בעידנא דריתחא-סיפור אישי על נצחונה של אישה נחושה

[ToMeR]

המנכל בוגד עם אחת העובדות, חברה שלה צריכה עבודה והנה סיבה לתת לה להכניס רגל. אחת העובדות יוצא לחופשת לידה.

 

הגיע יום חזרתה של היולדת והיא מגלה שרוצים להעיף אותה, רק לי נראה שהמנכל קיבל רמז שאם לא ישאיר את הזמנית אישתו תדע הכל?

[locomotive]

לא, ממש ממש לא. הכל התנהל בצורה עניינית בשימוע, פורפר עבודה.

נכון שגם השטח הזה הוכן, אך ללא כוונה לשימוש (בפרטים שאינם רלוונטים ) אלא אם כן היו מגיעים למצב של

"תמות נפשי עם פלישתים".

[locomotive]

אין מקום לפוליטיקה בקארספורום.

 

ערן- אין לי הרבה מה להגיד מלבד זה שבמקום עבודה כזה לא הייתי רוצה לעבוד מלכתחילה, אפילו עוד לפני שהכל היה מתפוצץ.

 

לא היה כך תמיד, בשנתיים האחרונות חלו שם שינויים רבים. היא כבר מחפשת לה מקום אחר ועד אז היא שם,

הרוח שהייתה במפרשים התחלפה במשב של ריח שתן.

[ceyal]

לא קראתי את כל התגובות.

אבל אני אספר לך שאמא שלי עברה סיפור זהה 1 ל 1 בעבודה שלה, כשהיינו ילדים.

מעובדת מוערכת, רואת חשבון בכירה בגוף ציבורי, היא הפכה למטרד.

 

וכל זה למה? כי זאת שהחליפה אותה בחופשת הלידה היתה צעירה בת 20 שפתחה את הרגליים לבוס.

אמא שלי, מה לעשות, היתה בשלהי שנות ה 30 שלה...ועוד נשואה.

 

במקרה הזה, הסתבר כי כמו אצל אשתך, הבוס ניהל רומן כפול עם עובדת ועם אותה מחליפה והיה נתון בלחצים.

מסכן.

 

אמנם אמא שלי חזרה לעבודה אבל התברר שהכלבה הצעירה הגיעה עד למנכ"ל בליכלוכים ולא נותרה לה שום ברירה אלא להתפוטר, עם פיצויים של 20 שנה.

 

אז אשתך יכולה לנצח טכנית אבל להפסיד.

ועם בוס זנאי שכזה אני אישית הייתי מעדיף שאשתי תעזוב...

[יבגניפ]

גם אני לא קראתי את כל השרשור, אלא רק את שתי ההודעות הראשונות שלך.

בכל מקרה, מנהלים שמתפרצים על העובדים שלהם בפרהסיה ראוים לזה שיקחו אותם לכיכר העיר וילקו אותם.

אין, אין הצדקה להתנהלות כזו גועלית ולבריונות של אנשים, לא משנה מה התפקיד שלהם.

אם זה אפשרי, היא פשוט צריכה לחפש עבודה אחרת.

[Derish]

אסור למנכ"ל לקבל החלטות שנוגעות לפילגש שלו, נקודה.

 

יופי, פתאום כולם נהיו מומחים לדיני תעסוקה, מה גם שכבר לא טורחים לקרוא מה כתוב ומסיקים שהמאהבת היא גם המחליפה... יאללה בלאגן.

 

זאת בדיוק הבעיה שלי עם פוסטים רגשניים כאלו, קשה לברור את המוץ מהתבן.

[locomotive]

גם אני לא קראתי את כל השרשור, אלא רק את שתי ההודעות הראשונות שלך.

בכל מקרה, מנהלים שמתפרצים על העובדים שלהם בפרהסיה ראוים לזה שיקחו אותם לכיכר העיר וילקו אותם..

בעדנא דריחתא פועל גם בכיוון השני:

כמו שעובד יכול לפרוץ בזעם ולחזור בו מהתפטרותו

כך גם המנהל שפרץ בזעם ופיטר עובד יכול לחזור בו כשהרוחות נרגעים.

 

חברים,

אני מאוד רוצה לנהל איתכם דיון ענייני אך פשוט אני לא יכול לחזור על דברים שכבר כתבתי.

[Cuore Sportivo]

יופי, פתאום כולם נהיו מומחים לדיני תעסוקה, מה גם שכבר לא טורחים לקרוא מה כתוב ומסיקים שהמאהבת היא גם המחליפה... יאללה בלאגן. במקרה אבי הוא בעל עסק, ובמקרה יצא לי לקבל מספר "הרצאות" מרו"ח בנוגע לדיני תעסוקה. אז אני לא מומחה, אבל אני יודע על מה מדובר.

