שרשור פוליטי של אחרי/לפני/באמצע בחירות/מלחמות/שלום/חומוס בדמשק

[asix]

לפני 11 דקות, DareDevil כתב:

שלח לינק לקבוצה בבקשה.

@oryo+1

[Gosser1860]

לפני 43 דקות, DareDevil כתב:

שלח לינק לקבוצה בבקשה.

https://www.facebook.com/RelocationInformation

[DareDevil]

לפני 9 דקות, Gosser1860 כתב:

https://www.facebook.com/RelocationInformation

זה דף ולא קבוצה..

[oryo]

https://www.facebook.com/groups/relocation.information/

[Gosser1860]

לפני 18 דקות, oryo כתב:

https://www.facebook.com/groups/relocation.information/

[falou]

לפני 5 שעות, David32 כתב:

כן, זה זה. ואנשים שמתלוננים על היועצים לממשלה בדיוק מפספסים את זה. 

 

 

יש באמת בעיה אם מגדירים שהייעוץ המשפטי עובד ככה שהכל צריך לעבור דרכו כמאשר, והוא גם קובע את הלו״ז.

עם כל הכבוד לייעוץ המשפטי, הוא צריך להיות אובייקטיבי (עד כמה שאדם יכול להיות), אבל הוא גם חייב להיות כפוף לשר. כרטיס אדום הוא צריך להוציא רק במקרי קיצון, ואז גם לשים את המפתחות באם לא מקשיבים לו. בדומה לרו״ח עסקי, שלא יחתום על דוחות שהם לא תקינים חוקית.

הוא גם לא יכול לקבוע באילו לוחות זמנים הוא נותן מענה. הוא עובד של המערכת, לא מבקר חיצוני. צריך שתהיה לו מידה מסויימת של עצמאות.

למשל, השר יכול למנות אותו אבל לא לפטר. או להפך. או שמינוי דורש אישור גם של היועמ״ש. יש כל מיני דרכים לוודא עצמאות חלקית של היועץ בכל משרד, בשביל שהיועץ יהיה יותר מקונסליירי.

 

בנוסף, אני לגמרי חושב שצריך להפריד את היועמ״ש מהפרקליטות.

לפרקליט הראשי לא צריך להיות סיג ושיח יומי עם הממשל והוא לא צריך להיות חלק מממערכת השלטון. הוא ממונה ע״י השלטון, אבל צריך להיות עצמאי. יחסיו עם השלטון צריכים להיות מנוהלים דרך שר המשפטים, שיגבש איתו מדיניות וסדרי עדיפות של אכיפה אבל ראש התביעה צריך להיות עסוק באכיפת החוק, נטו.

את פעולת הפרקליט הראשי יכול לבקר משרד המשפטים, שגם קובע את סדרי העדיפות של האכיפה. זה מאפשר, לדעתי, מתח ראוי בין השלטון למערכת אכיפת החוק.

[DareDevil]

לפני 54 דקות, oryo כתב:

https://www.facebook.com/groups/relocation.information/

משום מה כנראה פספסתי את הקבוצה בפרופיל שלך או בדף עצמו..

תודה בכל אופן

[oryo]

שני פוסטים שקפצו לי לפיד היום, כ"כ בנאליים בישראל ועם זאת כ"כ הזויים מהחלל בכל מקום אחר: 

