יש פה אספני תקליטים בפורום?

[לירוי1]

רכשתי לחבר את התקליטים האלה וחשבתי שאפתיע אותו , ויש לו אותם. האם התקליטים האלה שווים משהו?

נרכשו מאספן

[falou]

לא חושב.

 

Saturday Night Fever גם לי יש. להיט היסטרי בזמנו, אז יש הרבה. אם זו הדפסה תוצרת חוץ, אז אולי יש ערך(יש הבדל באיכות).

השניים האחרים זה אוספים מקומיים של מוסיקה פופלרית. לא חושב שיש להם ערך.

[yogev20]

רכשתי לחבר את התקליטים האלה וחשבתי שאפתיע אותו , ויש לו אותם. האם התקליטים האלה שווים משהו?

נרכשו מאספן

[ATTACH=CONFIG]472523[/ATTACH][ATTACH=CONFIG]472524[/ATTACH][ATTACH=CONFIG]472525[/ATTACH][ATTACH=CONFIG]472526[/ATTACH]

 

 

בטח שיש. לא רק אספן תקליטים אלא שומע דרכם מוזיקה בהנאה רבה. (יש לי אולי 1500 פלוס מינוס)

 

מה שהצגת כאן אין להם שום ערך.

1. כי הם היו נפוצים.

2. גם כיום לא בעיה למצוא אותם בחנויות יד שנייה.

* להדפסה מחו"ל יש איכות עדיפה.

לאוספים של אילן בן שחר וכד' אין ממש שום ערך.

 

מה שחשוב שיש פטפון לשמוע תקליטים -זו חוויה יוצאת מהכלל (לא רוצה לדבר בפורום כאן על הבדלים מול CD או מחשב) חבל שאין לי יותר זמן לשמוע פטפון בגלל ההתעסקות לפני האזנה. ( חימום מגבר מנורות,ניקוי ראש,כיוון, ניקוי תקליטים ועוד שלל התעסקויות עד שזה מתחיל להשמיע מוזיקה.

[לירוי1]

אז נעקצתי ב100 שח . אולי יבוא היום ויהיה לי פטפון

[שביט]

חוויה יוצאת מהכלל (לא רוצה לדבר בפורום כאן על הבדלים מול CD או מחשב)

:mm_yeah:

הסבר ששמעתי פעם- בשיטה הדיגיטלית, לא משנה באיזה גודל ובאיזו איכות הקובץ שיש לך, תמיד "ילך לאיבוד" חלק מהמידע, כיוון שישנן קפיצות בין ביט לביט.

בשיטה אנלוגית, נניח בתקליט, המידע הוא בעצם פס אחד ארוך ורצוף, ושום חלק לא "הולך לאיבוד".

 

ברשותי פטיפון Sanyo tp 625 בן 35 בערך, מחובר, חי ובועט. תקליטים לצערי אין לי יותר מידי (בין היתר הראשון של קינג קרימזון וwish you were here, נקנו חדשים לפני כשלוש שנים)

[yogev20]

בשביל ליהנות באמת מחוויה אנלוגית? צריך להוציא הרבה כסף. (אבל ממש הרבה)

אכן פטפון נשמע עשיר וחיי יותר מכל מדיה אחרת לאוזניי. שוב ציוד סופר יקר.

 

קינג קרימזון מחזירה אותי כמה עשורים אחורה -להקה משובחת. לא מבין איך הלכתי עם הזרם

ומסרתי את רוב האוסף/תקליטים שהיו לי בשנות השמונים לכל דורש. הרוב רוק - כולל כמובן: פינק פלויד,קינג קרימזון,בלאק סבאת,אוריה היפ,לד זפלין,ג'ימי אנדריקס,קאמל ועוד רבים.

מזל שנשארו כמה (50 תקליטים בערך) במחסן באחד הבתים. אבל מי חשב שזה יחזור בשנים האלו? את רוב האוסף שלי רכשתי או קיבלתי בשנים האחרונות.

 

100 ש"ח עבור התקליטים האלו? לא זול, אבל לפחות הייתה לך כוונה טובה.

[yossy]

בשנות ה 90 המוקדמות תרמתי מאות תקליטים לחנות

תקליטים בחיפה אוסף ענק שהמון ממנו היו תוצרת חוץ,

הכיל בין היתר כל האוסף של ג'נסיס, הדלתות, ובוב דילן

שהיו הפייבוריטים'' שלי שנים רבות.

בנוסף חבר טוב שנפטר לא עלינו (תאונה) השאיר לי אוסף

נדיר של האבנים המתגלגלות שבכלל לא רציתי בו.

