רגעי WIN\FAIL משעשעים של חברי הפורום - השרשור הרשמי!

[edan82]

לא זכור לי שהיה בעבר שרשור דומה אבל אתמול היה לי רגע WIN שבהתחשב בכך שזה פורום רכב יש מצב שזה רגע ה-WIN הגדול בהיסטוריית ה-WIN.....

 

סוף יום עבודה יורד מהמשרד ומנסה לעצור מונית שתיקח אותי הביתה.

חבר ישראלי עובר במדרכה שמעבר לכביש (חד סטרי) ומסתלבט עלי שאני מטומטם שאני בכלל מנסה לעצור מונית.

 

שומעים צפירה של מכונית ומסיטים את המבט לראות מי צופר.

הרכב הצופר נעצר לידי ומתברר שזה אחד החברים שלי, שואל לשלומי ולאן אני אמור להגיע, מציע לי טרמפ ואני מיד קופץ לתוך הרכב.

 

הרכב- פרארי סקודריה אדומה

 

צוות זק"א הוזעק למקום ובאמצעות שפכטלים גירדו את הלסת של החבר מהמדרכה.....

 

:lol:

 

זה היה אקורד סיום של יום עבודה שהתחיל עייף, התפתח לא רע והסתיים מעולה.

 

יאללה, תמשיכו!

[sperial]

גם בענייני טרמפים: אביב 1983, אני סוגר חודש במוצב בשפיץ הצפוני של ג'בל ברוך. סוף סוף מגיע מחליף ואני יוצא עם פתיחת הציר של יום ו', מתלגל איזה 4 -5 שעות על נגמ"ש עד החטמ"ר. מגיע לשם, והמראה לא מלבב: 50 איש רוצים להגיע ארצה, ואין סימן לרכב דרומה. באיזה שלב שומעים טרטור של מסוק, ומי מגיע - הסמג"ד שלי, ב"סייפן" (מסוק ל-3 נוסעים). אני ניגש לומר לו שלום - ואז נוחתת על כתפי יד של איש חה"א: "רוצה ארצה? - תעלה". בקיצור - טיסה של 20 דקות בנוף המדהים של הרי השוף עד מחניים, ושם עוצר לידי איזה פיג'ו צבאית, אני מזהה בו מישהו שלמד שנה מעלי, הכניס אותי לרכב והביא אותי עד הבית.

[edan82]

אויי, הזכרת לי רגע FAIL שקרה לצוות שלי בקורס קצינים.

 

השתתפנו בתרגיל מוסק שהתחיל עם אור ראשון כשמסוקי בלק הוק אספו אותנו מאיזור בה"ד 1 והטיסו אותנו אל נקודת ההנחתה המרוחקת כ-10-15 דקות טיסה.

עם הנחיתה התחיל התרגיל שהתגלגל על פני כל היום והסתיים בשעות הקטנות של הלילה בנקודה במרחק כ-2 קילומטר מבה"ד 1 שם המתנו למסוק שיחלץ אותנו.

 

אנחנו ממתינים בנקודה, מגיע הבלק הוק בנחיתה מבצעית כמובן, אנחנו נכנסים במהירות אל המסוק ובשלב זה הטייס זרק לנו איזו הערה שחצנית, לא זוכר בדיוק את תוכנה אבל המסר היה כמה הטייסים עליונים על פני החי"רניקים.

שתקנו והמתנו שימריא, מה שהיה אמור לקרות מיד עם עלייתנו למסוק (כאמור תירגול של חילוץ מבצעי מאיזור לחימה).

 

המסוק לא ממריא.

 

ממתינים ישובים כמה דקות בתוך המסוק, הרוטור מעל הראש שלנו חופר לנו את הראש, לא ממריאים.

הטייס יוצא מהמסוק ובודק משהו מבחוץ, חוזר לתא הטייס, אנחנו מקבלים הוראה לפרוק מהמסוק, יש תקלה.

 

מהשניה הזאת הצוות שלי התחיל להריץ את הבדיחות המקובלות בז'אנר (שבעצם טייסי הבלק הוק הם נהגי המוניות של החי"רניקים וכן הלאה) ואחרי 5 דקות יצאנו בתנועה מבצעית חזרה לבסיס.

 

שעה מאוחר יותר כשכבר סיימנו לתחקר את התרגיל והיינו בדרך למקלחות עוד יכולנו לראות מהמבנה שלנו את הבלק הוק בשטח עם החוליית אבטחה, ממתין להגעת הצוות הטכני.