1. Michal kulka 

ציטוט

אני רוצה להעלות כאן סוגיה שאני יודעת שתעורר מחלוקת קשה והיא סוגיית החמץ בפסח בבתי החולים. 
היום הורה הורביץ לבתי החולים לכבד את פסיקת בג"צ בנושא ולאפשר הכנסת חמץ לפסח. 
עידית סילמן השתוללה והגיבה כאחרונת החרדים, וכמו שרק אדם שלא מכבד את מוסדות המדינה, ושלא מבין את מצוקת החולים בבתי החולים, יכול להגיב.
אתחיל בחלק הקל, בג"צ אמר את דברו כבר לפני למעלה משנה לאחר דיונים של שנים, אין כל סיבה לא לכבד את קביעתו, ואין סיבה ששר הבריאות ייצטרך לבקש זאת במיוחד. 
באשר לפסיקה עצמה, ברצוני לספר לכם סיפור אישי שיבהיר את הדברים. 
יהיו אולי מי שיראו בדברים דמגוגיה זולה או מניפולציה, אני יכולה רק להגיד לכם שהדברים נכתבו מדם ליבי, שאין פסח שבו אני לא נזכרת בסיפור הזה. 
הבת שלי היתה בת מעט יותר משנתיים עם גידול סרטני אגרסיבי במח, בעיצומה של כימותרפיה, מהאינטנסיביות שיש, היא אחרי השתלת מח עצם עצמית, עם מערכת חיסון בקרשים. 
אנחנו פחות או יותר חיים בבית החולים. כמה שבועות במחלקה עם הפסקות לפרקי זמן קצובים של ימים בודדים בבית. 
באורח פלא היא שומרת על שמחת החיים החיוניות וגם על המשקל שלה. 11 קילו, המשקל הזה ישאר חקוק במוחי לנצח. אמנם לא עולה במשקל, אבל גם לא יורדת, ואני סוחבת במנשא את ה 11 קילו הללו במשך שעות בהליכה הלוך ושוב במחלקה "אימא אני רוצה טיאול" היא מבקשת בקול מתוק, והיא אני והעמוד בתנועה. 
המזכירה המקסימה של המחלקה מבקשת עבורנו תוספת של זיתים בארוחת הערב, כי היא יודעת שזה מה שהיא אוהבת, ומתקשרת בערב לוודא שאכן קיבלנו. 
בצהריים היא יושבת מתחת לאינפוזיה של ציקלופוספמיד, שמנהל המחלקה אומר לי שגורמת למבוגרים להקיא את נשמתם במשך 24 שעות ואוכלת פסטה בולונז שאבא שלי מביא בנאמנות. הארוחה הממשית היחידה ביום שגם לי יוצא לאכול בבית החולים.  יחי כוחות הילדות והתרופות נוגדות הבחילות. 
חוץ מזה היא אוהבת פיתה עם צפתית, וקוטג'. 
את משלוחי המנות ויתר הממתקים שהיא מקבלת במחלקה היא לא אוהבת, ומשאירה לי להשמין. 

