שאראס על איך התאמנו במכבי - בעקיפין על הספורט בארץ

[סיוויק 08]

שאראס פירסם אוטוביוגרפיה וממנה צוטטו קטעים שלדעתי מאירים בעקיפין על תרבות החפיף

בספורט שלנו [בין השאר].

 

על האימונים תחת גרשון: "אימונים שלמים במכבי תל אביב היו פחות תובעניים וקשים מאימון קליעות אחד של פשיץ' בברצלונה בקדם העונה. הגעתי לישראל כאלוף אירופה עם ברצלונה, וחשבתי שהסגנון של פשיץ' הכרחי כדי לנצח. אבל תוכנית האימונים שלנו הייתה קלילה להפליא. השגרה שלנו נראתה בערך ככה: ביום שני עשינו אימון קל או שלא היו אימונים בכלל, כי ביום ראשון שיחקנו, אז נתנו לנו לעשות שטויות ולשחק כדורגל. ביום שלישי, שעה וחצי של כדורסל נטו. ביום רביעי אימון קל או לא בכלל, כי משחקים ביורוליג ביום חמישי. ביום שישי לא התאמנו, כי עם רדת החשיכה נכנסה שבת. היו לנו בסך הכל שלושה אימונים בשבוע. זה היה שונה מכל מה שהכרתי.....

משך כל הזמן קיוויתי שהאופן שבו אנחנו מתאמנים לא יפגע בנו ברגעים מכריעים. לא הרגשתי בנוח עם זה. פעם אחת פגשתי את באסטון באחד הברים בתל אביב והוא שאל אותי אם אני חושב שנוכל לזכות ביורוליג. עניתי לו, 'אני חושב שיש לנו קבוצה טובה, אבל אם נמשיך להתאמן בצורה הזאת, לעולם לא נעשה את זה. קבוצות אחרות מתאמנות כמו משוגעות, והכל פה יותר מדי קליל".

 

 

- נזכיר שהקבוצה הייתה מאוד מוצלחת ושאראס מרחיב על זה [גם בכתבה],

אבל בלי קשר למכבי ת'א כדורסל נראה לי שזו "רוח המקצועיות"

ששורה על חלקים גדולים מהספורט בארץ ובגלל זה בדקה 70 שחקנים

נופלים עם שריר תפוס, פקסים לא מגיעים בזמן ואז נפסלים,

חפיף בכל מה שניתן לחפף בו.

 

 

 

http://sports.walla.co.il/item/2902579

[hans]

תשמע, במבחן התוצאה זה עבד

 

בנימה רצינית יותר: זה נושא מורכב, ואין קשר חד משמעי בין קושי האימונים ורמת הרישעות של המאמן

לתוצאות בשטח. העיתוניאים מאוד אוהבים להקצין ולהדגיש את הלך הרוח אצל המאמנים העצבניים באירופה שמתייחסים לשחקנים שלהם כמו לילדים בגנון, וזה לא תמיד מביא לתוצאה רצויה. ע"ע פיל ג'קסון שהצליח עם גישה שונה לגמרי. אני לא מבין גדול בפסיכולוגיה של אימונים, אבל אולי דווקא הגישה המשוחררת מעבירה בעצם יותר אחריות על כתפי השחקן עצמו, וזה משהו שעוזר לשחקנים מזן מסוים לפרוח. באמת צריך להתעלל בשאראס כדי שהוא יספק את הסחורה? לקבוע לו אימונים ביום המשחק רק כדי להוכיח מי הבוס? לא חסרים שחקנים ילדותיים, טיפשים אך מוכשרים שזה בדיוק הטיפול שיוציא מהם את המיטב, אבל לא כולם כאלה.

איבוד פקסים ושאר רעות חולות של התאחדויות - זה כבר נושא אחר.

[סיוויק 08]

אני בהחלט בעד פאן משוחרר, אבל לא היכן שיש

פרמטרים מדידים וסטנדרט מוכר -

מתיחות והתכווצויות, כושר לקוי - למה ש"ייגמר האוויר"

כשפורטו למשל רצים עדיין בקלילות ? מה ההבדל הפיזי ?

 

בעיני הכל קשור, כמו ניקיון שירותים במסעדה,

מקצועיות צריכה להיות בכל פרמטר. אמנם לא צריך להתעלל בשחקנים

ומאוד חשוב שכל ספורטאי יגיע עם חיוך, אבל לצד הריכוז, לא במקומו,

זה גם המקור לציפיות המוזרות שיש לנו מהנבחרת וכד'.

