חשש ממלחמה בקוריאה - נקודת מבט מוטורית

[חן ג.]

מצד שני, למשטרים הפשיסטיים (כולל גרמניה הנאצית) היו שאיפות טריוטוריאליות מרחיקות לכת, שאין לאף אחד מהצדדים בסכסוך הנוכחי.

 

איך שזה נראה כרגע, אנחנו לא שם. זה כמובן יכול להסלים, אבל באותה מידה זה יכול לדעוך.

עריכה אחרונה ב-13 לאוגוסט, 2017 על ידי חן ג.

[vadim6385]

מצד שני, למשטרים הפשיסטיים (כולל גרמניה הנאצית) היו שאיפות טריוטוריאליות מרחיקות לכת, שאין לאף אחד מהצדדים בסכסוך הנוכחי.

 

ברור שיש להם.

 

לאחד יש את השאיפה להוציא את אחיו מדרום מהניצול של חזירים קפיטליסטים מיונדאי וסמסונג, לשני יש שאיפות לגרום לשאר העולם לחרבן מפחד ברגע שהם רואים כוכבים ופסים.

[חן ג.]

עם כל הכבוד לקוריאה הדרומית, ב-1939 גרמניה רצתה את כל אירופה היבשתית, איטליה - את כל אגן הים התיכון, ויפן את כל המזרח הרחוק ואגן הים השקט. ככה ״בקטנה.״

 

זה המתכון שיוצאת ממנו מלחמת עולם. לא מתחרות הטלת-שתן בין תפוז לבין שק האשכים של אסיה.

 

תנוחו.

עריכה אחרונה ב-13 לאוגוסט, 2017 על ידי חן ג.

[Keyser]

אוי לא, פחות I30 על הכביש.

WHAT ARE WE GOING TO DO

[pooh-bear]

ברור שיש להם.

 

לאחד יש את השאיפה להוציא את אחיו מדרום מהניצול של חזירים קפיטליסטים מיונדאי וסמסונג, לשני יש שאיפות לגרום לשאר העולם לחרבן מפחד ברגע שהם רואים כוכבים ופסים.

לאף צד שם אין שאיפות אימפריאליסטיות. בסה"כ מדובר על עם אומלל שאחרי כיבוש יפני נוראי של עשרות שנים נגרר למלחמת אחים נוראית לא פחות, שאחריה נותרו שתי מדינות (חוצות משפחות) שנוצרו כתוצאה ממלחמת אידאולוגיה עולמית שלא קשורה בכלום ושום דבר לאנשים האומללים האלה.

אפשר לחשוב שהיטלר לא ידע שאין תוחלת,

ובכל זאת ההיסטוריה מדברת בעד עצמה.

המזל שלנו במקרה של המשוגעים האלה הוא שהם החליטו ללכת על כל הקופה, ועכשיו. אם היתה להם קצת יותר סבלנות, המצב יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. רק תחשוב מה היה קורה עם היפנים לא היו תוקפים בפרל הארבור, או אם הנאצים י"ש לא היו מנסים לתקוף את הרוסים במקביל לאנגלים.

 

בפינת הטריוויה היומית: הידעתם שצ. קוריאה חפרה מנהרות מתחת לגבול הרבה לפני שזה נהיה טרנדי כאן בעזה? רק ששם עושים עבודה רצינית, לא כמו פה, וכשהם מדברים על מנהרות מדובר על משהו שמסוגל להעביר טור שריון לפחות. הדרומים מצאו כמה מנהרות, אבל מעריכים (כמו אצלינו) שיש עוד די הרבה שמוכנות לשעת הצורך.

[חן ג.]

אם היתה להם קצת יותר סבלנות, המצב יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. רק תחשוב מה היה קורה[...]אם הנאצים י"ש לא היו מנסים לתקוף את הרוסים במקביל לאנגלים.

 

הפוך.

