סקירת השכרה SLK200 ומסלול בדרום-מערב גרמניה.

[Doc Slow]

היער השחור

היער השחור זה המקום שהמכשפה כלאה בו את הנזל וגרטל. הזאב הרע ניסה לטרוף/לאנוס את כיפה אדומה שהעזה לשוטט בין העצים. בעבר היה זה יער אדיר ועבות בין גבעות ופלגי מים שהיווה השראה לחלק מהאגדות והסיוטים שהאחים גרים העלו על הכתב. עם השנים והתפשטות השטחים החקלאיים האיזור הפך להיות פחות מיוער, אולם עדיין האיזור מלא בחורשות ענק, אגמים, גבעות נישאות ואינספור פלגי מים.

היער השחור הוא גם יעד תיירותי ראשון במעלה. רוב התיירים הינם גרמנים ואליהם נוספים צרפתים, בלגים, הולנדים והמון ישראלים.

מבחינה תעבורתית היער השחור נחצה לאורכו על ידי אוטובאהן מספר 5 (באזל-קארלסרוה-פרנקפורט) המאוד מהיר וכן על ידי צירי רוחב ואורך איטיים, מתפתלים ויפים הרבה יותר.

 

אטרקציות

יש המון. אבל ברובן המוחלט לא ביקרנו ולא הייתה לנו כוונה לבקר. אתם מוזמנים לבדוק בעשרות ומאות ביקורות שיש בעברית ובעשרות אלפים שיש באנגלית ובגרמנית. החל מאירופה-פארק לילדים (לא רק), מגלשות אלפיניות, שעוני קוקיה וכלה בהיכלי הספא המפוארים והדקדנטים של באדן-באדן למבוגרים (בלבד!). אני גם לא אפרט על טיטיזי ושלוכזי ושאר האגמים והאגמונים. הם יפים, אפשר לשכור סירה, אפשר לשכור אופניים ולרכב סביבם. הבנתם את הנקודה.

 

טיולים רגליים

אולי האטרקציה הגדולה ביותר בעיני היא אינספור המסלולים המדהימים שיש ביער השחור. המסלולים הגדולים (מאות ק"מ) סומנו כבר לפני יותר מ-100 שנה והיום יש ביער אינספור מסלולים מעגליים וקוויים (חפשו באתרים רלוונטיים ברשת או תקנו מדריך מסלולים). בצמתים יש סימונים ברורים לגבי המרחקים ליעדים הקרובים, כולל סימון ברור לתחנת הרכבת הקרובה (S-BAHN). תיירים השוכנים באחד מהמלונות באיזור מקבלים כרטיס "קונוס" שמאפשר שימוש ברכבת. כך ניתן לדוגמא להחנות את הרכב בנקודה מסוימת ליד תחנה, ללכת משם במסלול קוי לתחנה סמוכה ולחזור ברכבת. ניתן כמובן גם לטייל ברכבי היער ללא רכב בנוחות רבה.

חשוב להיות ערוכים למזג אוויר מאוד דינמי. החל מכובעים, בגדים קלים, קרם הגנה והרבה מים לימים חמים ובנוסף בגדים מנדפים ושכמיית גשם למבול שעלול ליפול עליך גם באמצע אוגוסט. מומלץ גם לקחת מקלות הליכה ונעליים טובות (או לקנות בגרמניה בחנות טיולים מוזלת או במבצע, כפי שאנחנו עשינו).

 

השילוט כאמור טוב, אבל השימוש במכשיר GPS קטן משדרג מאוד את חווית הטיול, עוזר לעקוב טוב יותר אחר המרחק והמיקום ולתכנן בהתאם את קצב ההליכה ותזמון ההפסקות. המכשיר שלנו הינו etrex 20 הזעיר והמדויק מאוד. בעת תכנון המסלול חשווב לשים לב לפרופיל הגובה שלו.

