שלום, אני עושה מחקר על המפגשים והאהבה למכוניות, אשמח לעזרה

[עדי-סטודנטית]

המפגש הוא המקום שבו אני יכול לדבר על מכוניות כמה שאני רק רוצה, בלי שאף אחד ישתעמם ממני, יסתכל עלי במבט מלא רחמים או ידחוף לי מרפקים. זה המקום בו אני יודע שכולם מבינים אותי ומרגישים כמוני.

בקיצור, המפגשים הם כנראה החלק ההכי קטן של תחביב המכוניות עבור אנשים רבים (ולטעמי מי שבשבילו המפגשים הם העיקר, הוא לא באמת חובב אמיתי)

 

המפגשים הם לא העיקר, אבל הם באיזשהוא מקום השיא?

שם כל התחביב מקבל ביטוי?

[אומי5]

אהלן עדי

קודם כל ראובן בטוח צודק.

 

תני לי לספר לך על עוד סוג של אספנים, אלה שנוסעים ברכב לא רק למפגשים. (יש כאלה בכל המעדונים , אני אישית ממועדון החיפושיות )

אני מחזיק שתי חיפושיות משנת 74, רכב חלש ביחס לרכבים מודרניים, קצת מרעיש, ובלי מזגן .

 

אחת מהן מאוחסנת אצל חבר מאז שקניתי את השניה, אני משתמש בכל אחת בתורה כמעט כמו ברכב רגיל ( חוץ מבין 7-9 בבוקר כמובן ) , אני נוסע איתן להורים , לבילויים , לטיולים ( גם כאלה שלא קשורים לטיולי רכבי אספנות ), לפעמים גם ללימודים ( רק כשמתחילים מאוחר...).

 

עכשיו את זה יהיה לך יותר קשה לנתח , למה לעזאזל בחור בן 26 בוחר ברכב שמבוגר ממנו בערך בעשור, כרכב כמעט יומיומי ?

 

את האמת ? פשוט כל פעם שאני נכנס לרכב נמרח לי כזה חיוך על הפנים .

 

לגבי השאלה האחרונה שלך , המפגשים הם לא השיא , אבל הם תמיד תרוץ לעוד סיבוב ברכב, השיא זה הרגעים של הנסיעה.

לא כל נסיעה, אבל מידי פעם תוך כדי הנסיעה פשוט עולה כזו הרגשה שרק האהבה לרכב ולנסיעה שלו יכולה לתת .

 

בכל מקרה , אחרי שתסיימי לחקור את חברי מועדון החמש , את מוזמנת לבוא לבקר גם אצלינו , אותה שעה ואותו יום רק בחניון אצטדיון רמת גן .

 

אומי

[asafk]

יום שישי אחה"צ, זה הזמן לתחביבים. מוטוריים כמו אחרים. בשישי אחה"צ, בכל מיני פינות מתכנסים חובבי מכוניות מכל מיני סוגים. יש את מפגשי האספנות, יש מפגשי יפניות ספורטיביות, אלפא בהרצליה, מקוררי האוויר בר"ג, האמריקאיות של FS, הג'יפאים ב"בור" ועוד ועוד....

יש כאלו שבשבילם המפגש החברתי הוא העיקר, יש כאלו שבאים להראות שיש להם יותר גדול, יש ויש ויש. להבדיל ממפגשי האספנים שהם סטטיים יחסית, במפגש ב"בור", תוכלי לראות, למשל, מצד אחד ג'יפאים בתחרויות עבירות מאולתרות, שוברים את הכלים המשופרים שלהם על המכשולים, ומהצד השני חבורת ג'יפאים ביציע, מתכננים את הטיול של מחר, שותים יחד קפה מנחה, ונהנים מההצגה. במפגש של FS יש מי שמחנה בצד ויש מי ששורף סט צמיגים בברנאאוטים. כל אחד בא מסיבה אחרת, אבל המפגש הוא מצד אחד השיא השבועי של העיסוק בתחביב המוטורי, ומצד שני הוא שעה של רוגע, התנתקות מהיומיום.

