שוק ההלוואות, ועוד של הבנק, בנקאים שמכו את הנשמה לבנק.

[sperial]

איציק - הבעיה בגישה שלך היא אבדן שליטה. בחלוקה לתשלומים רבים יש קושי לעקוב אחריהם, מה גם שבכל חודש יש הוצאות מסוג זה.

 

דרך אגב - אישית הרבה יותר קל לי לעקוב אחרי כרטיסי אשראי מאשר אחרי מזומן. המזומן נוטה לזלוג בלי שליטה ובלי רישום, בעוד שכל שקל שיוצא בכ"א מופיע תוך 48 שעות באפליקציה. צריך רק לבדוק אותה באופן שוטף.

 

אני גם לא חושש מריבוי כרטיסי אשראי. למעשה יש לי חמישה ולאשתי לא פחות משבעה, וזה אחרי שביטלנו כמה. מעשית כל אחד מאתנו משתמש באופן שוטף בכרטיס אחד, כל השאר משמשים ככרטיסי מועדון בלבד. ויש סיבה נוספת להחזיק יותר מכרטיס אחד: מקרה של גניבה, אבדן או תקלה במערכת החיובים של אחת מחברות האשראי. לכן אני ממליץ להחזיק מינימום שני כרטיסים - האחד ויזה והאחר מאסטרקארד (ולא משנה מי המנפיק ובאיזה משתמשים ככרטיס עיקרי). אמריקן אקספרס ודיינרס קלאב מכובדים בפחות מקומות ולכן בכל מקרה מומלץ להחזיק מינימום ויזה או מאסטרקארד בנוסף אליהם.

 

איציק - עוד דבר שאתה חייב לשים לב אליו: חלק גדול מה"תשלומים" האלה הם למעשה עסקות "קרדיט" לצורותיו השונות, כלומר עולות ריבית, ולא קטנה. מעבר לכך שבחלוקה לתשלומים ללא ריבית כל תשלום עולה עמלה של כחצי ש"ח (יש הבדלים קטנים בין כרטיסים שונים). מסוג העמלות הקטנות שאם אתה מנצל יותר מדי עולות עשרות ואף מאות שקלים בשנה. אם התשלום מבוצע כעסקה מתמשכת בעיית העמלה הזו אינה קיימת.

 

וכמובן צריך לשים לב למסגרת האשראי. לאחרונה חידשנו את החברות בחדר הכושר, וכרטיס "תמורה" סידר לנו הנחה של לא פחות מ-900 ש"ח. אלא מה, לא הצלחנו לשלם. בסו. התברר כי המסגרת בכרטיס הזה, שמשמש אותנו רק למבצעי המופעים של ארגון המורים, לא הספיקה לתשלום. למזלנו שיחת טלפון אחת פתרה את הבעיה.

עריכה אחרונה ב-18 לאפריל, 2019 על ידי sperial

[איציק נ.]

לצערי, איבדתם לגמרי את הפואנטה במה שאמרתי - כרגיל אתם נוטים להקצין ונסחפים יתר על המידה (לא תמיד צריך להקצין ולהיסחף בשביל להציג דיעה שונה).

 

אני ממש לא מדבר על עסקאות קרדיט (עם ריבית) כברירת מחדל.

 

אין כאן שום איבוד שליטה ואין כאן שום כדור שלג.

 

לקחתם דבר אחד - והשלכתם אותו על הכל (טלויזיה זו רכישה חד פעמית ואילו הוצאות רכב או דברים דומים - זו הוצאה חודשית).

 

עסקאות אשראי על ביטוחים (רכב\דירה\חיים) יש לכם אם תרצו או לא.

 

גם עיריה אתם משלמים בתשלומים - הרי החשבון השנתי מגיע בסוף כל שנה, למה לא לשלם אותו במכה אחת ? (זה "רק" איזה 6-10 אלף שח במקרה הטוב).