בסעיף פק"ל הקפה, בנזיניית ה-MSR שלי נותרה הפעם בארץ ובמקומה לקחתי ראש גז זעיר של אותה חברה (pocket rocket - הובא מארה"ב, לא זול, אבל מצוין!). מיכל גז קניתי כמובן בגרמניה (מחיר דומה לישראל) ובעזרת פינג'ן טיטניום קל משקל (toaks - גם הובא מארה"ב) חווית הטיול השתדרגה פלאים מבלי להעמיס יותר מדי על הגב.

 

אופניים

לא מת על כלי התחבורה הזה. אבל מדובר בגן עדן לרוכבים. שיהיה לכם דיווש נעים ולא לשכוח לשים קסדה.

 

כבישי B

מ-ד-ה-י-מ-י-ם.

כביש 500 הוא הידוע מכולם - השוורצוולדהוכשטרסה - דרך היער השחור הגבוהה/עילית היוצא מבאדן-באדן דרומה ודי חובה לכל מי שנמצא מאחורי הגה באיזור הזה.

גם L83 המתחבר אליו ועובר דרך סכר שוורצנבאך מאוד יפה.

את כביש 31 בדרום היער השחור כבר ציינתי ובאופן עקרוני בערך כל כבישי ה-B העוברים באיזורים היותר גבוהים של היער מאוד-מאוד יפים ומהנים לנהיגה. גם בגשם שוטף, אבל במיוחד אחרי שהגשם נפסק והגג נפתח.

 

דיברתי על גשם?

היומיים הראשונים של הטיול שלנו התאפיינו בחום אימים. כאשר לאחר מכן, כצפוי השמיים התקדרו וגשם כבד ירד לסירוגין.

 

רודסטר בגשם

נוסעים ברודסטר בכביש 5, הגג פתוח, מחט הספידומטר נוגעת גם ב-200, הרעש אדיר וכך גם הכיף. ואז מתחיל שיטפון.

לציין שהמגבים האוטומטיים (חיישן גשם) של המרצדס מצוינים. המחשב מזהה שמדובר במבול ומיד מעביר את המגבים למהירות מרבית.

הבעיה זה הגג הפתוח. הוא לא עובד במהירות מעל 10 קמ"ש.

אז נוהגים מהר ככל שתנאי הדרך מרשים (100-110 קמ"ש). המים בעיקר עוברים מעל הראש, מרטיבים את משענות הראש, מטפטפים על החלון ועל הדלתות. בסוף אני מאתר יציאה לחניון עם תחנת דלק, נכנסים מתחת לגג התחנה וסוגרים את הגג.

חוויה יוצאת מהכלל.

 

 

היכלי השופינג

מצינגן הינה עיירה מנומנת שהייתה בית למפעלי הוגו בוס (שהיה נאצי פעיל ונלהב ד"א). בהמשך פתחה החברה בעיירה חנות מפעל ולאחריה הלכו ונפתחו במקום לפחות 70 (שבעים!) אאוטלטים.

לא מדובר בצומת ביל"ו.

חלק מהחנויות מפלצתיות בגודלן ומדובר במותגי-על. האאוטלט של ארמאני שם לפי דעתי גדול יותר מכל חנויות המותג שיש בישראל גם יחד. תוסיפו לזה את פראדה, ג'ימי צ'ו ועוד מותגים "עממיים" כגון פולו, טומי הילפיגר וכו'. במקום גם חנויות ענק של נייקי, אדידס, פומה וכן חנויות לציוד טיולים, חנות כלי בית (WMF) ושתי חנויות ממתקים (לינדט ומילקה) עם מבחר ומחירים מצוינים. מי שחושב שהוא יצליח לחמוק משם בלי לשרוף יום, שישכח מזה. המקום כל כך מופרך שבסוף אפילו אשתי לא הייתה מסוגלת יותר.