מעבר לכך, מי הסיק כי המאהבת היא המחליפה? היא חברה שלה והמאהבת ארגנה לחברתה עבודה. תיאורטית, אם חברתה של המאהבת הייתה משיגה לעצמה משרה באמצעות איבר המין של חברתה ושום דבר מעבר לכך, ניחא, אך אין זה המצב המתואר.

 

זאת בדיוק הבעיה שלי עם פוסטים רגשניים כאלו, קשה לברור את המוץ מהתבן.

ניכר שבמקרה זה כבר מזמן החלטת מהו העיקר ומה הוא התפל, מהי האמת ומהו השקר.

פאביה

[Derish]

^

נראה שאתה כשיר להיות רועה אך מעולם לא היית כבשה. כל כבשה שרעתה בשדה גדול יודעת איך הדברים מתנהלים שם, רק שלמרבה הצער מרבית הכבשים בדיון הזה רעו במקרה הטוב בשטחי הקיבוץ.

[יבגניפ]

בעדנא דריחתא פועל גם בכיוון השני:

כמו שעובד יכול לפרוץ בזעם ולחזור בו מהתפטרותו

כך גם המנהל שפרץ בזעם ופיטר עובד יכול לחזור בו כשהרוחות נרגעים.

 

חברים,

אני מאוד רוצה לנהל איתכם דיון ענייני אך פשוט אני לא יכול לחזור על דברים שכבר כתבתי.

 

אתה לא צריך לחזור על דברים שכתבת. קראתי גם את שאר השרשור, ודעתי היא בדיוק מה שהיתה אחרי ההודעה הראשונה שלך.

אני חי על פי גישה מאוד ברורה בהקשר הזה. ביום בו מנהל שלי יתפרץ עלי בפרהסיה, אקפל את הדברים שלי ואחפש עבודה אחרת.

אני יכול להבין שלפעמים קשה לעמוד במשהו כל כך עקרוני (הוא חוזר בו, אני רווק ויכול להרשות לעצמי צעדים כלכליים יותר פזיזים), אבל זו הגישה שלי לדברים.

עם השנים למדתי שהעולם הזה מתחלק בדיוק לשני סוגי אנשים: כאלו שנותנים לרמוס את עצמם וכאלו שלא. אני מנסה למצב את עצמי בקטוגריה השניה, ואני גם בוחר להאמין לך בלי להכיר את נסיבות המקרה שאישתך עושה עבודה טובה שם. כפי שאתה מתאר את זה, ההתפרצות לא הגיעה לה. זה שאחר כך באה הנסיגה - זה טוב ויפה, אבל זה די ברור שזה עד הפעם הבאה.

[locomotive]

דריש

בסה"כ שתפתי בסיפור, במהלך הדרך הועלו דעות לכאן ולשם

וזה לגיטימי כמובן.

הייתי רוצה לשמוע ממך (מכיוון שאתה אחד מהמשתתפים שהראו סוג של חשדנות/סקפטיות ),

הייתי רוצה לשמוע מדוע צורת החשיבה שלך בנושא

היא כזו.

אם מישהו אחר היה כותב את הפוסט-דעתך הייתה שונה?

[יבגניפ]

דריש, היית קצין בצהל נכון?

 

פעם, לפני שנים רבות, היה לי ראש מדור בצבא, שהחליט שיום העבודה שלנו מתחיל ב8 ומסתיים ב8 בערב (ולא ב5:30, כמקובל אצל הג'ובניקים). למה? כי הוא חשב שזה יותר מאתגר, מעניין ומחבר אותנו יותר לעשיה, שצריכה להיות מרכז החיים שלנו.

 

אחרי איזה שנה נולד לו הילד הראשון. חודשיים אחר כך, הוא הודה בפניי, במהלך פ"א, שטעה כשניסה לגרום לנו לוותר על חיינו האישיים לטובת התפקיד והשעות הנוספות. הוא עצמו, לאחר שהפך לאבא, נשאר לשעות נוספות לעיתים נדירות ביותר, וגם לא ממש ציפה יותר מאיש לעשות את זה.

 

כנראה שאתה צריך ניסיון בכל מיני דברים וסיטואציות, לפני שאתה מפגין דעות כל כך חד משמעיות על חייהם והחלטותיהם של אחרים.

[Derish]

קצין? תודה על המחמאה, אך חוששני שלא. על הנסיון שלי אולי אכתוב בהמשך, לא הייתי רוצה להסיט את הדיון לכיווני כרגע.

 

אני לא חושב שהבוס צדק, שלאישתו של פות"ש הגיע לאבד את עבודתה או ששעות עבודה ארוכות זה טוב. אני דווקא מאמין בלעבוד חכם ולא קשה, אבל זה נושא לדיון נפרד. הפואנטה של דבריי היא שיש גם מצבים כאלה בחיים, יש אנשים רעים בעולם ויש אי צדק. מהמצבים האלה אפשר לצאת בראש מורם ומחשבות חיוביות או בצעקות ובעיטות, אבל כך או כך צריך להבין שהפסדת בקרב ולעבור הלאה. צעקות החמס, הגזל, ה"נדפקתי" והרמיזות על כושר השיפוט של מי מהמעורבים לא מוסיפות כבוד לפות"ש או לאשתו.

