עכשיו זה רשמי: הכבישים בארץ מהמסוכנים באירופה

[חן ג.]

שיעור הקטל בדרכים בישראל הוא 3.27. בשוויץ, 2.82. יותר טוב, אבל לא בשיעור כה ניכר.¹

 

אני לא מסכים לדעה ש"you are how you drive" כי ההתנהגות האנושית אינה "גלובלית" - אנו מסגלים דפוסי התנהגות שונים במצבים שונים, ולדעתי נהיגה היא אחד המקרים הבולטים שבהם אנשים שבשאר שגרת היום הם רגועים ונעימים הופכים לחסרי סבלנות ועצבניים; ולא בכדי - זו הפעולה המלחיצה ביותר בסדר היום של רוב האוכלוסיה, בעיקר בארץ שהתנועה בה צפופה כמו פה.

 

הבעיה כאן אינה חינוך אלא הכשרה ומהצד השני של המטבע - אכיפה.

 

____________________

¹http://www.worldlifeexpectancy.com/cause-of-death/road-traffic-accidents/by-country/

עריכה אחרונה ב-24 ליולי, 2018 על ידי חן ג.

[bagira]

הבעיה בהחלט בחינוך ובתרבות, גם על הכביש אבל בראש ובראשונה, חינוך חברתי בסיסי למרחב הציבורי.

 

סתם כדוגמא בשלוף, סע ב 4 בבוקר בכביש 2 בנתיב המרכזי על 90, רוב הרכבים שיעקפו אותך יתקרבו מהר ויעקפו מימין אפילו שפנוי משמאל.

 

אגב, שיעור ההרוגים ל 100 אלף בשוויץ הוא 2.6 (לנתוני 2016) ובמקביל, יש נתונים עדכניים יותר כאן:

https://www.swissinfo.ch/eng/planes-trains-and-automobiles_fatal-traffic-accidents-in-switzerland-at-record-low/43403656

[חן ג.]

סתם כדוגמא בשלוף, סע ב 4 בבוקר בכביש 2 בנתיב המרכזי על 90, רוב הרכבים שיעקפו אותך יתקרבו מהר ויעקפו מימין אפילו שפנוי משמאל.

 

וכמה מן ההרוגים בדרכים נהרגו בגלל זה, ספציפית?

[bagira]

סתם נתתי דוגמא.

 

אתה רוצה דוגמא רלוונטית?

 

עמוד מול כל מעבר חציה בארץ ובדוק כמה אנשים כמעט ונדרסים שם מידי יום כי הנהג/ת שמים עלים X או שבכלל לא רואים אותם כי הפרצוף בנייד שבין הרגליים.

 

עוד דוגמא? סע ליום אחד בודד לכבישי הגליל וחזור וספר כמה ]פעמים היית עד לעקיפה על פס לבן רצוף.

 

בדומה לאקדחים, מכוניות לא הורגות, הורג מי שנמצא מאחורי ההגה.

[RK]

מניסיוני, חוסר נעימות מורגשת בכל נסיעה כשאתה נמצא במקומות עמוסים (למשל כל יום בפקקים של מרכז תל אביב), כי סטטיסטית גובר הסיכוי שלך להיתקל באנשים דושים. לחלופין, כשאתה מרבה לכעוס על דברים. מה שאני מנסה להגיד זה שברגע שהפסקתי להתעצבן, אני לא מתעצבן יותר (הגיוני, לא?).

פתאום כשאני פחות מחפש מתנחלי שמאל, עוקפי פקקים, נצמדים מאחור ושאר מרעין בישין באופן מופלא אני גם פחות מתעצבן.

 

בדיוק. זה עניין של החלטה. אין לי יכולת ללמד את העולם, אז כשאפשר - אני עוקף את המאסה, כשאי אפשר, נוסע בקצב של הנתיב הימני ולא מחפש אידיוטים.

 

אני מסכים לגמרי שאם לומדים להתעלם מהכל, אז גם אין בעיה. אבל אני לא חושב שזה אפשרי. אתן לך דוגמא: בשנתיים האחרונות אני בקושי נוהג כי אני עובד יחסית קרוב לבית. בחודשים הראשונים הייתי מאושר. באוטובוס אתה אדיש להכל, אתה לא שם לאלו שנדחפים בפקק, אתה לא שומע צפירות (כמעט, נהגי האוטובוסים עצמם צופרים המון).

 

אבל בשנתיים האלו גילו פה גם את האופניים.

