נדלן בלתי נסבל

[locomotive]

ד"ר אבוקדו,

המשפט האחרון שלך גולש לנושא אחר העוסק בהגשמה עצמית.

זה משתנה בין אדם לאדם.

[Derish]

מאידך, התפתחו אצלי רעב ודרייב חזק מאוד להצלחה שלא בהכרח רואים אצל הקרובים.

.That's the point

 

נראה שההורים בסה"כ חינכו אותך טוב, ואם אנו מדברים על אנשים משכילים שבוחרים לחיות בפריפריה משיקולים כלכליים אני מוכן להניח שחינוך טוב יהיה בכל בית כזה. אני לא חושב שילד מבית עם חינוך טוב יעצר ע"י גאוגרפיה - אם כבר אז להפך. לראיה, מכתביך בפורום לאורך השנים עולה שכיום אתה מגיע לגירויים (בחירה מעניינת של מילים) הרבה יותר עמוקים ומתגמלים מאשר בני גילך הנורמטיביים שגדלו בסביבה אוהדת יותר כביכול.

 

השפע הוא בכלל לא כזה להיט. אני לא מאחל או ממליץ לאף אחד לגדול בדרום נתניה או לחיות בעוני באיזו דימונה או ירוחם, אבל לחיות באופן מבוסס במקום קצת מנותק מהמרכז יכול לדעתי לעשות רק טוב. אני מסתכל היום על כמה מהקולגות שלי וחבריהם שגדלו במושבי ועיירות לב השרון ורואה שם משהו שמזמן כבר לא פגשתי אצל חבר'ה מהמרכז - את אותו "רעב" ואותה מוטיבציה, ביחד עם איזו יושרה פנימית ונאיביות שלצערי כבר לא קיימות בערים הגדולות. אנשים שגדלו בניתוק או בחוסר מסויים שואפים לפצות על זה כל ימי חייהם, לא רוצים לחזור לשם, וזה דוחף אותם הלאה. אנשים שגדלו בשפע פשוט לא מבינים עד כמה נמוך אפשר ליפול מכל גובה נתון ולכן גם לא מתאמצים יותר מדי. לפחות כך היה ברוב המקרים שאני פגשתי.

[iluxxxa]

כל עוד אנשים ימשיכו לקנות ולהשכיר במחירים מופרחים לא תהייה מגמת שינוי...

 

אתה מבין שמדובר בדירות כן? איפה אתה מציע לגור לאנשים בזמן הזה עד שבעלי הדירות ירדו מהעצים?

[wil]

----

בעניין הנדלן - כל עוד יש ביקוש יש היצע, הבעיה היא בצרכן נטו.

לא נכון.

ההיצע קשיח לגמרי (עד כדי פיצולי דירות שזו תופעה זניחה במימדיה)

הביקוש גם כן די קשיח, הגמישות בביקוש היא רק אצל רווקים עם אופציה לגור עם ההורים.

כל היתר חייבים לגור איפשהו.

 

במצב כזה של שוק כל כך קשיח מספיק שיהיה מחסור יחסית קטן והמחירים עפים כלפי מעלה.

[Night Driver]

גדלתי בפריפריה, לא חסר לי דבר למרות שהשנים הראשונות היו קשות מבחינה כלכלית.

אמנם היה מדובר בתקופה שונה בה ההפרשים היו קטנים יותר בין הפריפריה למרכז, אבל אני יכול להעיד שלדעתי נפגעתי מהמקום בו גדלתי.

בכיתה ג' אובחנתי כמחונן, ונשלחתי במהלך שש השנים הבאות לבית ספר למחוננים במהלך יום אחד בשבוע. שאר הימים היו סבל אדיר, ללא גירויים מספיקים ועם בעיות חברתיות לא פשוטות. העסק השתפר רק בתיכון בו הייתה חלוקה נכונה יותר שאפשרה אתגרים.

במרכז לעומת זאת, מקבילי הוצבו בכיתות הומוגניות, קיבלו הרבה יותר גירויים, ונחשפו לאקדמיה בגיל מוקדם מאוד.

יש לי בסיס להשוואה עם קרובים מהענף המשפחתי בו צומחים אצלנו הילדים החכמים, ואלו שגדלו במרכז קיבלו לאין שיעור יותר משאבים ממני. הורי השקיעו הרבה בחשיפה שלי לגירויים ובנסיעות שיענו על תחומי העניין שלי, אך אין לי ספק שיכולתי להגיע רחוק בהרבה מבחינה אקדמית אילו הייתי מקבל את רמת הגירוי האקדמי והתרבותי שמקבל ילד מחונן במרכז.

 

מאידך, התפתחו אצלי רעב ודרייב חזק מאוד להצלחה שלא בהכרח רואים אצל הקרובים. זה הגיע לרמות משעשעות כשאמם (פרופ', עושה מחקרים עם זוכי פרס נובל באופן קבוע) של שני בני דודים שלי (אחד תלפיון, ד"ר וחוקר בIBM ואחת פרופ' בליגת הקיסוס) העירה כלפיהם למה הם לא הלכו במסלול שלי שהוא מתגמל יותר כלכלית. אני מניח שהדשא של השכן תמיד ירוק יותר.

