבריטית רק מחכה לגיבורים שיחרכו את האספלט באחד הכבישים המתוירים בעולם. כמובן שעם ילדים במושב האחורי יש גם סיבה שלישית לנהוג יחסית לאט ולספוג את הנוף המדהים הנשקף מהחלונות.

 

כמה עשרות ק"מ מוונקובר עצרנו במכרה הנחושת "בריטניה". מדובר במכרה נחושת עצום שהפסיק לפעול בשנות ה-70 והפך למוזיאון. במקום סיור מודרך ברכבת החולפת בתוך מנהרת שירות תת-קרקעית, מלווה בהסבר משעשע ומלומד (באנגלית) על ציוד כריה, ציוד לצרכים וציוד להפקת נחושת. בחוץ ממתינה האטרקציה המוצלחת ביותר לילדים - מתקן המדמה מכרה זהב מימי הבהלה לזהב המזרים מים וחול ומאפשר למבקרים לחפש זהב עם צלחות שטיפה. המקום מסודר להפליא, יש מדריכים העוזרים במלאכה עם המון סבלנות ומי שעוקב אחרי ההוראות ומתאזר בסבלנות צפוי אכן למצוא גרגרי זהב.

לילדים גדולים יותר אפשר לספר על תקופות הבהלה לזהב שהיו באיזור קולומביה הבריטית ובהמשך צפונית משם ביוקון ובאלסקה החל מאמצע המאה ה-19 ועד התרומה של אירועים אלו להתפתחות מערב קנדה.

במקום גם גינת משחקים קטנה וחביבה עם משחקים מעולם הכרייה ותצוגה סטטית של משאית ענק.

 

לאחר הביקור במכרה המשכנו לטפס במעלה כביש 99 דרך סקווימיש (עצירת קניות) ועיירת הסקי והנופש וויסלר, שהיא יעד פופולרי מאוד בפני עצמה, אולם לא עצרנו בה בטיול זה.

הכביש מטפס מאיזור פתח המפרץ ועד לגובה הרי החוף המערב-קנדיים ועל כן זכה לכינוי SEA TO SKY. אבל יופיו של הכביש לא מסתיים בוויסלר. הוא ממשיך אל תוך ההרים, ברצף בלתי פוסק של פיתולים, בין פסגות, פלגי מים ועצים. סך הכל עוד כ-100 ק"מ של כביש שמזכיר במידה מסוימת את נס-הרים, אבל הרבה יותר ארוך, עם הרבה-הרבה יותר מים, עצים גדולים יותר ובלי רוכבי אופניים.

 

הקרייזלר 300 היא לא המכונה הראויה לכביש הזה. הדבר הנכון יהיה כנראה רכב קטן, זריז המפיק מקסימום הנאה כבר במהירות נמוכה. כמו הקטרהם 7 שעקפה אותנו במהלך הנסיעה בדרך הלוך (או אולי אפילו נכון יותר - פיז'ו 106GTI). יחד עם זאת, בכביש זה שמחתי שבחרתי בסדאן המגודלת ולא במיניואן או ב-SUV. למרות ארץ מוצאה וגודלה, הבהמה האמריקאית שמרה על ריסון מפתיע, עם העברות משקל ושמירת כיוון מפתיעים לטובה. בקטע כביש מסוים נסעתי אחרי פורסטר שנזרקה מנתיב לנתיב (במהירות 60-70 קמ"ש) בזמן שה-300 לא התקשתה לשמור על המסלול שהתוותי לה, בלי מאמץ מצד השלדה ובטח לא מצד המנוע.

בערך באיזור אגם SETON ולילואט החוויה יורדת הילוך, הנוף הופך למעט צחיח יותר, הכביש פחות מהנה לנהיגה, אבל הנוף ממשיך להיות מרשים מאוד, גם אם שונה ובאופן יחודי לחוף המערבי (ביחס למזרח המישורי יותר) - יום נסיעה אחד לוקח אותך דרך שלושה איזורי אקלים שונים.

 

קצב ההתקדמות שלנו היה איטי למדי ועצירת הקניות בסקווימיש עלתה לנו בהמון זמן יקר. התיכנון לנסוע בנתיב צפוני דרך בית מאת המילים נפלה וחתכנו בנסיעה מהירה דרך Kamloops ובנסיעה לילית דהרנו את 127 הקילומטרים שנותרו עד Clearwater על מנת שנספיק להגיע ל-B&B לפני שיסגר.

