מי היה סמיר קונטאר ? מהלך החיים של מחבל אכזרי במיוחד.

[Night Driver]

יוליאן, לפי השם אני מניח שגם לא נולדת בארץ (או לפחות הוריך הגיעו לארץ כבגירים).

 

אני למדתי לא מעט מהמשפחה על מה שהיה פה גם לפני שנולדתי (החל מתקופת הפרעות דרך ראשית המדינה, המלחמות והפיגועים) אבל הם חיו פה וחוו את זה ממקור ראשון כך שברור שזה שונה.

[sperial]

תסלחו לי אבל יש לכם חור נוראי בידע הכללי.

 

ברור שלא כל פיגוע זוכרים אבל את אוטובוס הדמים, מלון סבוי, מעלות, נהריה וארם נהריים כל אחד צריך להכיר (יש עוד שאם תיתן לי שם אשלוף לך מיד מהזיכרון מידע עליהם). לא צריך להכיר שמות ותאריכים מדוייקים אבל לא לשמוע על זה?

נהריים ("אי השלום"), לא ארם נהריים שנמצאת במרחק 1500 ק"מ (כיום נקראת עיראק, או מה שנותר ממנה).

 

ההיסטוריה של הפיגועים הרבה יותא ארוכה, למעשה מתחילה לפני קום המדינה. אבל אם להזכיר עוד כמה ידועים - האוטובוס במעלה עקרבים, הרב מאד מעשי רצח ביישובי הגבול על ידי "פדאיון" שהיו עוברים בין רצועת עזה להר חברון (בימים שהרצועה היתה בשלטון מצרים והגדה בשלטון ירדן), ובשנים יותר מאוחרות אביבים (1970) מעלות (זוכר את התאריך המדויק, 15 במאי 1974). נוסיף גם את הפגזות הסורים על יישובי עמק החולה ובקעת כנרות, הקטיושות על עמק בית שאן בסוף שנות ה-60 והחדירות מירדן ב"ארץ המרדפים" אחרי מלחמת ששת הימים, אין ספור פיגועים והפגזות מלבנון וכמובן כל הפיגועים של 20 השנים האחרונות, העניין הוא שעד מלחמת ששת הימים, ולמעשה גם אחריה, כל פיגוע היה גורר "פעולת תגמול" אלימה מצד צה"ל שבד"כ היתה גובה מחיר כבד מאד מהצד השני בדמות כפרים ובסיסי צבא הרוסים ועשרות הרוגים, מה שכנראה לא הצליח לחסל להם את המוטיבציה.

[Night Driver]

צודק לגבי נהריים.

 

הפיגועים מתחיליפ מתקופת הפרעות וברור שלא נזכור או נציין את כולם אלא רק את העיקריים (בדיוק כמו שמציינים את הפוגרומים הגדולים ולא כל פעולה שהיתה כי מדובר בכמויות אדירות).

 

פעולות תגמול עושים גם היום אבל בצורה יותר מעודנת (חיסול פה, הפגזה שם וכו'). כדי שזה יהיה יעיל צריך תגובה לא מידתית בצורה קיצונית ואת זה אין לאף אחד אשכים לעשות.

[sperial]

זה מה שעשו בשנות ה-50-60-70. מחקו כפרים, לא היו עדינים. גם לא הועיל במיוחד, אנחנו רואים שהסיפור נמשך עד היום.

[martines]

זה מה שעשו בשנות ה-50-60-70. מחקו כפרים, לא היו עדינים. גם לא הועיל במיוחד, אנחנו רואים שהסיפור נמשך עד היום.

 

זה ממש לא נכון. מחיקת כפרים בעייתי מאד אכזרי ולא עוזר, אבל אריאל שרון הוכיח כבר בעבר שכח, נחישות ביחד עם שימוש בשכל אפשר למגר את הטרור מהר ולהרבה הרבה זמן.

 

כל פעם שתישמעו מישהו אומר ש "את הטרור אי אפשר לנצח בכח" או כל שטות מהסוג הזה בנוגע לטרור מעזה, משטח כבוש וכו, תספרו לו קצת מההיסטוריה שלנו שהרבה אנשים כבר הספיקו לשכח, והדור הצעיר כנראה לא מודע אליו.