 

ועכשיו זה כבר לא "אל תתעצבן מהמתנחל בשמאלי". זה פגיעה פעם בחודש בממוצע בי, או באנשים שאני מכיר. זה דורש ממני להיות מפוקס כל אבל כל הזמן בכל נקודה ובכל מקום שאני הולך בו - יותר ממה שנאי אפילו צריך להיות מפוקס בנהיגה. זה מלווה באלימות (צרחות, איומיים, האצות מכוונות ומה לא).

 

זה פשוט עניין של השקפה, נקודת מבט וחלוקת חשיבות.

 

 

סתם כדוגמא בשלוף, סע ב 4 בבוקר בכביש 2 בנתיב המרכזי על 90, רוב הרכבים שיעקפו אותך יתקרבו מהר ויעקפו מימין אפילו שפנוי משמאל.

 

למה אתה נוסע בנתיב המרכזי?

[bagira]

למה אתה נוסע בנתיב המרכזי?

זה החבר של "למה הלכת עם חצאית מיני למסיבה"?

[sperial]

ב

למה אתה נוסע בנתיב המרכזי?

זו היתה גם התגוב הראשונית שלי.

זה החבר של "למה הלכת עם חצאית מיני למסיבה"?

לא. לבישת חצאית מיני חוקית, ואינה מזיקה לאחרים. התנחלות בנתיב האמצעי אינה חוקית, ומפריעה לנהיגתם של אחרים.

 

חזרתי לפני שבוע מקנדה. 3000 ק"מ עם נהגים בעלי סבלנות אין קץ, עד כדי הפרעה לתנועה. הקנדי שממתין למקום חניה יחסום את הכביש בלי להתחשב בתנועה בכביש, אבל גם אם יצטברו מאחוריו 30 מכוניות איש לא יעיר על כך. זה יותר נעים, אבל לפחות מספר ההרוגים לגודל האוכלוסיה ולנסועה של מיליארד ק"מ גבוה מאשר אצלנו.

 

אין לי ספק שהבעיה המרכזית אצלנו הינה חינוך. לא חינוך תעבורתי אלא בכלל חינוך להתיחסות לזולת. עד כמה יעילה ענישה? לא יודע. צריך לבדוק את הסטטיסטיקה של משטרת ישראל לגבי רצידיביסטים.

[חן ג.]

מספר ההרוגים לגודל האוכלוסיה ולנסועה של מיליארד ק"מ גבוה מאשר אצלנו.

 

וזה מה שחשוב.

 

הקנדי שממתין למקום חניה[...]גם אם יצטברו מאחוריו 30 מכוניות איש לא יעיר על כך. זה יותר נעים.

 

זה גם חשוב, אבל הרבה, הרבה פחות.

[sperial]

חן - הסבלנות הקנדית יותר נעימה, אבל אני לא בטוח שהגישה שהחניה של האחד מצדיקה את עיכובם של 30 האחרים. סדר עדיפות שונה.

 

סיפרתי כאן לפני מספר ימים, באיזה מקום תיירותי הומה היה מישהו שעמד באמצע שביל צר וצילם. כאשר עברתי לידו מישהו מהצד השני דחף אותי. ביקשתי סליחה והמשכתי בדרכי. כעבור מספר דקות הגיע הצלם, כולו שוצף, וכעס על שדחפתי אותו. עניתי לו כי מישהו אחר דחף אותי. הבחור לא שתק, ושאל למה לא התנצלתי. הסברתי לו כי התנצלתי, אבל הוא התעקש שלא שמה את ה-sorry שלי. כאן כבר בערה בי הישראליות והודעתי לו כי אם הוא לא שומע זו בעיה שלו. הבחור נסוג במקום אחר, במוזיאון, מישהי חסמה את המעבר כדי לצלם משהו. היא ביקשה סליחה, אבל לא עלה בדעתה לזוז צעד אחד על מנת לפנות את המעבר לרגע. אבל, כפי ששרה חווה אלברשטיין, בלונדון (או בקלגרי) הייאוש נעשה יותר נוח. אבל הוא עדיין ייאוש.

 

גם על הכביש כמעט לא היו צפירות. אבל עקיפות אגרסיביות על השוליים או על קו הפרדה (לפחות בודד, בקנדה יש הבחנה בין קו הפרדה בודד וקו הפרדה כפול) היו גם היו.

[RK]

זה החבר של "למה הלכת עם חצאית מיני למסיבה"?

