שרשור פוליטי של אחרי/לפני/באמצע בחירות/מלחמות/שלום/חומוס בדמשק

[Keyser]

אריאל היא לא עיר בישראל היא היתנחלות כמו חברון וכמו בית אל

 

גם חברון זו עיר בישראל, וותיקה ממרבית הערים שאתה כנראה תופס כ"לגיטימיות".

[E-A]

אני לא מבין יבגניפ ויוסי פרנקוס רואים את המציאות בדרך שאנו לא רואים?

גם אני התחלתי בדעות פוליטיות מאוד קיצוניות, ועם השנים אני התמתנתי והיום לא אכפת לוותר על שטחים תמורת שלום.

אבל העניין הוא, שלא משנה כמה שטחים ניתן להם הם לא יירגעו. תסתכלו על סוריה,הם שוחטים אחד את השני והם מוסלמים.

אז נראה לכם באמת שברגע שתהיה להם האפשרות הם לא ירצחו אותנו? אתם מזכירים לי באופטמיות שלכם את יהודי גרמניה בשנות ה30 של המאה הקודמת.(אני לא ביבי ולא שולף את השואה בכל הזדמנות)

אתם צריכים להבין שאם המצב היה הפוך,כבר לא היה נשאר אף יהודי במדינה.

 

ולגבי לפיד,אף אחד לא אמר שהוא לא ידע את הגרעון של המדינה.

להזכירך הוא לא רצה את המשרד הזה,כי הוא ידע שהוא ייצא מאוד לא פופולרי מהמהלך.

צריך לשבח אותו על האומץ לעשות צעד שיכול לעלות לו ביוקר,אין מה לעשות לפעמים צריך לחתוך בבשר החי.

[dny]

גם חברון זו עיר בישראל, וותיקה ממרבית הערים שאתה כנראה תופס כ"לגיטימיות".

 

בכלל לא. זה ממש לא משנה שהיא היתה העיר של דוד המלך, והיו בה יהודים כבר מאות שנים (גם בעזה). כל זה לא חשוב. רק דבר אחד קובע כאן: שאת חברון כבשנו בשנת 67' ולכן זה כיבוש טמא, לעומת רמלה למשל, שנכבשה בשנת 48' ולכן זה כיבוש טהור וקדוש. זה ההבדל בין רמלה לרמאללה: את שתיהן ניסינו לכבוש במלחמת השחרור, במבצע "דני" ששמו המקורי היה "לרלר" - לוד, רמלה, לטרון, רמאללה. את לוד ורמלה הצלחנו לכבוש במלחמת 48' הקדושה, ולכן הם שלנו לנצח; אבל הקרב על לטרון נכשל ולכן לא הגיעו לרמאללה, ולכן היא לא שלנו בכלל ואף פעם לא תהיה, כי הכיבוש של מלחמת 67' הטמאה לא נחשב. חברון - כנ"ל.

 

הגיון פשוט, חביבי.

 

(מבצע) דני

[nburrack]

אני לא מבין יבגניפ ויוסי פרנקוס רואים את המציאות בדרך שאנו לא רואים?

גם אני התחלתי בדעות פוליטיות מאוד קיצוניות, ועם השנים אני התמתנתי והיום לא אכפת לוותר על שטחים תמורת שלום.

אבל העניין הוא, שלא משנה כמה שטחים ניתן להם הם לא יירגעו. תסתכלו על סוריה,הם שוחטים אחד את השני והם מוסלמים.

אז נראה לכם באמת שברגע שתהיה להם האפשרות הם לא ירצחו אותנו? אתם מזכירים לי באופטמיות שלכם את יהודי גרמניה בשנות ה30 של המאה הקודמת.(אני לא ביבי ולא שולף את השואה בכל הזדמנות)

אתם צריכים להבין שאם המצב היה הפוך,כבר לא היה נשאר אף יהודי במדינה.

 

ולגבי לפיד,אף אחד לא אמר שהוא לא ידע את הגרעון של המדינה.