 

אסף.

[השושנים]

כסטודנטית לאנתרופולוגיה, את בוודאי מודעת לכך שנושא זה הוא מורכב מאוד, ושאין תשובה הנכונה לכל אספן. לכל אחד יש את סיבותיו לאספנות, ולרוב הוא אינו מודע להן באופן מדוייק, אם כי רבים מאיתנו קוראים לאוסף "המחלה" או "השריטה".

 

אספנות באופן כללי היא תופעה זכרית שמבטאת את הצורך בסיפוק אנאלי לפי Fenichel, או את הקונפליקט שבין דחפים ארוטיים מודחקים לסופראגו לפי Abraham . פחות מ 5% מאספני הבולים למשל הן אספניות, ובד"כ מדובר באספנות משותפת עם אב או בן זוג, שנובעת מצורך בקשר עם האספן ולא עם האוסף.

 

גם פרויד סבר שאספנות נובעת מחסר בקשר אינטימי, והצביע על כך שגברים רווקים אוספים חפצים, בעוד שנשים בודדות אוספות חתולים או חברות רווקות אחרות. מונסטרברגר לעומת זאת טען שחפצי האספנות דומים ל transitional objects ונוטעים ביטחון אצל האספן כהגנה מחרדת הנטישה מהאם.

 

בחירת מושא האספנות היא נושא מרכזי ומעיד על אופיו של האספן והצורך הנרקסיסטי שלו בהבדלתו מאחרים. אספני מכוניות מרגישים מיוחדים כבעלים של מכוניות מיוחדות, ולכן רובנו שואפים להציג אותן לראווה בפני אחרים. בחירת המכונית הספציפית בדרך כלל קשורה לחוויות ילדות שונות וצרכים מודחקים מתקופה זו. לי למשל יש מכוניות מטווח קטן של שנים מסוף שנות השישים ועד לאמצע שנות השבעים - שנים חשובות בהתפתחותי הרגשית, שבהן כנראה פיתחתי חסך כלשהו עליו אני מפצה כיום.

 

מאחר ואספנות באה לפצות על חסר או אכזבה מקשרים אנושיים, הרבה אספני המכוניות אוספים עוד משהו, כי הצורך לא בא על סיפוקו רק באוסף אחד, והתפרשות על מספר אוספים נותנת אפשרות רחבות יותר - כמו חוג חברתי שהוא הרחבה של ידידות אישית.

 

נקודה מענינת היא האספנות של חפצים משומשים. יש אספנים שיעדיפו את מכוניותיהם העתיקות מחודשות ונוצצות, בעוד שאחרים יעדיפו משהו משומש ובלוי. מעבר לעניין הכלכלי (שיפוץ רכב הוא דבר יקר מאוד), הבחירה משקפת הבדל בין צורך בשליטה על החפץ לבין השימוש בו למטרות רגשיות. דוגמא מצויינת לזה הוא התמהוני המיתולגי שעולה כאן מידי פעם באופן זה או אחר. בבעלותו גרוטאה בלה שאיננה שווה יותר מכמה מאות שקלים, והוא מפרסם אותה למכירה בעשרות אלפים רבים. כולם מתפלצים מהמחיר המופקע, וכועסים למה הוא נותן לפגר להירקב במקום למכור אותו במחיר ריאלי לאספן אוהב שישפץ אותו. מבחינת התמהוני, המחיר שביקש הוא מחיר ריאלי לגמרי שמבטא לא את הערך הכלכלי של המכונית בשוק החופשי, אלא את מחיר אבדן השליטה על החפץ שיחוש אם יעבור לידי אחר.

 

בהצלחה בעבודה,

 

נמרוד

 

נימרוד

מסכים עם כל מילה שלך למעט הסיפוק האנאלי, וזה שאני הומופוב לא קשור בכלל.....

