נסיעת עבודה להודו

[oxblood]

שלום , מתכונן לנסוע במאי ל4 ימים (לא מתחום ההייטק - הידרבאד).

יש כל מיני עצות או טיפים מאנשים שטסו למטרת עסקים? מה חשוב לדעת ? דברים לסגור לפני הנסיעה ? ויזת עסקים בתהליכי הוצאה, אך מעבר לזה יש עוד דברים לצפות להם?

[Igalz]

1. ראשית תכין את עצמיך נפשית, בתפיסת העולם שלנו אתה הולך להגיע למזבלה אחת גדולה.

2. אל תתפשר על מלון. במחירים של הודו, ב100$ ללילה אתה חי כמו סולטן במלון 5 כוכבים עם שירותי כביסה, לאנג' עסקים וכו'.. בנסיעת עבודה דברים שכאלה עושים את ההבדל.

3. תהיה מאוד (!!) זהיר עם אוכל. ביס אחד לא נכון ואתה מבלה את נסיעת העסקים שלך מקופל מכאבים על המיטה במלון עם 40 חום.

אל תאכל בדוכנים ברחוב, אל תאכל במסעדות מקומיות קטנות, אל תאכל פירות וירקות טריים במקומות שאתה לא סומך עליהם ב100%, אל תשתה מים לא מבוקבקים. לדוגמא ישנם מלונות שמצהירים שהם מגדלים בעצמם את הפירוק והירקות שהם מגישים, שם אין בעיה לאכול הכל. ככלל, ככל שהמקום מתוייר יותר, כך יש יותר סיכוי למצוא אוכל "בטוח". לדוגמא בגואה אתה יכול לאכול הכל מהכל ולא לדאוג.

4. שוחד מקובל בהודו, מכל דבר אפשר להשתחרר די בקלות. יצא לי אפילו לשחד פקיד מכס בכניסה למדינה. הישראלים בגואה מרשים לעצמם לעשן גראס בגלוי במסעדות, למרות שרשמית העונש על כך כמה עשרות שנות מאסר. בפועל זה אולי שוחד כמה דולרים וזהו.

5. שווה להיות מודע למבנה החברה. זו חברה בעלת מעמדות מאוד נוקשים (קאסטות). אל תהיה מופתע שאנשי הקאסטות הנמוכות (מלצרים, מנקים, נהגים וכו') מתייחסים אליך ביראת כבוד, זה נורמאלי. אם תרצה ללכת למקומות של הקאסטות הנמוכות, כמו לדוגמא השוק העירוני, יתכן שבהתחלה לא יאמינו שאכן אתה מתכוון להגיע לשם ויביאו אותך לאיזה קניון.

[Igalz]

6. רוב ההודים דוברים אנגלים, רק שלאוזן הישראלית המבטא המקומי לא טריוויאלי להבנה. לבסוף האוזן מתרגלת אבל בהתחלה זה עלול להיות אתגר. אם אתה מגיע בתור "הספק" ולא "הלקוח", הייתי שוקל ברצינות להוריד קצת תכנים באנגלית "הודית" מהאינטרנט ולצפות בהם, בהתחלה אולי אפילו עם כתוביות באנגלית.

7. שפת הגוף של ההודים שונה מאוד משלנו, ניענועי ראש מצד לצד בזמן שיחה עלולים להתפרש לא נכון על ידך. שווה לקרוא על זה מראש.

8. ההודים למדו את הנימוסים שלהם מהבריטים. התנהגות וולגארית, או התפרצות לדברים של משהו אחר וקטיעת משפטים באמצע (כמו שהישראלים אוהבים) לא תתקבל בעין יפה. הצעירים לרוב יקראו למבוגרים יותר sir או ma'am בצירוף השם, גם תוך כדי שיחה עם גוף שלישי, כאשר האדם המדובר כלל לא נמצא בחדר. ממך, בתור זר, זה כניראה לא ממש מצופה.

9. שווה להגיע למרפאת מטיילים ולבצע חיסונים אם צריך. בנוסף, בהמשך לסעיף 3, שווה להצטייד באנטיביוטיקה סופר חזקה שמיועדת לטפל במקרים של הרעלת מזון חמורה. במרפאת מטיילים יתנו לך מרשם. היא זולה מאוד. אם האיזור נגוע במלריה אז להצטייד גם בכדורים לנושא הזה. בכל אופן כדאי להצטייד בתרופות בסיסיות מהבית. אתה לא רוצה להתחיל לעשות ניסויים בתרופות מקומיות באמצע נסיעת עסקים.

