פריט יהודי ממלחמת העולם השניה, הומאג' לעם היהודי או מזעזע?

[bagira]

אבהיר ישר, אני לא מצפה לקבל מכם תשובה שתשכנע אותי, לא בזה אמורים הדברים כי הבעיה פה היא בעיה אישית ואיש איש יחליט עפ"י מצפונו.

 

אני רק הייתי שמח לשמוע את דעתכם.

 

אז לעניין.

 

דודה של אבי, ניצולת שואה שבאמת עברה את כל מדורי הגהנום בשואה ניצלה בזכות זה שהייתה אחת מרשימת שינדלר.

 

מאחר והיא כן עלתה לארץ ואחותה (סבתא שלי) לא עלתה, היא בעצם מילאה בילדותי תפקיד כפול של דודה ושל סבתא.

 

בשהותה במפעל, הם עשו מה שהמפעל ייצר, כלי אמאייל (הייתה גם תעשיית פגזים שמהרגע הראשון חיבלו בה, אבל היא לא הייתה שם).

 

חלקכם בטח יודע שאני אספן וינטאג' שאוסף אך ורק פרטים ישראליים עם תת התמחות בפריטים מ"תוצרת הארץ" (פלסטינה).

 

בשיטוטיי באי ביי, אני נתקל המון בפרטי שואה, אבל לא מסוגל אפילו לחשוב על להכניס כזה דבר הבייתה, אני לא ארדם בליילה כל עוד זה אצלי בבית.

 

אתמול נתקלתי בסט כלי אמאייל שנושא בתחתיתו שני כיתובים, אחד, קוד ספק של הצבא הגרמני שמוכר ומזוהה עם מפעל שינדלר לאמאייל והשני כיתוב של הצבא הגרמני.

 

 

כך שזה ללא ספק ממקם ומתארך את המוצר הזה לחלון הזמנים שבו דודתי הייתה שם.

 

ואני כבר יומיים מתחבט בדילמה שאני לא מצליח לפתור, לקנות כזה דבר זה הומאג' לדודה שגידלה אותי? או שזה מזעזע וקשה להבנה שכזה דבר בכלל יהיה אצלי בבית? (אם תראו מה אספני פרטי שואה מחזיקים בבית, פשוט תזדעזעו).

 

אם לא די בדילמה, לא מדובר בקערות שנמכרו לעקרת הבית אלא בסט אוכל לחפ"ש הרגלי המצוי בצבא גרמניה הנאצית (צלחת, כוס וקערה).

אם היה שם צלב קרס, אין שום שאלה, זה לא היה נכנס הבייתה, אבל אין, יש שם כיתוב דויטשה וורמכט או משהוא בסגנון.

 

קישור למוצר באי ביי:

http://www.ebay.com/itm/400918898311?_trksid=p2055119.m1438.l2648&ssPageName=STRK%3AMEBIDX%3AIT

 

בכל מקרה, אשמח לשמוע כל תרומה שלכם לנושא.

[phpclub]

אני חושב שאתה צריך לעשות מה שמרגיש לך נכון, ודיי להגיד שאם יש התלבטות, אז אין התלבטות, כי בדר"כ הרגש הראשון הוא זה שתלך לפיו, וגם זה שתרגיש איתו הכי בנוח.

 

לעצם העניין, אני חושב שאם דודה שלך הייתה רואה את זה זה היה מחזיר אותה אחורה לזוועות, ואני לא מוצא שום סיבה למה היא הייתה רוצה דבר כזה אצלה או אצלך, זה תזכורת מתמדת לתקופה שחורה, גם אם לצורך העניין היא יצרה במו ידיה את הסט הזה.

 

עם זאת אם היצר האספני שבך חושק בסט הזה, לא הייתי משקיע יתר מחשבה ופשוט נהנה מפריט אספנות נוסף.

 

כלומר, השאלה שלי אליך היא, האם אתה מטריד את עצמך עם הפריט הזה בגלל שאתה רוצה אותו לקולקציה שלך ורק מתחבט בשאלה הרגשית, או שבגלל השאלה הרגשית אתה מתלבט אם כדאי או לא.

[haranza]

לי אישית היה קשה לקנות דבר כזה. למרות שאין לי קשר משפחתי ישיר לשואה, גדלתי בבית שמאז שאני זוכר את עצמי אסור היה להגיד אפילו בדיחות שחורות (היום אני דווקא חושב שזה בסדר, אבא שלי מאוד קיצוני).

מצד שני, ואת זה הרבה פעמים אנשים שוכחים. צריך לקנות לבן אדם את מה שהוא רוצה, ולניצולי שואה לא תמיד זה יהיה קשה כמו שזה יהיה עבורנו. תחשוב אם מההיכרות איתה היא תשמח לדבר כזה או לא. במקרה שהיא תשמח, הייתי קונה למרות שאני אישית נגד. אצלי, ניצולי שואה הם סמכות עליונה בנושא ולו רק בגלל עברם.

[carisma kfir]

חד משמעית לרכוש, יש גם יוצא דופן. גם לשמר את מסורתו של העם היהודי שאולי יגיע למוזאון כמה דורות אחריך, וגם למען דודתך

[ניקו פ.]

