pace notes 4/7/06

[דובי מילר]

...כמה פעמים בחיים ראיתם איזה סרטו וידאו קצר ששלחו לכם באי-מייל , קטע ראלי למשל , ראיתם איזו אימפרזה צבעונית מגיעה בהחלקה ואמרתם לעצמכם - "אני הייתי עושה את זה יותר טוב.. " או "איזה חרא של נהג..." , אני בטוח שזה קרה לכם וקורה לכם , זה קרה גם לי ועדיין קורה .

אנחנו תמיד חושבים שאנחנו יכולים לעשות את זה יותר טוב .

או שמחליטים שאנחנו לא חושבים בכלל על עצם הרעיון הזה , אלא הולכים אחרי הראש של הנהג ואומרים "וואלה , זה הכי טוב שיש , הכי מהיר במקרה הזה " , לא נכנסים בכלל לקטע של אני במצב הזה .

כשהחלטתי לעשות את השינוי מהמחשבה להיות נהג מרוצים או נהג ראלי , זה ממש לא חשוב ולהפוך לנווט , מחשבה אגב שלקחה לי בדיוק עשר שניות... , ההסכם היה שאני לא חושב שאני עושה את זה יותר טוב מזה שיושב לשמאלי אלא ששנינו יחד במצב הזה וכל אחד אחראי לתחום שלו , לעשות את זה הכי טוב שיש , והתוצאות הן המקסימום באותו זמן נתון .

תגידו שזה קשה לעשות את השינוי הזה ואני אגיד לכם שממש לא , בשבילי בכל אופן .

מחליטים על קו מסוים , שלמים ביותר עם ההחלטה הזו והולכים איתה בכיוון הכי טוב שיש , ומבחינתי הכיוון הזה הוא להתמקצע בדרך הכי טובה שאפשר .

תמיד אומרים שכשמצליחים , מנצחים , בראלי , אז הנצחון הוא של הנהג ואם חס-וחלילה מפשלים , טועים או מתרסקים אז כמובן שהנווט אשם .

בעקרון אין לי בעיה עם הקביעה הזו כל עוד הנהג יביא רק נצחונות כל הזמן...וקצת רצינות .

כמו שאני רואה את זה , העבודה ברכב היא עבודת צוות ולכן ההצלחות והכשלונות , הנצחונות והתאונות הן של הצוות , ללא יוצא מן הכלל .

כמובן שחשוב לשבת ולנתח כל דבר , טוב או רע , לאחר המקרה אבל בגדול , לקו הסיום מגיעה מכונית עם שני אנשים , ועל דופן הרכב רשומים , לפחות בפעם האחרונה שבדקתי , צמד של שמות ...

pace notes יהיה בעצם טור אישי (מצטער , ללא יכולת תגובה מצדכם ) שבו אנסה במשך הזמן לשתף אתכם במה שעובר עליי באופן אישי בעולם הספורט המוטורי שלי , שלנו .

לא יהיו בו דברים חדשותיים או סקופים כאלו ואחרים , את זה נשאיר לפורום הפתוח .

אז נכון שכרגע הספורט המוטורי הישראלי תקוע ואין בדיוק ראלי אבל תמיד יש לאן לשאוף ואני חי את הספורט הזה , יחד עם ההוא שמשמאלי , 24 שעות ביממה , 7 ימים בשבוע ואני מדבר עם ההוא שמסובב את ההגה ומחליף הילוכים יותר פעמים ביום בפלאפון מאשר עם אשתי , זה חלק מאימוני התקשורת שלנו . אולי בסוף ימאס לנו לדבר אחד עם השני .

בראלי קפריסין לפני שנתיים או שלוש , בסוף היום השני זה היה , עמדתי בסמוך לפארק-פרמה , ממש ליד החור בגדר ממנו יוצאים הצוותים לאחר שהחנו את המכוניות בפנים .

אני לא אשכח את הרגע הזה , סיינז ומויה הגיעו , החנו את הרכב , קינג קרלוס יצא והלך , מבלי להסתכל אחורה ואילו לואיס מויה נשאר עוד מאחור , מסדר כמה דברים באוטו . לא הבנתי את זה .

למחרת , יצא לי שוב לפגוש בסיינז והייתי חייב לשאול אותו לגבי הסיטואציה המוזרה הזו , שהפריעה מסתבר רק לי . התשובה שלו היתה מאד פשוטה - אני שומע אותו כל היום באינטרקום ועכשיו אני רוצה קצת שקט ממנו...

 

 

דובי

 

 

דובי