אז בדברים כאלה אתם לא רואים "עסקת תשלומים" בכרטיס האשראי אבל בפועל זה תשלומים.

 

חזרה לנושא:

אני מדבר על עסקאות כמו טסט לרכב ודברים אחרים שאנחנו *כן* מתייחסים אליהם ברמה השנתית אבל נוטים להציג אותם (יחד עם עוד שיקלול של פרמטרים אחרים) ברמה חודשית. את אלו כן צריך לשלם ברמה החודשית וכדאי לחלק אותם חודשית.

לפעמים ריבית של כמה שקלים בעסקת קרדיט עדיפה על כדור שלג של מינוס ענק בחשבון, שצובר הרבה יותר ריבית (10% לפחות, שנתית) ברמה השנתית.

 

ואני חוזר ומדגיש שלמרות כל מה שרשמתי בפוסט הקודם - בחרתם להתעלם מהמילים "להשתמש באשראי באופן מושכל" וגם "שימוש באשראי בצורה נבונה" ופשוט עפתם על עסקת טלויזיה ב 36 תשלומים ואובדן שליטה.

 

אני מבין שקשה לחלק מכם לקבל דרכים שונות משלכם, אבל תדעו לכם שיש דרכים אחרות להתנהל (ולא כמוכם), ואל תנסו לשים את עצמכם במקום מישהו אחר (כל אלו שהם מעל גיל 50 שכבר אולי שכחו מה זה משפחתון, גן, צהרון, קייטנות, חוגים, משכנתא וכד').

 

ובאותו העניין:

השיטה שבה המנטורים ממליצים לנהל את החשבון (שיטת המעטפות - ויתר הגרסאות שלה) , כוללת בתוכה גם תקציב (שנשאר בצד) לבלת"מים. ממנו צריך לשאוב את התקציב כאשר מתקלקלת הטלויזיה או שצריך לעשות איזה טיפול שורש דחוף לאיזה שן שנשברה פתאום.

כרטיס האשראי הוא רק אמצעי להעברת כסף לחשבונות הקבועים של הבית, הוא אינו מיועד לשימוש שוטף (לשימוש שוטף יש תקציב שבועי - במזומן). זו בדיוק הסיבה שיש דברים (כמו טסט לרכב) שאתה יכול לחלק אותם שוטף לכל השנה, ואתה לא מאבד שום שליטה.

שיטת המעטפות היא לא בעד תשלומים בכרטיס אשראי, היא בעד "הפקדות למעטפות" על בסיס חודשי. לצורך הדוגמא: אם הטסט לרכב שלך עולה 1200 שח, אתה עושה מעטפה של טסט לרכב ובכל חודש מפקיד בה 100 שח. כאשר מגיע הטסט, אתה משלם אותו ישירות מהמעטפה.

טכניקת השימוש באשראי (לצורך טסט, למשל) היא גרסה שונה לשיטת המעטפות, בה אתה משאיר את הכסף בעו"ש והוא יורד מהאשראי במקום ההפקדה למעטפה.

 

זה באמת הסבר על רגל אחת, והדרך לבניה של תקציב דורשת עבודה של כמה שעות טובות על ההוצאות של הבית - ואתה בדרך הנכונה. ההטמעה של השיטה לוקחת שלושה חודשים בד"כ (עד שהחשבונות מתאזנים, בהתאם לתוכנית "יישור הקו" שבנית) ואחר כך זה רץ על "טייס אוטומטי".

מניסיון אישי, זה עובד.

 

איציק

[avargel]

אני עם איציק בעניין הזה. הוצאה חד שנתית שבפועל התמורה נפרסת לאורך כל השנה, אפרוס ל12 תשלומים (רק במידה ומתאפשר ללא קרדיט). ביטוחים, טיפול גדול לרכב וכו'.

 

נ.ב. נראה לי שעמלה של חצי שקל על תש' יא נחלת העבר. אצלי לפחות זה לא קיים כבר כמה שנים. ספריאל, תבדוק את זה.