להזכירך הוא לא רצה את המשרד הזה,כי הוא ידע שהוא ייצא מאוד לא פופולרי מהמהלך.

צריך לשבח אותו על האומץ לעשות צעד שיכול לעלות לו ביוקר,אין מה לעשות לפעמים צריך לחתוך בבשר החי.

תפסיקו להיסתכל על כל המוסלמים בעולם המקשה אחת! ככה צמחה האנטישמיות באירופה עם הדמות של היהודי הנאבך מפולין ועומת במודרנים מגרמניה. זה פשוט עוול לאינטיליגנציה שלכם להיסתכל על זה במקשה אחת. ונגיד שאתה לא מאמין בשטחים תמורת שלום, תספך את הגדה המערבית ותתן להם זכות הצבעה אי אפשר לרקוד על שתי החתונות

[יבגניפ]

אני לא מבין יבגניפ ויוסי פרנקוס רואים את המציאות בדרך שאנו לא רואים?

גם אני התחלתי בדעות פוליטיות מאוד קיצוניות, ועם השנים אני התמתנתי והיום לא אכפת לוותר על שטחים תמורת שלום.

אבל העניין הוא, שלא משנה כמה שטחים ניתן להם הם לא יירגעו. תסתכלו על סוריה,הם שוחטים אחד את השני והם מוסלמים.

אז נראה לכם באמת שברגע שתהיה להם האפשרות הם לא ירצחו אותנו? אתם מזכירים לי באופטמיות שלכם את יהודי גרמניה בשנות ה30 של המאה הקודמת.(אני לא ביבי ולא שולף את השואה בכל הזדמנות)

אתם צריכים להבין שאם המצב היה הפוך,כבר לא היה נשאר אף יהודי במדינה.

 

ולגבי לפיד,אף אחד לא אמר שהוא לא ידע את הגרעון של המדינה.

להזכירך הוא לא רצה את המשרד הזה,כי הוא ידע שהוא ייצא מאוד לא פופולרי מהמהלך.

צריך לשבח אותו על האומץ לעשות צעד שיכול לעלות לו ביוקר,אין מה לעשות לפעמים צריך לחתוך בבשר החי.

 

יש מוסלמים גם באפגניסטן ופקיסטן. יש מוסלמים גם בצ'צ'ניה וארה"ב. מדובר בקבוצות מאוד שונות, מכל בחינה אפשרית שהיא. אתה בוחר לחשוב שכולם רעים - זכותך.

אני רואה את המציאות בדרך שאתה לא רואה, כן. אני חושב שהערבים הם צד אחד בסכסוך. הצד השני הוא אנחנו - מדינה של אנשים שמצביעים למנהיגים ימניים מובהקים כמו ביבי או בנט או לפיד. הסברה שלך, כמו של הרבה ישראלים, היא שאם רק הערבים היו רוצים - כבר מזמן היינו חיים בשלום. אתה מתעלם מזה שיותר ויותר אנשים מצביעים למנהיגים שלא מוכנים לעושת שום ויתור לערבים. אתה מתעלם מזה שישראל בונה בשטחים המיועדים למדינה הפלסטינאית, כדי שאחר כך יוכלו לטעון את מה שאמיר טוען - שמדובר בערים ישראליות ואי אפשר לפנות אותן. תשאל את עצמך שאלה מאוד פשוטה: עזוב את הערבים רגע, תסתכל עלינו. אתה חושב שבנט רוצה לחיות בשלום, ואם כן - מה אומר המושג הזה "שלום"? באיזה תנאים אתה חושב שנפתלי בנט או בינימין נתניהו היו מוכנים להגיע להסדר?

 

לגבי לפיד - המוני מעריצים שלו כתבו בפייסבוק שהוא לא אשם במצב כי הוא לא יצר אותו ושיקרו לו. גם פה זה נטען. ברור לך שזה לא נכון, כן? אם כבר, מי ששיקר זה הוא, ולא משנה כמה הכוונות שלו טובות.

