גיבוב ההודעות. בנצי שוכח. הגיבוב זוכר

[שומאכר]

מה איתי?

[ezuf]

עזוב,אל תייבא עכשיו.

 

ייפלו עליה (ועליך) המכס,לא נעים

[DJI]

המזראטי במפגש היתה יפיפייה והוסיפה עוד טאצ' איטלקי מפגש, לצערי הוא לא הגיע מההתחלה ופשוט השאיר אותה ליד שאר הרכבים, אבל כנראה שכשאתה קונה רכב בכל כך הרבה כסף אתה תרצה להשוויץ בו.

 

המפגש היה אחד הטובים שיצא לי להשתתף בו.

[rupni]

DJI היית במפגש ?

בארומה או בהשקה ?

[SHAI-SPORTWAGON]

אם אתה מתגוון להשקה של מועדון אלפא, היא היתה במתחם ביג(שם נמצא גם ארומה והמפגש השבועי).

הייתי גם, אכן היה בין המפגשים המהנים לאחרונה.

אגב, שלום לכולם, שי מגובב מתחיל.

[אנלוגי]

איזה באסה זה לבלות את שישי בערב במיון.

 

לגמרי, את היד ששברתי לא מזמן הצלחתי לשבור בשישי, הגעתי למיון בסביבות 10 בערב ויצאתי לקראת 4 בבוקר, כשרוב הזמן חיכיתי. כולה גבס וכמה תפרים.

תשתדלו לא להיפצע בסופ״ש, ואם כבר כן - שיהיה חמור, תקבלו קדימות.

 

אנלוגי, היה לי הכבוד!

 

הכבוד היה שלי, מצטער שהיה קצת לחץ ולא יכולנו אפילו לעשן סיגריה בנחת, חשבתי שיהיה יותר איזי. פעם הבאה.

 

כמו שאתה יכול לתאר הייתה שבת מטורפת, קיבלתי את מנת האדרנלין שלי לחודש הקרוב (ואת מנת האלכוהול, והבשר, והאבק).

 

רופני תשכחו ממני, בשבת הבאה המפגש היחיד שלי יהיה עם הספה, ואולי עם השבילים מאחורי המושב. לא עושה כלום חוץ מלנוח, השבוע אתחיל שבוע שלישי ברצף בלי יום מנוחה, אחרי שקרעתי את התחת גם בשבת וזה לא הולך להיות קל, אני עם עייפות מצטברת די רצינית. אמנם שבתות זה אטרף מבחירה, אבל עדיין גובה את מחירו.

 

היד שלך התדרדרה כי הקשבת לכל מיני אנשים במקום ישר לחבוש עם נייר טואלט ואיזולירבנד. אני ממליץ לכל אחד להחזיק חבר רופא/פרמדיק להתייעצויות חרום, פעם אחרונה שהצלחתי לטגן לעצמי את האבצע בשמן רותח והתלבטתי אם צריך מיון או סתם איזולירבנד, שלחתי תמונה לידידה פרמדיקית וזה נגמר במיון (נהיגה לשם עם היד טבולה בקערת מים מונחת על מושב הנוסע), בדיעבד זה היה צעד מאוד חכם.

אני לא זוכר אם זה בגיבוב, לא בטוח שהיה קיים אז, אבל זכור לי שכתבתי על זה איפושהו. לוקו, מצלצל מוכר?

[rupni]

יש לי מעיל פוך כזה של קולומביה שקיבלתי במתנה, יש בכיס השמאלי מין חוט שם שאקל פלסטיק, מה זה ?

באייפון רואים עד הסנטר, הפלאש סינוור אותי (אני לא יודע לצלם) ויצא פרצוף כזה.

אתמול בערב שצחצחתי שניים הסתכלתי במראה ודקות אורכות תהיתי איך יצאתי ככה מהבית, אני חייב להסתפר.

עריכה אחרונה ב-8 לפברואר, 2014 על ידי rupni

[ZX2.0]

אני לא שמעתי! ספר בבקשה!

 

עם אתה מגיע למיון בסופ"ש (או באיזה יום עם נטייה טבעית ליותר פצועים, ע"ע יום העצמאות) אז יש 2 אופציות כדי לקבל קידום במיון.

1) תצעק. ממש תצעק! שכל ביה"ח ישמע אותך. ככה ינסו להיפטר ממך מהר יותר.

2) תיהיה דפוק. אבל לא בקטע רע.