חשוב להכניס את הארנק לכוננות ספיגה. אני ואשתי לא חובבי מותגי אופנה עילית, אבל עדיין יצאנו עם חור בכיס - ב-WMF רכשנו בלנדר יד מצוין ב-50 יורו וטרמוס של Alfi. שני זוגות נעליים בשני שליש מחיר מאשר בארץ, תיק גב 20 ליטר של דויטר ב-100 ש"ח(!), עוד קצת ציוד טיולים במחירים מצוינים ושאר זוטות שרוקנו במהירות את הארנק משטרות היורו.

ד"א - מי שמתכנן לעבור בפלא הצרכני הזה שלא יקנה שום דבר בדיוטי-פרי בישראל. גם ובמיוחד שוקולדים לחברים, משפחה וקולגות. טובלרון ניתן לקנות יותר בזול שם, גם בלי הנחת 3+1 ושאר מבצעי שקרכלשהו. למעשה, גם אם לא עוברים במצינגן, ניתן לרכוש שוקולדים כנ"ל במחיר מצוין בכל סופרמרקט גרמני מצוי.

מי שרוצה הנחה (לא גדולה) נוספת שלא ישכח לאסוף שוברי פטור ממע"מ ובשדה התעופה במינכן להגיע איתם ועם כל הקניות באריזה המקורית להחתמה במכס בטרמינל 2 (לפני שהולכים למסוף F - שהוא מסוף המצורעים של הטסים לישראל).

 

סופרמרקט גרמני מצוי

זה משהו שכולם בישראל כבר יודעים. מוצרי חלב בגרמניה מצוינים ועולים חצי עד שני שליש מישראל. סלמון מעושן משובח לפיקניק - שני שליש מחיר. לחם או לחמניות מיוחדות - שני שליש מחיר. פחית בירה עולה יורו. יין טוב עולה 5-7 יורו. למעשה הדבר היחיד שנתקלנו בו שעולה יותר מאשר בארץ אלו הירקות והפירות. אבל לא מדובר באותו מוצר ולכן ההשוואה לא הוגנת. לא ניתן להשוות את מלפפוני הענק והעגבניות המוצקות והבשרניות בסופרמרקט שם לסמרטוטים שנמכרים במרכולי הדיסקאונט שלנו (לציין שניתן למצוא בישראל ירקות ופירות משובחים, אבל אז המחיר שלהם כבר אירופאי למהדרין ואף יותר).

 

באדן-באדן

ממש לא אתר חובה.

אבל היא נמצאת בקצה כביש 500 המדהים, אז מדובר בתחנה של ברירת מחדל לכל מי שחובב נהיגה.

אם כבר מגיעים, חשוב לא לוותר על האלטע-שלוס (הטירה העתיקה) המהממת מהמאה ה-13, זה מה שאנחנו עשינו שם. לא להתעצל ולטפס כל הדרך למעלה - הנוף משהו-משהו. בעיר יש גם מבנה קזינו ידוע ומרשים וכמובן שוכנים בה מרחצאות חמים מפורסמים.

קריאה מוקדמת על המרחצאות בבאדן-באדן חובה למי שרוצה לבלות בהם. זה ממש לא חמי-יואב.

 

עריכה אחרונה ב-28 ליולי, 2014 על ידי Doc Slow

[[פנדוב]

סיקור מעניין. גם אני התלבטי כבר כמה פעמים לגבי השכרה של הslk לכמה ימי נהגיה באזור המדובר.

קולמר עיירה מאוד נחדה במרכז שלה, וגם העיירות שפנדוב הזכיר בצד השוויצרי, ליד מפלי הריין.

חולק עליך, יבגני. לא רק מעניין אלא מצויין: השילוב בין מידע תיירותי בשפה קולחת, התייחסות לרכב- בפרטים בהיסטוריה ובעצם הקונספט שלו והתאמתו לטיול. ההומור והתמונות-במיוחד לאחר הצעתן של אלעד - כל זה טוב בהרבה ממרבית התאורים שקראתי[בתשלום, בתשלום] בירחוני רכב או התאורים[הציוריים, ציוריים] בירחוני ואתר מסעות. אמנם איני מביא קישורים להוכחת טענתי כפי שנהיה מקובל כאן, אבל- זה בדוק.

