כתבה|ראייקונן כבר לא אלוף עולם

[mikej007]

הגראן-פרי הסינגפורי סימן עבור קימי ראייקונן את סוף המרוץ הכושל שלו להגנה על התואר של אלוף העולם בפורמולה 1. אלוף עולם מכהן שממשיך בקבוצה בה לקח את האליפות ומפסיד – זהו מאורע נדיר שלא משתלב במגמות של העשורים האחרונים.

התאונה הגורלית בסינגפור הייתה הפיאסקו של העונה המקוללת הזו. ראייקונן פגע בקיר, נסע עוד כמה מטרים ונדם. הבמאים לא ניסו לחפש אפילו את הדרמה ועברו למובילי המרוץ, אולי כי ידעו שדרמה לא תהיה. ראייקונן לא מפגין רגשות. כך היה אחרי האליפות הסנסציונית שלו אשתקד וכך עכשיו. איפה הדמעות של מיקה הקינן במונצה 1999, או האגרופים של מיכאל שומאכר במונקו 1996 – לא ברפרטואר של קימי

.

מי זוכר שבתחילת העונה נראה היה שקימי לא יצטרך להמתין למרוץ האחרון בשביל לזכות באליפות. במרוץ הראשון במלזיה ראינו את קימי מהיר, מדויק, נחוש, מחייך וגם מנצח. הניצחון הזה היה תשובה לכל אלו שטענו שהאלוף המכהן עשוי לאבד את הפוקוס. קימי נראה ונהג נפלא, אחרי פגרה מועילה ומלאה באימונים ובמיוחד על רקע חיוורונו של פליפה מאסה.

אבל כבר אחרי מקצי הדירוג בבחריין התברר שמאסה מוביל 3:0 בתחרות הפנימית בין הנהגים במקצי הדירוג וגם במרוץ הברזילאי לא השאיר לפיני שום סיכוי. בקטלוניה שוב פרארי הביאה 1-2, כאשר הפעם קימי סיים ראשון. מי ידע אז שזה יהיה הניצחון האחרון (עד עתה) של האלוף המכהן. כמובן, יש את ההתנגשות עם סוטיל במונקו, התאונה הטיפשית עם המילטון בפיט-ליין בקנדה (באשמתו המלאה של הבריטי) ובעיות עם מערכת הפליטה בצרפת. בנוסף, יש את העלבון מהמרוצים בגרמניה, הונגריה וולנסיה, שברחו בקרבות ישירים, מול יריבים טובים יותר ובראשם פליפה מאסה.

את ההבדל בין שני הנהגים של פרארי צריך לבחון דרך השינויים שחלו בתקנות הסבב בפגרה האחרונה והשינויים בטכנולוגיה של פרארי עצמה. הבולט שבשינויי התקנות היה ביטול האלקטרוניקה המסייעת, דוגמת בקרת המשיכה והחששות שליוו את הביטול – נוסח פגיעה ביכולת התאחיזה של הרכבים. בריג`סטון התחייבה אז שתייצר צמיגים קשים יותר בכדי להגביר את העמידות שלהם. באשר לפרארי עצמה, הרי שהשינוי הגדול היה בהקטנת אורך המכונית וכתוצאה בכך בשינוי התנהגות הכביש שלה.

ב-2007 הדעה הרווחת הייתה שדווקא האורך של פרארי מאפשר לה לעמוד בכבוד מול מקלארן במסלולים מרובי פניות כמו זה במונקו, אינדיאנפוליס או הונגריה. כמו כן, האורך הזה התאים יותר לסגנון הנהיגה החלק והקלאסי יותר של ראייקונן. אשתקד ניתן היה בנקל להבחין כי הגלגלים הקדמיים של מאסה שחוקים יותר מאלו של קימי. אפשר גם להבחין שבכניסה לפניות מאסה עושה יותר תנועות ותנועות חדות יותר מאשר עמיתו הפיני. התוצאה של זה היא עומס גדול יותר על הגלגלים בכניסה לפנייה וכתוצאה מכך חימום שלהם.