 

ב-Clearwater בילינו לילה אחד ב-Gateway B&B - קיבלנו דירה מאוד מרווחת, מאוד מטופחת, מקרר מלא כל טוב לארוחת בוקר, גינה אחורית שהילדים ממש נהנו בה בבוקר ומארחים מקסימים. המחיר פשוט בדיחה - פחות מ-400 ש"ח כולל מיסים. מומלץ מאוד בדרך להרי הרוקי וגם למי שרוצה לבלות באיזור עוד יום-יומיים (ויש מסלולי טיול מוצלחים באיזור).

 

למחרת חווינו את ההתקלות הראשונה והאחרונה שלנו עם המשטרה המקומית (נגמר באזהרה ולא ב-170 דולר קנס למזלנו) והמשכנו לאטרקציה המרכזית באיזור (45 דקות נסיעה מהעיירה) - פארק WELLS GRAY רחב הידיים המשופע הרי געש רדומים, נחלים ומפלים שהגדול בהם הוא מפל HELMCKEN הנופל בעוצמה מגובה 140 מטרים (מפל "התנור" נופל 30 מטרים) וניתן לצפות בו לאחר הליכה קצרצרה מחניה מוסדרת במקום. המפל הוא האטרקציה הנגישה המרכזית, אך לא היחידה בפארק או באיזור, אולם יחד עם זאת, ראוי להביא בחשבון שאין ספור תצפיות ומסלולים מרהיבים ממתינים חצי יום נסיעה מערבה משם ברוקי'ס.

 

לאחר תצפית מרהיבה זאת חזרנו למכונית לקראת 360 הקילומטרים שנותרו עד למלון שלנו בג'ספר (החלק הקטן של הנסיעה ועדיין מעט יותר מהמרחק מתל-אביב לאילת).

[alonjp]

שמע, צריך להיות אמיץ במיוחד בכדי לנסוע מרחקים כאלו עם תינוק בן שנה ברכב.

לא היה עדיף לשכור קרוואן?

[Doc Slow]

האפשרות הזאת נשקלה בכובד ראש. קראתי דיוחים על כך לכאן ולכאן, הרוב היו נגד.

 

בחישוב כלכלי ד"א, יתכן וקראוון היה יוצא בכמה מאות דולרים זול יותר בחישוב הכללי. קראוון גם חוסך את המעברים וקיפול הציוד כל פעם שעוברים מקום לינה, הגדולים שבהם גם מציעים מרחב מחיה סביר. אולם חוץ מאשר בוונקובר ובהרי הרוקי, ישנו לרוב בסויטות מרווחות מאוד, עם מטבח גדול ומאובזר ומיטת קינג שאפשרה לנו לצבור כוחות ליום המחרת - זה לא משהו שיש בקראוון, כל קראוון.

 

בנוסף - נהיגה בקראוון היא חוויה מאוד מתישה ופחות בטיחותית מאשר ברכב משפחתי גדול. אני חושב שעם ילדים צריך גם לתת את הדעת על זה ולבחור את המכונית שתהיה הכי נעימה וקלה לנהיגה (וגם הכי בטוחה).

 

הפוסט הבא ד"א - ג'ספר, כביש הקרחונים עד באנף, קפיצה לקלגרי וחזרה עד וונקובר.

[alonjp]

בנוסף - נהיגה בקראוון היא חוויה מאוד מתישה ופחות בטיחותית מאשר ברכב משפחתי גדול. אני חושב שעם ילדים צריך גם לתת את הדעת על זה ולבחור את המכונית שתהיה הכי נעימה וקלה לנהיגה (וגם הכי בטוחה).

 

.

 

אני לא בטוח שמספר ההרוגים בתאונות הדרכים הוא דווקא לטובות הקרוואן, אם כבר אז ההיפך הוא הנכון.

עם קרוואן הטיול הופך להיות בקצב שונה לגמרי והנסיעות גם קצרות יותר.

 

היתרונות הם בעיקר:

אבא יש לי פיפי - אז לך לשרותים.

אני רעב - אז תבדוק מה יש במקרר.

אבא משעמם לי - אז לך לשחק מאחור.

מזוודות פורקים ואורזים רק פעם אחת לאורך הטיול.

לא צריך להזמין מלונות מראש והטיול הופך להיות ספונטני יותר.

 

לדעתי, ועל אף שעדיין לא התנסתי בטיול מסוג זה, יותר רגוע ופשוט לנהוג בקרוואן שקט מאשר ברכב משפחתי שהתינוק מתחיל לילל והקטן מתחיל לעצבן.