ואם אני פראנואיד זה לא אומר שלא רודפים אחרי! - רן

[ג'רמי]

המפגש הוא המקום שבו אני יכול לדבר על מכוניות כמה שאני רק רוצה, בלי שאף אחד ישתעמם ממני, יסתכל עלי במבט מלא רחמים או ידחוף לי מרפקים. זה המקום בו אני יודע שכולם מבינים אותי ומרגישים כמוני.

בקיצור, המפגשים הם כנראה החלק ההכי קטן של תחביב המכוניות עבור אנשים רבים (ולטעמי מי שבשבילו המפגשים הם העיקר, הוא לא באמת חובב אמיתי)

 

המפגשים הם לא העיקר, אבל הם באיזשהוא מקום השיא?

שם כל התחביב מקבל ביטוי?

 

יש הרבה בעייתיות בהגדרות פה.

אני בעל רכב בן 25 שנה, ואני רוצה גם לקנות עוד אחת מסויימת כי היא נראית לי חמודה, אבל אני ממש לא מגדיר את עצמי כאספן.

בכלל, אני לא חושב שמי שיש לו רכב "אספנות" אחת או אפילו 2 יכול להחשב כאספן.

בישראל רכב "אספנות" זה לא יותר מהגדרה חוקית.

 

בשבילי השיא של התחביב זה נהיגה במכונית שלי, ורצוי כמה שיותר מהר.

פעמיים בחודש האחרון לקחתי את האוטו למסלול מרוץ, ונסעתי בו מאוד מהר.

בפעם הראשונה נסעתי לשם לבדי, בכל המסלול היה רק בנאדם אחד שהכרתי, ודיברתי איתו לכל היותר 15 דקות, וערכתי היכרות עם עוד 2 אנשים שאיתם דיברתי הרבה פחות. השיא שלי היה שעתיים נטו של נסיעה על המסלול, לבד לגמרי.

יצאתי מהמסלול עם בלמים עקומים וציריות גמורות - משהו שרבים כאן לא היו מעזים לעולל למכוניות שלהם, ומסרתי את האוטו למכונאי שלי שיתקן את זה. אני לא מחזיק את האוטו כדי לשרוף את הזמן הפנוי שלי בפירוק והרכבה שלו.

מפגשים זה נחמד, וגם הייתי במפגש אחד כאן בהולנד של בעלי מכוניות כמו שלי, אבל מצאתי את עצמי מדבר עם החברה' יותר על בעיית הפלשטינאים מאשר על המכוניות. אני לא בא למפגשי רכב בשביל לדבר על פוליטיקה.

 

בקיצור, כל אחד הוא סיפור שונה, עם אהבות שונות וסטיות שונות.

אני חושב שמראש, כל מי שבוחר להחזיק בבעלותו מכונית חריגה כזאת, הוא כנראה לא טיפוס קונפורמיסט, ולכן יהיה קשה מאוד למצוא דמיון או משהו משותף לכולם מבחינת "מה השיא?" או "מה אתם מוצאים במפגש?".

 

אל תשכחי שכאן בפורום את מקבלת תגובות רק של אנשים מסוג מסויים - כאלה שאוהבים להגיב בפורום.

כמו ששערת, כנראה שקל יותר להוציא מהם דברים בפורום מאשר במפגש פנים מול פנים.

יש המון בעלי רכבי אספנות ובאי מפגשים שלא כותבים בפורום, ואולי בכלל לא מבקרים בפורום. מכאן את לא תלמדי עליהם דבר.

כמובן שגם לא תלמדי דבר על בעלי רכבי אספנות שלא מגיעים למפגשים - ואני בטוח שיש גם כאלה.

לעיתים נדמה לנו שכל מי שבענף קורא בפורום, וכולם יודעים על מה מדובר, ומה העניין החם האחרון, אבל לא כך הדבר. צריך לצאת החוצה מהפורום ולבדוק גם את מה שקורה בעולם האמיתי. המועדון לא נמצא כאן בפורום. הוא נמצא שם בחוץ, באלפי מחסנים וחניות מקורות - וחלקית גם במפגשים.