 

בצד החסרונות- עד שהתרגלתי לאלמנט ה"בתשלום" עברנו לאלמנט ה"ציוריות".

אין דווח מריקווהיר ומהרי אלזס- אזור בלון ד'אלזס- לא נורא- טיפה מאכזב שם.

החיסרון העקרי[בנתיים] כתיבה על מקומות שאיני יכול להגיע אליהם[קנדה] או שאיני רוצה[גרמניה].אז לא פרקטי לי אבל עדיין מהנה.

 

כן ירבו שרשורים כאלו בפורום.

[Doc Slow]

בדיחת "הציוריות" חזרה אצלנו במהלך הטיול פעמים רבות. בשלב מסוים אמרתי לאשתי שאני עומד להקיא מכחולים. לכתבים בירחוני טיולים יש איזה פיקסציה על המילה הזאת.

[edan82]

מעניין,

 

למה לדעתך הגדישה באמצעות סופרצ'ארג'ר לא מתאימה כיום?

במילים אחרות, מה היתרונות של שבלול על סופרצ'ארג'ר?

 

לגבי הספורטיביות של ה-SLK אני מסכים איתך, היתה אחת כזאת ברשותי למשך שבועיים (SLK350), היא רכה ולא באמת משדרת לך שהיא רוצה שתסחט אותה.

אין מנוס, מי שרוצה יכולות ספורטיביות בדגמי מרצדס צריך לבחור בדגם עם AMG PACK, ברכבים המצויידים בחבילה המדוברת יש כיול יותר ספורטיבי ולמרות שלא מדובר בגרסת AMG ההבדל בתחושה ובהתנהגות ניכר (בין רכב סטנדרטי לרכב המצוייד בחבילה שציינתי).

לחילופין יש כמובן את דגמי AMG.

עריכה אחרונה ב-28 ליולי, 2014 על ידי edan82

[Doc Slow]

טורבוצ'רג'ר יעיל יותר בפעולתו מסופרצ'רג'ר. בימינו שצריכת דלק ופליטת מזהמים הפכו להיות קריטיים, זה חשוב מאוד.

לסופרצ'רג'ר עמדו בעבר יתרונות של פעולה חלקה יותר ופשטות ואמינות טובים יותר, אולם יתרונות אלו נשחקו לחלוטין במהלך העשור האחרון.

[kingikra]

אפשר לשאול על מה אתה נוהג ביומיום?

 

אחלה כתיבה. נשמע כמו חוויה מעניינת.

[Doc Slow]

אני גר קרוב לעבודה, כך שביומיום אני הולך ברגל.

שצריך לעשות סידורים או בילויים או בסופ"ש אני נוהג בבראבו (גרסת 120 כ"ס) של אשתי.

[אלעד]

איזה תענוג של חופשה... גרמת לי להתרפק על זכרונות עבר מהפעם ההיא שגם לי יצא לטייל ביער השחור.

בכל פעם שאני נוסע על כביש 1 לכיוון ירושלים, קצת לפני מחלף שער הגיא אני מסיט את המבט ימינה, בוהה בחורש המדובלל ומנסה חזק חזק לדמיין שהנה, עוד רגע ואני בתוך היער השחור

[Doc Slow]