 

אריאל שרון: חיסול הטרור הפלסטיני בעזה

 

ב- 2 בינואר 1971 נוסעת משפחת ארויו - דייוויד ופּרטי ושני ילדיהם הקטנים מרק ואביגיל - לביקור בעזה. הם מחנים את מכוניתם ברחוב הראשי. רגעים ספורים לאחר מכן משליך מחבל רימון יד אל המכונית מבעד לחלון האחורי. הפעוטות נהרגים במקום. אמם נפצעת קשה.

 

האירוע הרצחני מסמן נקודת שיא בגל הולך וגואה של פעילות טרור שמקורה ברצועת עזה. ביומנו כותב אריאל שרון כי הטרוריסטים מרכזים הרבה מפעילותם נגד אוכלוסיה ערבית מקומית כדי למנוע מתושבים מקומים לצאת לעבודה אצל מעסיקים ישראלים, כדי למנוע מסטודנטים ערבים ללמוד במוסדות ישראלים וכדי למנוע מאוכלוסיה מקומית להשתמש בשירותי בריאות ישראליים. שרון מוסיף כי כיוון שמטרת המחבלים היא לטעת פחד בלב האוכלוסיה המקומית, שיטות הרצח הן אכזריות במיוחד וגופות חבולות של קורבנות המחבלים מושחתות ומושלכות במקומות ציבוריים למען יראו וייראו.

 

בעקבות הפיגוע בו נרצחים האם והפעוטות למשפחת ארויו, מטילים שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל חיים בר-לב על אריאל שרון, מפקד פיקוד דרום, לחס

ל את הטרור ברצועת עזה. אריאל שרון מכניס אל עזה כוח קומנדו מובחר ומורה לחייליו לסרוק את השטח בשיטתיות, לאתר מחבלים ולהורגם. המשימה המוגדרת היא חיסול המחבלים, ולא לכידתם. ההוראות הן ברורות: להרוג כל ערבי שאוחז נשק. להרוג כל ערבי שלא מציית להוראה לעצור. לערוך חיפוש גופני על כל חשוד, ואם יש צורך - להפשיטו. אריאל שרון עצמו, על אף היותו קצין בכיר מאוד בדרגת אלוף, משתתף אישית בחיפושים, ומסביר ללוחמים בשטח מהי מטרתם. במסגרת הפעילות מעוכבים גברים פלסטינים ונערך על גופם חיפוש. הכוח מטיל עוצר על מחנות פליטים כדי לערוך חיפושים מבית לבית, עוקר עצים במטעים כדי להקטין סכנה לחיי חיילי צה"ל, הורס בתים רבים ומגרש את יושביהם כדי ליצור נתיבי גישה בטוחים. במקביל לפעילות הגלויה של כוחות צה"ל, מופעלים גם מסתערבים במטרה לאתר קני מחבלים. כוחותיו של אריאל שרון מאתרים מחבלים, תחמושת, כלי נשק ותוכניות לפיגועים בישראל. בתקופה שבין יולי לדצמבר 1971 הורגים לוחמיו של אריאל שרון 742 פלסטינים. פעילות הטרור מעזה נפסקת למעשה כליל. לימים יטען שרון כי פעילותו בעזה שהביאה לבלימה דרסטית של הטרור מעזה היא הוכחה לכך שהטרור הוא בר-חיסול גם במדינה הפועלת בגבולות של נורמות חברתיות מקובלות וכפופה לשלטון החוק.

 

שר הביטחון משה דיין משבח פומבית את אריאל שרון על חיסול תשתית הטרור ברצועת עזה. עם זאת, כמה אלופים במטה הכללי של צה"ל מביעים הסתייגות מדרכי הפעולה של שרון. נציגים של המטכ"ל מגיעים מפעם לפעם לרצועת עזה כדי לחקור מקרי מוות של פלסטינים. בין אריאל שרון לבין תת אלוף יצחק פונדק, מושל רצועת עזה, מתנהלים ויכוחים על אופן הטיפול ברצועה. פונדק מסתייג משיטותיו של שרון. הוא מאמין ששיפור רמת החיים של התושבים ברצועת עזה יאפשר דו קיום בין ערבים ליהודים בישראל ושהטרור ייעלם כתוצאה מכך באופן הדרגתי.

 

המפקד הבכיר בשטח, יצחק עבדי, משתף בתחילה פעולה עם מדיניותו של אריאל שרון, אך ככל שחולף הזמן הוא מבין שפעילותו של שרון ממלאת את הציבור הפלסטיני זעם כלפי מדינת ישראל. בשלב מסוים מגיש עבדי לדיין מכתב התפטרות וטוען כי הוא אינו יכול לשתף עוד פעולה עם פעילותו של אריאל שרון ברצועת עזה.

