אהבה ראשונה - פיאט טיפו 1.4ie מודל 94'

[Nakamichi]

מה מיוחד בסלקטה?

[Buki]

גיר רציף אבל בלי ממיר מומנט (בתיבות רציפות היום יש ממיר מומנט שננעל אחרי זינוק) אלא עם קלאץ' שלא עבד טוב.

[Nakamichi]

נשמע מדהים, איך זה שלא קנו המון כאלו?

[Buki]

פחדו מפיאט אוטומטית ובאמת היו בעיות אמינות בגיר.

 

עיתוני רכב אז שיבחו את האונו סלקטה.

[avargel]

אני מבין שזה שרשור פיאטים קשישות?

 

אז הרכב של אבי בילדותי היה פיאט 124 מודל 76 אם אני לא טועה בצבע תכלת + חלודה כמובן.

 

פעם כשנשבר הפנס הראשי אבי "תקע" במקומו (אין לי מילה יותר מתאימה) קופסת חלבה רבועה ריקה.

 

רק מההעזה העבירו אותו טסט.

 

אמצא תמונות איפשהו ואעלה בהזדמנות.

אתם יודעים, לעלות לבוידעם וכזה.

[504L]

חוץ מהסלקטה(שלא זכור לי שנתקלתי באחת בארץ), טיפו יובאה גם עם גיר אוטומטי פלנטרי, עם מנוע 2 ליטר ו-115 כ"ס או משהו בסגנון. הרכב יובא בסביבות 1993-1994 וזכור לי שאביב גפן נהג באחת. אאל"ט קראו לדגם הזה GT

 

אבל היתה גם טיפו סדיצ'י וולוולה(16 שסתומים) עם 3 דלתות ו-145 כ"ס, שהיתה ממתק אמיתי וזולה יותר מכל מתחרותיה דאז. פתאום השלדה המתה התעוררה לחיים, ההגה שידר לידיים, המנוע סיפק צליל איטלקי אותנטי וביצועים לעניין וסוללת שעונים דיווחה על המתרחש מתחת למכסה המנוע.

 

הטיפו החמה היתה כל מה שהטיפו הרגילה נתנה, בתוספת יכולת דינמית ראויה ועיצוב סקסי יותר - ובתמורה למחיר מאוד משתלם (77 אש"ח. לשם השוואה, אסקורט RS ואסטרה GSI עלו אז כ-95 אש"ח. טיפו/טמפרה 1.6 עלו כ-60 אש"ח).

 

אני בספק אם נמכרו יתר מ-10 יחידות...

[Buki]

טיפו שלי עלתה הרבה פחות מ 60. פחות מ 50 אפילו. משהו כמו 47-48 אלף ש"ח. כאמור דגם בסיסי 1.4 ללא שום איבזור חוץ מהגה כוח ומזגן מקומי. זה היה מחיר נמוך יחסית לכל המתחרות האירופאיות והיפניות, רק דייהו רייסר נמכרה במחיר דומה - 49 אלף.

[חן פרחי]

פרט מעניין בקשר לגרסת הדיזל - כשהוצגה הטיפו ב 88', מנוע הטורבו דיזל שסיפק 92 כ"ס, היה החזק בהיצע דגמי הטיפו.

רק שנתיים מאוחר יותר הוצגה הטיפו 1.8 עם מנוע בעל 16 שסתומים ו 136 כ"ס, שהיתה הגירסה הספורטיבית הראשונה של המכונית.

[חן פרחי]

התיבה האוטומטית הפלאנטרית של הטיפו\טמפרה נקנתה מפולקסווגן, והיתה זהה לזו של הגולף.

התיבה הרציפה עשתה שימוש במצמד צנטרפוגלי, מה שגרם לזינוק איטי מאד מהמקום ולקפצוצים מעצבנים בהאטה.

למיטב זכרוני הטיפו האוטומטית לא נמכרה בארץ, הטמפרה כן, ובמספרים נמוכים מאד.

[Buki]

חן אם אתה מתכוון לטיפו אוטומטית פלנטרית 2.0, היו כאלה בארץ בוודאות, לא הרבה אבל היו. רק מודל 93-94 כמו שנאמר. ראיתי מכוניות כאלה מספר פעמים אז.

[חן פרחי]

התכוונתי לסלקטה.

דווקא ה 2.0 האוטומטית נמכרה לא רע, יחסית.

באופן מסורתי, המכוניות האיטלקיות היו תמיד הזולות ביותר בקבוצתן, בשל שער הלירטה שפוחת בצורה יזומה על ידי ממשלת איטליה.

עם המעבר ליורו, אבד היתרון הזה.

[Buki]

טיפו סלקטה הופיעה במחירון לוי יצחק. אם הקימו קוד דגם, כנראה שמכרו כמה יחידות.

[Giri Giri]

94'

שרשור מעניין, תודה בוקי!

גם לי היתה טיפו 1.4, רכב מאד מרווח ונוח. הנאה מנהיגה היו ממנה והלאה, אבל את המטרה לה תוכנה ביצעה נאמנה. התאורה בידיות זה משהו שנדד גם ללנצ'יה דדרה, פריט מאד נעים שכנראה מקמצנות לא יושם ברכבים אחרים. ואם כבר הוזכרה הלנצ'יה תמה, אז היתה לי כזאת שנת 92' 16V שחורה, ידנית עם גג נפתח וריפודי אלקטרה ירקרקים כולל הגג והקורות, מערכת מיזוג עם בקרת אקלים ומראות מתקפלות חשמלית. איכות הנסיעה בה היתה לא פחות ממדהימה, על צמיגי 175/65/14(!) היא היתה יותר נוחה ויציבה מהרבה מכוניות חדשות מהרמות הגבוהות. כיום כבר לא מייצרים כאלה רכבים, מה שנשאר זאת נוסטלגיה ולשמר את הרכבים האמיתיים של אז. חבל שהיא היתה לימון רציני ונמכרה אחרי הנסיעה השישית על גרר תוך 5000 ק"מ.

[חן פרחי]

הלנצ'יה תמא והאלפא 164 היו מכוניות הסאלון האיטלקיות האחרונות שידעו הצלחה של ממש.

ראשית, הן היו מכוניות מצויינות לזמנן, שנית הן היו מצויידות ומאובזרות היטב, ברמה של ימינו, ונוסף לכל זה תמחור נוח, בוודאי בהשוואה למתחרות הגרמניות של אותם ימים.

הלנצ'יה קאפה והאלפא 166 כבר לא זכו לגורל דומה, ונעלמו בקול דממה דקה.

[Giri Giri]

הקאפה חוץ מעיצוב מצוין היתה מכונית די בינונית, התזיס לא הצליחה כנראה בגלל העיצוב הלא רגיל. אבל למה ה166 המעולה מכל הבחינות לא, את זה אני פשוט לא מבין.