 

עוד תופעה כללית של פורומים, זה שאפשר למצוא בהם אנשים שמדברים הרבה אבל עושים מעט. אני לא מכיר את רוב הכותבים בפורום הזה, אבל עושה רושם שכאן אחוז ה"עושים" הוא הרבה יותר גבוה מאשר בפורום המכוניות האופייני.

בגלל זה אני נהנה לגלוש כאן, למרות שאני לא נוטל חלק במפגשים ואני לא חבר מועדון.

[עדי-סטודנטית]

היי,

 

ג'רמי- הפורום הוא רק דרך אחת מהדרכים שבה אני אוספת דעות של אנשים, ומההתרשמות שלי עד כה- דווקא לא נראה לי כלל שמדובר באנשים שעושים מעט ומדברים הרבה,

אבל אני כן מסכימה שיש טיפוסים שונים ואהבות שונות ואני פה כדי לנסות למצוא מכנה משותף.

שאלה שעולה לי ממה שכתבת היא- מישהו יכול לנסות להסביר לי למה אנשים אוהבים ליסוע מהר?

(אגב גם אני מאד אוהבת ליסוע מהר- אבל לא ממש יודעת למה- אולי תוכלו לשתף אותי בדעות שלכם...)

 

תודה,

עדי

[השושנים]

יש הסבר רפואי פיזי לנושא, ועליו בנויים כל המתקנים בגני השעשועים בעולם, בנוסף יש את הפרשות האנדרנלין למוח

במצבים מסויימים של התרגשות פחד וסכנה.

 

נסיעה מהירה היא אחד מהגורמים להתרגשות זו, ללא קשר לאספנות או רכבים כאלה ואחרים.

 

מכנה משותף אחד, לא תמצאי לדעתי, יותר בכיוון של מכלול נסיבות משתנה שמנתב את המשמרים והאספנים למקום אחד,

אולי מישהו ימצא לך את השירשור על האוספים הנוספים של החברים בפורום ותגלי שמדובר במשהו כפייתי-רן

[reuven]

 

מה בזה גורם לך לחזור לזמנים אחרים?

ודבר נוסף- "האהבה שלך היא לא האהבה שלו.."- מכירים את השיר?

אז האהבה שלך לשפץ, היא לא האהבה של אנשים אחרים (שלפי המפגשים הבנתי) שמייבאים רכבים ב-200-300 אלף דולר, וזו לא האהבה של צעירים- שמגיעים לשם לעשות חריקות עם הרכבים המודרנים המעוטרים בספוילרים ו2 אגזוזים....

מישהו רוצה לפרט, לנמק ולהרחיב?

 

יש כאלו שהם גם וגם וגם...

[שלומי]

מכונית מבחינתי (ומבחינת הרבה מאוד אנשים שאוהבים את התחום) היא סוג של חופש.

כלומר, תחשבי על מגוון האפשרויות שבעלות על רכב יכולה לתת לך, לקפוץ לים, ללכת לראות חברה, לסוע לים המלח ועוד ועוד.

יש המון דברים שאפשר לעשות כשיש לך רכב והמון שאי אפשר לעשות כשאין לך.

את התקופות הראשונות עם רכב אף אחד לא שוכח, זה עדיין בתולי ומרגש (פעם לא היה מלווה...) ואם מוסיפים את הפן הנוסטלגי למשוואה זה כבר נהפך ברור יותר, דמייני לך מישהו שהיום נמצא בשנות ה50 לחייו, יש לו אמצעים ובא לו להרגיש את אותה הרגשה של חופש בדיוק כמו שחווה אותה איי שם בשנות ה-70 עם ה"מאהבת" הראשונה שלו או אם זו שהוא פינטז עליה בזמנו ולא יכל להרשות לעצמו (אחר כך באה משפחה וילדים ואיכשהו החלום ברח) .