[Keyser]

אני לא מבין יבגניפ ויוסי פרנקוס רואים את המציאות בדרך שאנו לא רואים?

גם אני התחלתי בדעות פוליטיות מאוד קיצוניות, ועם השנים אני התמתנתי והיום לא אכפת לוותר על שטחים תמורת שלום.

אבל העניין הוא, שלא משנה כמה שטחים ניתן להם הם לא יירגעו. תסתכלו על סוריה,הם שוחטים אחד את השני והם מוסלמים.

אז נראה לכם באמת שברגע שתהיה להם האפשרות הם לא ירצחו אותנו? אתם מזכירים לי באופטמיות שלכם את יהודי גרמניה בשנות ה30 של המאה הקודמת.(אני לא ביבי ולא שולף את השואה בכל הזדמנות)

אתם צריכים להבין שאם המצב היה הפוך,כבר לא היה נשאר אף יהודי במדינה.

 

ולגבי לפיד,אף אחד לא אמר שהוא לא ידע את הגרעון של המדינה.

להזכירך הוא לא רצה את המשרד הזה,כי הוא ידע שהוא ייצא מאוד לא פופולרי מהמהלך.

צריך לשבח אותו על האומץ לעשות צעד שיכול לעלות לו ביוקר,אין מה לעשות לפעמים צריך לחתוך בבשר החי.

 

כי הם מסרבים ללמוד מההיסטוריה. ההיסטוריה, עם כל הצער שבדבר, היא אומנם אוסף של מאורעות שקרו בעבר, אבל יש לה נטייה מלוכלכת לחזור על עצמה כשאנשים מסרבים ללמוד. כנראה הם שוכחים דברים פעוטים כמו פרעות חברון (ששם יהודים ומוסלמים חיו בשלווה, עד שהמוסלמים חטפו את הג'ננה השבועית). כנראה שהם חושבים שכשערבים אומרים שהם "יבעירו את השטח" אם יהודים יכנסו למקום כלשהו, או יעשו מעשה כלשהו הם בסה"כ מריצים צחוקים דאחקות.

[Keyser]

יש מוסלמים גם באפגניסטן ופקיסטן. יש מוסלמים גם בצ'צ'ניה וארה"ב. מדובר בקבוצות מאוד שונות, מכל בחינה אפשרית שהיא. אתה בוחר לחשוב שכולם רעים - זכותך.

אני רואה את המציאות בדרך שאתה לא רואה, כן. אני חושב שהערבים הם צד אחד בסכסוך. הצד השני הוא אנחנו - מדינה של אנשים שמצביעים למנהיגים ימניים מובהקים כמו ביבי או בנט או לפיד. הסברה שלך, כמו של הרבה ישראלים, היא שאם רק הערבים היו רוצים - כבר מזמן היינו חיים בשלום. אתה מתעלם מזה שיותר ויותר אנשים מצביעים למנהיגים שלא מוכנים לעושת שום ויתור לערבים. אתה מתעלם מזה שישראל בונה בשטחים המיועדים למדינה הפלסטינאית, כדי שאחר כך יוכלו לטעון את מה שאמיר טוען - שמדובר בערים ישראליות ואי אפשר לפנות אותן. תשאל את עצמך שאלה מאוד פשוטה: עזוב את הערבים רגע, תסתכל עלינו. אתה חושב שבנט רוצה לחיות בשלום, ואם כן - מה אומר המושג הזה "שלום"? באיזה תנאים אתה חושב שנפתלי בנט או בינימין נתניהו היו מוכנים להגיע להסדר?

 

לגבי לפיד - המוני מעריצים שלו כתבו בפייסבוק שהוא לא אשם במצב כי הוא לא יצר אותו ושיקרו לו. גם פה זה נטען. ברור לך שזה לא נכון, כן? אם כבר, מי ששיקר זה הוא, ולא משנה כמה הכוונות שלו טובות.