אומת המכוניות והיכליה

המכונית לכל פועל לא הייתה החיפושית של פרדיננד פורשה, הייתה זאת המודל T הרבה לפניה. המכונית היא אייקון תרבותי אמריקאי. בשנות ה-30 ריחפו בכבישים יצירות מופת אמריקאיות כגון הדוזנברג והקאדילק V16. אחרי המלחמה הם הביאו לעולם את התיבה האוטומטית, מזגן הרכב, כנפי הכרום. הנער המורד עם השיער מרוח הגריז הנוהג בהוטרוד היה מסמלי החברה האמריקאית של שנות ה-50 וסמל תרבות עולמי. הדרייב-אין, הדיינר הכסוף לצד הכביש האינסופי, המרחבים האינסופיים בשילוב דלק שהיה זול מתוך אידיאולוגיה. שהחיפושיות הראשונות החלו מתגלגלות בכבישי גרמניה עם מנוע הבוקסר צנום הנפח בישבן, האמריקאים נסעו בשברולט בל-אייר עם מנוע V8 נוהם מלפנים. אבל בעוד שהאמריקאים נשארו עם ספינות הדרכים הרכות והארוכות שלהם, הגרמנים צעדו קדימה.

 

האמריקאים קידשו את המכונית כקונספט של דרך חיים וחופש.

הגרמנים קידשו את המכונית כפסגה של יכולת הנדסית. מכונה שמהווה את תמצית הכישורים ההנדסיים והטכניים של האומה הגרמנית. זה על הכל הטוב והרע שיש בדבר (והיה הרבה מאוד רע).

 

האמריקאים ניצחו בחזית דרך החיים, חופש הביטוי והחזון הקפיטליסטי. אבל מאחר ומכונית בסופו של דבר היא יצירה של פלדה, זכוכית ופלסטיק - הגרמנים ניצחו בחזית המוטורית.

החלום האמריקאי כבר לא גולש בקאדילק אלדורדו עם מנוע V8 מדטרויט. הוא עבר לנהוג, מהר ויעיל, במרצדס זונדרקלאס עם שמונה בוכנות שחושלו בסדנאות AMG.

 

הגרמנים לוקחים את המכוניות והכבישים שלהם מאוד ברצינות. היצרנים הגרמנים, ששולטים היום ביד רמה בקטגוריות רכב רבות, הקימו ברחבי גרמניה היכלי ענק בה ניתן לסגוד ליצירות המוטוריות שלהם לאורך ההיסטוריה.

במינכן חברת באייריש-מוטורן-וורקה הקימו מוזיאון ולידו אולם תצוגה וחוויה יומרניים. בוולפסברג שוכן המוזיאון ואולם התצוגה המפלצתי של פולקסווגן. בפאתי שטוטגארט, שם אוחדו בעבר החברות דיימלר מוטורן גסלשאפט ובנץ אונט קומפני רייניש גזמוטורן-פבריק, הקימו את ההיכל גדול הממדים של דיימלר-בנץ. כאטרקציה תיירותית הוא נחשב פחות משני האחרים שהזכרתי כאן, אבל הוא מאכסן כמה מכוניות בעלות ערך היסטורי שלא יסולה מפז ומהווה תחנת חובה לכל מי שחובב היסטוריה מוטורית או מכוניות בכלל.

 

מוזיאון מרצדס

ותודה לאשתי שהסכימה לעצור במוזיאון מלא במכוניות עתיקות. באמת תודה. בלי טיפת ציניות.

ד"א - הידעתם שהמילה בגרמנית למכונית עתיקה היא oldtimer (בהשאלה מאנגלית)?

 

שימו לב שהמוזיאון לא נמצא ממש בשטוטגרט אלא בפאתיה, ברחוב מרצדסשטרסה 100 ולא רחוק מאיצטדיון מרצדס. חונים בחניה המסודרת מול הקומפלקס. וחוצים את הכביש אל היכלי הכסף המעוצבים. התשלום למבוגר הינו 8 יורו וכולל מדריך אודיו שבמקרה שלי הפסיק לעבוד אחרי חצי שעה, אבל אשתי הפיקה ממנו ידע רב. יש הדרכה בשפות רבות, אולם כמובן שלא בעברית.