פתאום רכב פתוח משנות ה70 נראה הגיוני יותר לא ?

[asafk]

היי,

.

שאלה שעולה לי ממה שכתבת היא- מישהו יכול לנסות להסביר לי למה אנשים אוהבים ליסוע מהר?

(אגב גם אני מאד אוהבת ליסוע מהר- אבל לא ממש יודעת למה- אולי תוכלו לשתף אותי בדעות שלכם...)

 

תודה,

עדי

או... חשבתי לכתוב תגובה שאומרת "עכשיו מש לא שאלת כלום" אבל אז נזכרתי שפנגס כתב על זה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3386743,00.html

 

אסף.

[אומי5]

אולי מישהו ימצא לך את השירשור על האוספים הנוספים של החברים בפורום ותגלי שמדובר במשהו כפייתי-רן

רק בגלל שרן ביקשhttp://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?t=78149&highlight=%D7%90%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%9D

[bareliran]

נמרוד, משום מה, איך שהתחלתי לקרוא את השרשור, חכיתי לראות את ההסברים שלך, שלא איחרו לבוא....

 

רן, אתה יודע מה אומרים על "הומופובים"... שהם עדיין בארון.....

 

לגבי נסיעה במהירויות גבוהות, אני מסכים עם מה שרן כתב. נסעתי במשך עשר שנים על אופנועים עתירי נפח (שהסתיימו בחודשיים בלוינשטיין). אני רואה בכך תחביב זמני. או טרנד זמני. כשהייתי שקוע בתחביב זה, מן הסתם כל החברה שלי הייתה קשורה לכך. חברים, מועדונים, שפצ הדיבור וכן הלאה. האנדרנלין שמתפרץ כשעוברים מהירות מסויימת לא יכולה להשתוות לשום דבר אחר שניסיתי בחיים. יחד עם זאת, אצלי ואצל כל חברי שהיו איתי בתחביב זה בזמנו, זה פשוט נגמר. לא יודע להסביר. פתאום אחד התחתן ומכר את האופנוע, השני העביר את כתובתו לביה"ח מאיר בכ"ס () והשלישי.... ובקיצור, זה פשוט נגמר לנו. היום, כשאופנוע עובר לידי בכביש המהיר, זה אכן מעביר בי רטט כלשהו, אך אין לי את הבעירה לעלות על אופנוע ולהרגיש את ה 200 קמ"ש.... יתכן שזה בגלל הגיל, יתכן שהאחריות המשפחתית ואפילו החברתית, יתכן שזה ההיכרות האישית שלי עם ביה"ח לוינשטיין... הכל יכול להיות.

 

לעומת זאת - רכבי אספנות, מבחנתי לפחות, זו אופרה אחרת. זה משהו שהתחיל מגיל מאוד צעיר ולא כבה עד היום. כשלא יכולתי להרשות לעצמי, זה העסיק אותי כמעט ברמה היומית.

 

אני לא מרבה להגיע למפגשים. אם אני מגיע זה רק אם קבעתי שם עם חבר/חברים. העסוק שלי בתחום כולל התעמקות ומחקר על כל מה שקשור בכך. הדבר דומה לתחביב הסיגרים שלי. יש כאלו שמעשנים סיגר כי נעים להם הריח ואחרים כדי "להראות". כשאני התחלתי עם תחביב זה, למדתי וחקרתי כל מה שאפשר על הנושא, החל מסוגי העלים, מקורם, איך מדביקים את עלי העטיף (העלים החיצוניים), גדלים ובקיצור הכל. וכך אני מתייחס גם לתחביב הרכב שלי.

 

לדעתי, מעט מאוד מכנה משותף תמצאי בין אספן לאספן. התוצאה היא אמנם אותה תוצאה, לרובנו ישנו רכב אספנות אחד ובד"כ יותר מאחד.