 

אגב אגב, מדליות סובייטיות רבות מגבות את הקשיחות באימונים,

אבל זה היה בעידן אחר עם אנשים אחרים ובטח גרר גם הרבה התאבדויות,

מהצד הקיצוני השני, סיגריה בקזינו לצד הדרינק עם הזונה אחרי ההפסד..

[Fixesss]

מבחינה פיזית אנחנו מאוד חלשים, כמו בכמעט כל ענף בארץ - השחקנים לא יודעים מה זה משקולות.

ברור שנהיה פחות טובים מכל הקבוצות בחו"ל, אני לא רוצה להתייחס למה ששאראס אמר. זאת הרגשה אישית שלו.

גם הכדורגל בארץ זה אותו סיפור, שחקנים יוצאים לקזינו כשיודעים שאסור, כשהשקיעו כל כך הרבה משאבים באבטחה, האוטובוס הגיע עד לפתח המטוס כדי שלא יקרה להם כלום, ואחרי משחק כ"כ חשוב שכל המדינה מבואסת הם שמים ***.

שחקן נבחרת ישראל יוצא למועדון אחרי אימון, רק בענפי יחידים אנחנו טובים.

[falou]

אני לא הייתי ממהר להתייחס לנכתב, בגלל שמדובר בציטוט שהוצא מהקשרו, והעיתונות מומחית בזה...

 

לעניין אותה מכבי של שאראס, לטעמי הקבוצה ששיחקה את הכדורסל היפה ביותר באירופה אי פעם. אפשר היה להגיד עליה הרבה דברים, אבל לא שהיא לא היתה מאומנת. כן, היה שם אוסף שחקנים נדיר, גם מבחינת יכולת אישית של כל אחד וגם מבחינת החיבור, אבל, עדיין, היא היתה ההפך הגמור "משכונה", וזה לא בא בלי אימונים.

[ישה]

דמיין רק מה הייתה רמת הקבוצה אם גם היו מתאמנים קצת יותר.

[סיוויק 08]

באותה כתבה מפי שאראס -

 

"לפיני אולי לא היה אכפת מאימונים, אבל הוא היה אולי 'מאמן המשחקים' הכי טוב בעולם.

היו לי [לדעתי צ"ל 'לו'] אינסטינקטים מדהימים, והייתה לו בידיים כזו קבוצה חסרת אנוכיות,

שהוא היה יכול להתאים את עצמו לכל סיטואציה"

 

אני נוטה להאמין לשאראס ומסכים בד בבד ש

"היה שם אוסף שחקנים נדיר, גם מבחינת יכולת אישית של כל אחד וגם מבחינת החיבור".

[חולגי]

דמיין רק מה הייתה רמת הקבוצה אם גם היו מתאמנים קצת יותר.

 

לא בטוח בכלל שרמת הקבוצה היתה עולה. יש גם לזה גבול (וזה ממש לא לינארי, אלא שואף לאיזשהו ערך - כמו במתמטיקה).

יש פשוט שחקנים ששונאים להתאמן, אבל במשחקים "על אמת" - מתעלים (כנראה היו אז במכבי גם הרבה שחקנים מהסוג הזה).

עריכה אחרונה ב-2 לנובמבר, 2015 על ידי חולגי

[RK]

מדברים על אימונים? אני רק אניח את זה פה :

 

[AUDIO KING]

דושקו איבנוביץ הוא אולי המאמן שמקפיד הכי הרבה באירופה על אימונים.

האימונים שלו סופר קשים והמשמעת סופר קפדנית ,בשורה התחתונה רוב השחקנים

ששיחקו תחתיו לא אוהבים אותו וזה בלשון המעטה ומעבר לכך בתור מאמן הוא מעולם לא זכה

בגביע אירופה.

 

בכדי להצליח בכדורסל צריך קבוצה סופר כישרונית עם שחקנים שנהנים לשחק ביחד

ומאמן שיודע לבנות תרגילים שמתאימים ליתרונות של השחקנים שלו ושגם יודע לבצע התאמות

ומאצ'-אפ תוך כדי משחק ובזה פיני גרשון אלוף.

