התייעצות - כלב קשיש

[kramerica]

כלבי האהוב כבר הגיע לגיל הדי מופלג של 17.5 שנים. שיניים כבר אין לו (אבל הוא מסתדר טוב מאוד עם אוכל רטוב), השמיעה והראייה גם הם לא מה שהיו פעם, אבל שוב, עדיין בגדר סביר לחיים נורמלים.

 

הבעיה היא שמתחילה אצלו כנראה סוג של דמנציה. רואים את זה די ברור, לפעמים זה נראה שהוא לא ממש סגור על איפה הוא נמצא ומה הוא רוצה לעשות, והוא לא תמיד זוכר איפה הדלת כשהוא רוצה להכנס הביתה (יש חצר).

זה לכשלעצמו לא בעיה גדולה, כי הוא עדין בסדר ברוב הזמן. הבעיה היא בלילות. הוא מיילל די הרבה, ולא מצליח לישון יותר מדי זמן רצוף בלי להתעורר ולהתחיל ליילל. גם לוקח לו המון זמן למצוא תנוחה שהוא מוכן לשכב בה. זה יכול לקחת גם חצי שעה של יללות, הוא נשכב קם וחוזר לנסות וכל הזמן הזה מיילל.

היינו אצל וטרינר, הוא נתן לו זריקה כדי לפסול את העניין שהיללות באות מכאב, ואכן הוא ממשיך ליילל כרגיל.

הוטרינר אמר שככל הנראה היללות נובעות מכך שהשכל כבר לא ממש מתפקד וכמו פעם ורמז שאולי הגיע הזמן לסיים את חייו.

 

מכל בחינה אחרת, הכלב בסדר גמור. כשהוא ערני לחלוטין, הוא רץ וקופץ כמו כלב צעיר. הבעיה היא כאמור, כנראה נפשית.

 

הדבר היחיד שמעניין אותי למעשה זה האם הכלב סובל. אם הוא לא סובל, אין לי שום כוונה להרדים אותו, אבל אם הוא סובל, אין לי שום אינטרס להמשיך לו את הסבל. הוטרינר אמר שאי אפשר לדעת ושבכל מקרה, אין מה לעשות, אם זה לא כאבים, אין דרך לטפל. אולי מישהו פה יכול לתת עצה? אולי משהו לנסות שיעזור לו?

[NTL83]

בקשר לשאלה "האם להרדים? כן או לא" אין לי איך לעזור, אבל מתי שלא תבחר להרדים אני ממליצה לעשות זאת בביתך.

תזמין וטרינר הביתה שיעשה את ההרדמה במקום האהוב עליו, כך אתה יודע שרגעיו האחרונים לא היו בפחד וחרדה.

[Black Joker]

ברגע שתצטרך להרדים את הכלב שלך תדע את זה. לצערי, יש לי ניסיון בזה.

 

בשבועות האחרונים של הכלבה שלי, הבנתי שזה הזמן האחרון שלנו. כל הזמן שאלתי את הוטרינר, איך אני אדע האם להרדים או לא את החברה הכי טובה שלי וכל פעם הוא פשוט התחמק מלתת תשובה. בוקר אחד, פשוט הבנתי שזה הרגע, טלפון אחד לוטרינר וזהו.

 

אף אחד כאן לא יכול לתת לך עצות בזה. אני מאמין שמטרת התרייד היא יותר למצוא נחמה, מאשר תשובה וזה, כמובן, בסדר.

[[פנדוב]

מצטער לשמוע.

מדבריך נשמע שטרם הגיע הזמן. מציע להתייעץ עם וטרינרים נוספים.

אל לך למהר לצעד שאין מימנו חזרה. יתכן שקודמי צודק.

אני מבקש ממי שקורא שרשור זה ואין לו תשובה טובה, להקפיץ בכדי שייראו אותו אנשים שאוליי יש להם תשובה טובה.

הרבה יותר חשוב לטעמי מרוב השרשורים כאן כרגע.

[The Who]

ידידי,

אני מסכים עם המשתמש Black Joker, אין תשובה חד משמעית לכאן או לכאן, ואני מניח שכשיגיע הרגע אתה תדע לזהות אותו.