יומיים או שלושה לפני פסח אנחנו בבית והחום עולה. יש לזה רק משמעות אחת, שוב מתאשפזים לשבוע, שבועיים, שלושה בכדי לקבל אנטיביוטיקה לוריד, אולי שתיים, כדי להתגבר על החיידק שמערכת החיסון המדוכאת לא יודעת להתגבר עליו לבד, ובעיקר בכדי למנוע ספסיס. 
אנחנו נכנסים בשער, השומר בודק את התיקים. בתיק שלי הוא מוצא סנדוויץ' בפיתה, כמעט הדבר היחיד שהיא אוכלת. הוא לוקח ממני את הפיתה ומניח על עגלה עמוסת מדפים שעל כולם מונחים אחר כבוד סנדוויצ'ים  ומאכלים אחרים. 
זה מדכדך אותי, אבל אני לא בוכה, אני לא בוכה כבר חודשים. אנחנו במלחמה על החיים, אין סיבה שחתיכת פיתה שנותרה על מדף בכניסה לבית החולים תשבור אותי עכשיו. 
אנחנו מתאשפזים. חולקים חדר עם אם חרדית, מי שלימים תכונה "האמא המרעיבה" מי שלא תתקשה לשמור על כשרות קלה כחמורה לפסח אבל תרעיב על הדרך את  בנה עד לרמה בה הוא מקבל הזנה תוך ורידית, ותעשה לו עוד כמה דברים איומים.  
ליל הסדר מגיע, כמה שעות לפני כמעט כל המשפחות היהודיות במחלקה הולכות לבתיהן בכדי לערוך את הסדר, חלקן בניגוד להמלצות הרופאים, רובן יחזרו באמבולנסים לפנות בוקר למרות החג, פיקוח נפש וזה...
במחלקה אנחנו, עם ילדה שפוכה מחום, מרגישה רע,  שהאנטיביוטיקה עוד לא הצליחה להשפיע עליה, בחדר אחר נאנחת מתבגרת מקסימה, חברה של הבת שלי,  שבאותו הלילה תחזיר את נשמתה לבורא.  
ההורים שלי עוברים לבקר לפני שהם ממשיכים לסדר, אבי מבריח לי בכיסים קניידלך, כי אסור להכניס לבית החולים דבר שאין עליו תווית רשמית "כשר לפסח"
בחדרים אחרים ערבים ופלסטינאים מושתלי מח עצם בבידוד, שהמאכלים המרכזיים שהם רגילים בהם נשללו מהם. 
השבוע נמשך, חול המועד, הילדה מרגישה קצת יותר טוב, פעם אחת אני מבריחה לילדה שלי מהבית פיתה מוחבאת בערכת חבישה, בשאר השבוע אני והיא חיות על בראוניז כשרים לפסח שרכשתי בכסף רב בדוכן הקפה שבבית החולים. והיא מקנחת בקוטג' וזיתים מארוחת בית החולים, נדמה לי שגם עם המטרנה המוכנה שאני נוהגת לתת לה יש בעית כשרות. 
את אגוזי הקשיו שקניתי בקניון הצמוד מחרימים לי כי הם לא מגיעים באריזה מסומנת, וסופר אין שם. 
שתינו שרדנו בכדי לספר, גם האחרים. 
כשאני מדברת על כך עם אחות אמריקאית דתיה מהמחלקה היא מספרת לי על דודיה בניו-יורק, אנשים דתיים מאד, אולי אפילו חרדים, שבנם הילד היה מאושפז עם סרטן בבית חולים בלב מנהטן בעיצומו של פסח, כששאלו אותו מה הוא רוצה לאכול הוא ביקש פיצה. ירדו להם ההורים האולטרה דתיים  לשדרה בניו-יורק בעיצומו של הפסח וקנו לו פיצה. 
מה שהם הבינו, מה שאני הבנתי, מה שמבין לא רק הורה, אלא כל מי שמטפל בחולה סרטן, שכשהוא מוכן לאכול אתה מביא לו מה שהוא מבקש אם אתה רק יכול. 
חבר סיפר לי שבשיחה בענייני מדע עם אונקולוגית המטפלת במבוגרים היא אמרה לו, שהרבה מאד מטופלים חולי סרטן מתים בכלל מתת-תזונה ולא מהסרטן. 
מנהל המחלקה בה טופלה בתי אמר לנו באחת משיחותינו הראשונות שדין שוקולד כדין סטייק כל עוד הילדה אוכלת. 
אנשים חולים לא צריכים להיות מחויבים בשמירת כשרות לפסח, וודאי שלא חולים לא יהודים, וגם אתאיסטים לא, ואפילו דתיים שחושבים שפיקוח נפש דוחה פסח לא. 
יש דרכים לכבד את כולם בתוך בית החולים. 
ניתן להקצות חדרי חמץ לטובת מי שאינו מקפיד, או חדרים כשרים עבור מי שמקפיד, בהתאם לרוב. 
בדיוק כמו שיהודים שומרי מצוות מסתדרים היטב בחו"ל  במרחב ציבורי עתיר חמץ  כך הם יכולים לעשות זאת כאן. 
אין צורך לנפנף בחמץ, הוא יכול להאכל בד' אמות בדלתיים סגורות. ואיני מומחית בהלכה, אבל עד כמה שאני מבינה אם האדם אינו בביתו כל שעליו לעשות הוא להקפיד עם עצמו וסביבתו הקרובה. 
מעבר להתנגדות העקרונית שלי לכפיה הדתית שהיא כה טבעית כאן במדינה,  בתי החולים מבחינתי הם מעבר לכך, שם זה כבר לא עיקרון, זה עניין בריאותי ונפשי במקרה הטוב, ועניין של חיים או מוות במקרה הרע. 
התחשבות הדדית פועלת לשני הכיוונים. 
אני מתנצלת על כך שהארכתי כל כך, תודה וכל הכבוד למי שקרא עד כאן.
**עורכת*** לטובת מי שתהה, בת השנתיים המתוקה הזו חגגה לא מכבר 15. היא מתוקה ומקסימה וניצחה את הסרטן  555 כמעט כנגד כל הסיכויים. כמובן בעזרתם  המופלאה של צוות הרופאים והאחיות שטיפל בה. באופן קצת אירוני היא כבר ממש לא אוהבת פיתות, וגם לא משתגעת על לחם. לעומת זאת היא עושה את צעדיה הראשונים כקונדיטורית, והיום מכרה באיזה יריד אביב, כמעט את כל עוגיות הצ'וקלט צ'יפ שאפתה.
להחלטה הזו של בג"צ לקח שנים להתקבל. וכמובן לא מדובר רק בחולי הסרטן אלא גם בקשיש שצריך את דייסת הסולת שלו בפנימית, ורבים אחרים.