זה בן דוד של "מי שגר בבית מזכוכית, שלא יתפלא אם צעירי התנזים מתאמנים אצלו בחצר", וגיס של "מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה"

 

Sent from my SM-A530F using Tapatalk

[יבגניפ]

זה פשוט עניין של השקפה, נקודת מבט וחלוקת חשיבות.

אמממ זה אולי לא השרשור לדבר על זה, אבל עם השנים אני פחות ופחות מאמין שיש איזו אידיאולוגיה או רעיון "גדולים מהחיים" שהם יותר חשובים מהחיים עצמם והיומיום. ובדרך כלל, ככל שמפצירים בך לשים יותר לב לדברים הגדולים, זה אומר שיש יותר ויותר חרא ביומיום.

אני לא מסכים לדעה ש"you are how you drive" כי ההתנהגות האנושית אינה "גלובלית" - אנו מסגלים דפוסי התנהגות שונים במצבים שונים, ולדעתי נהיגה היא אחד המקרים הבולטים שבהם אנשים שבשאר שגרת היום הם רגועים ונעימים הופכים לחסרי סבלנות ועצבניים; ולא בכדי - זו הפעולה המלחיצה ביותר בסדר היום של רוב האוכלוסיה, בעיקר בארץ שהתנועה בה צפופה כמו פה.

ומה קורה בסיטואציות יומיומיות אחרות?

בוא, אני מזמין אותך להצטרף אלי לניסוי סוציולוגי מרשים: נסתובב יום שלם במגדלי המשרדים בארץ ונספור בכמה הזדמנויות מאפשרים לנו לצאת מהמעלית, לפני שנדחפים פנימה. אחר כך נדבר.

עריכה אחרונה ב-24 ליולי, 2018 על ידי יבגניפ

[RK]

אמממ זה אולי לא השרשור לדבר על זה, אבל עם השנים אני פחות ופחות מאמין שיש איזו אידיאולוגיה או רעיון "גדולים מהחיים" שהם יותר חשובים מהחיים עצמם והיומיום. ובדרך כלל, ככל שמפצירים בך לשים יותר לב לדברים הגדולים, זה אומר שיש יותר ויותר חרא ביומיום.

 

הלכת יותר מדי רחוק. אני לא מדבר על השקפות גלובאליות. אני מדבר ספציפית על החלטה לא להתעצבן ממפגרים בכביש. יש אידיוט? עוקפים, חוזרים לימני, או ההיפך - נותנים לו להתרחק. יש מסה של אידיוטים שלא מאפשרת עקיפה? נשארים בימני. יש לי מספיק ממה להתעצבן חוץ מהם. אלא אם, כמובן, אתה גר בעיר הכי נאורה בארץ, אבל אז זה בהחלט ילך לכיוון סוציו-פוליטי

 

ומה קורה בסיטואציות יומיומיות אחרות?

בוא, אני מזמין אותך להצטרף אלי לניסוי סוציולוגי מרשים: נסתובב יום שלם במגדלי המשרדים בארץ ונספור בכמה הזדמנויות מאפשרים לנו לצאת מהמעלית, לפני שנדחפים פנימה. אחר כך נדבר.

 

זה כבר בדיוק הסוציו-פוליטי שדיברתי עליו

[יבגניפ]

אתה גר בעיר הכי נאורה בארץ, אבל אז זה בהחלט ילך לכיוון סוציו-פוליטי

לא, אני לא גר בבירת הנוקטים

[robertf]

ומה קורה בסיטואציות יומיומיות אחרות?

בוא, אני מזמין אותך להצטרף אלי לניסוי סוציולוגי מרשים: נסתובב יום שלם במגדלי המשרדים בארץ ונספור בכמה הזדמנויות מאפשרים לנו לצאת מהמעלית, לפני שנדחפים פנימה. אחר כך נדבר.

ההתנהגות במעלית פה זו דוגמא שאני משתמש בה הרבה.

 

 

 

Sent from my iPhone using Tapatalk

[bagira]

 

ומה קורה בסיטואציות יומיומיות אחרות?

בוא, אני מזמין אותך להצטרף אלי לניסוי סוציולוגי מרשים: נסתובב יום שלם במגדלי המשרדים בארץ ונספור בכמה הזדמנויות מאפשרים לנו לצאת מהמעלית, לפני שנדחפים פנימה. אחר כך נדבר.

 

כנ"ל ברכבת.

 

ואח"כ רוצים/ מחפשים אידיליה על הכבישים כאילו זה הסטנדרט בארץ בכל מקום אחר.