 

הנקודה היא, חיים בפריפריה לא תמיד מאפשרים מיצוי פוטנציאל, גם אם חומרית לא חסר דבר.

כל אחד שואף להשיג ת מה שהיה חסר לו.

 

אתה הלכת למסלול הפרקטי כדי להשיג תנאים כלכליים משופרים והם הלכו לתחום האקדמי כי גדלו ברווחה כלכלית בסביבת מצויינות אקדמית.

[Nuker]

אתה מבין שמדובר בדירות כן? איפה אתה מציע לגור לאנשים בזמן הזה עד שבעלי הדירות ירדו מהעצים?

 

לא נכון.

ההיצע קשיח לגמרי (עד כדי פיצולי דירות שזו תופעה זניחה במימדיה)

הביקוש גם כן די קשיח, הגמישות בביקוש היא רק אצל רווקים עם אופציה לגור עם ההורים.

כל היתר חייבים לגור איפשהו.

 

במצב כזה של שוק כל כך קשיח מספיק שיהיה מחסור יחסית קטן והמחירים עפים כלפי מעלה.

 

ברור שיש בעייתיות והמוכר\משכיר תמיד ירצה בהתאם למה שהוא יכול לקבל ויותר

אבל זה מגיע למצב שכשמשכירים דירה במחיר מופרך ועדיין יש מי שישלם מה שיוצר אפקט דומינו ואז הכל עולה וממשיך לעלות, הפתרון הוא להתגמש במרחק, כן זה יצרוך יותר זמן הגעה (הכל יחסי) אבל יש אנשים שיעדיפו לשלם הרבה יותר כדי להיות יותר קרוב.

אין פה ויכוח והנושא מורכב והוא לגופו של עניין אבל מבחינת ספק ולקוח כמו בכל תחום הספק לא ימהר לשנות ויחפש רק רווח.

[redroze]

אני עם לוקו ונוקר.

גם אנחנו זוג צעיר לפני ילדים, חיים במרכז וחוסכים שקל על גבי שקל בכדי לממן דירה.

ההכנסות שלנו קצת יותר מ-10K ש"ח ואנחנו מצליחים לשים כמה אלפים בצד כל חודש.

מי שלא מכניס הרבה כסף צריך להבין שבשבילו דירה זו מטרה וכדי להשיג את המטרה הזו צריך להתפשר בהרבה תחומים, כמו לדוגמא:

- לנסוע ברכב ישן שקנית בכסף שיש לך במקום לקחת מימון לרכב מתקדם יותר שיעלה לך גם יותר כסף עקב המימון עצמו. נכון שההוצאות על דלק ותיקונים יגדלו קצת אבל ברגע שלרכב אין ירידת ערך + ביטוח מקיף כל שנה שהוא שורד אתה חוסך לפחות 10K ש"ח (מניסיון).

- לצמצם שימוש בסלולרי ובכך להוריד את ההוצאה החודשית על תקשורת. גם פה אנשים לא מצליחים לראות מעבר לתרגיל השיווקי של רשתות התקשורת. היום זה נראה לגיטימי לכולם לדבר בלי הפסקה/הגבלה בדיוק כמו שהיה לגיטימי לשלם 500 ש"ח חשבון טלפון לפני כמה שנים.

- לא לרכוש כל 3 שנים את הטלפון הכי חדש בשוק ב-4K ש"ח, נכון שזה הוצאה יחסית קטנה כאשר פורשים ל-3 שנים אבל העניין הוא שמנהלים מרדף ונכנסים למעגל קסמים שאי אפשר לצאת ממנו. ממשיכים להחליף טלפונים מכוח האינרציה כל 3 שנים גם אם אין לך את הכסף.

- לא חובה לטוס לחו"ל כל שנה. אפשר לטייל, להנות ולנוח גם פה בארץ.

זה מה שנקרא דחיית סיפוקים והתאמה של רמת החיים (הוצאות) לכמות ההכנסות של הזוג, משהו שרוב הישראלים מתקשים לבצע עקב תרבות ה"מגיע לי".

עכשיו יגיעו כל הבכיינים ויגידו ש"זה לא נקרא לחיות" ו"מה יעזור לי חסוך בהוצאות של 25K ש"ח בשנה כאשר דירה עולה כמה מיליונים". אין מה לעשות, כל עוד לא נולדת לשושלת של רוטשילד ואתה לא מכניס לפחות 10K ש"ח אתה צריך לחיות את המציאות ולא לבכות על מר גורלך, ולהמשיך לחפור לעצמך בור יותר גדול ע"י החלטות גרועות של סיפוקים רגעיים.

 

תסלחו לי על הבוטות אבל זוג שמגיע לקראת אזור גיל ה-30 ואין לו אפילו 250K ש"ח הון עצמי לא צריך לרכוש דירה. הון עצמי כזה מספיק בשביל לקנות דירה 3 חדרים בפריפריה ומי שזה לא מתאים לו אז חוסכים עוד כמה שנים וקונים דירה במרכז.

אנשים צריכים להבין שבית זה לא רכב, אי אפשר לקחת מימון על 90-100% משווי הנכס כי אז נהפוך להיות אמריקה.