קימי, לעומת זאת, משחק על יכולת התנועה המוגבלת של המכונית, מה שנכון יותר תיאורטית לרוב הפניות. עיקר כישרונו של הפיני הוא ניצול האיזון הדינאמי של המכונית – כאשר הוא מעביר את כובד המשקל קדימה-אחורה ובין הצדדים וכך משיג את התוצאה הרצויה. מכונית ארוכה יותר מאפשרת העברה מהירה יותר של כובד המשקל. כך, בעונה שעברה, חימום הצמיגים הקדמיים נעשה בשילוב בין הטכניקה החלקה של קימי לנתונים הטכניים של המכונית ואילו העונה, האורך הקצר לא מאפשר את התמרון הזה וקימי סבל לא מעט מבעיות עם חימום הצמיגים. וכמובן, בנוסף לכל, השינויים שעשתה בריג`סטון לא מקלים על הבעיה אלא אפילו מחמירים אותה.

הביעה בעיקרה היא לא משהו שלא ניתן לטפל בו באמצעות כיוונונים כאלה ואחרים ועבודה מושכלת עם מהנדסי החברה. אלא שכאן נכנס לתמונה אופיו של ראייקונן. יכולתו של קימי לעבוד בקבוצה לא נבחנה עד בסוף בשנת 2007 המטורפת, אז היה לפרארי שאסי מצוין שלא ממש הצריך התאמות עדינות ותיאום הדוק עם הנהג. עד עכשיו לא ברורה יכולתו של קימי לדווח למהנדסים שלו את אותם האספקטים של הנהיגה אותם יכול לראות רק הנהג. הרי אמרה ידועה היא שהקבוצה יכולה לתכנן את כל השלבים בדרך לתוצאה, להוציא את האחרונה – הנהיגה עצמה.

קימי לא הוכיח במקלארן ופרארי את עצמו כנהג מבחן ובדיקה יעיל, שמסוגל להצביע על שיפור הנקודות החלשות ברכב. החולשה העיקרית שלו היא בהיעדר הפרפקציוניזם שהיה אופייני כ"כ לנהג שאותו ירש לאחורי ההגה של פרארי. זה מתבטא בעיקר בדרישות של הנהג מעצמו וביכולתו להתאים את עצמו ולמכונית ורק אח"כ להיפך. כלל ידוע בפורמולה הוא שכל נהג צריך להתאים את יכולותיו וסגנונו למכונית ורק אחר כך מגיעה העבודה על שיפור המכונית עצמה. אין דרך אחרת לגשת לבעיה, שכן איש חוץ מהנהג עצמו לא יכול להתאים את המכונית בצורה מושלמת. הקבוצה לא נמצאת בקוקפיט בזמן היגוי יתר, מהנדסי החברה לא יכולים לחוש איך זה כשהמכונית עושה תנועה לא נכונה בפנייה בדרך למפגש עם הקיר.

בתשובה לשאלה מה קרה לכשרון הנהיגה של קימי, ניתן לומר – כלום. פשוט במקום להתפתח וללמוד דברים חדשים, האלוף נשאר ברמה של 2007. נראה שבמקום ללמוד במהירות את התכונות של השאסי החדש, שנבנה בהתאם לתקנות החדשות, הוא בחר ללכת לכיוון של להתאים את השאסי אליו באמצעות שינויים וכיוונונים.

מי יודע, אולי התקנות של העונה הבאה יעזרו לפיני והבעיות ייעלמו מעצמן. בינתיים נותר רק להצהיר על העובדה: האלוף לא הצליח להגן אל תוארו. לראשונה מאז שנת 2000 זה קורה ללא התערבות חיצונית – כמו למשל שינויים בספק הצמיגים שגורמים לשינוי כל מאזן הכוחות. בלי קשר למי שיזכה בתואר – לואיס המילטון או פיליפה מאסה – קימי הספיד לשניהם בצדק גמור. הנחמה היחידה יכולה להיות אם הוא יזכה בתואר אלוף ההקפות המהירות, למרות שספק אם תהיה זו נחמה – הרי גם קימי עצמו הצהיר ששיאים של הקפות מהירות לא שווים הרבה.

 

 

 

 

מתוך הבלוג של מיקי יואכים