עורכי דין ותאוות פרסום

[אנלוגי]

למה בהרבה ידיעות בתקשורת תמיד מודגשים שמות עורכי הדין והרבה פעמים יש תמונת יח"צ שלהם?

ברוב המקרים זה לא ממש משרת את הכתבה בזוית העיתונאית, האם זה תגמול של העיתונאי על הפרטים שמוסר עורך הדין?

איזכור שם עורך הדין - נו מילא, יש הגיון עיתונאי, אבל מה הסיפור עם התמונות? מה אכפת לי (הקורא) איך הוא נראה? איזו מטרה עיתונאית זה משרת?

 

לדוגמא, תמונה עלובה שצולמה בטח באייפון ע"י המזכירה. באותה כתבה הגדילו ופרסמו לינק לאתרו של עורך הדין, ושמו מופיע לא פחות משש פעמים לאורך הכתבה המאוד קצרה.

 

(אין לי דבר ו/או חצי דבר נגד אותו עו"ד, הוא רק הדוגמא האחרונה בה נתקלתי. טל"ח).

[[פנדוב]

כמה הערות במקום תשובה.

דווקא אתה לא מבין חשיבות של תמונה? אל תכרות את הענף.

אנשים סבורים שעליהם להיות מוכרים- שילוב של יח"צ עם אגו ושאיפה לקיצור התור במסעדה.

התמונה היא נדבך נוסף- "הוא מוכר לי". הנתקל בתמונה יחפש שם ולהיפך. סה"כ זכיר יותר אסוציאטיבית.

שים לב לעו"ד שתמיד חייבים ללחוש משהו הרה גורל לקליינט בדיוק כשהמצלמה על הקליינט.

זוכר את כנרת בראשי? היא די שודרגה.

קח מקרה קיצוני יותר של פנינת ינאי שסברה כנראה שכל פרסום הוא טוב ללא קשר לתוכנו[חפש בהקשר של אמנון סטרשנוב].

אם נתרחק מעט, אורן זריף הוא אומן של יח"צ חינמיים ומוצא סיבות שונות להגיע לתקשורת כדי להציל זוג מגירושין, תוכי מקלל וציפרן חודרנית.

גם בעולם העתונות עצמו לא חסר מנשה יוספובי'ץ: מדובר כמובן בב.ב- בועז ביסמוט שסלל דרכו בעזרת דרכונו. הצטלם עם אישים ומנהיגים בסגנון של צילומים בסטקיות ובסרטי- חייך , אכלת אותה והגיג לעמדת פרשן חוץ בעיתון נפוץ. ככזה הוא כותב ניתוחים מעמיקים כעו"ד לפחות אך עדייין ממשיך לצוד סלבריטאים לצילום חטוף.

מקצוענות במיטבה.

[nitch]

בועז ביסמוט הגיע ככה למשרת שגריר, לא פחות.

[אנלוגי]

מה האינטרס של עורך הדין ברור שאני יודע, אני מצר על שיתוף הפעולה של העיתונאי בהכנסת תוכן שאינו משרת את הכתבה.

רוצה תמונה של עורך הדין כי זה משרת את הכתבה לדעתך? שהעיתון ייצר אחת, ולא יקח כל מה שאיזה עו"ד קקיוני מצלם באייפון.

[[פנדוב]

צודק, ניטש.

אנאלוגי, שאלת מדוע צריך תמונה? כ"כ אם כבר תמונה, מדוע תמונה גרועה באייפון?

ובכן, התשובה מתחלקת כמובן למספר חלקים חילופיים:

לא צריך תמונה, אך לא צריך גם כתבה. תמונה מיותרת מלווה כתבה מיותרת.

איכות התמונה עקבית עם איכות הכתבה ובאה לרמוז לקורא האיכותי על מיותרותו של הטקסט הסתמי. שנאמר" ויתן בהם סימנים".

הערה מתודית: יתכן שהאייפון הוא של הכתב, דבר הממוטט את הנחות היסוד שלנו.

הערת המערכת: בדיון שאני מקיים היום בפורום עם פליקס פולקסווגן, מסתבר שבטנדר החדש שלהם אין חיבור לאייפון.אני רואה זאת כצעד בונה אמון למיגור תמונות הפארטאץ' ושיקום היחסים.