עריכה אחרונה ב-23 למרץ, 2017 על ידי igal_zeltser

[A_lex]

כל מילה של יגאל בסלע.

בנוסף תלך למרפאת מטיילים לקבל חיסונים על פי הצורך. אני בזמנו קיבלתי נגד צהבת וטיפוס הבטן למיטב זכרוני אבל זה תלוי אזור וסביבה שלה אתה צפוי להחשף.

[iluxxxa]

מה העלות של החיסונים הללו? זה בגדר חובה, או על אחריות של כל אחד?

 

יגאל, תודה על הפירוט. מעניין מאוד.

החבר'ה מהמשרד טסים לעיתים רחוקות להודו, הסיפורים שאני שומע מהם - זוועה.

מה שכן, אם לא צריכים להסתובב שם יותר מדי ורוב הזמן אתה נמצא בשטח המלון, תענוג.

עריכה אחרונה ב-23 למרץ, 2017 על ידי iluxxxa

[Igalz]

עוד דבר מאוד חשוב,

אם לרגע חשבת לשכור שם רכב ולנהוג לבד, אל!!!

גם אחרי שהייתי שם איזה 10 פעמים וביליתי כמה עשרות שעות טובות על הכבישים המקומיים, אני לא מוכן אפילו בצחוק לנהוג שם בעצמי.

כל ההתנהלות שם בכבישים לחלוטין שונה ממה שאנחנו מכירים. צפצופים שם זה לא סימן לעצבים, אלא הדרך של נהגים להפגין נוכחות ולהסביר לסובבים איפה הם נמצאים. רכב\אופנוע\ריקשה שפתאום באים מולך בנתיב רק בגלל שהם רוצים לפנות ימינה מתישהו בעוד 100 מטר זה מחזה נפוץ. ועוד לא דיברתי על תשתיות וניווט. לדוגמא פס האטה (שדורש האטה לאיזה 10 קמ"ש) באמצע כביש מהיר, ללא שום צביעה או נסיון להזהיר מראש, זה לא חריג.

בקיצור, אם אתה לא מאוד מפונק, אובר עובדת שם נהדר, גם לנסיעות מחוץ לעיר.

אם בא לך להתפנק, אין בעיה לשכור רכב צמוד עם נהג במחיר יומי של מונית מתל אביב לרמת גן.

 

החרגה לכל מה שכתבתי זה גואה. שם מומלץ בחום לשכור אופנוע\קטנוע ולצאת לטיולים באיזור.

[Igalz]

מה העלות של החיסונים הללו? זה בגדר חובה, או על אחריות של כל אחד?

עניין של מאות שקלים.

זה אחריותך ואישית אני ממליץ. יש שם מחלות שלא כדאי לשחק איתן.

מנגד, לדעתי אני היחיד מהמשרד שלי שעשה את כל החיסונים וכולם בחיים.

בכל אופן, אם מקום העבודה שולח אותך לשם, שיועיל בטובו לשלם לך על החיסונים.

[pooh-bear]

לגבי חיסונים - רצוי להתייעץ עם רופא במרפאת מטיילים. יכול להיות שלביקור של כמה ימים במקום מסודר לא צריך הרבה חיסונים, או בכלל. כנ"ל לגבי תרופות למלריה. זה עניין של ניהול סיכונים.

 

לגבי אוכל - כדאי להיזהר. בייחוד ממים. לשתות רק מבקבוקים חתומים. גם במלון או במשרד מסודר לא כדאי לשתות מהברז. עם עניין האוכל אני מסכים באופן עקרוני, אבל לא צריך להיות בהיסטריה. גם במסעדות מקומיות, גם ברחוב, אם התחלופה גבוהה אז סיכוי גבוה שהאוכל טרי, ולא תחטוף ממנו כלום. אבל תמיד אפשר ליפול, גם במקומות מסודרים ונקיים לכאורה. זה חלק מהעסק. מומלץ להיזהר בעיקר בבשר ודברים קפואים (גלידות למשל), ואפילו להמנע אם אפשר.

 

אם אתה לא אוכל חריף, אתה בבעיה. כשהודי אומר "לא חריף" הוא מתכוון לדי חריף במונחים ישראליים. מומלץ להיזהר. מצד שני, אוכל מאוד טעים, לפחות לטעמי.