 

הנאצים תמיד תכננו לתקוף את ברית המועצות. זה היה הכיוון העיקרי של שאיפותיהם הטריטוריאליות וגם מקומה של היריבה האידאולוגית והאתנית הגדולה שלהם. גם הממשלה הפשיסטית באיטליה (האמא האידאולוגית של המפלגה הנאצית) רצתה לראות במפלת ברית המועצות.

 

זו החזית המערבית שהיתה לא מתוכננת: השאיפות הטריטוריאליות הנאציות היו מוכלות באירופה היבשתית. לא היתה להם כוונה לכבוש את אנגליה, שנתפסה כארית. אם אני לא טועה, פרוץ המלחמה עם בריטניה הכניסה את היטלר לדיכאון.

 

גם מבחינת התקדמות המלחמה ותהפוכותיה, חשיבותה של החזית המערבית (גם לאחר הצטרפות ארצות הברית) היא לאו דווקא בפני עצמה, אלא בעיקר בכך שהיא זירזה את בוא הקץ בחזית המזרחית על ידי אילוץ הגרמנים להסטת כוחות למערב ולדרום. עיקר המאמץ המלחמתי והמאבק העז ביותר (כמו גם רוב פשעי המלחמה, לרבות השואה והפוריימוס) היו תמיד במזרח.

 

בגלל שאנחנו חיים במערב ובגלל שסטאלין לא היה בדיוק בחור חביב, אנחנו זוכרים את ארצות הברית ובריטניה כמושיעות, אבל זה אנכרוניסטי וממש לא מדויק. קורה הרבה בזכרון הפופולרי של ההסטוריה.

עריכה אחרונה ב-14 לאוגוסט, 2017 על ידי חן ג.

[falou]

בסדר, יו קנואו, בצד הרוסי המלחמה "הפטריוטית הגדולה" התחילה בכלל ב-1941...

 

לגבי המוטיבציה והשאיפות של משטרים טוטליטריים, אני לא לאחרונה שמעתי תיאוריה שמתיישבת לי יותר טוב עם המציאות. תיאוריה נורא בסיסית לגבי התנהגות אנושית אומרת שאפש לנתח מוטיבציה אמיתית לפי אופן פעולה. כלומר, תראה מה אדם (או קבוצה) עושה, ותניח שזה משרת את מטרותיו, גם אם לא המוצהרות.

 

הנאצים ניהלו את כל המלחמה בחוסר תבונה אסטרטגי, בטח מלאחר כיבוש צרפת. מתחו את גבולות החזית במזרח (אותה פתחו ללא זהירות מתבקשת), לא חיפשו הסדר עד שהובסו טוטאלית, והשקיעו משאבים גדולים ברצח מיליוני אזחרים, במקום להפנות את המשאבים למאמץ המלחמתי ו/או לנצל את מי שהרגו לעבודות כפייה.

היטלר הלך מעימות לעימות, וככל שהמצב נהיה פחות טוב, ניסה להרוג יותר יהודים, ולא עשה שום מאמץ לניהול הגיוני של המאמץ המלחמתי.

 

מכאן, היעד האמיתי, המוטיבציה הבסיסית שלו, לא היתה כיבוש ולא שימור העליונות הגרמנית. לא כיבוש, לא "מרחב מחייה", לא כלום מזה. המוטיבציה שלו היתה המוטיבציה של כל פסיכופט מריר ששונא את העולם - לשחוט.

להפיץ כמה שיותר אלימות לשם אלימות.

 

אני מאוד אוהב את טרילוגית באטמן של נולן, כי יש בה אמיתות ארכיטיפיות.

וכמו שאלפרד אומר: Some men just want to watch the world burn.

 

 

אז אני לא שותף לאופטימיות של ישה בכלל.

או לפחות הייתי נזהר מלהיות אופטימי, כי אי אפשר להתעלם מהנטייה האנושית לאלימות לשם אלימות.

[חן ג.]