[system_x]

הבנתי את כוונתך, וטסט וביטוח שוב פרוס ל 12 תשלומים, גם כי לא בא לי לשלם במכה 5k ש''ח וגם כי זה באמת לשנה. את הטיפולים קצת קשה לי לראות לשנה כי זה לא רכב חדש, אין אחריות, ואכן יש בלתמים בדמות יישור קו גדול מהמצופה, מצבר שהלך ועוד, התחזוקה דיי מתוכננת אבל עדיין יש התקלות. התכנון הוא ברמה שאני מקצה עד 2 תדלוקים בחודש עם חריגות בחופשות של אשתי והילדים.

 

בהתנהלות הרגילה עוד לא ירדתי לרזולוציות של קניות בסופר ומה מיותר שם ואני לא בטוח שארד.

 

הכדור שלג שתיארתי רלונטי בעיקר ליישור קו שבוצע ולעוד דברים.

נניח ובוצע טיפול בעלות 6k ואז טסט וביטוח עוד 5k, טיפול שגרתי 1k , ועוד ועוד, כבר התחלתי כל חודש מאשראי של 1k רק על הרכב. תכלס? זה לא משנה כ''כ כי זה אותו הכסף שיוצא מאותו מקום בתנאי שאתה לא מגדיל מינוס או לוקח הלוואה, רק עניין החלוקה מה יותר נוח. אם כבר השאלה אם יכלתי לעמוד בזה מבלי להוציא פקדון בכך שאצטמצם ואחסוך ממקומות אחרים כך שעם כל זה האשראי ישאר על אותו סכום בסוף החודש.

 

Sent from my MI 8 using Tapatalk

[sperial]

איציק, אני בהחלט מבין את הגישה שלך, אם כי לא בהכח מסכים אתה. ואני רוצה לחדד כמה דברים, לטובת חברי פורום שאינם מצויים בניואנסים.

 

הזכרתי את נושא הריביות והעמלות כי יש לא מעט אנשים שנופלים בפח הזה. לי זה קרה פעם אחת (הבטיחו לי "תשלומים" ולא סיפרו שמדובר בעסקת קרדיט), וכיון שהייתי בתקופה לחוצה מאד הסכמתי לכך - ואז, עם הגעת החשבון החודשי, התבר שמדובר בעסקת "קרדיט". ולאור הריבית הרצחנית שלוקחות חלק מחברות האשראי צריך לבדוק פרטנית האם עדיף לשלם אותה או את ריבית האוברדראפט לבנק. זו נבלה וזו טריפה, וצריך לבדוק מי הפחות גרועה.

 

כמוכן - תשלומים כמו ארנונה שנתית או רישוי שנתי לרכב אינם על השנה שחלפה אלא על השנה הבאה. אלה זוטות, למעט העובדה שאם אתה עוזב את הדירה או מאבד את הרכב היתרה מוחזרת לך.

 

עסקות על ביטוחים שנתיים הן עסקות חד פעמיות, ואפשר לבחור בין תשלום בודד למספר תשלומים, כאשר מעל גבול מסויים (משהו כמו 6-8 חודשים) זו הופכת לעסקת קרדיט. ביטוחים מתמשכים, כמו ביטוחי בריאות או חיים, הם "עסקה מתמשכת" בדומה לחיוב על חשמל, מים או טלפון, וגם ביטוח החובה לרכב מחוייב בדרך זו, מה שחוסף את העמלה על כל תשלום.