 

אבל, אם תקחי שני אספנים, בני אותו גיל בערך ותשאלי אותם על הסיבות, על המקור לאהבה, על מה הם מחפשים מהתחביב, אני חושב שתקבלי תשובות שונות בתכלית.

 

אתן לך דוגמא. נפגשתי לפני כחצי שנה עם חבר מהמועדון. שנינו בני אותו גיל בערך (אמצע שנות ה 30), שנינו רכשנו בחו"ל את אותו הרכב בדיוק (הבדל של שנה אחת) וכל אחד מאתנו מחפש משהו שונה לחלוטין מהרכב שלו. אני רוצה לשפץ מא' ועד ת' והוא הביא את הרכב מושלם ובמצב נסיעה. אני רוצה לשמור על מקוריות מלאה למצב הרכב כשיצא משערי המפעל לפני 45 שנה והוא בדעה שצריך להחליף כל דבר, הן מבחינה בטיחותית (שהשתנתה לטובה עם השנים) והן מבחינת מצב אחזקה טכני (שלא להתקע כל שני וחמישי).

 

הרי לך, אותם אנשים, עם אותו תחביב, בני אותו גיל שמחפשים בתחביבם דברים שונים לחלוטין....

 

טוב, כואבות לי כבר האצבעות,

להשתמע,

אלירן

[אבי נוף]

נמרוד, משום מה, איך שהתחלתי לקרוא את השרשור, חכיתי לראות את ההסברים שלך, שלא איחרו לבוא....

 

טוב, כואבות לי כבר האצבעות,

להשתמע,

אלירן

 

בזה נמרוד יוכל לעזור לך ...

 

ביי, אבי.

[bareliran]

בזה נמרוד יוכל לעזור לך ...

 

ביי, אבי.

 

בזה אין ספק אבי...

 

אגב, אולי זה המקום להגיד לעדי, שלולא העזרה הרבה שקבלתי מחברי המועדון ונמרוד בראשם, הליך היבוא שעברתי, הרכישה של הרכב בחו"ל, הנפקת רשיונות הרכב בחו"ל וכל בעיה קטנה שהתעוררה אצלי בדרך, היו הופכים את התחביב לכמעט בלתי אפשרי.

 

אולי גם זה נושא מעניין למחקר של עדי, הלהיטות לעזרה שמקבלים כאן חברים בכל שאלה/בעיה.

 

האם גם בתחביבים אחרים זה קיים??? (בולים? גולף? מה עוד הוזכר כאן???).

 

אלירן

[אבי נוף]

בזה אין ספק אבי...

 

אגב, אולי זה המקום להגיד לעדי, שלולא העזרה הרבה שקבלתי מחברי המועדון ונמרוד בראשם, הליך היבוא שעברתי, הרכישה של הרכב בחו"ל, הנפקת רשיונות הרכב בחו"ל וכל בעיה קטנה שהתעוררה אצלי בדרך, היו הופכים את התחביב לכמעט בלתי אפשרי.

 

אולי גם זה נושא מעניין למחקר של עדי, הלהיטות לעזרה שמקבלים כאן חברים בכל שאלה/בעיה.

 

האם גם בתחביבים אחרים זה קיים??? (בולים? גולף? מה עוד הוזכר כאן???).

 

אלירן

 

לדעתי בכל חברה יש כאלה וכאלה. (תיזכר מה היתה דעתך שבוע לפני שנפגשנו, ובזמן שלא מצאת אותנו במפגש ...)

אך נראה לי שבאופן כללי יש את הרצון לעזור, והוא מגיע ממקום של "כולנו באותה שריטה, אנו מבינים זה את זה,

ולכן אנחנו באותה סירה...".

אני חושב שזה קים גם בתחביבים אחרים. ניתן לראות את זה כשעוקבים אחרי פורומים אחרים.

אם כי כאמור אין בנושא מוחלטות של שחור/לבן.

 

ביי, אבי.