לפני כשנתיים אשתי ואני החלטנו להרדים את הכלבה שלנו שהייתה כבר בת 16. בשלושה-ארבעה שבועות האחרונים לחייה הרגשתי שמשהו לא בסדר, לא ידעתי בדיוק על מה לשים את האצבע כי זה לא היה חד משמעי. אבל מהר מאוד, גילינו שהעת להרדים הגיעה לאחר שהיפהפיה שלנו פשוט שכבה על הרצפה בלי אפשרות של תזוזה והקיאה דם. הבנו שמכאן כנראה שכבר אין דרך חזרה.

היום אנחנו נהנים משתי כלבות יפהפיות בנות 5 ו-4 שממלאות את חיינו באושר אין סופי. אני מאחל לך עוד רגעים רבים של אושר עם הכלב שלך.

[eyals05]

בסוף השבוע הקודם אימצנו כלבה קטנה ומתוקה מצער בעלי חיים וזה כל כך כיף כל ההתרגשות ושמחת החיים סביב כל הנושא של הכלבה.

השבוע דיברתי בנושא עם אשתי שזה נורא כואב להגיע למצב שבו הכלב עובר לעולם שכולו טוב וכאשר מאמצים כלב בכלל לא חושבים על זה.

גם אני כמו קודמיי חושב שעדין לא הגיע הזמן להרדמה ושולח לך ולכלב חיבוק גדול.

[kramerica]

תודה לכולם,

השאלה היא אם מישהו מכיר פיתרון יצירתי. קשה לי להאמין שהכלב מיילל ולא סובל מזה, למרות שאני מאוד רוצה.

חשוב להבין, אני שם כל רגש בצד (או לפחות מנסה). מה שחשוב לי לנסות להבין האם הכלב סובל והאם יש פיתרון לזה. אולי מישהו נתקל במקרה דומה.

זה קורה כמעט רק בלילה, וזה לא יללות בסגנון של "אני רוצה משהו" (בדר"כ אוכל או טיול), את אלה אני מכיר היטב. אלה יללות כמו של תן, ארוכות וחזקות.

הוא מיילל ככה גם כשאין אף אחד בבית. לדעתי, הוא כבר הפסיק לדעת אם יש מישהו בבית או לא. פעם זה היה נראה כאילו יש לו חושים על טבעיים, הוא פשוט ידע מי מבני הבית נמצא בכל רגע נתון.

[m_c_ofer]

חבר, אני מבין את הכאב והתסכול שלך אבל אף אחד לא יכול לענות לך על שאלה כזו.

לא רק בגלל שאנחנו לא מכירים את הכלב אלא גם בגלל שאנחנו פשוט לא שם ולא עדים לתופעה.

קשה אבל תצטרך להחליט לבד האם הכלב סובל או שהוא פשוט מבולבל.

[matanfr]

לצערי גם אני נפרדתי מכלב שחי 18 שנה אצלנו והיה בן בית.

 

החלטנו שברגע שנראה שהכלב לא מסוגל לעשות את הפעילויות השוטפות (כגון עשיית צרכים) באופן תקין ולא מסוגל לקום לאחר מכן-זה הזמן להגיד שלום. לא רגע לפני.

 

וכך עשינו, כי הוא באמת סבל.

 

אי אפשר להגיד לך מתי הזמן הנכון-אתה תדע את זה לבד. יתכן שהזמן הזה יגיע יותר מהר ממה שאתה חושב.

 

אני מקווה שתאמץ כלב חדש לאחר תקופת ההחלמה, ושיהיו לכם שנים מאושרות ביחד.

[Tom_22]

מציע לעשות גם חיפוש באנגלית בגוגל. יש המון תוצאות בנושא כמו:

 

http://www.dogsonly.org/olderdogs.html

 

http://en.allexperts.com/q/Dogs-701/Barking-Howling-middle-night.htm

 

בשניהם אגב, מתייחסים לאיזושהי תרופה בשם Selegiline hydrochloride (L-deprenyl) Anipryl®

[kramerica]

טוב, קראתי על ה-Anipryl, ומה שרשום שם מתאר בדיוק מדהים את התופעות של הכלב.