 

ודבר אחרון - כמעט כל חודש יש איזו עסקה שנתית. פעם רישוי לרכב, פעם ארנונה למגורים, פעם קניות בסופר לפסח ופעם חופשה שנתית. כך שהחלוקה ל-12 תשלומים בסופו של דבר לא עוזרת הרבה, פשוט במקום סדרה של תשלומים קטנים על פני תקופה ארוכה יש שורה של תשלומים גדולים בודדים או בחלוקה קצרה. הסכום הכולל זהה, רק השורות בדף החשבון שונות. איפה זה משמעותי? כאשר יש הוצאות שהן באמת חד פעמיות, או שיש איזה בור חד פעמי בתקציב ויש צפי להתאזנות בחודשים הקרובים. למשל בתקופה של מעבר דירה.

 

ודבר אחרון, איציק - כנציג בני ה-50 ומעלה בשרשור אני רוצה לתת לך זריקה של פסימיות. הילדים מסיימים גן - ואז צריך לשלם בית ספר וחוגים. ואחר כך אותו דבר בתיכון, ואז הולכים לצבא ו"מרוויחים" 800 ש"ח או אפילו 1500 ש"ח לחודש, וצריך לתמוך בהם. ואז ללמוד לפסיכומטרי ובאוניברסיטה, והם עוברים לדירות שלהם ומתחתנים, ולמרות שהם כבר עובדים הם זקוקים לתמיכה. אל תצפה שהילדים יהיו עצמאיים כלכלית לפני גיל 30, וגם זה אופטימי.

עריכה אחרונה ב-19 לאפריל, 2019 על ידי sperial

[BloodFist]

ספריאל כרגיל אתה נוטה להגזים ולהיות קיצוני בנושאים האלו.

אני וחברה שלי גרים ביחד באיזור השנתיים, עצמאיים כלכלית, ללא צורך בעזרה כזו או אחרת מההורים... (עברנו כאשר שנינו היינו סטודנטים להנדסה, אני סיימתי את הלימודים היא עדיין לא).

והרוב הגדול של החברים/מכרים שלי שעברו באותו המצב...

 

שכחתי את הנתון הכי חשוב.. אני בן 27

 

Sent from my HTC 10 using Tapatalk

[itaysamurai]

להיתמך בגיל 28-30 ע"י הורים שבעצמם מגרדים את גיל 60, זה מוגזם וגם לא הוגן.

שיקום הבחור ויתחיל לכלכל את עצמו. יש אנשים שההורים לא יכלו לעזור בשום דבר והם הקימו את עצמם מאפס,

אז המשימה אפשרית בוודאי לכאלה עם נק' פתיחה טובה יותר.

גם ההורה צריך לדחוף לכך, אחרת מה יהיה בגיל 35?

יעזרו לו עם המשכנתא? וב-40, עם הגנים?

איפה זה יגמר?

[sperial]

זה לא חייב להיות כסף בחשבון הבנק.

זה יכול להיות גם הקופסא עם השניצלים במוצ"ש או בייביסיט לילד.

 

אבל זו בכלל לא הנקודה שלי. איציק מדבר על ההורים הצעירים עם הילד בגן. ואני רציתי להדגיש שההוצאות לא נגמרות כשהילד מגיע לגיל 6, אלא כאשר הוא מסיים לימודים (פלוס/מינוס), כלומר סביב גיל 25 (תוריד או תוסיף כמה שנים), ואנחנו מכירים את הזוגות שחוזרים לבית ההורים עם 2 ילדים.

 

אז יש אחוז מסויים שעצמאי כבר בגיל 22, אבל גם כאלה שנעזרים בהורים בגיל 35 ויותר. ועם השנים גיל העצמאות הולך ועולה.

עריכה אחרונה ב-19 לאפריל, 2019 על ידי sperial

[system_x]

אנחנו זוג שלא נתמך בשום צורה, ואני מתכוון שום צורה על ידי ההורים (גם לא בייביסיטר), אנחנו בני 30, גם לפני לא היינו נתמכים ובעצם גרים ביחד מגיל 22. גם היום יש לנו חברים בטווח גיל שלנו + שנתמכים על ידי ההורים, זוג ללא ילדים שגר בדירה שסבתא הורישה, זוג + 3 בגיל 35 שההורים משלמים להם מעון לילדה וכו', האמת לא רואה בזה משהו רע כל עוד זה לא מכביד ומחסיר מההורים את מה שהם רוצים לעצמם.