 

 

הסיור במוזיאון מתחיל בקומה העליונה ויורד מטה עד לאיזור המעבר לחנות. ההתקדמות היא היסטורית עם מוטיב מנחה מסוים בכל קומה. בין הקומות מחברים מסדרונות עם תמונות והסברים כלליים על התקופה הרלוונטית וליד כל קומה יש גלריה ובה תצוגה נושאית מסוימת (מכוניות של סלבריטאים, אמבולנסים וכו').

הקומה העליונה אומנם לא כוללת מכוניות במובן המוכר לנו, אבל כוללת פנינים יחודיים שאל לחובב רכב לדלג עליהם. בהם "שעון הסבא" של דיימלר שהיה המנוע בעירה הפנימית המהיר הראשון, עם הקרבורטור המהפכני של מייבאך. רפליקה של המרכבה הממונעת הראשונה של בנץ ("המכונית" הראשונה), האופנוע הראשון שדיימלר בנה ומנוע הבוקסר הראשון (הקונטרה-מוטור).

 

 

 

הקומה הבאה לאחר מכן כוללת את המכוניות "האמיתיות" הראשונות. המנוע עבר לפנים והשלדה כולה הונמכה כך שהמכונית זכתה למראה המודרני והמוכר שלה.

בקומה הזאת יש את מכוניות "המרצדס" הראשונות, אשר נקראו על שם בתו של איש העסקים (היהודי!) וחובב המכוניות אמיל ילינק.

 

 

חברות דיימלר ובנץ אוחדו בשנת 1926 ובמהלך שנות ה-20 וה-30 יצרו כמה מהמכוניות המעניינות ביותר בהיסטוריה. הם החלו מתקינים מגדשי על ("קומפרסור") במכוניות שלהם. כולל ה-SSK שהייתה מכונית העל האולטימטיבית לתקופתה וסדרה של מכוניות פאר, ה-500K, ה-540K וכמובן ה-770K, "גרוסר-מרצדס".

על הפלקט מתחת ל-770K מצוין שהיא שמשה את בכירי התעשיינים וגם את בכירי ה-NS (נאצים). הם לא מציינים שזה היה רכב הת"ש של היטלר עצמו ושל הסובבים אותו. במוזיאון מרצדס יש מספר חסר תקדים של 770K. אחד בקומת התצוגה הרגילה שהייתה שייכת לתעשיין גרמני משנות ה-30 ושתיים נוספות בקומות הסלבריטאים שהיו שייכות לקיסר הירוהיטו מיפאן ולקייזר וילהלם השני בעת שהיה בגלות. משום מה אין בתצוגה אף מרצדס גדולה שהייתה שייכת לנאצי בכיר...

 

 

 

 

עוד בתצוגה, הסברים איך חברת דיימלר-בנץ "נאלצה" לייצר את סדרת מנועי ה-DB600 המפורסמים ששכנו במיטב מטוסי הלופטוופה ואיך הם "נאלצו" להעסיק עשרות אלפי פועלי כפיה לאחר שהגברים נשלחו בפקודת היטלר לכבוש את רוב אירופה. מסכנים.

במאי 1945 עם כניעתה של גרמניה הנאצית, כמעט כל מפעלי דיימלר-בנץ הושמדו עד היסוד. הרבה בזכות תוכנית מרשל האמריקאית, המפעלים שוקמו במהירות והחלו לייצר, בתחילה דגמים קטנים שתוככנו עוד טרם המלחמה ובהמשך מכוניות שהפכו להיות אבני דרך ואיקונות מוטוריות רבות עוצמה.

 

ה-300SL רואדסטר, רכב חובה לפלייבוי האירופאי בתקופת השיקום הכלכלי.

 

ה-300SL "כנפי השחף", מכונית העל של שנות ה-50 ואחת מהקלסיקות הנחשקות ביותר היום.

 

וה-SLR...