 

לגבי אנטיביוטיקה, ספציפית לבעיות עיכול - למיטב זכרוני יש שני סוגים רלוונטיים, מטרונידזול וציפרופלוקסצין. הראשון לטפילים (אמבות, ג'יארדיה), השני לחיידקים. זה קיים ונפוץ גם פה וגם שם. לנסיעת עסקים של ארבעה ימים לא הייתי טורח לקנות מראש, תמורת כסף יש אפילו שירותי רפואה סבירים בהודו (לפחות בערים הגדולות), והסיכוי שתחטוף משהו רציני אם אתה נזהר די נמוך. בכל מקרה, רצוי כמובן להתייעץ עם רופא שמבין בזה גם לפני וגם שם, אם ח"ח יקרה משהו.

 

להרבה אנשים יש "תקופת הסתגלות" שנעה בין כמה ימים לכמה שבועות אחרי הנחיתה הראשונה בהודו, שבמהלכה מאבדים תיאבון ורצון לחיות באופן כללי. אם מתמידים עד שזה עובר מגלים מקום מדהים, אבל אל תתפלא אם אחרי יומיים לא לגמרי תבין איך אתה שורד שם עוד יומיים. בסוף זה עובר (או שאתה חוזר לארץ).

 

לגבי התנועה בכלל ונהיגה עצמאית בפרט - מסכים עם כל מילה. אפילו לא בצחוק. זה עולם אחר לגמרי. אפילו חציה של כביש יכולה להיות מאתגרת. אחרי הנסיעה הראשונה במקום עמוס יש כאלו שנוטים לברך הגומל. אבל גם לזה מתרגלים.

 

עוד עובדה מעניינת על הודו - היא למעשה מורכבת ממדינות (קצת כמו ארה"ב) שבהן מדברים שפות שונות. לא מאוד נדיר ששני הודים ידברו ביניהם באנגלית, פשוט כי זו השפה המשותפת היחידה לשניהם. אל תתפלא אם זה יקרה.

 

תהנה!

[Igalz]

גם במסעדות מקומיות, גם ברחוב, אם התחלופה גבוהה אז סיכוי גבוה שהאוכל טרי, ולא תחטוף ממנו כלום. אבל תמיד אפשר ליפול, גם במקומות מסודרים ונקיים לכאורה.

 

הטריות זו רק חלק מהעניין.

סוגיה נוספת היא שפירות וירקות גדלים במקרה הטוב על מי קולחין (במקרה הרע על מי ביוב) ויש בהם חיידקים שאנחנו ממש לא רגילים אליהם. יתרה מכך, הודי שכל חייו גדל וחי בהודו, אם יצא מהמדינה לתקופה של איזה שנה, כאשר הוא יחזור הוא יחטוף מהאוכל.

בחלק מהנסיעות שלי לשם, הצטרף אלי "קצין קישור" מקומי, איש עסקים הודי שהיום מתגורר בארה"ב. הוא היה בלחץ מהאוכל יותר ממני, למרות שעד גיל 30 בערך הוא התגורר באותה העיר.

 

חשוב לזכור ששילשול קל זה נורמאלי ובלתי נמנע כמעט שם. ברגע שהעסק מתחיל להחמיר לכדי כאבים וחום, אז אתה בבעיה.

[pooh-bear]

לא יודע, לא מכיר חיידקים ספציפיים. מניסיוני, ואני לא מישהו עם קיבה חזקה במיוחד, הסיכוי לחטוף משהו הוא לא כזה גבוה ששווה בגללו לאכול רק במלון או משהו כזה.

 

פעם אחת חטפתי ג'יארדיה, דוקא בנפאל. ודוקא בנסיעה של 24 שעות. באוטובוס מקומי. מבאס, מעצבן (וגם די מגעיל, האמת). הלכתי לרופא, לקחתי טינידזול (דור קודם למטרונידזול, למיטב הבנתי), וזה עבר.

[flytomars]

לגבי חיסונים - רצוי להתייעץ עם רופא במרפאת מטיילים. יכול להיות שלביקור של כמה ימים במקום מסודר לא צריך הרבה חיסונים, או בכלל. כנ"ל לגבי תרופות למלריה. זה עניין של ניהול סיכונים.

