Jump to content
  • הצטרפו למשפחה

    היי, היי אתה (או את) שם!

    אנחנו יודעים, נחמד להיות אנונימי, ולמי בכלל יש כוח להירשם או להיות עכשיו "החדשים האלה".

    אבל בתור חברי פורום רשומים תוכלו להנות ממערכת הודעות פרטיות, לנהל מעקב אחרי כל הנושאים בהם הייתם פעילים, ובכלל, להיות חלק מקהילת הרכב הכי גדולה, הכי מגניבה, וכן - גם הכי שרוטה, באינטרנט הישראלי. 

    אז קדימה, למה אתם מחכים? בואו והצטרפו ותהיו חלק מהמשפחה הקצת דפוקה שלנו.
     

מכתב נחמד שהגיע לידיי.


Guest TALOR
dir="rtl" style="text-align:right;"> שימו לב! השרשור הזה בן 7889 ימים, שזה ממש ממש הרבה ולכן הוא ננעל.

אם אתם פותחי השרשור ו/או יש לכם עדכון רלוונטי לנושא - פנו לאחד המנהלים ונפתח את השרשור חזרה לתגובות.

פוסטים מומלצים

תקראו את המכתב הזה עד הסוף. אני מבטיח שתצחקו בסוף.

 

 

 

שלום יקירי! הגעגועים אוכלים אותי, אני שוב רוצה להרגיש עד כמה אתה

אוהב אותי. מעצם המחשבה עליך, כבר הלב שלי

דופק חזק. אני זוכרת טוב את הערב בו לחצת לי את

היד ואמרת, ברוך בואך למושב, אל תפחדי,זה לא אי

השדים. זה היה נפלא,כי כבר בשבוע הראשון פתחת לי את

המדליון שהיה תלוי על צווארי ושמת את תמונתך ואז עמדת על

הרגליים ובלחיים סמוקות. ובבישנות טיבעית כל כך הוצאת את

הטבעת שירשת מסבך, השחלת אותה על אצבעי ואמרת שאני

שלך, אפילו שמת קרם כדי להקל על ההשחלה,היית

נהדר. כמה שאני מתגעגעת אליך ואל המושב ,אל האוכל שהוא

מזין נפלא אתה זוכר את הלילות איך ליקקנו

גלידה בקיוסק על-יד הכביש ורקדנו במועדון צמוד,צמוד

זה לזו. אמא שלי היתה מתעלפת לו ראתה איך נישקתי לך

וחיבקתי אותך. אחר כך פגשתי את אחיך, ובהתחלה חיבבתי

את הקטן. שהיה בעצם גדול למדי וליטפתי את

ראשו. אני עוד זוכרת איך האכלנו את התרנגולות ואספנו את

הביצים. אכן אלה היו ימים ועד היום חסרים.

 

אתה רוצה משהו מעניין יותר?!

תקרא את המכתב שוב, שורה כן שורה לא!

 

 

 

שלום יקירי! הגעגועים אוכלים אותי, אני שוב רוצה להרגיש עד כמה אתה

אוהב אותי. מעצם המחשבה עליך, כבר הלב שלי

דופק חזק. אני זוכרת טוב את הערב בו לחצת לי את

היד ואמרת, ברוך בואך למושב, אל תפחדי,זה לא אי

השדים. זה היה נפלא,כי כבר בשבוע הראשון פתחת לי את

המדליון שהיה תלוי על צווארי ושמת את תמונתך ואז עמדת על

הרגליים ובלחיים סמוקות. ובבישנות טיבעית כל כך הוצאת את

הטבעת שירשת מסבך, השחלת אותה על אצבעי ואמרת שאני

שלך, אפילו שמת קרם כדי להקל על ההשחלה,היית

נהדר. כמה שאני מתגעגעת אליך ואל המושב ,אל האוכל שהוא

מזין נפלא אתה זוכר את הלילות איך ליקקנו

גלידה בקיוסק על-יד הכביש ורקדנו במועדון צמוד,צמוד

זה לזו. אמא שלי היתה מתעלפת לו ראתה איך נישקתי לך

וחיבקתי אותך. אחר כך פגשתי את אחיך, ובהתחלה חיבבתי

את הקטן. שהיה בעצם גדול למדי וליטפתי את

ראשו. אני עוד זוכרת איך האכלנו את התרנגולות ואספנו את

הביצים. אכן אלה היו ימים ועד היום חסרים.

 

 

מה אתם אומרים? נחמד לא?

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

ח-ז-ק!!!!!!! :roflmao::hihi::hihi::roflmao:

 

כמה זמן אני מחפש משהו בסגנון הזה!! שנים!!

היה פעם מכתב כזה אצלנו בשכונה שהסתובב פה אצל מלא אנשים! רק שהמכתב ההוא היה הרבה יותר מצחיק..וגם יותר ארוך!!

שיתוף קישור לתגובה
שיתוף באתרים אחרים

×
×
  • תוכן חדש...