כל מקרה לגופו, וההיסטוריה סיפקה לנו לדאבוננו מספיק דוגמאות, מודרניות ושאינן מודרניות, דוגמאות בעבר ודוגמאות עכשוויות.

 

אבל להתייחס לכל תופעה הסטורית שהיא גם רצחנית בתור גילוי של פסיכוזה זה לדעתי לזלזל בעוצמתה של האמונה באידאולוגיה זו או אחרת. אם לצטט שוב את אלפרד: ״I see the power of belief״.

 

הנאצים (והפשיסטים באופן כללי) עשו מה שעשו מתוך אמונה שלמה בתורת הגזע. זה שהם היו מוכנים לנהוג באופן לחלוטין לא נבון מבחינה אסטרטגית, רק מראה כמה חשוב היה להם להישאר נכונים לעקרונותיהם האידאולוגיים.

 

ישנם בהחלט מקרים הסטוריים שבהם ההסבר הפסיכוטי הוא המועדף, אך לרוב מדובר במקרים של שליטים יחידים שלא הובילו איזושהי תנועה דתית או אידאולוגית, כמו נרון, תימור הפיסח או (יסלחו לי הדרוזים בפורום) אלחאכם באמראללה.

עריכה אחרונה ב-14 לאוגוסט, 2017 על ידי חן ג.

[falou]

הנאצים (והפשיסטים באופן כללי) עשו מה שעשו מתוך אמונה שלמה בתורת הגזע. זה שהם היו מוכנים לנהוג באופן לחלוטין לא נבון מבחינה אסטרטגית, רק מראה כמה חשוב היה להם להישאר נכונים לעקרונותיהם האידאולוגיים.

 

ישנם בהחלט מקרים הסטוריים שבהם ההסבר הפסיכוטי הוא המועדף, אך לרוב מדובר במקרים של שליטים יחידים שלא הובילו איזושהי תנועה דתית או אידאולוגית, כמו נרון, תימור הפיסח או (יסלחו לי הדרוזים בפורום) אלחאכם באמראללה.

 

אז אני נוטה לחשוב שהאידיאולוגיה היא בסה"כ הכסות. לא כל אידיאולוג רצחני הוא אולי פסיכופט פר-אקסלנס, מבחינה פסיכיאטרית, אבל אידיאולוגיה היא צידוק טוב לסופר-אגו, למה נותנים לדחפים הכי מכוערים ואלימים ביטוי. בניגוד למה שנטען לפעמים, יש בעולם החי שפע של דוגמאות של אגרסיה לשם אגרסיה, בייחוד בקופי אדם, גם בקבוצות (שימפנזים מחפשים, מוצאים והורגים במכות זכרים מקבוצה אחרת, גם אם זה לוקח להם ימים של ציד).

ר

 

דרך אגב, מצאתי הסבר אפשרי מעניין לאובססיה הנאצית עם טוהר הגזע, שמוסבר ע"י מאפיין אישיות משני של צורך בסדר וניקיון או יותר נכון, תחושת גועל אינהרנטית מבלאגן ולכלוך. תכונה כזו מאפיינת בד"כ גם טיפוסים שהם "מכוונים" (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%9E%D7%A9_%D7%94%D7%AA%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA).

 

כלומר, התרבות הגרמני, בהכללה, רגישה לסדר וניקיון. ברגע שהציגו את היהודים כמלוכלכים באופן שיטתי, באמצעות תעמולה, זה "ניגן" על מאפיינים תרבותיים מאוד חזקים אצל גרמנים, וגרר אותם לפסיכוזה ההמונית שהפגינו (או שרבים מהם הפגינו).

 

דרך אגב, המודל של 5 התכונות מתחבר היום למחקרים בתחום מדעי המוח, ובעיקר הקשר הברור בין תכונות אופי לפעילות הורמונים משפיעי התנהגות (סרטונין, דופמין וכו').