 

Sent from my MI 8 using Tapatalk

[איציק נ.]

sperial, היתמכות על ידי ההורים עד גיל 30 היא בעיה של ההורים עצמם (חינוך) ואמצעים כלכליים (או שיש או שאין, בשניהם אתה יכול להיתקע עד חמור מגודל עד גיל 30 בבית).

יש לך אפשרות ? תממן אותו גם עד גיל 45, זו בעיה שלך - רק אל תתלונן.

אם אין לך אפשרות - תציב גבולות ותראה שהוא יקום וילך לעבוד.

אני בגיל 24 עזבתי לימודים אחרי 3-4 חודשים כי הייתי חייב להמשיך לעבוד וזה היה בלתי אפשרי לשלב את הלימודים והעבודה יחד.

 

הבעיה עם החברה הישראלית היא שמגדלים פרזיטים בבית ומתלוננים כל היום. אז אנא ממך, אל תתלונן כי החינוך והאפשרויות (והגבולות !!!) הם בידיים שלך - זו לא גזירת גורל. אתה יכול להציב את הגבולות ולומר - עד כאן.

 

מי שנותן לילדים שלו לחזור לגור בבית עם האישה\ילדים זו בעיה שלו בלבד. אומנם כולם משכנעים את עצמם שהם "עוזרים" אבל באותה נשימה הם הורסים לעצמם ולילד שלהם הרבה מאוד ערכים חשובים (שאולי לא היו שם קודם לכן...) ולא פעם גם הורסים את כל הדינאמיקה המשפחתית, כי כשגרה אמא וכלה יחד - ברוב המקרים ה"מסיבה" רק מתחילה.

 

גם עניין העזרה לילדים (או תמיכה) הוא משהו שנמצא אך ורק בגבולות שלך. תרצה - תעזור. לא תרצה (או שאין לך) - אל תעזור.

בשום מקום לא כתוב שאתה חייב לממן או לעזור לילד לעולמי עד, אתה עושה את זה רק מתוך בחירה ואהבה שלך. קוראים לזה - נתינה. בנתינה אפשר לשלוט במינון.

בגיל שנתיים אין לך הוצאות של נתינה, יש לך הוצאות חובה - אתה לא שולט על זה.

אולי בתקופה שלך משפחתונים היו עוד בלירות - אבל אני מבטיח לך שאם *אתה* הייתי עובר *היום* מה שזוגות צעירים עוברים - היית אומר שבתקופה שלך, עם כל הקושי, ליקקתם דבש.

 

איציק

[sperial]

איציק - גם אתה לוקח את הדברים לקיצוניות.

 

הסיפור של יציאה לעצמאות בגיל יותר מבוגר מדורות קודמים הוא לא רק עניין כלכלי, אלא הרבה יותר מורכב. הרבה מקצועות שבעבר הצריכו שנה אחת או שתיים על תיכוניות מחייבים היום תואר אקדמי ולעתים תואר שני, או שבלעדיהם מגיעים מהר מאד לתקרת הקידום. אז תקופת ההכשרה המקצועית שבה או שלא עובדים או שעובדים עם הכנסה נמוכה מתארכת.

 

נושא החזרה למגורים אצל ההורים נדון כאן בלא מעט שרשורים בעבר. האם זה רצוי? אני מסכים אתך בהחלט שזה צריך להיות פתרון חריג. אבל המציאות של מי שנכנס לשוק העבודה מאוחר היא שהוא גם מגיע להישגים יותר מאוחר, ועם שוק הדיור הנוכחי זה ילך ויחמיר. דרך אגב - התופעה הזו ממש לא ייחודית לישראל, אני קורא עליה לגבי חלקים נרחבים בעולם המערבי.