[YaronNahum]

אם בענייני טרמפים מדובר אז יש לי win אחד ו fail אחד.

 

ה win, טירונות גבעתי בקציעות , מקבל שעתיים ביציאה (אז השעתיים היו בבסיס והמשמעות שפספסת את האוטובוס לציביליזציה ), עם עוד חבר , שנינו מחולון.

אחרי שעתים יורדים ברגל לכביש הראשי ומחכים, עוצר רכב , עם חלונות סגורים (יש מזגן , דבר לא טרוויאלי באמצע שנות השמונים ) שואלים לאן, אומר חולון.

החבר עוד מעיז לשאול לאיזה רחוב ?

 

ה Fail , במהלך השירות התגלגלתי לשירות במוצב הישראלי בחרמון, וכמובן יציאה משם זה סיפור והמון טרמפים עד קריית שמונה, פעם אחת אני מסודר לצאת עם טרמפ עד הרצליה , החליטו לצאת מוקדם בבוקר , מאושר שעד השעה 12 כנראה אני בבית (בד"כ לא מגיע לפני 5-6 )

מתחילים לרדת מהישראלי לכיוון המחסום, בדרך הנהג החליט לקצר דרך ההר בזינוק מרשים למטה,.... בקיצור את סוף השבוע כבר ביליתי במרכז רפואי .... ולקח לי שלושה ימים להגיע הביתה .... (את השנים האחרים פינו במסוק לרמב"ם, יצאו בחיים )

[shellcase]

גם לי היה WIN נחמד בשירות הצבאי,

הפלוגה שלי הייתה מורכבת ממוצבים של כתריסר חיילים וחיילות, היה מחסור בקצינים, אז סחבק (מ"כ ותיק, אבל עדיין מ"כ) היה 'על תקן' מפקד מוצב. במסגרת היציאות הטובות (9-5) אמרו לנו תמיד שלא מגיע לנו ימי חופש או רגילות, אז שתקנו - היציאות טובות, ת"ש סבבה - כוסאומו הרגילה.

ואז הגיעה למוצב קצינה חדשה וצעירה 'להחליף אותי' (כלומר אני והמ"כ השני הופכים לסמלי צוות והיא תהיה הקצינה)...החיילים שנאו אותה, אני למרות כל נסיונותי לא הסתדרתי איתה, וריחו של בה"ד 1 נידף לה מהתחת. מפה לשם עליתי משפט על "העלבת קצין", קיבלתי 18 ריתוק והחלטתי שעד כאן, בכ"ז אני בן יחיד והתנדבתי ל'קרבי' הזה. אמא הולכת לקצין העיר, סחבק מחוזל"ש לאוגדה pending העברה לבה"ד.

לילה אחד או שניים מאוחר יותר, כל הפלוגה על הרגליים, אחד החיילים עשה שכונה וגרם לנזק של כמה מאות אלפי שקלים, והציוד עדיין לא נמצא (לא ארחיב כי זה לא לפורום פתוח), מפה לשם סחבק מתנדב לעזור אבל לא נותנים לו כי הוא כבר לא יכול להתקרב לגדר הגבול. (בסוף מצאו, אבל היה שם לילה ארוך שכלל מטוסי קרב באוויר).

בינתיים הועברתי לבה"ד, המפקד הישיר הוא חבר, השלישה מספרת לי על 29 ימי חופש שהצטברו לי, ואם זה לא מספיק, אלוף פיקוד דרום מחליט לשלוח את כל קציני הפלוגה הקודמת שלי לקורס רענון, כי אין בפלוגה מספיק ידע מקצועי. כמובן שצריך מישהו שיעביר את הקורס, וסחבק היה אחד הטובים בתחומו באותה תקופה - אז סחבק העביר, גם למ"פ וגם לקצינה החדשה שלא העיזה להסתכל לי בעיניים אפילו במשך שבוע.

אחרי הקורס הזה, מתוך 3 חודשי יתרת שירות הייתי בבסיס אולי חודש (רגילה+ימי חופש+חגים), call that a WIN!

עריכה אחרונה ב-8 לאוקטובר, 2014 על ידי shellcase

[sperial]

נשמע כאילו היה לך שירות מעניין, מהנה, ובסופו של דבר אולי צ'ופרת, אבל בזכות ראש גדול - ועל זה מגיעה תמורה.