אני לא חושב שיש כאן נכון או לא. ביקשת את דעתנו אז אשתף:

אני במקומך הייתי רוכש את הפריט, ומשתדל שהדודה לא תראה אותו. ואם בטעות תראה הייתי מסביר לה את סיבת הרכישה. בלי קשר, הייתי מסביר לילדיי ולכל מי שחפץ בהסבר. הפריט הזה הוא זכרון למשהו שאסור שישכח לא רק לעם היהודי, אלא לעולם כולו. ככל שהשנים עוברות ניצולי השואה נעלמים מן העולם, ובסוף לא ישאר כלום מלבד זכרונות. בגלל זה, את הידע שיש לי על השואה [אני קורא המון בתחום] אני דואג להעביר הלאה, לדורות שאחריי [ואלו שלפניי אך לא בקיאים]. כשנפגשתי עם ניצולי שואה הם תמיד דאגו לומר שהתפקיד שלנו זה לזכור ולהעביר הלאה. אסור שהזוועות הללו ישכחו [והן לא]. נכון, יש ספרים, יומנים, זכרונות מצולמים, סרטים דוקומנטריים, עדויות מפה עד הודעה חדשה ואפילו ארכיונים רבים. ובכל זאת, מדובר באחת התקופות האפלות שידע העולם ובעיניי כל טיפת זכרון היא עולם ומלואו.

זה מה שאני הייתי עושה.

[Keyser]

תקנה את הסט הזה לעצמך, לא לדודתך. דברים כאלו מכריחים אותנו לזכור את הזוועות והאנשים במקום לתת להם להאבד בתהומות-הנשיה. על אחת כמה וכמה כשיש לך קשר דם עם הסט.

[bagira]

סליחה אם לא הייתי ברור, זאת דודה של אבא שלי והיא הלכה לעולמה לפני כעשרים שנה.

[ישה]

קונה את זה ותורם את זה ליד ושם, כהנצחה לדודתך

[yossy]

אז קונה ומהר לפני שלא ישאר.

אפשר באמת לתרום את זה בכל עיר יש מוזיאון הנצחת שואה

שישמחו לקבל,תרמתי להם ספר נדיר פעם שחיפשתי אותו שנים

עד שמצאתי.

[mystopp]

אם ההבדל מבחינתך הוא קיומו או חוסר קיומו של סממן נאצי כלשהו על הכלי, צריך לדעת שמיתוס "הוורמאכט הנקי" הופרך וידוע שגם הם עסקו בפשעי מלחמה ורצח עם.

לגבי תרומה ליד ושם - ממחיר הפריט אפשר להסיק שלא מדובר בכלים נדירים, אז אני לא משוכנע שליד ושם יהיה שימוש בכלי כזה.

[epiphone]

לפי דעתי - קודם כל תקנה (במיוחד כשהמחיר לא בשמיים) ואח"כ תחשוב מה הלאה,

לפי מה שנראה זו אפילו לא מכירה פומבית, כך שכל רגע שאתה מתלבט מישהו אחר כבר יכול להקליק ולהקדים אותך,

במקרה שלא תרצה להחזיק בזה כמו שאמרו כבר תוכל לתרום למקומות הנצחה.

[Night Driver]

שאלה קשה.

 

מצד אחד מדובר בפריט מאוד מיוחד לאור ההיסטוריה המשפחתית אבל מצד שני למרות שמשפחתי לא היתה בשואה (הצד של אבא שלי היה בעירק והצד של אימא שלי בארץ) לא רואה את עצמי מחזיק בבית פריט של הנאצים.

[rafi_vk]

אני הייתי רוכש, קודם כל להבטיח זאת לעצמי.

זאת מזכרת שיכולה לשמש לכל מטרה: הנצחה, זכרון, תרומה וכו'

[סיוויק 08]

עוד פריט שיהפוך לג'אנק שיורשיך יניחו בעדינות ליד המכולה ואחד השכנים יאסוף

כדי שישמש כלי מים לחתולי השכונה. שזה דווקא אחלה שימוש.

 

כל אדם שהוא ז"ל מספיק זמן הפך כבר מזמן לקקי של ציפורים שאכלו את התולעים שאכלו אותו.

דודתך או סבי, ניצולי שואה, מישהו מנקה אותם מהאוטו שלו ומקווה שהם לא פגמו לו בצבע :

לאיזה הומאז' אתה מתכוון ?

 

אני מעריך את הפן ההיסטורי באוספים שניתן אח"כ לתרום למען הנחלת ידע, אבל ככל שאני חושב על זה

אין לי שום חיבור רגשי לחפצים, מגיל צעיר לא הבנתי למה היה לילדים "עט מזל למבחן חשוב"

וכל מיני נוצות של דמבו. הקערה שאתה מדבר עליה טעונה בערך היסטורי + סובייקטיבי,

אבל לא שונה משרשור "איזה חמסה לשים באוטו".

[eyali23]

גם משפחתנו תרמה דברים ליד ושם ולמוזיאון ישראל , אני הייתי קונה יש המון ערך סנטימנטלי לדברים שכאלו .

חשוב לשמר את הדברים האלו למען הדורות הבאים .

עריכה אחרונה ב-19 לאוגוסט, 2015 על ידי eyali23