היום לפני 27 שנה: טילי סקאד נורו על ישראל. כך זה נשמע

[ישה]

בלילה ההוא פגעו לפחות 2 טילים באזור חיפה

 

הראשון בלב המפרץ היה מיועד לפגוע בבתי הזיקוק / התעשיה הפטרוכימית באזור. סטיה של פחות מק"מ

 

השני בוואדי בכרמל ליד כביש פרויד

 

שבר חלונות רבים בבתים בשכונת אשכול.

 

פיטר ארנט שליח CNN בבגדד דיווח בזמן אמת על כל שיגור

 

בני משפחה בארה"ב היו שומעים בCNN ומדווחים לנו הרבה לפני שהייתה מושמעת אזעקת נחש צפע.

 

בתי אספה כלב מקסים שמישהו נטש בשכונה כאשר נסעו( ברחו ) לחו"ל .

 

קיבלה את השם טילי וחייתה אצלנו עוד 15 שנה.

 

במשך שנים בכל פעם שבטלויזיה הייתה מושמעת צפירה כמו ביום הזיכרון הייתה דוחקת בנו להיכנס לחדר האטום.

[sperial]

לא זוכר אם הטיל ליד רמת אשכול היה באותו לילה, אבל בהחלט בירכתי על כך שלא קניתי דירה באחד הבניינים האלה, שדי קרצה לי חצי שנה קודם.

 

הרגישות לפריצה "הגל השקט" היתה עצומה, היה מקפיץ תוך שניה.

 

ובמבט לאחור די מגוחך איך סמכנו על הניילונים והסלוטייפ.

 

מכל מקום, בתוך אותה תקופה צה"ל קרא לפי למלואים פעם נוספת, גם לצורך אימון. זה היה איזה משהו מוזר שהתקיים בשעות היום בלבד, ושחררו אותנו כל יום ב-4 כדי שנוכל לדהור הביתה ולהגיע לפני השיגור של 6 בערב.

 

שביט, היתה לא מעט פטפטת באמצעי התקשורת, אבל פיזית היה קושי לנייד קוי תקשורת למקומות ההתרחשות כיון שהטלפון נייד היה דבר נדיר ויקר, שידורי טלויזיה מחוץ לאולפן הצריכו ניידות מסורבלות, וכמובן הכל היה יקר מאד. 15 שנים אח"כ, בתקופת מלחמת לבנון השניה, קיבלנו שידורים ישירים עם הכותרת "באמצעות הדור השלישי" - שידור וידיאו בטלפון הנייד שהיה חידוש של אמצע העשור הקודם.

[bagira]

המלה דממה לא מתאימה בהקשר הזה.

אם אני מבין את הנס, הכוונה היא למוזיקה שקטה ומרגיעה, וזהו.

בלי חפירות, בלי ניתוחים ובלי בלבולי ביצים, שהיום אוהבים כל כך (קשר ישיר לדעתי לעידן הטלויזיה המסחרית ומרובת הערוצים). אל תשכחו שהיו אז שני ערוצים, וגם ערוץ 2 היה עדיין בשידורי הניסיון שלו.

היו שני ערוצים שבהם כל הזמן חפרו לאנשים....לישתות מים[emoji12]

 

 

אפרופו חיות בית, החתול ככ נבהל מהפיצוצים (גרתי בתל אביב) שאחרי 2-3 טילים הוא היה האזעקה שלנו, פתאום היית רואה חתול ישן מזנק וטס לחדר, כולנו אחריו ורק אחכ הייתה אזעקה ונפילה.

[sperial]

באגירה, לדעתי זה היה הרדיו.

 

מכל מקום, הפופולריות של נחמן שי הרקיעה שחקים. הופיע אפילו שלטים או סטיקרים בנוסח"ינוחמן בעלי".

[bagira]

ואני לא מבין איך 4 עמודים מדברים ועדיין לא הוזכרה הסיסמא "נחש צפע....נחש צפע...."

[sperial]

שיטת הסיסמאות ברדיו שקדמו להפעלת הצופרים ותיקה מאד. לי זכורה ממלחמת יום הכיפורים "אשת חן" (היתה הסיסמא של חיפה). ככל הנראה היתה קיימת עוד עשורים קודם לכן.

[borsood]

הזיכרון האודיופוני שנצרב, ממש נחרט במוח, הוא השיר "הילדה הכי יפה בגן" שנוגן לעתים קרובות בדקות הראשונות שלאחר האזעקה.

...

אבל מה ששמענו ברדיו היה בעיקר שקט, דממה מוחלטת שהורכבה משירים. לא ניתוחים, לא פריצות, לא דיבורים, לא כלום. רק שירים בתור דממה.

עד היום כשאני שומע את "דמעות של מלאכים" אני נזכר בלילה ההוא: שתיים וכמה דקות בלילה מתעורר ממשהו שנשמע כמו אזעקה עולה ויורדת, אבל הרבה הרבה יותר חלשה מצפירות יום הזכרון... כמה דקות כולם מתעוררים ומדליקים רדיו (דמעות של מלאכים...) אז אולי היה רק נדמה לי? הולך לטלפון הקווי היחידי בבית להתקשר לחברה שהעירה אותי בלילה לפני כן כדי לבשר לי על פתיחת המלחמה. אין קו - אטמנו את החדר. לקח עוד כמה דקות עד שיצאה ההוראת לשים מסכות. וכמה שעות טובות עד שניתנה ההוראה להוריד.