 

____________

 

אם לחזור לעניין, אני לא יודע אם קים ג'ונג און הוא פסיכופט, אבל לא הייתי מניח שלא. משטר פסיכופטי משמש כר נוח לפסיכופטים להתקדם, ובמערכות בהם לא מערערים על המנהיג העליון, הסיכון לפעולה לא רציונאלית גדול.

[חן ג.]

אני בדעה ההפוכה: כל עוד האידאולוג פועל בעקביות לטובת מימוש האידאולוגיה שלו, לרבות נקיטת צעדים שיש בהם משום הקרבה עצמית, אני כחוקר נוטה לסברה שהוא באמת מאמין, באמת ובתמים, באידאולוגיה שבשמה הוא עושה את מה שהוא עושה. זה נכון כשאני חוקר תנועות מוסלמיות אלימות, לרבות תנועות אסלאמיסטיות מודרניות, וזה נכון גם לאידאולוגיות של המאה העשרים.

 

קים-ג׳ונג-און לא באמת שייך לקטגוריה הזו. הוא אמנם מנהיגה של מדינה קומוניסטית אך הוא לא מוביל מהפכה קומוניסטית ברחבי תבל. במובן הזה הוא באמת דומה יותר לדמויות כמו נרון, אבל מאחר והמידע על אודות התנהלותו לוקה בחסר קשה לקבוע בדיוק מה הוא.

 

מה שכן, בהחלט ניתן להבחין מבחוץ במדיניות מכוונת מצד צפון קוריאה: הם יודעים מתי להפגין שרירים ולהרתיע, הם יודעים מתי לרדת מהכותרות והם יודעים לנהל מדיניות חוץ, למשל עם הרפובליקה העממית. כך שיש לפחות מישהו שקול בעמדת כוח שמה.

 

ומצד שני, גם טראמפ עם כל כמה שאני לא סובל אותו הוא אדם שקול לפחות ברמה הכי מינימלית, ומוקף באנשים שקולים. ובכל אופן, צפון קוריאה קטנה על ארצות הברית.

עריכה אחרונה ב-14 לאוגוסט, 2017 על ידי חן ג.

[יבגניפ]

יש מחקרים שמתייחסים גם למיניות (כן, כן) של היטלר וכו׳.

זה בלתי נמנע לשאול את השאלות האלו.

 

קשה לדעת מה היטלר ידע או חשב על הסיכוי לכבוש את העולם.

יותר מעניין (ואולי פחות רלוונטי לצפון קוריאה אבל יותר מעניין לשרשור שנעלם על טראמפ) למה אנשים הלכו אחריו.

וכאן אני לא חושב שאפשר למצוא הסבר אחד משכנע. זה פסיפס של הרבה גורמים, כמו ההיסטוריה הגרמנית והאופן שבו התפתחה הלאומיות שם, התחושה של חלק מהגרמנים שהם חיים על התפר שבין האיום ממערב (צרפת) לבין האיום ממזרח (רוסיה וברה״מ).

[חן ג.]

קשה לדעת מה היטלר ידע או חשב על הסיכוי לכבוש את העולם.

 

לכבוש את אירופה היבשתית. לא פחות. לא יותר.

 

אבל כן, הטיעון שלך נכון.

[falou]

אני בדעה ההפוכה: כל עוד האידאולוג פועל בעקביות לטובת מימוש האידאולוגיה שלו, לרבות נקיטת צעדים שיש בהם משום הקרבה עצמית, אני כחוקר נוטה לסברה שהוא באמת מאמין, באמת ובתמים, באידאולוגיה שבשמה הוא עושה את מה שהוא עושה. זה נכון כשאני חוקר תנועות מוסלמיות אלימות, לרבות תנועות אסלאמיסטיות מודרניות, וזה נכון גם לאידאולוגיות של המאה העשרים.

 

אני לא מתייחס לאמונה, שהיא עניין של הכרה מודעת, כי אני מאמין שהחלק המעשי שלה בהתנהגות שלנו קטן בהרבה ממה שאנחנו אוהבים לחשוב.