[dorsht]

WIN מהשירות הצבאי - הייתי חייל צעיר, זה היה לפני יותר משנתיים. הגעתי לבסיס באוגוסט 2012. חודש לאחר מכן הייתי אמור לסגור ראש השנה. הגעתי לבסיס עם חבר שהיה איתי בקורס ושנינו היינו אמורים לסגור.

עולים לשמירה של 9 עד 1, מפה לשם אחד הנגדים בסיור זורק לי: אתם (אתה והחבר) יוצאים לבית אחרי השמירה.

אני כולי שמח מספר לחבר שנמצא בעמדה אחרת על כך, ואנחנו נפגשים ב1 בחמ"ל אחרי הירידה מהשמירה.

 

הקצין אבטחה אומר לנו שיש אפשרות שרק אחד ייצא, בגלל שמישהו מהחימוש הוציא גימלים. טלפון זריז למפקד שלי שאומר לי - יש לך רכב, סע לבית. הבחור השני אומר - אבא שלי יאסוף אותי, זה לא הבעיה.

תופסים חיילת רנדומלית כלשהי, הטלנו מטבע 3 פעמים, יצא מה שרציתי, והנה - אני עושה את דרכי לרכב.

 

זה פשוט כיף להזכר בזה איך 4 ימי שמירה ירדו ממני.

הFAIL באותו סיפור - גם אני וגם הבחור השני חשבנו שיש לנו מפתחות לחדר, ובסוף אף אחד לא הביא. מה שיצא זה שהוא נכנס ויצא מהחלון כל פעם.

[edan82]

WIN הקצין אבטחה אומר לנו שיש אפשרות שרק אחד ייצא

 

המשפט הזה הוא ה-FAIL הכי גדול של הטירונות והאימון המתקדם שלי, היו לי איזה 4-5 שבתות שאני עומד מדי א' בתדריך יציאה, כולי מצוחצח ומבושם מחכה לעלות על ההסעה כשמגיע המפקד מחלקה לספר שבעקבות אירוע כזה או אחר הועלתה רמת הכוננות בעזה וצריך 5 חבר'ה מכל מחלקה שיוקפצו לעזה.

 

כל פעם מחדש הייתי מתבאס רצח וכל פעם מחדש הייתי מיד מתנדב לסגור את השבת (הייתי sucker אמיתי של פעילות מבצעית).

[dorsht]

שאני אתנדב לסגור חג?

החגים היחידים שסגרתי בשירות שלי היו שבועות (בקורס) וחג שני של סוכות (או כמו שאוהבים לקרוא לו בצבא סוכות ב'), שניהם ב2012, מאז את החגים אני עושה רק בבית. שנה שעברה אמרתי למפקד שלי שאני מוכן לעשות שבת לפני פסח ואחרי פסח, העיקר לא לסגור פסח בבסיס. בסופו של דבר סגרתי רק שבת אחת ולא סגרתי חג.

[SlowRide]

כל השירות הצבאי שלי היה FAIL אחד גדול, אבל היו כמה WINs קטנים.

הייתי בפלוגת מפקדה בגדוד והיינו באיזה בסיס קרוב לגבול עם לבנון עם עוד פלוגה של הגדוד. כשהגענו לבסיס הוחלט שהמפקדה שומרים בש.ג והפלוגה הלוחמת תשמור בעמדה.

ש.ג זאת השמירה הכי דפוקה כי צריך לרשום מכוניות, לדבר עם נהגים, לקבל אישורים בקשר להכניס כל מיני אנשים, בקיצור טירטור. השמירה בעמדה זה תענוג כי יושבים במגדל, מסתכלים על הנוף ולא עושים שום דבר.

במפקדה רוב החילים הם נכים מסכנים שיש להם פטור מכל דבר, אז כמובן שאני נכללתי בין היחידים שכן שמרו. לילה אחד לא היה מחליף אז שמרתי 8 שעות ברצף (2 שמירות) ובבוקר מגיע אלי הקמ"ן ומתחיל לבלבל את המח על איזו ביקורת מודיעין של פיקוד צפון או משהו כזה, ושאני אמור לקבל אותם בשער של הבסיס (כי זה היה בשמירה שלי). שם לי כומתה ביד והתחיל לחפור לי על כל מיני שאלות שהם יכולים לשאול. בגלל שהייתי מסטול על טייס אוטומטי של עייפות עשיתי "כן" עם הראש ולא הקשבתי למילה ממה שהוא אמר.