אני אישית לא שורד כך גם נסיעה לאילת..

[Doc Slow]

הפסקת פיפי? בכל מקרה אתה חייב לעצור בכל פעם שמישהו רוצה לשחרר חגורה ולהסתובב ברכב (מבחינת החוק ויותר מזה מבחינת כללי הבטיחות).

רעב? תניח בין הילדים במושב האחורי צידנית מלאה צ'ופרים ופתרת את הבעיה.

משעמם לי? שוב פעם - אסור לעזוב כעקרון את המושב בזמן נסיעה. בנוסף - נשק החירום שלנו היה הטאבלט ובמושב אחורי של פורד E450 בהייה בטאבלט הייתה נגמרת בהקאות.

לא צריך להזמין מלונות אבל חייבים לדאוג למקומות חניה. אמנם יש בצפון אמריקה בלי סוף חניוני RV מוסדרים, אבל בעונת השיא אתה לא תמיד יכול להיות ספונטני. בטח לא בהרי הרוקי.

 

שוב פעם, RV הוא פתרון טוב לחלק מהמטיילים ולפחות בקולומביה הבריטית ואלברטה יש תשתיות הולמות וכמות אדירה של רכבים כאלו על הכבישים. ההורים שלי טיילו עם RV ומאוד נהנו וכמוהם עוד מאות אלפי מטיילים, חלקם גם עם ילדים.

 

לגבי בטיחות - אין מבחני ריסוק מסודרים של פורד E450, אולם מקובל שרכבים כאלו נוטים יותר לתאונות עצמיות (הסכנה העיקרית בכבישי הספר של קנדה), בוודאי ביחס למכונית מאוד מודרנית עם מרכז כובד נמוך והמצוידת במיטב ראשי התיבות. מבחינת בטיחות פאסיבית - הנוסעים מלפנים ב-RV מוגנים על ידי שלדת הקבינה וזוג כריות אוויר, אולם אלו מאחור לא מוקפים בכלוב התהפכות כלל (אם כי המושב מוברג ישירות לשלדה ולא לארגז). במכונית מודרנית כל הנוסעים מוקפים בשלדה מאוד קשיחה ועם וכריות אוויר מכל עבר (ב-300 יש גם כרית לברכיים של הנהג).

 

ותוספת לגבי בטיחות - בנסיעה לקלגרי חלפנו על פני RV שעף לשוליים. הקבינה נראתה שמורה אולם כל החלק האחורי נראה כמו ארון עץ שנפל מקומה רביעית - מרוסק לחתיכות. אתה ממש לא רוצה שהילד שלך יסתובב באחורי RV בזמן שאתה גומע קילומטרים על הכביש המהיר.

[[פנדוב]

תענוג לקרוא ואני מצפה בעניין לפוסט הבא.

הנה מספר שאלות של מי שהיה מזמןוכנראה לא יחזור לשם בקרוב[אך לפנטז מותר]

קניות בסקוימיש? מי מה? מה המקום?

לילואט זכורה לי אם איני טועה כמקום קטן עם אופי שניתן ללון בו בבקתות בנות עשרות שנים רבות, גם כיום?

אחד הכבישים מוונקובר מערבה נקרא [אולי אני טועה] כביש 1 ובעבר היו בו קטעי עפר סלולים. מה כיום?

באיזו תקופה נסעתם, מה היתה התפוסה במלונות ובכלל ומה הם החודשים בהם הגיוני לעשות מסלול זה?

כיצד תוכנן המסלול? כיצד ומתי הוזמנה לינה? מה מחיר משקף ללילה והאם יש רשתות בולטות של מוטלים?

בנוגע לילד בן השבע: מה דיבר אליו במהלך הנסיעה ברכב ועד כמה היה שקוע בטאבלט? מה דיבר אליו באתרים השונים ובכלל? אילו אתרים משפחתיים פקדתם בעיקר עבורו חוץ מהמכרה? האם נהנה או ארוך מדי עבורו?

האם שקלתם לשלב במסלול יעדים בצפון ארה"ב כפארק אלימפיק או הפארק המתחבר עם פארק קנדי בגבול[לצערי לא זוכר שמות]

כמה עולה רכב לשבוע?

 

אני מתנצל על מיעוט השאלות ומציע לא לשלב התשובות בפוסט המסודר הבא שכן סיקור הטיול עומד יפה בפני עצמו.