 

כמובן שמוצגת גם ה-300 "אדנאאור" שהייתה מכונית הפאר הראשונה לאחר המלחמה והראשונה בשורה של דגמי S שנמשכת עד היום. בהמשך תצוגות של מכוניות מודרניות יותר והרבה הסברים על בטיחות וחיסכון בדלק, מספר מכוניות קונפסט ומכוניות של ידוענים כולל ה-770K שהזכרתי קודם, הפופ-מוביל, ה-190E של רינגו סטאר וה-600 פולמן המשורינת ששימשה את ממשלת גרמניה. יש גם גלריה של מכוניות "עממיות" כולל דגמים פשוטים יחסית החל מהמרצדס 170H עם המנוע האחורי והמבנה העגלגל, דרך היונימוג הראשונה, ה-190 משנות ה-80 וה-A הראשונה.

 

בסוף מגיעים לתצוגת מכוניות המרוץ אשר כוללת לא מעט פורצות דרך וקובעות שיאים.

 

 

משם ממשיכים לחנות המוזיאון המאוד מקיפה (ולא זולה) ולאולם תצוגה של כ-ל דגמי מרצדס העכשוויים המתפרסת על פני 5 קומות.

סך הכל בילינו במוזיאון כמעט ארבע שעות, כאשר ניתן גם לבלות שם שש או יותר. במוזיאון יש סיורים של ילדי בתי ספר (גרמנים) אולם למרבה הצער המוזיאון לא יתאים במיוחד לילדים ישראלים, במיוחד אם הם לא מבינים אנגלית.

 

זהו, נגמר. חוזרים למינכן לשער המצורעים העמוס והרועש (מי הגאון ששם באולם ההמתנה מתקני כדורגל שולחן?) ומשם ממריאים לארץ.

נחמד היה לבקר בגרמניה, אולם נחמד יותר שיש לנו ארץ שלנו לחזור אליה, עם כל הפקקים, הגבלות המהירות ההזויות והמכוניות היקרות להחריד.

[Doc Slow]

סיכום - הבחירה הרומנטית.

כמובן שאפשר לעשות טיול רומנטי להפליא גם באפ! אבל יש משהו קסום בקבריולט דו-מושבית. ה-SLK שידרגה מאוד את חווית הטיול הזוגי שלנו ואני לא מצטער על ההוצאה.

 

לא מדובר בבחירה "הגיונית". תא המטען קטן, במיוחד שהגג מקופל. הצלחנו לדחוס לתוכו צ'ימידן של 120 ליטר ותיק גב של 30 ליטר וזהו. זה דורש כמובן הרבה פשרות באריזה (במיוחד מצד האשה) ומולץ מאוד לארוז בצ'ימידן ולא במזוודה בגלל הצורה הלא סדירה והשטוחה של תא המטען. מזוודה גדולה פשוט לא תכנס, בשום זווית שהיא.

גם לא מדובר ברכב ספורטיבי. רוצה ספורט? שים עוד כסף וקח בוקסטר או 911.

 

צריכת הדלק לאורך 1940 ק"מ שכללו גם פקקים, נהיגה מהירה באוטובאהן והרבה קילומטרים על גג פתוח (התנגדות אוויר מוגברת) הייתה 8.5 ליטר ל-100 ק"מ (נתוני מחשב הדרך והחישוב שלו היו מאוד דומים). לא רע בכלל, אבל עם C200 דיזל הייתי בוודאי משיג נתון הרבה יותר טוב. לציין שה-SLK דרשה וקיבלה בנזין RON95 שהינו יקר יותר מדיזל בגרמניה.

 

לסיכום, מומלץ. לציין גם שמחיר ההשכרה הולם את התמורה ודי נסבל אם שוכרים את הרכב לימים ספורים.

[sperial]

מחזיר אותי 4-5 שנים לאחור, טיולים נפלאים אם כי במונדיאו ו-5008 עמוסות לעייפה. אזורים נפלאים, כל אחד מהאזורים שציינת יכול למלא שבוע בלי להשתעמם דקה בודדת.