 

לא מוותרים לערבים? את סיני לא החזרנו? על אוסלו לא חתמנו? ומה עם הסכמי קמפ דיוויד, והוויתורים המפליגים בהם? אתה פשוט מעדיף להתעלם מעובדות ולהמשיך לאחוז בדרך שלך.

[יבגניפ]

ואתם מסרבים ללמוד הבנת נקרא. אחרת כבר לפני שלוש תגובות הייתם רואים שכתבתי שאני לא מאשים את ישראל בלבד בסכסוך, ולא חושב שהערבים התמימים, אלא טוען שאנשים כמו בנט או ביבי לא היו רוצים לחיות בשלום הערבים בשום מקרה ושום מצב אפשרי.

היו זרמים שונים בציונות של לפני קום המדינה. היום כאלו שבחרו לראות שיש כאן ערבים, היו כאלו שהתעלמו והיו כאלו שפתחו שיטות גזעניות ותפיסות עולם לא רחוקות מאלו של הגרמנים בני זמנם. מי שגבר וממשיך לצמוח, בסופו של דבר, זה בפירוש לא מי שחשב על איך להסתדר עם האנשים האחרים שחיים כאן, אלא מי שהעדיף לראות בהם נחותים או להתעלם מקיומם.

 

בשורה התחתונה, עם כל הרע שעשו לנו הערבים, עם כל זה שברור לי שהסכם שלום לא יהיה כאן כי בעיות כמו בעיית הפליטים לא יפתרו, זה לא משנה בכלל את העובדה שגם אם הבעיות האלו לא היו קיימות, לא נתפלי בנט, לא בנימין נתניהו ולא מצביעיהם לא היו מוכנים לחלוק שום דבר עם הערבים.

 

עריכה: ראיתי את התגובה שלך אחרי שלחצתי על שליחה.

קייסר, אני לא יודע מה היה בקמפ דיוויד. לגבי אוסלו, כבר כתבתי בעבר: ישראל לא עמדה ולא התכוונה לעמוד בהתחייבויות שלה בהסכם זה. זה מגובה בעובדות בשטח, זה מגובה בדברים שאמר רבין לאנשים שונים (כמו הרב לאו, שאין לי סיבה לחשוב שהוא שקרן). זה לא אומר שהפלסטינאים תכננו באמת להגיע להסדר. זה רק אומר שלא היה רצון להגיע להסדר כזה, משני הצדדים.

לגבי סיני - כן פינינו את סיני. אני אומנם לא בן אדם דתי, אבל בספק אם לסיני יש את אותו הערך בעיני בנט כמו שיש לחברון.

[E-A]

יבגני רק לפני כמה ימים ראיתי את "סמל השלום" הפלסטיני ג'יבריל רג'וב, מתראיין לטלוויזיה ערבית ומספר איך הם היו משמידים אותנו לו רק הייתה להם פצצת אטום. כן אני יודע שבחיים לא תהיה להם פצצה,אבל זה הלך הרוח שלהם.

 

בתקופות שישראל היתה עם מנהיגים ששאפו לשלום המצב הביטחוני במדינה היה על הקרשים.

הפיגועים בתקופת רבין ומיד לאחריו בתקופתו של פרס נסיך השלום, גם עם ברק החלה האינתיפדה (ואל תגיד לי שהביקור של שרון גרם לזה,זה רק ניצוץ קטן )

נכון אז הציבור העולמי אהד אותנו (כשיהודים מתפוצצים באוטובוסים\קניונים\דיסקוטקים\מלונות) והיום דעת הקהל העולמית נגדנו, גם כשנוחתים אלפי טילים על תושבי הדרום!

המון גורמים אנטישמיים צצים על פני השטח בזמן האחרון, והם מסתתרים מאחורי מסכות של "יפי נפש" ואנשי שלום.

אותם האנשים גם מבעירים את השטח בגדה המערבית,ומעוררים פרובקציות בחיילים רק כדי שיוכלו לצלם חיל שנשבר לו.