מוזר לי שבביה"ח הוטרינרי לא המליצו עליה, ויותר רמזו על כיוון של הרדמה.

[Yellow Engine]

אני לעומת זאת סבור שבגיל מופלג כזה, אם אתה רואה סימנים כאלה כמו יללות לא ברורות או דברים אחרים שמצביעים על כך שהכלב מאבד לאט-לאט חושים/יכולות, אולי כן הגיע זמן ההרדמה. למה לחכות עד לסבל פיזי ממש?

לפני כשנה הכלב שלי היה הרבה יותר "צעיר", 13-14, אבל ראינו את ההידרדרות: אכל פחות ופחות, היה הרבה פחות נמרץ ואפילו לצאת לטיול כבר לא היה לו חשק, מה שפעם הוא היה מחכה בקוצר רוח. אי אפשר להחליט בשנייה, אבל מיום ליום התחלנו לעכל את ההבנה שאין מנוס אלא להרדימו. בסוף הבאנו וטרינרית הביתה, היתה מקסימה וניסתה להסביר ולהקל עלינו את הכאב הגדול שבהרדמה. אז היו יומיים מהעצובים שחוויתי בחיי, אבל הבנתי שלא היתה ברירה ושחסכתי משנינו מצב של חוסר אונים מוחלט וכאבים פיזיים.

[itaysamurai]

מבין את צערך, מחזיר אותי שנה אחורה.

כלבה אהובה בת 18 בדיוק, תקופות ארוכות של יללות ונביחות בעיקר בלילה, כושר ראייה ירוד מאוד,

גפיים כואבים וחלשים. עד אותו זמן לא נפל האסימון כמה היא סובלת, האהבה והדאגה עיוורו אותי,

כמו גם חוסר ההשלמה עם מצב מחורבן שבו כלבה נמרצת ויפה נראית כמו שבר כלי ובקושי זזה.

לילה אחד היה גרוע ממש, לא נרגעה בכלל. הייתי איתה עד 5 בבוקר והחלטתי שזהו - ב-8 אני מתקשר לווטרינר.

ב-8 מצאתי אותה מתה.

אני יודע שזה בלתי אפשרי, אבל תנסה לחשוב בצורה קרה יותר, אולי יחסך ממנו סבל.

[kramerica]

אז זהו, שאני מנסה להתייחס לזה בצורה הקרה ביותר האפשרית, פשוט רוצה לנסות כל מה שאפשר קודם.

 

צריך להבין שוב, בשעות היום מדובר על כלב בריא ונמרץ שבלתי אפשרי לנחש שהוא כ"כ זקן. כלומר, אין משהו פיסי שגורם לו סבל, אחרת היינו רואים את זה. יש בעיה שהיא כמעט רק בלילה.

[Black Joker]

השבוע דיברתי בנושא עם אשתי שזה נורא כואב להגיע למצב שבו הכלב עובר לעולם שכולו טוב וכאשר מאמצים כלב בכלל לא חושבים על זה.

 

זה הדבר הראשון שחשבתי עליו, כאשר נישקתי את הגופה של הכלבה שלי לשלום. האם כל הכייף האדיר הזה במשך יותר מ-13 שנים, היה שווה את כל תקופת האבל הזו, שמתחילה בלבוא הביתה ולראות שאין אף אחד מאחורי הדלת, לבכות כמו ילדה קטנה ולהתעורר למחרת לבוקר שחור, שכל מה שרוצים זה לחזור לישון ולקוות שבהתעוררות הבאה, הכלבה תהייה שם. התשובה? פאקינג כן.

אני כמעט ארבעה חודשים אחרי ההרדמה והמצב הנפשי שלי ירד ברמות מחרידות. נהייתי כ"כ אפתי, שזה כבר הגיע למצב ששום דבר לא מעניין אותי, שום דבר לא מניע אותי. אגב, בגינות הקבועות שהיו לי עם הכלבה, אני כמעט ולא מבקר - פשוט לא יכול.