 

אני לא רוצה לממן את הבנים שלי עד גיל מאוחר. אני בהחלט רוצה שהם יהיו עצמאיים. אבל אם התמיכה שלי תמשך לא עד גיל 25 אלא עד גיל 27, ובזכות זה יהיו להם כלים יותר טובים כדי שלא יצטורכו ללכת ולחזור, אני אראה זאת כהשקעה בעתידם. אני מתכוון למתן תנאים אופטימליים ללימודים. גם אשתי וגם אני שרפנו מספיק לילות בתקופת הלימודים (והציונים, לפחות שלי, סבלו מזה לא מעט), לשמחתי יש לי האפשרות להעניק לבנים שלי תנאים יותר טובים.

עריכה אחרונה ב-19 לאפריל, 2019 על ידי sperial

[bagira]

זה לא חייב להיות כסף בחשבון הבנק.

זה יכול להיות גם הקופסא עם השניצלים במוצ"ש או בייביסיט לילד.

 

אבל זו בכלל לא הנקודה שלי. איציק מדבר על ההורים הצעירים עם הילד בגן. ואני רציתי להדגיש שההוצאות לא נגמרות כשהילד מגיע לגיל 6, אלא כאשר הוא מסיים לימודים (פלוס/מינוס), כלומר סביב גיל 25 (תוריד או תוסיף כמה שנים), ואנחנו מכירים את הזוגות שחוזרים לבית ההורים עם 2 ילדים.

 

אז יש אחוז מסויים שעצמאי כבר בגיל 22, אבל גם כאלה שנעזרים בהורים בגיל 35 ויותר. ועם השנים גיל העצמאות הולך ועולה.

 

פסיידר, יש גם שרשורי מעיים, תולעי לב, קרציות, כינים, פרעושים...

 

...לא חסרים סוגים של פרזיטים!

[system_x]

איציק הזכרת לי את השאלה של אבא של אשתי שלא ברור לי אם נובעת כל פעם מסניליות או מלא יודע מה, השאלה: ''למה אתם לא קונים דירה''? בפעמים הראשונות הוסבר לו בנימוס שהיום זה לא כמו פעם, שצריך לפחות 300 אלף ש''ח ועוד, כמובן שאין הבנה.

בהמשך כבר הייתי עונה לו "יש לך 300 אלף ש''ח להביא לי?'' דיי בחוסר סבלנות.

פשוט לא מובן לו שזה לא כמו פעם!

מרבית החברים שלי או התחתנו והביאו ילדים בגיל 30 + ולפני גרו אצל ההורים או וחסכו יפה או שההורים ''סייעו'' עם הון אישי. אנחנו כנראה נגיע לבית רק בגיל 35-37 אבל אני אבא צעיר ולזה יתרונות משלהם. בן 30, ילד שלישי בדרך, סגרנו בסטה.

 

זוג צעיר ללא תמיכה מתחילים מ 3000 ש''ח שכירות, 2500 ש''ח גן לקטן, 1000 ש''ח צהרון לגדולה. זה בתור התחלה.

 

הדבר היחיד שניתן לעשות שונה זה להגדיל הפרשים בין הילדים שלא יהיו חופפים תשלומים על שני גנים פרטיים בו זמנית.

 

Sent from my MI 8 using Tapatalk

עריכה אחרונה ב-19 לאפריל, 2019 על ידי system_x

[איציק נ.]

גרמת לי לצחוק.

מזל שאני מכיר את אחי (הביולוגי) כ"כ טוב שאני יודע שהוא לא גולש כאן בפורום וזה בטח לא היה הכינוי שלו אם הוא היה גולש כאן... כי מה שאתה מספר זה בדיוק מה שהוא תמיד מספר לי על אבא של אישתו, כולל זה שאתה עונה דיי בחוסר סבלנות "יש לך 300 אלף להביא לי ?".