[יוסי פרנקוס]

אני צריך שתבינו את נקודת המבט שלי:

 

אני רואה את זה לא מנקודת מבט פוליטית, כי הפוליטיקה לא ממש מחזיקה מים פה באזור. כל כמה חודשים הכל משתנה.

 

אני רואה את זה מנקודת מבט של תהליכים חברתיים שזורמים ומשנים את המציאות כל הזמן.

כיום יש שינויים בתפיסה של כל מה שזו פוליטיקה בקרב העמים.

 

אתם חושבים שהיינו יכולים לנהל דיון משכיל בפלטפורמה כמו הפורום לפני 15 שנה?

ברור שלא!

כל אחד היה חשוף רק למציאות שיש לו וכולם קנו את הבולשיט של "כולנו אחים" והנאראטיב הציוני שנותן לנו ורק לנו לגיטימציה להיות פה.

זה היה עניין של "אנחנו מול הם" או "אנחנו מול כל העולם". אנשים היו מוכנים לתת את החיים שלהם בשביל המדינה.

כיום? כל פעם פחות כי אנשים (בשני הצדדים) קולטים שזה בולשיט שלא עוזר לאף אחד.

 

אז שתדעו שהנאראטיב שלהם הוא בדיוק אותו דבר, כמו הנאראטיב של כל עם אחר שנמצא בסכסוך.

 

אבל!

אצלנו כבר רואים אנשים שמשנים את הדעה שלהם.

כבר לא הכל שחור ולבן. לא הכל זה ימין ושמאל, ולא כל מוסלמי הוא רע ולא כל רע הוא מוסלמי.

 

אצלם גם יש תהליכים כאלו. לא כולם (חלק גדול אבל לא כולם) מאשימים את ישראל בצרות שלהם.

ההבדל עם העבר הוא שפלסטינים רואים את שאר העולם ובדיוק כמוני וכמו חילונים אחרים, לא רואים למה אנחנו צריכים לתמוך בסכסוך שלא מוביל לשום מקום ואף אחד לא מנצח בו.

הצעירים הפלסטינים מאמינים כיום פחות בחלום של להעיף את הציונים לים והם יודעים שאנחנו נמשיך להיות פה, בדיוק כמו שאנחנו יודעים שהם ימשיכו להיות פה.

חלק גדול מהם פשוט רוצים את מה שאנחנו רוצים, וזה שיהיה לנו קצת שקט ושכל אחד יוכל לעשות את החיים שלו כמו שהוא רוצה, עם מספיק אוכל ופרנסה מכובדת למשפחה שלו.

הם רוצים את הLCD 42 אינצ' בסלון. הם רוצים בית חולים כמו שצריך. הם רוצים לבזבז כסף בקניון והם רוצים את המחשב שיאפשר להם לשבת ולכתוב בפורומים של רכב ומדי פעם להביא תמונות מאירועים מהמדינות השכנות (כמו שאנחנו גם עושים).

הרוב לא רוצה כבר מלחמות. נמאס להם בדיוק כמו שנמאס לנו.

 

בנוסף, הם רואים שבשאר העולם אנשים חיים טוב. הם רואים שאנשים מבקרים את הממשלה שלהם. הם רואים שיש חופש ופחות אלימות.

האינטליגנטיים מביניהם לא קונים את הבולשיט הגזעני של הממשלה שלהם, בדיוק כמו שהאינטליגנטיים שלנו הם לרוב לא גזענים ורוצים באמת לפתור את זה.

רוב מי שבעד המשך הסכסוך זה אנשים לא חכמים במיוחד או פשוט מטורפים (בגלל דת או אמונות מוזרות שלא קשורות למציאות).

 

ברגע שיש לנו מאסה קריטית של אנשים שלא רוצים מלחמה וכבר לא אכפת להם מאיתנו (כמו שבאופן אישי אני לא מוטרד ממה שקורה בעזה. כבר לא מעניין אף אחד), יהיה אפשרי לעשות הסכמים כלשהם.