 

לאחר שעלה בידו לנטרל את הטרור מעזה, שואף אריאל שרון לבודד את הרצועה באמצעות יצירת אזור חיץ בינה לבין חצי האי סיני. אריאל שרון טוען כי אזור צפון סיני משמש בסיס מחבלים שבו נאגר מצבור נשק ודרכו מוברח נשק לרצועה. שרון מבקש לפנות מהאזור את הבדואים וליישב מתנחלים יהודים במקומם. אריאל שרון מיישם את תוכניתו בלא קבלת אישור מהדרג המדיני. חייליו של שרון מגרשים באלימות את הבדואים, הורסים בתים, סותמים בארות, ומגדרים שטחים. הבדואים עוזבים ונודדים דרומה. פעולותיו האלימות של אריאל שרון נגד הבדואים מעוררות בישראל גל מחאה. גולדה מאיר, ראש הממשלה, מגבה בדיעבד את אריאל שרון למרות שפעולותיו לא אושרו בידי הממשלה ואומרת כי, "מוקשים ומוות גרועים מפינוי אנשים חפים מפשע מבתיהם." הבדואים עותרים לבג"ץ נגד פינויים, אך בית המשפט מקבל את עמדת המדינה, המנוסחת על ידי אריאל שרון בעצמו."

 

 

עוד כתבה מעניינת מאד באותו נושאר + תמונות אפשר לקרא בקישור הזה שעושה את הקישור לאינטיפאדה שבאה מאוחר יותר

 

[h=4]צה"ל לא למד דבר[/h]

על אף ההפעלה הכושלת, זכתה ההנהגה הצבאית לחסינות מפני ביקורת, ואף לרוח גבית בדמות מגוון הסברים. חלק טענו כי "לא ניתן להתגבר על התקוממותו של עם", למרות שאין מדינת לאום שלא שולטת במיעוט לאומי אחר. ואחרים הבהירו כי "הגענו לגבולות מיצוי הכוח", למרות שעל פי עדות הרמטכ"ל דאז דן שומרון הפעיל צה"ל כ 4% בלבד מתוך הכוח שעמד לרשותו.

חישוב גס מראה כי הוא צדק כמובן: מתוך מאות האלפים המצויים תחת צווי גיוס, ולאחר הפחתת חיילים במנוחה, בחופשה בקורסים, תחזוקה ומטה, נמצא כי מספר הלוחמים שפעלו בשטחי יש"ע מסביב לשעון, והיו במגע יום יומי עם האינתיפאדה, עמד על כאלף בגזרת יו"ש ומספר דומה במרחבי חבל עזה.

ולמרות זאת, רב אלוף שומרון התייאש ומתוך תחושת חוסר אונים, טען כי " אין פתרון צבאי לאינתיפאדה, זולת פתרון מדיני".

כך נסללה הדרך לאוסלו והתפיסה הזאת התקבל בהנהגה הצבאית כאקסיומה שאין להרהר אחריה. ההנהגה הצבאית התעלמה מחובתה המקצועית להכין את הצבא לשינוי האסטרטגי ולהפוך את כשירות הכוחות והמוכנות לקרב לגורם שירתיע את ערפאת מהפרת ההסכם.

במקום זאת, התמקד המטכ"ל בהקמת מחנות ובסיסים חדשים, לרבות קווי מים, חשמל וביוב ובסלילת דרכים – דוגמא קלסית לעיסוק יתר באדמיניסטרציה כתחליף לאופרציה. וככל הנוגע ללחימה, צה"ל מתמיד באותן שיטות ישנות, שגרמו שוב ושוב להתשת כוחותינו.

דוגמא טובה לך ניתן לראות באירועי הגדר ליד כפר בילעין, שהפכו כבר בראשיתם למחזה שנכתב בידי צה"ל יחד עם אוכלוסיית הכפרים שמסביב. לאורך שנים מדי יום ששי התייצבו מצד אחד צלמים, פורעי חוק (אנרכיסטים) ותושבי הכפרים שבסמוך, ומהצד השני פלוגת חיילי צה"ל. על פי תסריט קבוע ומוסכם, המקומיים (מגיל שלוש ועד 75) החלו בנענוע גדר ההפרדה, ובהתאם, ירו חיילנו רימוני הלם ועשן עד כניסת השבת. אין ספק כי בכך שצה"ל נמנע מחיסול ההצגה בראשיתה הוא תרם רבות לדרבון האלימות הפלסטינית, כפי שנחזה היום ברחובות ישראל.