לדוגמא, ביום העצמאות לפני שנתיים בערך יצאנו אני וכמה חברים למסיבת הפלורנטין בת"א. עכשיו שתבינו רגע- אנחנו בערך 10 אנשים כולם שתויים חוץ ממני ומאוד חבר. רצינו לעבור אתה כביש לצד השני ואיך שירדתי מהמדרכה לכביש בקבוק שבור נכנס לי לסולייה (המאוד מאוד דקה- מאז סוליות דקות לא באות בחשבון ובקיץ כפכפים איכותיים עם סולייה נורמלית לא אלא ב10 שקל בשוק) לתוך הרגל.

זה נגמר בכך שהייתי חייב להזמין את אבא שלי ב3 לפנות בוקר לקחת אותי מאיכילוב אחרי 4 תפרים בכף הרגל (הפצע המנאייק היה קטן בהיקף אבל עמוק אחושלוקי). תוך כדי שהייתי שם הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו היה שיש לי תחרות יומיים אח"כ ואני חייב להתחרות אז יצא שניסיתי לשכנע את הרופאים לא לתפור ולשים רק מדבקות. טמטמתי את כולם במיון ואז פשוט זרזו לי את התהליך ויצא שמהרגע שהגעתי ועד שיצאתי משם היה.... שעה ו40 דקות. בלילה של יום העצמאות. כשהמיון מפוצץ בהזויים שנפצעו בדרכים מוזרות לאללה.

 

נ.ב, בסוף לא התחרתי כי כף הרגל שלי התנפחה ולא יכולתי לדרוך עליה בכלל עד הרגע שבו הוציאו לי את התפרים

[אנלוגי]

יש לי מעיל פוך כזה של קולומביה שקיבלתי במתנה, יש בכיס השמאלי מין חוט שם שאקל פלסטיק, מה זה ?

\

 

נראה כמו סתם תפס למפתחות. יש בהרבה מעילים מיתר גומי שלפעמים קצהו נמצא בכיס, משמש להידוק המעיל סביב המותניים. שימושי מאוד כשקר מאוד. שלי נקרע לפני כמה ימים, וקיבל תיקון חירום באמצעות שדכן סיכות. עדיין מחזיק, ויש לי הרגשה שזה תיקון קבוע.

 

ZX, את סיפור הכוויה אגובב בהזדמנות, בינתיים הנה לינק ליום שישי במיון.

עריכה אחרונה ב-8 לפברואר, 2014 על ידי אנלוגי

[הספגטי המעופף]

סיפורי מיון...נראה לי זה אופציה לשרשור בפני עצמו שינוע בן צחוק היסטרי לבכי קורע לב. ביליתי יותר מדי שעות במיון, אבל חוץ מהלידה זה מעולם לא היה כפציינט.

 

לוקו, שיהיה הרבה מזל טוב לילדון, מכל הלב.

 

 

הסיפור פה על המחשב עם הפורנו העלה לי את התפיסה שלי לגבי החיים שהם לכאורה נורא פתוחים ואין לי בעיה שמגיעים חברים הביתה או סתם כאלה שלומדים איתי ומבקשים לרגע את המחשב וכאילו אין לי חשש ממה שימצאו בו, כי בחיים שלי הכל על השולחן ולא מוסתר. אני בן אדם שמדבר המון, יותר מדי, יעידו אלה מכאן שדיברו איתי ומי שהצליח לעקוב אחרי המלל כאן, או יותר נכון - כל אלה שלא. וכמו שגם די מובן, אני מאוד ביקורתי כלפי עצמי, אבל בדרך כלל בדיעבד. האמת אבל שמשפט שאמר לי חבר אחרי שהיינו ביחד בצוות בצבא מעל לשנה הוא ממש נכון: (רופני - צוות בשריון זה 4 אנשים שמזהים אחד את השני לפי הריח של הפלוצים, ככה קרובים, אם רוצים או לא) "ספגטי, עלייך יודעים הכל, ולא באמת יודעים כלום".

אני יכול ללהג שעות אם נותנים לי, אבל אני מאוד מתקשה להכניס אנשים לתוך החיים שלי באמת, בין אם בקושי אמיתי ליצירת חברים חדשים, שמירה על חברים שהם לא קרובים מאוד וכמובן, מערכות יחסים רומנטיות... אני מתחבר מהר לאנשים באופן שטחי, אבל מתנתק מהם מאוד מהר שמשהו גורם לי לאבד אמון קל שבקלים. אני קנאי לאינטימיות ולפרטיות שלי באופן אובססיבי כמעט, אני כל הזמן חייב את המקום הקטן שלי ואת השקט שלי.