 

2. עדי אלמון בוקאי

ציטוט

חוק החמץ עבר בקריאה טרומית. ועל זה יש לי דווקא סיפור. הוא גם עצוב, גם משעשע ובעיקר הזוי.
לפני 15 שנה, כשבני הבכור היה רק בן 3, הוא חלה ונזקק לטיפול רפואי ממושך. באותה שנה את חג הפסח הוא העביר באשפוז בבית חולים הדסה עין כרם. תחת השפעת הטיפול אבד לו כמעט לחלוטין התאבון ומה שהוא הסכים להכניס לפיו היה רק קצת אורז (אצלנו בעדה זה כשר!😉)
כשהגעתי אל בית החולים עם קופסאת אורז קטנה בתיק, השומר פשפש וחיטט ואסר עלי להכניס את האוכל לבית החולים. ניסיתי להסביר שזה  עבור הבן שלי, שהוא רק בן 3... שהוא חולה מאד וזה הדבר היחיד שהוא מוכן לאכול, אבל השומר עמד על סירובו.
עד היום לא בטוחה למה, אבל בלי לחשוב פעמיים פרצתי פנימה מתעלמת מהנחיותיו, מגנה בגופי על קופסת האורז הקטנה (נשמע דרמתי). בהתחלה הוא ניסה לרדוף אחרי אבל אני המשכתי בריצה ורק שמעתי אנשים צועקים לעברו, תניח לה, תניח לה... והוא הניח. 
כשהגעתי אל המחלקה מתנשפת ודומעת פגשה אותי אחת האחיות, דתייה יש לציין, שאלה מה קרה, ולאחר שסיפרתי לה היא אמרה "פעם הבאה תקראי לי ואכניס עבורך את האוכל. אותנו לא בודקים". אני זוכרת את החמלה הפשוטה, הטבעית, וכמה היא ריגשה אותי.
למחרת ניסיתי לפעול במהלכים המקובלים.
התקשרתי למשרד רב בית החולים, הסברתי את הנסיבות, את דבר המחלה ואת גילו של בני, הסברתי שהוא לא מוכן לאכול שום דבר אחר וכי מדובר בפיקוח נפש של ממש, אלא שעל הרב זה לא ממש עשה רושם והוא עמד בסירובו ולא הסכים לאשר לי להכניס את האוכל.
אבל אצלנו אומרים, מה שלא נכנס מהדלת נכנס מהחלון. את השבוע ההוא העברנו בהברחת מזון על גדר המערכת (כל אחד והקונוטציות שלו). מתאמים נקודת מפגש הרחק מעיני השומרים, מעבירים קופסאות אורז קטנות כדי רוחב הגדר. אני מבחוץ ובעלי מבפנים. מטמין את השלל בתוך שקיות הסוואה. פעם אחת אפילו כמעט נתפסנו. ביום השלישי ראינו עוד זוגות של מבריחים על הגדרות סביבנו.
אחרי מס' שנים פסל בגץ את החוק הבלתי שוויוני הזה.
השבוע, על רקע התיקון המקודם לחוק החמץ, שמבקש להחזיר אותנו שנים לאחור, חזרתי אל הסיפור הזה. קצת עצוב, קצת משעשע ובעיקר הזוי.
מוסר השכל - תהיו בריאים!!