אני גם זוכר את אחד הקריינים (מיכה פרידמן?) אומר שהרעשים מבחוץ זה רעמים. כיוון שהיה לילה בהיר הבנתי שקורה משהו בתל אביב...

 

אחרי כמה ימים איזו פסיכולוגית אמרה שילדים נרגעים מלספור דברים שהם אוהבים אז "אני אוהב שוקולד" נכנס מהר מאד לרשימה והיה מושמע כמעט בכל מקרה של אזעקה.

 

מה שיישמע לצעירים מאד מוזר זה שבימים הראשונים כל תחנות הרדיו היו מאוחדות לשידור אחד (עם קריין אחד מקול ישראל ואחד מגלי צהל). כשהבינו שמערכות האזעקה לא נשמעות היטב ואנשים מנסים לישון עם רדיו דלוק פינו את התדרים של צהל 2 ורשת א לטובת הגל השקט ששידר רק בזמנים בין האזעקה להרגעה.

לזכר הלילה ההוא:

[avargel]

אני אמנם הייתי ילד בן 5.5, אבל זכורים לי לא מעט סיטואציות מהתקופה.

 

סה''כ החדר האטום היה חוויה, כמויות של אוכל, וחופש.

[Alex_b]

אני הייתי אז בן 8... ומה שהכי זכור לי מהתקופה ההיא פרט למסכות, ניילונים וצלוטייפ חום אלו 2 השירים שחרשו את הרדיו:

 

1. תחת שמי ים התיכון.

2. על גגות תל אביב.

[שביט]

"על גגות תל אביב (איזה סקאד ייפול הלילה)

[video=youtube_share;Q0CLuoy3p1Q]

[Alex_b]

ההימנון של מלחמת המפרץ ללא ספק.

[Ooga]

כרגע עסוק בעבודה אבל ארחיב בלילה.

 

רק רוצה לציין, עשרות טילים נפלו בשלמותם וגרמו נזקים קשים מאד.

ברמת גן מוטט בניין שלם, באלנבי תל אביב מוטט חצי בניין, בקריון פגע בול רק מזל שלא הסתיימה הבניה אז היה ריק מאדם, ועוד ועוד, לא מעט פגיעות ישירות.

 

אישית, לא מאמין בניסים כי לא מאמין במחולל הניסים, אבל באמת היה פה הרבה מזל/יד נעלמה שיצאנו מהעניין ללא אף הרוג (למעט 2 שלמיטב זכרוני אחד היה דום לב והשני חנק ממסכת האבכ).

 

שרתתי באותה תקופה ביחס"פ (לא בתפקיד לוחם) והייתי במיקום נפילה של כל טיל וטיל.

לא הרחבת

[Kreios]

אני זוכר בוודאות שבלילה הראשון של המלחמה כשהיינו בחדר האטום,

שודר השיר "פחות אבל עוד כואב" של פוליקר ומאז זה השיר שמזכיר לי את המלחמה.

למי שממש בא להזכר יש ביוטיוב הקלטת רדיו של הלילה הראשון עם כל הדיווחים והאזעקה הראשונה.

אפרופו בי"ס, הייתי בכיתה ב' ואני זוכר שכל יום למדנו קבוצת תלמידים בבית של מישהו אחר.

ואי אפשר לשכוח גם את הקישוטים שהיינו עושים לקופסאות הקרטון של מסכות האב"כ.

[omricn]

הייתי בן 8 כשפרצה המלחמה, מהזכרונות העמומים שנשארו לי נותרו 2 מאוד מוחשיים, האחד הוא אני, יושב על המיטה בחדר האטום שלי עם ההורים ואחי התינוק בליל האזעקה הראשונה, ורועד ברמה שמרעידה את כל המיטה. לא יודע מאיפה הגיע אלי הפחד הזה, היום כשאני חושב על ילדים שגדלו שתקופה ההיא זה מאוד מוזר, לא היתה שום מדיה שהראתה לנו מהי באמת מלחמה או טילים, וכנראה הדמיון היה הדבר היחיד שגרם לי לפחד העז ההוא.

הזכרון השני שלי הוא חגיגת יום ההולדת של אבא שלי, ה 20.1.91, עם מסיכות וממ"ט לאחי הקטן ועוגה עם נרות ומוזיקה פשוט סצינה סוריאליסטית הזויה. יש אפילו תמונות מאותו הערב, אבקש מאבא שלי לחפש ואעלה בהזדמנות.

[RK]

אני יותר זוכר את "תחת שמי ים התיכון", מאז כל פעם שאני שומע אותו אני נזכר במלחמת המפרץ. לאזעקה הראשונה בכלל לא התייחסנו. ישנו כמו גדולים, ובקושי ידענו עברית (היינו קצת יותר מחודשיים בארץ) אז לא בדיוק קלטנו את ההערות. בבית הספר עשינו רעש של אזעקה כל הכיתה, בכיתה השכנה לבשו מסכות, המנהלת באה לצרוח עלינו. היו קטעים.