מן הדין שנפנים כי ההתקוממות היום איננה בבחינת מכת שמים, וכמו בעבר ניתן לסכל אותה. הדבר הדרוש הוא לאמץ מחדש תפיסת ביטחון שבסיסה עומדת ההכרעה, שאותה ניתן להשיג בהדרגה ובהצטברות של הכרעות ביניים. מהלך כזה יחייב צמצום של נקודות העימות כדי שעיקר המאמץ ימוקד בהשבת הסדר ויצירת הרתעה, תוך שימוש בכוחות גדולים יחסית. לצידם יש להפעיל את גורמי השלטון השונים (לגביית חובות מע"מ חשמל, מים וכדומה) ומערכת לשפיטה מהירה שיפעלו ליצור יציבות ברת-קיימא בשטח.

לחשש מ"הסלמה" ושפיכות דמים שעלולה, כביכול, להיות תוצאה של פעולות רחבות היקף מסוג זה אין בסיס עובדתי. ההפך מזה: כפי שהוכח במאות פעולות שבהם רוכז כוח גדול, לא היו נפגעים לא בצד שלנו וגם לא בקרב האוכלוסיה הפלסטינית.

אין זה מקרה אפוא, שממש כמו בתחילת שנות ה-70, התמודדותו של צה"ל עם האינתיפאדה נפתחה בהנחיה מטופשת של השר הממונה "לשבור להם את העצמות". המטכ"ל מצדו הצליח לגמד את עוצמת צה"ל בהפעלת חוליות בנות ארבעה-חמישה לוחמים שפעלו בסמטאות הערים והכפרים במרחבי יש"ע. חולשתם של החיילים בכל נקודת חיכוך הזמינה את האוכלוסיה "להכות ביהודים", מה שאילץ את חיילי צה"ל להפעיל את נשקם כנגד אוכלוסיה בלתי מזוינת כדי לשרוד.

עריכה אחרונה ב-20 לדצמבר, 2015 על ידי martines

[teyal]

מדהים ומעציב אותי שאין בישראל עונש מוות למחבלים שכאלה.

הרי עובדה שהכלא לא מרתיע - אפשר לעשות בו תואר בחינם, להתחתן ואפילו להשתחרר הרבה הרבה לפני בעסקאות כאלה ואחרות.

מדובר פה במחבל שרצח במו ידיו ילדה בת 4, בת 4 לעזאזל! עם קת בראש! זה אומר מהלומה שוב ושוב ושוב!

הדם רותח בעורקיי רק מלחשוב על כך שהאיש הזה היה בחיים עד אתמול.

עונש מוות לא ירתיע את החלאות שטופות הזימה האלו. להיפך מבחינתם עדיף למות "מות קדושים" (72בתולות וכו') מאשר להינמק בכלא.

[חולגי]

teyal - לפחות ייחסך קצת (הרבה) כסף ממשלם המיסים.

להינמק בכלא ? - זה לא ממש להינמק (בתי הכלא כאן אולי אינם גן עדן, אבל היי ! ראית אולי בנשיונל ג'אוגרפיק על בתי כלא בחו"ל ? זה שברוסיה - אאל"ט נקרא הדולפין השחור ? זה יאה יותר לרוצחים מאשר לימודים וטלביזיה).

[sperial]

מרטינס - אני מדבר על תקופה יותר מוקדמת. חפש "פעולות תגמול".

[פינדר]

מרטינס, אריק שרון חיסל את הטרור בעזה ובגלל זה אין שם היום טרור.

תאר לך מה היה קורה אם לא היה מחסל את הטרור בעזה.

 

מה שהיה עובר בשתיקה (יחסית) בשנות השבעים, לא יעבור היום.

האמריקאים הטילו 2 פצצות אטום על יפן. אתה מדמיין מדינה מערבית שתעשה את זה היום?

[vadim6385]

עונש מוות לא ירתיע את החלאות שטופות הזימה האלו. להיפך מבחינתם עדיף למות "מות קדושים" (72בתולות וכו') מאשר להינמק בכלא.