 

**

 

מי שחוזר על המנטרה כאילו השפעת הדת על המדינה מוגבלת כי יש סטטוס קוו ולכן גבולות הגזרה ברורים, לא מבין שהכל זה פיקציה. גבולות הגזרה תמיד ברורים, עד שהם משתנים. הדברים האלו לא קורים בבת אחת, אלא טיפין טיפין, מעלה (degree) מעלה, עד שמתבשלים. 

 

כשמתבוננים על המציאות ומבינים שיש קהל עצום שבאמת ובתמים מעוניין בסופר-רשות כל יכולה אחת, שחושב שעבריינים מורשעים צריכים לקבל החרגה מהחוק בשביל לקבל משרות ציבוריות, שסבור כי למנוע מחולים אוכל זה לגיטימי כי עמישראל ברח ממצרים פעם... לא ברור לי איך פלוני שעיניו בראשו חושב שגבולות גזרה שרירותיים (ודמיוניים) באמת יגנו עליו לנצח. 

עריכה אחרונה ב-25 לפברואר, 2023 על ידי oryo

[יבגניפ]

לפני 5 דקות, oryo כתב:

שני פוסטים שקפצו לי לפיד היום, כ"כ בנאליים בישראל ועם זאת כ"כ הזויים מהחלל בכל מקום אחר: 

 

תגיד לי, מה אתה מביא לי סיפורים על ילדים קטנים ומסכנים? לא שמעת את רוטמן? אתה יכול להביא גם סיפורים על ארנבונים עם עיינים כחולות - זה לא מעניין אותו.

 

 

[Pika007]

אגב "לא מעניין אותו", אני מנסה להבין את הדבר הזה שנקרא רוטמן.

היו לנו הרבה פוליטיקאים בישראל עם דעות שונות וגישות שונות.

לא זכור לי אדם שבכל תמונה שלו כל מה שקופץ לי לראש זה "הבנאדם נראה אחוז אמוק וטירוף", מבהיל ממש. אני היחיד שמרגיש ככה?

 

*זה לא נסיון לעשות דה-לגיטימציה לבנאדם או משהו (הוא מטורלל לדעתי בגלל הדעות שהוא מציג והצעדים שהוא מנסה לדחוף, לא בגלל החזות החיצונית שלו.), נא לא לקחת את זה ככה. אני סתם תוהה.

[Gavrik]

גם אותי רוטמן מטריד, במיוחד אחרי שראיתי כמה סרטונים כאלו.

 

קשה לי לא לראות את קווי הדימיון

 

https://youtube.com/watch?v=gETtG1IHAyU&si=EnSIkaIECMiOmarE

עריכה אחרונה ב-25 לפברואר, 2023 על ידי Gavrik

[יבגניפ]

לפני 37 דקות, Pika007 כתב:

לא זכור לי אדם שבכל תמונה שלו כל מה שקופץ לי לראש זה "הבנאדם נראה אחוז אמוק וטירוף", מבהיל ממש. אני היחיד שמרגיש ככה?

 

לא ברמה כזו, לא. 

[oryo]

עריכה אחרונה ב-25 לפברואר, 2023 על ידי oryo

[Gosser1860]

מי מינה את הסטטיסטיקאי? הוא משלנו?

[DareDevil]

Just now, Gosser1860 כתב:

מי מינה את הסטטיסטיקאי? הוא משלנו?

לא, מהשקרניקים