אנשים מצהירים על כל מיני סיבות ללמה הם עושים מה שהם עושים, זה לא אומר שזה נכון.

 

אני מאמין במשפט של יונג שגורס שלדעות יש אנשים, לא שלאנשים יש דעות.

כלומר, אנחנו מאמצים את הדעות שמתאימות לנו (לאישיות/אופי, מצב, נסיבות וכו') ולא להפך.

[falou]

קשה לדעת מה היטלר ידע או חשב על הסיכוי לכבוש את העולם.

יותר מעניין (ואולי פחות רלוונטי לצפון קוריאה אבל יותר מעניין לשרשור שנעלם על טראמפ) למה אנשים הלכו אחריו.

וכאן אני לא חושב שאפשר למצוא הסבר אחד משכנע. זה פסיפס של הרבה גורמים, כמו ההיסטוריה הגרמנית והאופן שבו התפתחה הלאומיות שם, התחושה של חלק מהגרמנים שהם חיים על התפר שבין האיום ממערב (צרפת) לבין האיום ממזרח (רוסיה וברה״מ).

 

אין שום נושא חברתי או אפילו ברמת הפרט, שיש לו הסבר אחד. אבל מה שלא ברור בהקשר של גרמניה הנאצית זה איך תרבות שנחשבה ערכית ומוסרית, לא רק ברמה האינטלקטואלית אלא גם ברמה החברתית (תרבות פתוחה, מתקדמת, ליברלית) ביצעה רצח שיטתי כל כך. זה נראה מנוגד לערכיות שלה. הניתוח שהבאתי מיישב את הסתירה לכאורה הזו, עם הסבר פסיכולוגי/ביולוגי/אבולוציוני (משהו באמצע בין אלא).

הנטייה לקבל חררה מבלאגן וזוהמה היא ביולוגית/מולדת במידה רבה מאוד, והיטלר כנראה ניגן כאן על עצב (nerve) קולקטיבי נפוץ.

 

רעיון נוסף הוא שהיטלר הציג לגרמנים תמונה נעימה של מי שהם, שהם נהנו להציג גם אחד לשני, והם הציגו לו תמונה נעימה של מי שהוא. הוא שנא את מה שיצא ממנו לפני שהמציא את הנאצים, הם שנאו את המציאות, שיצרה פער עצום בין מצבם לדימוי העצמי שלהם. כך נוצר מין מעגל נרקסיסטי המוני, בקנה מידה ענק, מגובה בתקשורת המונית חדשה. הם הזינו אותו, הוא היה פרפורמר אדיר שנתן לקהל בחזרה, וככה נוצר מעגל פידבק שהלך וגדל.

אני חושב גם שאולי הגרמנים היה כר פורה לאידיאולוגיה שתספר להם כמה הם טובים, בגלל שהמשבר הכלכלי בא אחרי שנות ה-20', שהיו הדוניסטיות וניהליסטיות. פתאום עם שלם מצא עצמו בחרא, ובלי בסיס מוסרי ערכי להישען עליו, ואת זה סיפקו הנאצים. שמרנים קפצו על זה בכיף, כי הם רצו את הסדר בחזרה, אחרי ההפקרות של שנות ה-20', עם המיניות המשוחררת וכל מה שנלווה לזה. אחרים פשוט הרגישו אבודים כשהמסיבה נגמרה.

בגלל זה גם רבים פנו לקומוניזם, רק שהנאצים הצליחו קצת יותר (33% מהמצביעים הספיקו) ולקחו את השלטון.

[חן ג.]

נו, אלו בעיקר דעות.

 

ובכלל, הייתי נזהר שלא לנסות לעשות לאנשים ולציבורים פסיכואנליזה ממרחק של עשורים. לרוב אין מספיק מידע כדי להגיע למסקנות פסיכולוגיות רציניות על אישים הסטוריים.

 

אני מעדיף את כלי המבחן של ההסטוריון.