לפני שאומרים שלא ירתיע, ניסו?

 

וגם אם לא ירתיע, לפחות זה יחסוך ממשלם המיסים הישראלי את הצורך לשלם על החזקת המחבל בכלא.

[Alon_A]

להרוג עם כת רובה ילדה בת ארבע, פשוט לא יאומן כמה רוע יכול להיות.

 

התמונה הזו קשה ועצובה. אין לי מילים חוץ מזה.

[teyal]

לפני שאומרים שלא ירתיע, ניסו?

 

וגם אם לא ירתיע, לפחות זה יחסוך ממשלם המיסים הישראלי את הצורך לשלם על החזקת המחבל בכלא.

רוב המחבלים האחרונים זכו לעונש מוות דה-פאקטו.

זה הרתיע מישהו?

כתבו את זה הרבה לפניי.

החלאות האלו מקדשים את המוות.

שום עונש מוות לא ירתיע אותם.

[vadim6385]

הרתיע את אלה שלא הלכו לעשות פיגועים.

[edan82]

אין הרבה מה להוסיף על הנאמר אבל בהערת אגב אציין שאני מאוד מזדהה עם מה שכתב נהג לילה, הפיגוע בנהריה מצטרף לשורת פיגועים שטילטלו מדינה שלמה ובהחלט אמורים להיות בתודעה, בדיוק כמו שהפיגועים בדולפינריום בתל אביב ובמלון פארק בנתניה (שהוביל למבצע חומת מגן ) נחקקו בתודעה הציבורית (ועוד לא מעט כמוהם ).

[ניקו פ.]

אני זוכר אותם כאילו היו אתמול, גם את הדולפינריום וגם את מלון פארק.

בתקופה של פארק הייתי בן 11 או 12. אם אני לא טועה זה היה ליל הסדר. כל המשפחה יושבים בשולחן וקוראים כושיות במבטא רוסי. פתאום בום מרחוק. נראה לי שלאף אחד לא היה ספק באותה תקופה. אבא הדליק טלוויזיה כמעט בלי ווליום ועוד לא אמרו כלום, אז המשכנו בליל הסדר. תוך כמה דקות נקטע השידור והיה מבזק מיוחד שהודיע על מה שצפוי. כמובן שערב החג נגמר באותו הרגע.

לא הייתי באזור הרבה זמן, אבל פעם אחרונה שבדקתי האות א' שהייתה תלויה בכניסה למלון עדיין חסרה. מה שמופיע זה "מלון פ רק".

בזמנו לא ממש הבנתי מה המשמעות של הכל. ידעתי שיש ערבים שרוצים להרוג אותי וידעתי שצה"ל מגן עלינו. לא ידעתי לעכל חומת מגן או אינתיפאדות. רק זוכר שאבא היה מסיע את כולם תמיד, שלא ייסעו באוטובוסים. בטח ליותר מבוגרים יש זיכרונות הרבה יותר צלולים מאותה תקופה. מצחיק שאני לא זוכר הרבה מהילדות, אבל פיגועים אני זוכר היטב, גם את החיסול של אחמד יאסין ואת רצח רבין [הייתי בן 5]. באמת חוויות שפוגעות בעם שלם.

אני זוכר שאבא שלי ממש היה מתעצבן כשהיה שומע אנשים נגד הנסיגה מלבנון.

אני זוכר מאוד בבירור [כבר הייתי נער] את השמחה כשאחמד יאסין חוסל, ומצד שני חששות לתגובה.

אני זוכר שאבא שלי, בעל דעות ימניות, נראה רע ביום שבו רבין נרצח. הוא אמר שזה מזעזע ולא משנה מה רבין עשה או לא. באותה שנה שמעתי לראשונה את המילה קטיושה או חיזבאללה [שעד אז היה שם של בחורה משיר רוסי, אחת ששמרה מכתבים במטה תפוחים].

אסון השייטת/המסוקים למדתי מקרוב, מישהו הכי את אחד ההרוגים. לא זוכר מי ואיך.

אני זוכר גם את רנטיסי ושהיה רופא..

מצחיק שאירועים ביטחוניים זוכרים ממש טוב.

לא זוכר איך קראו לטמגוצ'י או מתי התחלתי ללבוש משקפיים לראשונה.

לא זוכר מתי התגלחתי פעם ראשונה ובקושי זוכר 2 פסוקים מהעלייה לתורה.

מעניין.