 

לגבי אוכל - כדאי להיזהר. בייחוד ממים. לשתות רק מבקבוקים חתומים. גם במלון או במשרד מסודר לא כדאי לשתות מהברז. עם עניין האוכל אני מסכים באופן עקרוני, אבל לא צריך להיות בהיסטריה. גם במסעדות מקומיות, גם ברחוב, אם התחלופה גבוהה אז סיכוי גבוה שהאוכל טרי, ולא תחטוף ממנו כלום. אבל תמיד אפשר ליפול, גם במקומות מסודרים ונקיים לכאורה. זה חלק מהעסק. מומלץ להיזהר בעיקר בבשר ודברים קפואים (גלידות למשל), ואפילו להמנע אם אפשר.

 

אם אתה לא אוכל חריף, אתה בבעיה. כשהודי אומר "לא חריף" הוא מתכוון לדי חריף במונחים ישראליים. מומלץ להיזהר. מצד שני, אוכל מאוד טעים, לפחות לטעמי.

 

לגבי אנטיביוטיקה, ספציפית לבעיות עיכול - למיטב זכרוני יש שני סוגים רלוונטיים, מטרונידזול וציפרופלוקסצין. הראשון לטפילים (אמבות, ג'יארדיה), השני לחיידקים. זה קיים ונפוץ גם פה וגם שם. לנסיעת עסקים של ארבעה ימים לא הייתי טורח לקנות מראש, תמורת כסף יש אפילו שירותי רפואה סבירים בהודו (לפחות בערים הגדולות), והסיכוי שתחטוף משהו רציני אם אתה נזהר די נמוך. בכל מקרה, רצוי כמובן להתייעץ עם רופא שמבין בזה גם לפני וגם שם, אם ח"ח יקרה משהו.

 

להרבה אנשים

 

רציתי גם להעיר לגבי האוכל - כלל האצבע צריך להיות התחלופה של המזון (תור ארוך לרוב משמעו תחלופה גבוהה) ולאו דווקא אם מדובר במסעדת תיירים או דוכן אוכל ברחוב.

יצא לי לפגוש אנשים שדווקא חטפו את הקלקול במסעדת תיירים (ברור לי שזו סטטיסטיקה אנקדוטלית אבל פגשתי ודיברתי עם המון טיילים וכולם אכלו בדוכנים בלי בעיה)

אני טיילתי שם חצי שנה ואכלתי חופשי מהדוכנים ואת הקלקול והאשפוז חטפתי דווקא בתאילנד, במסעדה של ישראלי

[arik100]

אגב מה זה קלקול קיבה?

שלשול חזק או בעיות בשרותים?

למה בדיוק הכוונה?

לי דווקא זכור יומיים סיוטיים של שלשולים בפרו, לא משנה מה אכלתי 3 דקות אחרי זה כבר יצא

[Igalz]

כאמור שילשול זה המקרה הקל ורוב התיירים לא נמנעים ממנו.

המקרה החמור הוא שילשול המלווה בכאבי תופת וחום גבוה, על זה כל המהומה.

[pooh-bear]

או סתם אחד שלא עובר אחרי יומיים שלושה, גם בלי חום וכאבים. אופייני לטפילים (בלווית תופעות לוואי נוספות, שחורגות מגבול ה-TMI הסביר)

[A_lex]

חזרתי ממדינת עולם שלישי בתחילת השבוע לאחר שהייה של שבוע בה. דווקא ביום האחרון לפני הטיסה חטפתי קילקול קיבה ש

...לא משנה מה אכלתי 3 דקות אחרי זה כבר יצא

כולל שתיה, דרך אגב

וזה כשאכלתי כל הזמן באותה מסעדה. גם לא שהזמנתי איזו מנה שלא אכלתי באחד הימים הקודמים. נאחס...

תאמינו לי שזו לא חוויה נעימה גם בלי כאבי בטן / חום, כאשר יש לפניך 24 שעות של נסיעות / טיסות / שהיה בשדות תעופה.

בלעתי איזה 7 כדורי סטופיט במשך 10 שעות בשביל לשרוד את זה... אז פות"ש תדאג לקחת איתך סטופיט וקל בטן.

 

בהודו יצא לי לבקר כמה פעמים במסגרת העבודה למשכים שנעים עד שבועיים ודווקא שם אף פעם לא חטפתי קילקול קיבה של ממש... אולי פעם אחת משהו קל אחרי שאכלתי בסאבוויי (לא הצריך תרופות ולא השבית אותי). מצד שני מישהו שנסע איתי באחת הפעמים חטף פעם אחת בגדול.

 

כך שהכל עניין של מזל.