מדהים עד כמה ששניכם עוברים בדיוק את אותו הסנריו, וגם עונים אותו הדבר !

 

בעניין ההבנה שלהם:

 

האנשים "של פעם" אכן חיים ב"פעם", הם לא מבינים את המציאות היום.

בעניין המחירים שנקבת - זה כנראה מחירי פריפריה של הפריפריה....

באיזור המרכז - וגם לא "ה"מרכז (תזוז 15-20 ק"מ מאריאל לכיוון מערב ותיכנס לנווה אפק בראש העין), אתה לא מדבר על פחות מ 3000 שח למשפחתון, שכירות לדירת-3 חד יעלה לך עוד 3800-4000 במקום טוב בעיר, 1000 צהרון ועוד 700-750 ארנונה לחודשיים (ולא בשכונה החדשה, שם זה יותר בכיוון 1000-1200 לדירת 3-4 חדרים). הנה לך, פתחת את החודש עם 8500 ש"ח לפני שאמרת בוקר טוב (או: אחזקת מכונית [דלק, ביטוח, טסט, מימון], חשמל, מים, גז, וועד בית, ביטוחים, בריאות, אוכל, ביגוד, אובדן ימי עבודה בגלל העוללים הקטנים שהם כמו מגנט לכל וירוס או התקררות,וכו' וכו').

ככל שתתקרב לתל-אביב תמצא מחירים עוד יותר משוגעים.

 

היו תקופות, שהמחירים עוד היו בלירות, שהיה מאוד קשה - אבל האישה ב 80% מהמקרים היתה עקרת בית והיו חיים בסדר רק עם המשכורת של הבעל. איפה זה קורה היום ? בחלום הלילה.

זה נכון שזמנים השתנו והיום יש שפע מכל וכל, אבל עדיין - אלו הזמנים של היום והיו פעם הזמנים של פעם. במציאות של היום אתה לא יכול להתקיים באופן ראוי (ביחס לרמת החיים המקובלת בשנות ה 2000) עם הנורמה שהיתה נהוגה "פעם".

 

לצערי היום מתפתחת נורמה שהסבים והסבתות מגדלים את הנכדים שלהם ואותי באופן אישי זה מגעיל. הפכו את הסבים והסבתות לחלק בלתי נפרד מהקיום של התא המשפחתי, כולל המקרר שלהם והמזווה שלהם. לא אהבתי בכלל ולילדים שלי נשבעתי שאתן דוגמא אחרת- ע"מ שילמדו עצמאות מה היא. לאורך השנים זה גובה ממך מחיר לא פשוט (בגלל עניינים של כסף אתה מוותר על הרבה פינוקים) אבל אני לא מצטער לשלם אותו. לטווח הרחוק זו הדוגמא הטובה ביותר שאני יכול לתת להם.

 

איציק

[iluxxxa]

גרמת לי לצחוק.

מזל שאני מכיר את אחי (הביולוגי) כ"כ טוב שאני יודע שהוא לא גולש כאן בפורום וזה בטח לא היה הכינוי שלו אם הוא היה גולש כאן... כי מה שאתה מספר זה בדיוק מה שהוא תמיד מספר לי על אבא של אישתו, כולל זה שאתה עונה דיי בחוסר סבלנות "יש לך 300 אלף להביא לי ?".

מדהים עד כמה ששניכם עוברים בדיוק את אותו הסנריו, וגם עונים אותו הדבר !

 

זה בסדר, אני לא חושב שיש זוג נשוי סביב גיל ה-30 שטרם רכש דירה שלא נתקל בשאלה הזו על בסיס קבוע מאחד ההורים. השיחה כפי שתיארת חוזרת 1:1 כל כמה זמן בין זוגתי לאמא שלה. גם התשובות זהות וגם הסכום. גם אחרי שהיא עונה לה בעצבים, זה לא עוזר והשאלות חוזרות על עצמן כל הזמן...