[ARKODrama]

אני לא מבין כלום בכדורסל אבל בכדורגל אימונים חזקים בתדירות גבוהה לאו דווקא תמיד מועילים. אי פעם שאלתם את עצמכם למה בסגל של באיירן מינכן (אף על פי העומק שלו) יש לכל הפחות 20% פצועים תמיד ? תראו אימון של פפ.

[vladclar]

אני חושב שההצלחה באימונים נמצאת איפה שהוא בשביל הזהב בין רודן לעצלן. וכמובן צריך שהמאמן יידע למצוא גישה לכל שחקן כדי להוציא ממנו את המיטב. דוד בלאט היה מצויין בזה, גם במכבי ( סופו, הנדריקס, טיוס, רייס, היקמן ). מאמן טוב זה לא רק באימונים, זה גם פסיכולוג, יודע לנהל משחקים, לעשות התאמות מהירות לפי מה שקורה על המגרש, לנצל את היתרונות של כל אחד מהשחקנים ולחפות על החסרונות. לפעמים המאמן צריך לדעת לא להפריע לכישרון של שחקן כזה או אחר ( דוגמת שאראס, פארקר ). צריך גם להיות בעל קור רוח, התמדה וסבלנות כאשר הדברים לא מסתדרים בהתחלה.

עריכה אחרונה ב-2 לנובמבר, 2015 על ידי vladclar

[חולגי]

דושקו איבנוביץ הוא אולי המאמן שמקפיד הכי הרבה באירופה על אימונים.

האימונים שלו סופר קשים והמשמעת סופר קפדנית ,בשורה התחתונה רוב השחקנים

ששיחקו תחתיו לא אוהבים אותו וזה בלשון המעטה ומעבר לכך בתור מאמן הוא מעולם לא זכה

בגביע אירופה.

 

בכדי להצליח בכדורסל צריך קבוצה סופר כישרונית עם שחקנים שנהנים לשחק ביחד

ומאמן שיודע לבנות תרגילים שמתאימים ליתרונות של השחקנים שלו ושגם יודע לבצע התאמות

ומאצ'-אפ תוך כדי משחק ובזה פיני גרשון אלוף.

 

השחקנים של דושקו איבאנוביץ נפצעו יותר באימונים מאשר במשחקים.

זו הגזמה של רס"רות באימונים לצד השני, המחמיר.

[ניקו פ.]

ואם נשפוט את דושקו איבאנוביץ' לא על הצלחה קבוצתית, אלא על כמות השחקנים הצעירים שהוא הוציא ל-NBA, או שיפר כך שנרכשו ע"י קבוצות טובות יותר ובחוזים גדולים יותר, מה נגלה? כמה שחקנים כאלו יצאו ממכבי? מצסק"א? זה מעניין באמת.

לעבודה קשה ואימונים יש מרכיב משמעותי בשיפור אינדיבידואלי של שחקן וקצת קשה לראות את החשיבות של אימונים "קריעת תחת" במדידה הישגית של קבוצה. שם זה יותר משחקים בשביל כימיה ותרגול עמידה על המגרש. במכבי ההיא ספציפית, לדעתי האישית, גם סבתא שלי בתור מאמנת הייתה זוכה ביורוליג.

 

אגב, כשאני שיחקתי כל ילד שנתפס כפרוספקט נדרש ל-1000 זריקות לסל בכל יום, גם בימי מנוחה, בחלק מן הימים היו גם שני אימונים ביום: כושר וטכניקה. אני לא חושב שבכדורסל רמת האימונים היא בהבדל עצום בין ישראל לאירופה, בטח שלא ברמת הבוגרים. בנוער ההבדלים מתבלטים יותר [לא זוכר מתי שמעתי על אימוני כוח לנוער בארץ],. גם בארץ עד גיל 18 הכל זה חוג - אתה משלם כדי להתאמן.

את ארה"ב אני בכלל לא מכניס למשוואה. הבדל של שמיים וארץ.

עריכה אחרונה ב-2 לנובמבר, 2015 על ידי ניקו פ.

[ARKODrama]

גם בארץ עד גיל 18 הכל זה חוג - אתה משלם כדי להתאמן.

.

 

אל תדאג, בארץ מי שטוב גם בגילאי 11 הוא לא משלם. ההפך הגמור.

לא חסר שחקנים שקיבלו דירה קו ראשון לים, בתור מענק חתימה, כשהוא בן 14.