הערה לגבי המוזיאונים - לשים לב לשעות הפתיחה, את מוזיאון מרצדס פספסתי כיון שעברתי ליד שטוטגרט ביום ב', שבו מרבית המוזיאונים, כולל זה, סגורים.

לגבי מצינגן - דווקא לא מרכז האאוטלטים המרשים ביותר שבו נתקלתי באירופה. טעמתי את BTC city ליד ליובליאנה ואת אזור נמה"ת של הלסינקי, שלא לדבר על הקניונים של ליסבון. הרבה יותר מרשים.

וכמובן 1F המקולל. מתחרה רק בFCO.

[Doc Slow]

בוודאי שיש מרכזי קניות גדולים יותר. היתרון של מצינגן זה ריכוז מותגי-העל שיש שם והגודל העצום של חנויות מותגי העל כנ"ל.

תודה לאל שאשתי לא חובבת תיקים באלף דולר ונעליים בחמש מאות.

 

וכן - חשוב מאוד לבדוק את ימי הפתיחה של האתרים והאטרקציות השונות. זאת המלצה אוניברסלית לכל תייר ולכל מקום.

[kingikra]

אני גר קרוב לעבודה, כך שביומיום אני הולך ברגל.

שצריך לעשות סידורים או בילויים או בסופ"ש אני נוהג בבראבו (גרסת 120 כ"ס) של אשתי.

 

שאלתי כי רציתי להבין עד כמה גדול הריגוש בלנסוע ברכב עם 180 כ"ס והמעבר מבראבו עם 120 כ"ס אכן משמעותי ומרגש.

 

כייף חיים!!

[Doc Slow]

כפי שכתבתי - ה-SLK הייתה כיף גדול אבל היא לא מכונית ספורטיבית ובגרסת ה-180 כ"ס היא גם לא בדיוק מרגשת בקו ישר. לפחות לא בסטנדרטים של היום. ניתן לשכור בגרמניה, לפי דעתי בפחות או יותר אותו הסכום, גולף GTI שתהיה הרבה יותר מרנינה מבחינה זאת וגם בפיתולים.

אם נשאר בסוכנות סיקסט אז נראה שהיא מציעה להשכרה את ה-M135 הממש מהירה, בעלות יומית מעט גבוה משל ה-SLK (אולם שים לב להגבלת הקילומטרים). ד"א, באותה קטגוריה של ה-SLK סיקסט גם מחזיקים מספר מצומצם של Z4. רובן בגרסת ה-20, אולם קראתי שיש להם גם מספר מצומצם (מאוד) של 28 ו-35. אז אם יש לך מזל ואולי גם כרטיס פרימיום שלהם, יש לך סיכוי לקבל אחת כזאת באותו כסף.

 

מעבר לאטלנטי ניתן לקבל יותר ריגוש בקו ישר בפחות כסף - שנה שעברה שילמתי פחות (לכל יום) תמורת מכונית עם נתוני הספק והאצה מרשימים הרבה יותר (מנוע V8 עם 370 כ"ס וזמן תאוצה ל-100 קמ"ש סביב 6.5 שניות). אאל"ט בערך באותו זמן חבר פורום שכר מוסטנג מאוד-מאוד חזקה מסוכנות הרץ, גם לא בסכום עתק.

 

לציין שהבראבו לא בדיוק קוטלת קנים מבחינת תאוצה למרות נתון ההספק הרשמי הצנוע (לוקח לה פחות מ-10 שניות ל-100 קמ"ש).

עריכה אחרונה ב-29 ליולי, 2014 על ידי Doc Slow

[hans]

תשמע, אתה מוכשר בצורה בלתי רגילה,

מזמן לא נהניתי כל כך לקרוא משהו. לא משנה מה.

 

הייתי בגרמניה פעמיים וחידדת לי את ההרגשה

שממש לא מיציתי. I'll be back, במבטא אוסטרי.