[אנלוגי]

קח את הכתבה שצירפתי כדוגמא. ישנן שלוש תמונות: אילוסטרציה של מסך ברכב (שאינו דומה למסך עליו מדובר ולמעשה לא מלמד כלום), אילוסטרציה של פטיש בית משפט (משמש בכל כתבה כמעט) ותמונה חובבנית של עורך הדין עם קרדיט צילום יח"צ.

 

אין כל ספק שעורך הדין העביר את התמונה לכתב. ייתכן שהוא גם העביר את תוכן הידיעה תוך התניית השימוש בתוכן בפרסום תמונתו ולינק לאתרו (הכולל את התמונה המדוברת).

 

עיתונאי רציני מעט יותר היה דואג לכל הפחות לאילוסטרציה המדגימה את נושא הכתבה (מסך ברכב המציג שיקוף של מסך הטלפון). את תמונת הפטיש יכול להשאיר, אם כי בעיני זה מיותר. את תמונת העו"ד עורך רציני היה שולח לסל המחזור ודורש צילום רציני יותר או מוותר לגמרי. למה בעצם לא לשים תמונת אילוסטרציה של עורך דין? למה לא תמונה של השופטת?

במצב שייצר הכתב - היחיד שאינטרסיו משורתים (אני בוחן שימוש חדש בעברית) הוא עורך הדין. על הכתבה הזו וואלה שילמו סכום מזערי לכתב (שבטח מועסק בשכר רעב במסגרת כזו או אחרת) וזהו. שנקל לא יצא על צילום, אגורה לא יצאה על תחקיר.

עורך הדין "פיתח" מקצוע חדש - הוא יח"צ, או תחקירן, או בכלל כתב.

 

כמובן שאני קצת מתמם וקצת מקצין, ברורים לי יחסי הכוחות בין עיתונות ליח"צ. בתוך הבליל הזה, הקורא מפסיד. אבל מה - הוא לא שילם גרוש על התוכן, אז אין לו על מה להתלונן. שיהיה לכולנו בהצלחה.

[[פנדוב]

אממ.. אז אתה יודע מה התשובות. חבל כי חיטטתי בספרים וטרחתי.

בכל אופן:פטיש אילוסטרציה גנרי, עורך דין גנרי וכדומה. מכיון שעתון הוא עתון מצויר לילד או חוברת לחופש הגדול.

שאלה הפוכה: מדוע להשקיע ולפרסם צלומים גדולים של חשודים שפניהם מכוסים? מה אני למד מזה?

 

כתבת על צרכן שלא משלם, עתון שלא משלם על תמונה וכמעט לא משלם לעתונאי והבהרת:אפס תמורה על אפס איכות.

לא מדויק, משהו קיבל פרסום ואולי שילם בדרך זו או אחרת.

 

מישהו משלם: הקורא שמחר ילך לעו"ד או בעל מקצוע הזה, הקורא שמולעט במידע מטעם, הקורא שזמנו מבוזבז על זוטות במקום הבנת המציאות. קורא שהוא צרכן, פעם הוא היה אזרח בעל זכויות במדינה. כיום תפקיד המדינה להפכו לטרף קל לנותני שרותים ולקחת מימנו בעצמה. ככל שהצרכן יותר בור, יותר ממוקד שטויות- ניתן לעשקו ביתר קלות. תפקיד המדינה הוא לספק התנאים לכך ולדחוף אותו לרשת: בפנסיה, בבריאות יותר ויותר, בדיור, ברכב.

 

אנו מקבלים חינם תכנים בכאילו, קוראים חינם עתון בכאילו ונוסעים ברכב ליסינג לשעבר שהוא חדש בכאילו.

אבל אינשאללה הכל משתנה אחרי הבחירות. בכאילו.

 

הצעה עסקית: צלם תמונות ושאל שאלות, יחד ננסה לתת תשובות. מכיון שאינן מענינות איש, נשלם לפרנקוס 22 שקלים. הוא יתרגם לספרדית ויפרסם בעולם דובר הספרדית. בכסף אשלם לאיציק על תקון מזגן. אני מציע להתחיל בפרסום מבחן דרכים למיצובישי פאחרו.