השלום הכי טוב שאפשר לעשות זה שלום כלכלי. הם עובדים ויודעים שאם אחד מהם עושה בעיות, כל השאר נשארים בלי כסף השבוע או החודש.

פעם זה לא היה עובד פשוט כי אנשים עדיין קנו את הבולשיט של הממשלה שלהם, שטענה שאנחנו הבעיה. כיום הם יודעים מי הבעיה האמיתית שיש להם מול העיניים.

רובם כבר לא מעוניינים במלחמה אלא רק רוצים לעבוד ולהתפרנס.

 

אז מה שצריך לעשות בעצם זה לקדם כמה שאפשר את השלום ולייצר מצב שבו שתי האוכלוסיות יהנו מצמיחה כלכלית.

ברגע שיש לנו מצב כזה וכולם עובדים, אז ברגע שהממשלה אומרת "יוצאים למלחמה", העם יגיד "מה אתם דפוקים? אני לא מאבד את הפרנסה שלי בשביל החרא שלכם".

 

אלו הצעדים הראשונים לדמוקרטיה ולשלום.

 

אי אפשר להסתכל על הפלסטינים כמו שהסתכלנו עליהם לפני 20 שנה.

הם השתנו וגם אנחנו משתנים כל הזמן.

[יבגניפ]

יבגני רק לפני כמה ימים ראיתי את "סמל השלום" הפלסטיני ג'יבריל רג'וב, מתראיין לטלוויזיה ערבית ומספר איך הם היו משמידים אותנו לו רק הייתה להם פצצת אטום. כן אני יודע שבחיים לא תהיה להם פצצה,אבל זה הלך הרוח שלהם.

 

בתקופות שישראל היתה עם מנהיגים ששאפו לשלום המצב הביטחוני במדינה היה על הקרשים.

הפיגועים בתקופת רבין ומיד לאחריו בתקופתו של פרס נסיך השלום, גם עם ברק החלה האינתיפדה (ואל תגיד לי שהביקור של שרון גרם לזה,זה רק ניצוץ קטן )

נכון אז הציבור העולמי אהד אותנו (כשיהודים מתפוצצים באוטובוסים\קניונים\דיסקוטקים\מלונות) והיום דעת הקהל העולמית נגדנו, גם כשנוחתים אלפי טילים על תושבי הדרום!

המון גורמים אנטישמיים צצים על פני השטח בזמן האחרון, והם מסתתרים מאחורי מסכות של "יפי נפש" ואנשי שלום.

אותם האנשים גם מבעירים את השטח בגדה המערבית,ומעוררים פרובקציות בחיילים רק כדי שיוכלו לצלם חיל שנשבר לו.

 

 

אנסה להפוך את הניסוחים שלי לפשוטים יותר, כנראה שאני מתנסח בצורה מאוד לא ברורה: חוסר הרצון של הפלסטינאים בשלום לא מוכיח שום דבר לכאן או לכאן על הרצון של ישראל להגיע להסדר. נפתלי בנט ומנהיגים אחרים לא רוצים להגיע להסדר לא כי הערבים עלוללים לזרוק עלינו פצצת אטום, אלא כי הם פשוט לא מוכנים לוותר על גרגר של חול מאדמת ישראל לטובת ערבים. זה הכל. גם אם רג'וב יופיע מחר ויספר שהוא יביא מיליון דולאר עבור הסכם שלום לכל יהודי וגם חיבוק ונשיקה - זה בכלל לא יהיה משנה. אין רצון לשום כאן. פשוט אין. זה שאין גם בצד השני מחמיר את הבעיה, אבל הם לא האשמים הבלעדיים. אתה יכול לכתוב לי עוד 20 פעם שהם X ו-Y ו-Z. מה זה קשור? האמונה הדתית - לאומנית של בנט, נתניהו ומאות אלפי או מיליוני תומכיהם לא עוצבה על ידי מה שחושבים או עושים הערבים, אלא על ידי אמונה בצדקת הדרך וב-"מגיע לנו", בעיקר מתוך רקע דתי חזק.

