זכות קדימה - תקנה 46 מול תקנה 68 למי יש עדיפות?

[Stone]

אהלן,

 

הייתי עד למקרה בו התפתח ויכוח (מזל שלא מכות) בין שני נהגים. הדרך היא רחוב דו-סטרי במורד\מעלה גבעה. די תלולה אני מניח. שאני יורד אותה אני בולם עם הילוך שני ומחזק בנגיעות בלמים. יש באיזור מצוקת חנייה עקב תכנון עירוני לקוי, והצד הימני בעלייה חסום במכוניות חונות. גם באדום לבן, וגם במקומות שבהם הנהגים אמורים לחנות 2 גלגלים על מדרכה (מסומן) אבל בוחרים להתעלם (נזק לרכב). אין אכיפה של זה אפילו לא לפעמים. בפועל אנחנו עוברים בשיטת ה"מפרצים". כשיש מפרץ או מקום פנוי, מי שהכי קרוב אליו נכנס, ומי שעובר מנופף עם היד בהכרת תודה לא משנה מאיזה כיוון.

 

עכשיו, הנהג שעלה טען שהנהג שירד אמור לתת לו זכות קדימה כי זה כביש תלול ויש מקום רק לרכב אחד (46), אבל הנהג שירד אמר שזכות קדימה היא שלו, כי הצד שלו (נתיב ימני בירידה) לא חסום, והבחור שחסמו לו את הנתיב צריך לחכות שיהיה פנוי (68).

 

אז תגידו לי, יש איזה פס"ד בנושא? לא מצאתי וזה יעזור לי מאוד כי אני חי את המציאות הזאת, ולמרות שאני תמיד מכוון לוותר, לפעמים יש עקשנים, ואני לא אוהב לא לדעת מי נוהג כחוק ומי לא.

[kompy]

לא מכיר פס"ד בנושא כזה(מסופקני אם קיים בכלל).

ז"ק היא תמיד לרכב שזכות השימוש בנתיב היא שלו.

[אלעד]

לענ"ד מקרה כזה נפתר באמצעות אדיבות. ככל שידוע לי, אין תקנה אחת שעדיפה על אחרת, אלא אם צוין הדבר במפורש.

בכל מקרה, יש לזכור שזכות קדימה מקבלים ולא לוקחים.

עריכה אחרונה ב-30 לדצמבר, 2014 על ידי אלעד

[ישה]

דוגמה למשפט "צדק"

ss07001794-296.doc

[Stone]

ישה אתה גדול!

[ניקו פ.]

ליד ביתי הישן היה רחוב כזה. רכבים חונים משני הצדדים [כלוטמר נתיב אחד בפועל] בכביש דו-סיטרי. אדיבות נטו.

[m3x7r3m3]

אם נתיב אחד פנוי לתנועה, ואחד חסום, ז"ק היא תמיד לרכב בנתיב הפנוי כפי שציין עמית.

 

אין כאן עדיפות של תקנות כי לא צריך להיכנס לזה בכלל.

 

במקרה ששני הנתיבים חסומים חלקית ונותר "נתיב" אחד שמורכב משני חצאי נתיבים וגם זה בירידה אפשר לשאול את השאלה שבכותרת.

[Stone]

m3x7r3m3

 

הנתיב הימני חסום חלקית באופן תיאורטי (שהרי לא חונים עד לקו ההפרדה), אבל בפועל נשאר נתיב תנועה אחד (נתיב ורבע נגיד). זה עדיין נחשב נתיב תנועה חסום.

כב' השופטת עדי חן-ברק החליטה ב2007 שבמקרה של תאונה בנסיבות כאלה, האשמה הדדית.

 

ומה אמרת בשרשור אחר פה? לשופטים יש סמכות שלנו אין.

 

ד"א אני גם חשבתי שתקנה 68 לוקחת, ושתקנה 46 תופסת רק בדרך צרה ותלולה שמגבילה תנועה בגלל המבנה שלה, לא כי רכבים חוסמים)

[m3x7r3m3]

המבחן לחסימת נתיב הוא לא אם חוסמים את כולו (משמע חונים עד קו ההפרדה).

המבחן הוא האם במקום שנותר יכול לעבור הרכב הספציפי מבלי לחצות את קו ההפרדה של הנתיבים (תמרור 801, 803, 805, 806).

אם הרכב הספציפי שעליו מדובר יכול לעבור במה שנותר מהנתיב ללא חציית הקו - אין חסימה של הנתיב, אם הוא לא יכול לעבור או שצריך לחצות את הקו - יש חסימה של הנתיב.

 

סה טו, ולכן נתיב ורבע זה יפה על הנייר, בפועל זה אומר שבנתיב אחד רכב יכול לעבור מבלי לחצות את הקו (ולכן לא חסום) ובנתיב הנגדי הוא לא יכול (ולכן כן חסום).

ובמקרה כזה ז"ק היא של הרכב הנע בנתיב הלא חסום.

 

כאשר שני הנתיבים חסומים, אז אתה צודק ויש אשמה הדדית שכן שני הנתיבים חסומים.

[Stone]

אבל יש לך פס"ד שאומר אחרת. להבנתי רק לנהג אחד היה נתיב חסום שאילץ אותו לנהוג באמצע הכביש.

[kompy]

זהו פס"ד של תביעות קטנות - וזה אומר הכל!

אין לראות בפסק דין כל השלכה/הלכה/מנחה לענין תיקי תעבורה.

[sperial]

פסק דין מעניין, אבל מתוך היכרות רבת שנים עם המקום יש בו משהו מוזר: החניה בצידה הימני של הדרך (בכיוון העליה) הינה על מדרכה, וחוקית למהדרין - בלי הפרעה לנסיעה בנתיב. אכן עדיין המקום צפוף, אבל לא בלתי עביר לשני כלי רכב פרטיים זה לצד זה. שוב, מתוך הכרות עם המקום, הייתי מהמר שנהג המונית לקח פניה רחב מדי. מסוג הארועים שמצלמת רכב היתה פותרת בקלות - אבל הטכנולוגיה לא היתה מקובלת לפני 10 שנים.

 

המסקנה שלי משרשור זה ומהשרשור הסמוך היא אכזבה קשה מחוסר ההבנה של השופטים בעניינים בהם הם דנים. אבל זה לא חדש - נתקלתי בסיפור של קרוב משפחה (לצערי אין לי אסמכתא כתובה) על שופט בית המשפט העליון שתרגם "1000 מטר מרובע" כ-1000 על 1000 מ' (שהם, כמובן, מיליון מ"ר).

עריכה אחרונה ב-30 לדצמבר, 2014 על ידי sperial

[Stone]

זהו פס"ד של תביעות קטנות - וזה אומר הכל!

אין לראות בפסק דין כל השלכה/הלכה/מנחה לענין תיקי תעבורה.

 

הופ! את זה פיספסתי.

 

אמת ויציב.

 

אני מוסיף את שתי התקנות הנ"ל לכרטיסיות בתא כפפות. נקווה שלא ייצאו משם.

[ישה]

קומפי הפס"ד לא מחייב אפילו את אותה שופטת

 

אבל הוא פותח צוהר כיצד שופט רואה את הסוגיה .

[kompy]

וכבר ראיתי מקרים שאותו שופט פסק פעם צפון ופעם דרום על אותה סוגיה משפטית.

זהו אפילו לא חרך כשמדובר על שופטים שאינם מקצועיים.