אחרי רבע שעה מגיעים כל מיני פלאפלים בג'יפ סופה2 ומתחילים לשאול שאלות. אז אמרתי להם כל מיני דברים שאני זוכר על סוריה שהיו בפליירים שראיתי פעם מודבקים בדלתות של השרותים באיזה בסיס אחר. אחרי שהם עברו את הש.ג הגיע המחליף שלי אז הלכתי לישון.

באותו יום בעקבות הביקורת המג"ד החליט שהמפקדה לא תשמור יותר בש.ג אלא רק הלוחמים.

[lanosforce]

אחד הFAILים ההיסטריים שלי בשירות הצבאי נגמר בקבילה על התעללות נפשית.

 

היה לנו עובד רס"ר שהיה דומה שתי טיפות מים לרס"ר.

 

יום אחד אני בא לצאת הביתה - בערך בשעה שהיה מסדר

רואה את אברג'יל, העובד רס"ר, מתכופף למכסחת דשא - ניגש אליו ואומר לו "אברג'יל מ'נשמע" ומוריד לו פצצה על הישבן בכל הכוח!

 

ואז פתאום הבן אדם מתיישר ואני קולט את השרוך של הרס"ר על הכתף...

 

4 חודשים של רדיפות בלתי פוסקות שנגמרו בקבילה על התעללות נפשית

 

 

מקרי WIN לא חסרים לי גם כן אבל הFAIL תמיד מצחיקים יותר!

[Night Driver]

כשהייתי בבקעה במילואים תפסתי טרמפים הביתה ועוצרת לי סידרה 3 שחור עם ניקלים (ערסמוביל קלאסית של שנות התשעים) עם שני חברה שאמרו שמגיעים לאזור.

בשבילי זה אחלה טרמפ כי גרתי אז בראשון. בדרך זה שליד הנהג מרים טלפון מהבננה הגדולה של אז ואמר במבטא ערסי כבד "מזל, עכשיו השתחררתי".

 

וwin גדול. כשהזדכתי בבקעה לפני המעבר לשבטה גיליתי שזחל"ד שלם על כל הזיווד שלו ירד מזמן לאוגדה ולא חזר. למזלי רסר אפסנאות שלנו לא סבל מעודף שכל אז ביקשתי את הקבלות כדי לארגן את הציוד. מיותר לציין שכשחזרתי אליו למחרת הוא כבר שכח מהכל וחתם בטופס הטיולים.

[dorsht]

את האמת שהשירות הצבאי שלי זה בדרך כלל WIN אחד גדול.

מלא שמירות שבוטלו, בקושי סגרתי חגים, אני כבר לא שומר יותר, אני מבקש לצאת ב3 יוצא ב11 ועוד

[Ron Poh]

אם כולם פה כותבים על השרות הצבאי...

שרות סדיר, אי שם בצפון הרחוק, אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת.

תופס טרמפ מהבסיס לצומת הקרובה ורואה את האוטובוס שעובר פעם במאה שנה נוסע לדרכו.

מתכונן נפשית למסע דילוגים למרכז הארץ, מרים יד לטרמפ, אחרי זמן קצר עוצר רכב מסודר עם מזגן, לאן אנו שואלים?

ת"א, יש!!! ומזנק לרכב.

בדרך גם הנהג עוצר ומצ'פר אותנו בקולה קרה.

ממשיכים בנסיעה ואז הנהג אומר, תשמעו אני לא מגיע בדיוק לת"א, מתכונן לאכזבה קלה אך בכל זאת מרכז הארץ מה שלא יהיה בטרמפ אחד לעומת בערך 4-5 דילוגים, עדיין שווה.

לאן אתה מגיע? אני שואל

ואז הנהג נוקב בשם עירי וברחוב המקביל לרחוב בו אני גר. מי שלא ראה את שמחתי לא ראה שמחה מעולם.

היה שווה לפספס את האוטובוס...

[Night Driver]

ואם כבר אז loose גדול.

 

יום שישי בשעות הצהריים המאוחרות אני וחבר יוצאים מהבופור אחרי תקופה ארוכה לסוף שבוע קצר.

 

כ ר אין אוטובוסים אז עומדים בטרמפיאדה ביציא מקרית שמונה. חיכינו 3 שעות עד שעצר הרכב הראשון וגם הוא לאיזה קיבוץ ליד הכינרת. לפחות בקיבוץ ארחו אותנו לשבת וחזרנו למוצב בלי לראות את הבית.