 

לישראל לא היו מנהיגים ששאפו לשלום אף פעם (עם הפלסטינאים). תפסיק למכור לעצמך את השקר הזה, רק כי אהוד אולמרט (אותו אחד שהואשם בשקרים בבית משפט, בשפה פשוטה) טוען אחרת יומיים לפני הבחירות. בין לחתום על הסכמים לבין באמת לשאוף להסדר יש פער עצום. רבין וערפאת הוכיחו את זה בצורה יוצאת מן הכלל בתחילת שנות ה90.

 

אין כאן רצון לשלום. אין. לא מהצד ההוא ולא מהצד הזה. מי שמשלם את המחיר, לצערי, זה גם אנשים כמוני וכמו יוסי, שכן היו מוכנים להתפשר בשביל עתיד טוב יותר לכולנו, ומעט האנשים שחושבים כמונו מהצד השני.

[nburrack]

יבגני ויוסי:

מי לדעתכם מייצג הכי טוב את השמאל?

העבודה,מרצ,חד"ש,התנועה,קדימה

[יוסי פרנקוס]

אף אחד.

קדימה זה לא שמאל.

במרצ יש יותר מדי אנשים שהפכו משמאל לאנטי ישראלים (זה ממש לא אותו דבר!)

בעבודה זה פרווה לגמרי. הצבעתי להם פעם אבל כבר לא מעניין אותם התהליך עם הפלסטינים.

חד"ש? Fuck חד"ש!

התנועה גם לא רלוונטית.

 

זה לא עניין של שמאל או ימין.

זה עניין של להיות חכמים ולהחליט לעשות שלום ולראות מה צודק מבחינה אבסולוטית ושל זכויות אדם, ולא מה מתאים לנו ורק לנו.

[יבגניפ]

יש איזה גבול בשמאל, אני חושב, בין להיות מיינסטרימי או ציוני פחות או יותר, לבין לוותר על המושג הזה לחלוטין. אומנם יש אנשים שהם לא ציונים ומצביעים לעבודה, אבל הם עושים את זה רק כי הם מזדהים עם האג'נדה הכלכלית וחושבים שרק דרך מפלגה גדולה אפשר להשפיע.

אם אני אנסה להיות רגע אובייקטיבי יחסית, אני חושב שהעבודה הם שמאל כלכלי, אבל לא באמת שמאל מדיני (ניסו לסתום שם פיות לכמה אנשים לפני הבחירות). איפשהו בין מרץ לבין העבודה עובר הגבול של שמאל שהוא עדיין ציוני - מוכן לשפרות עם הערבים, רוצה שתי מדינות לשני עמים כי לא מאמין באחווה אפשרית ביננו לבין הפלסטינאים וכו'. חד"ש הם קצת בעייתים, כי הם הפכו למפלגה כמעט ערבית נטו ולכן הם לא רלוונטים למבציע היהודי הממוצע.

כנראה שהעבודה עדיין מייצגת את רוב האנשים שחושבים שהם אנשים שמאל, גם אם אני אישית פחות מזדהה איתם.

מבחינה מדינית, אני חושב שמרץ יותר מחוייבים לתהליך שלום כלשהו, בכל זאת.

[sperial]

מרצ הפכה מפלגה קצת מבולבלת, זה הכי בלט לי ב-2006 כשאחד מנציגיהם - נדמה לי שהיה זה אילן גלאון - תמך במלחמה בלבנון ובהמשך המללגה שינתה את עורה.

חד"ש היא מםלגה ערבית לכל דבר. נראה לי שלדב חנין קרתה תאונה כאשר נכנס למפלגה זו - האיש יכול לתרום הרבה מאד בהרבה תחומים, אבל בתחום המדיני הוא נקלע למפלגה שאן לה שום עניין בקיומה של מדינת ישראל.