 

אין ולא תהיה הנאה ממוסיקה כמו מפטיפון ותקליט,

עד היום אני מצטער על מסירת האוסף היקר הזה בעיקר

שהתברר לי מאוחר יותר שחלק היו נדירים.

 

אגב תקליטים

מעניין אם מישהו כאן היה בהופעה של אוריה היפ בקולנוע דן

בת''א שנות ה 80.

עד היום חבר שומר את המקל שזרק המתופף לקהל.

עריכה אחרונה ב-24 לספטמבר, 2016 על ידי yossy

[hans]

:mm_yeah:

הסבר ששמעתי פעם- בשיטה הדיגיטלית, לא משנה באיזה גודל ובאיזו איכות הקובץ שיש לך, תמיד "ילך לאיבוד" חלק מהמידע, כיוון שישנן קפיצות בין ביט לביט.

בשיטה אנלוגית, נניח בתקליט, המידע הוא בעצם פס אחד ארוך ורצוף, ושום חלק לא "הולך לאיבוד".

לא בא לי להיכנס שוב לוויכוחים בנושא הזה, אבל אסכם בפשטות ש:

1. זה לא נכון.

2. המקור של רוב התקליטים הוא בכלל סרט מגנטי אנלוגי.

3. גם התקליט המשובח ביותר ביקום שנחתך בצורה הכי מדויקת שיש יהיה נחות מהמקור שלו

(בעבר, סרט מגנטי אנלוגי, וב-35+- השנים האחרונות ביטים. פשוט ביטים, 1 ו-0).

 

מה שכן, בעשור הראשון של ה-CD יצאו המון הוצאות גרועות

(שנשמעו רע יותר מההוצאה המקורית בתקליט, למשל),

אשר רק חידדו את מיתוס ה״תקליט נשמע טוב יותר״,

בנוסף לפרץ הנוסטלגיה אשר איננו מבוסס על האזנה ביקורתית.

 

היו לי עשרות תקליטים שנשמעו טוב יותר מההוצאה המקבילה שלהם ב-cd,

אבל זה לא מעיד דבר על עדיפות התקליטים, אלה פשוט היו הוצאות גרועות.

לעומת זאת, היו לי מאות תקליטים שרק חיכו למקבילה הדיגיטלית שתגאל אותם מההדפסה המזעזעת

ומרעש הרקע שלא קיים בוודאות בסרט המגנטי המקורי (או בקובץ המקורי... ע״ע התקליטים של deutsche gramophone

בתחילת שנות ה-80 שהמקור שלהם היה בכלל דיגיטלי).

 

היו לי 1500 תקליטים, 2 פטיפונים וכמה ראשים/מחטים יקרים למדי. נוסטלגיה חביבה ורגשית, לא הרבה יותר מזה.

לפחות בתחום של המוסיקה הקלאסית, הכול עבר ליו-טיוב. אט-אט מעלים באיכות שהולכת ומשתפרת

ביצועים נדירים ולפעמים מגלים remasters מפילי-לסתות המבוצעים על ידי חובבים, הרחק מחברות התקליטים הגדולות.

 

הסיפור ברוק/פופ שונה לגמרי, עם מנה חריפה של נוסטלגיה, מאבק על הוצאות נדירות,

וגם חיות מוזרות כגון תקליטים שמודפסים ממש בימים אלה, כרגיל ממקור דיגיטלי...

עם רגש קשה להתווכח, ואין מה להשוות שטח עצום של 30 על 30 ס״מ כפול 2

בכל הנוגע לאפשרויות היצירתיות של עיצוב העטיפה.

עריכה אחרונה ב-24 לספטמבר, 2016 על ידי hans

[yogev20]

מעניין אם מישהו כאן היה בהופעה של אוריה היפ בקולנוע דן

בת''א שנות ה 80.

עד היום חבר שומר את המקל שזרק המתופף לקהל.

 

עד היום אני לא מבין איך פספסתי את ההופעה של אוריה היפ בשנות השמונים בדן. (ממש הייתי קרוב ללכת) לצערי פספסתי הרבה הופעות חיות בחיי כולל בחו"ל מסיבות שונות -אבל כבר אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה.

[falou]

אז נעקצתי ב100 שח . אולי יבוא היום ויהיה לי פטפון

 

לגמרי.

מה שהצגת שווה 15-20 ש"ח בלבד (וגם זה רק בשביל הבי ג'יז).

 

אל תטרח עם פטיפון. כדי שהוא יישמע יותר טוב מיוטיוב צריך כסף, מומחיות ולמצוא מדיה איכותית (תקליטים שמורים ובאיכות גבוהה). זה כל כך לא שווה את ההתעסקות, שתקליטים זה באמת עניין רק לאנשים שנהנים מעצם ההתעסקות (כמו צילום בפילם).