 

ובעניין אחר, אבל יתקשר בהמשך. החיים שלי סובבים סביב מוזיקה בקטע חולני, קשה לי מאוד לבטא מה אני מרגיש במעט מילים, אבל לפעמים אני יכול לבטא את זה בריף גיטרה שרץ לי בראש. ברגעים שצריך לקבל החלטות כאלה ואחרות בחיים, אני יודע לפי המוזיקה שבא לי לשמוע באותה התקופה מה אני הולך להחליט. ככה דפוק. לפי השירים שרצים בראש שלי אני מבין אם פרוייקט הצליח או לא, אם הראיון עבודה הלך או לא ואם בכלל אני רוצה לעבוד שם וכל דבר אחר. זה יכול להגיע לרמה שאני בא להכניס דיסק מסויים למערכת (כן, אני עדיין שם) ונמנע מזה כדי לא להיכנס ליום עם דעות קדומות שאני יודע שיהיו לי אם אני אשמע את האלבום.

 

ופתאום השבוע, שטיילתי עם עוד חבר במקום שבדרך כלל אני נוסע אליו לבד לנקות את הראש, הבנתי אלבום ששמעתי שוב ושוב מאז שיצא ולא הצלחתי להבין למה אני שומע אותו ובאיזה הקשר. הסתדר לי משהו בראש על החיבור שלי לאנשים, על המוזיקה, ובעיקר על הרצון התמידי, מהרגע שיצאתי מהבית, להגיע הביתה ולשבת עם כוס קפה/וויסקי על הספה ולשמוע בלוז. ברגע של הארה הבנתי שבבדידות על ראש העץ, שם אני מרגיש בטוח עם החבר אני. כרגיל, לא אצליח להסביר, אבל שאני שומע את זה זה נורא ברור.

עכשיו יש לי עוד אלבום שיושב במקום מסויים במוח, עם תמונות מקום ויזואליות מסויימות וחוויה ספציפית. ברוך הבא.

 

(למי ששרד ורוצה גם מילים והאלבום לשמיעה)

 

רופני, נראה בשבוע הבא, אני לא בטוח שיהיה לי זמן וגם כך מתלבט. אם כן, אשמח אם ללוקו/לרכב שיוצא מקרית מלאכי יש מקום לעוד תחת.

עריכה אחרונה ב-8 לפברואר, 2014 על ידי הספגטי המעופף

[rupni]

זה מה שחשבתי אבל אני לא מצליח לפתוח את זה.

אגב גם את הגומי הזה יש, זה ממש טוב שיש רוחות, ככה זה לא נכנס מתחת למעיל.

[הספגטי המעופף]

zx, לא הייתי בונה על הגישה הזאת תמיד. ראיתי כבר חדרי מיון עם מאבטחים שדואגים שמי שעושה צרות ינוח יפה וזה ממש לא תרם להם לקבל טיפול רפואי מהר יותר, ובטח לא טוב יותר. ולגבי הרועשים - ראיתי צוות רפואי עייף שמטפל בהם: "כואב לך? אין בעיה, בוא ניתן לך כמה משככי כאבים".

מה שכן, יש לי קרובת משפחה שחייה ניצלו בזכות איומים על צוות רפואי, לא שאני מעודד את העניין חלילה.

 

הדרך הכי מהירה להגיע ממיון לאשפוז במחלקה (הליך של כמה שעות ברגיל): להגיע חצי שעה לפני פיגוע ולהספיק לעשות בדיקת רופא ראשונית.

 

אין ספק שזה אחד המקומות שבהם לפרוטקציות וקשרים למינהן יש את ההשפעה הגדולה ביותר על החיים, תרתי משמע.

[rupni]

מיון אצלי אף פעם לא היה סיפור, סבא שלי היה מנהל מחלקה בכרמל, נכנסים למיון הוא (לפעמים אפילו רק השם שלו היה עוזר) והכל רץ, בגבסים ועניינים בכלל זה היה שניות (שברתי יד בכיתה י', תוך פחות משעה הייתי בחוץ עם יד מגובסת), היום זה כבר קצת שונה כי הוא בפנסיה ולא כולם מכירים אותו.

אבל הייתי אורח קבוע במיון, אז אולי גם לזה יש חלק בעניין.

[IsraelR]

מחר רופני אצל הרופא, זה לא שווה כותרת?

[אנלוגי]

ספגטי באלוהים, לפעמים אני חושב שאתה טרול שלי, או שאני שלך.

 

יכולתי לכתוב את אותו טקסט בדיוק, אם הייתי מצליח לנתח את עצמי בבהירות כזו.

 

שלמה גרוניך מתארח ברשת ג׳ אם משעמם למישהו, אני לצערי עף לישון.