 

הדברים שנאמרו פה ע"י פות"ש וכמה מהמגיבים הם ברמת טוקבקים של Ynet. לא ברור לי מה לזה ולרמתו הכללית של האוף טופיק והגולשים בו.

[יבגניפ]

לא חושב שיש משהו בשרשור הזה ששונה מהותית מכל שרשור התייעצות אחר שקיים בפורום, אפילו זה שאתה פתחת (על חיפושי שותפים או דירה).

 

אני לא יודע מה זה "ברמה של טוקבקים" בהקשר הזה. בדרך כלל המונח הזה מתייחס לאנשים שכותבים על משהו שהם לא מבינים בו. אתה בתגובה הראשונה שלך בשרשור הצעת להם להפסיק להתבכיין, וקבעת בבטחון שהגיעה מישהי טובה יותר, שילדים זה לא תרוץ, והצגת את עצמך כמישהו שתמיד מעלה את הרף. עכשיו אתה כבר כותב שאתה לא חושב שהבוס צודק. אז יש לך ילדים? אם אין לך - לטעון באופן גורף ש-"זה לא תרוץ" - זה לא סוג של טוקבק? מה ועל סמך אתה באמת חושב?

בסוף אף אחד מאיתנו לא נמצא שם ואנחנו בוחרים אם לקבל את הסיפור של ערן או לפקפק בו, כמו בכל מצב דומה. היות והוא לא מפרסם שום פרט על הבחרה, אני לא רואה סיבה לא להאמין לו ולא לקבל את הדברים כפי שהוא מפרסם אותם. מה גם שאני גם נתקלתי במספיק אנשים שנשארו מספיק שעות מעבר, במסגרות שונות, כדי לשלוח איזה מייל סטייל "תראו אני עדיין פה", בשעה 10 בערב, כשבפועל עשו פחות ממי שנמצא במקום הרבה פחות שעות. אתה פשוט מהתגובה הראשונה שלך כאן ניסית להיות מאוד קשוח, ואני מנסה להבין למה. אמפתיה לאנשים שמחפשים אותה לא הורגת. גם אם אתה מרגיש שאתה יותר מוצלח באופן כללי.

[Derish]

אני לא יותר מוצלח, גישתי נובעת מההבנה שאני לא מרכז היקום (או המשרד) וגם מכך שעבדתי תקופה ארוכה במקום שבו דברים כאלה היו קורים חדשות לבקרים, לכן גידלתי עור עבה עם הזמן.

 

אני לא יודע אם אתה עוקב אחרי קורותיי ב-CF, לפני כשנה וחצי פרשתי בתופים ובמחולות מכתיבה כאן עקב מחלוקת עם ההנהלה ובהמשך חזרתי בשקט. זה לא שעכשיו דעתי על המנהלים או על שיטותיהם השתנתה לטובה, פשוט עשיתי את השיקולים שלי והגעתי למסקנה שמבחינתי עדיין משתלם להיות חבר פעיל בקהילה הזאת, רק במוד פעולה קצת שונה. היום אני (עוד) יותר ציני, פחות מתבדח וכבר לא חולק כלום עם הקהילה שלא מקדם איזשהו אינטרס אישי שלי, אם פעם זה הרגיש כמו בית ומשפחה אז היום זה בעיקר ביזנס. עדיין יש פה כמה מנהלים שמחפשים אותי על קטנות (יעידו על כך "הודעות המערכת" וההתראות שאני מקבל בצרורות מאז שחזרתי) ועדיין היחסים בינינו מתוחים, אבל בשורה התחתונה אני מצליח להפיק תועלת מהפורום ולהביא תועלת לחברים האחרים, לכן אני נשאר. זה שיקול רציונלי גרידא, אין פה מקום לעלבונות או לסנטימנטים.

 

עכשיו אתה מוזמן עוד פעם לקרוא את החפירה שבהודעת הפרישה שלי ולראות איך התנסחתי לגבי הסיבות שהובילו אותי לעזוב. האם אמרתי משהו רע על המנהלים? האם רמזתי רמיזות לגבי החברים? מקסימום הבעתי את אכזבתי מהמצב, אבל בשום אופן לא שמתי את עצמי במרכז העניינים ולא טענתי שאכלו לי ושתו לי. מי שחי בקולקטיב ומסיבות כלשהן מפתח חיכוכים עם הקולגות צריך ליישר קו או לצאת בחוץ, כל תגובה אחרת לא תהיה פרודוקטיבית בטווח הארוך. לצעוק ולקלל ולהאשים ולהכפיש זה התנהגות של אנשים חלשים שמסרבים לקחת אחריות על חייהם, ולהם לא מגיעה שום אמפתיה ממני.