הכאוס אצל שכנותינו הערביות, טוב או לא טוב?

[יוסי פרנקוס]

אני כבר הפסקתי להסתכל על ישראל מול הערבים כאלמנט מרכזי.

 

החלק החשוב לדעתי הוא השינוי החברתי שנוצר בתוך החברה הערבית במדינות שמסביב.

 

מאז ומתמיד העולם הערבים והמוסלמי היו מנוהלים על ידי מנהיגים כוחניים שרמסו את הזכויות של העם ועשו מאמצי ענק בשביל שהעם יישאר בור ועני.

הטענה המרכזית תמיד הייתה שככה הדת רוצה ושזה מלמעלה (בערך).

עכשיו, בפעם הראשונה בהיסטוריה, העמים בעולם הערבי התחילו לגבש זהות חדשה ומטרות חדשות.

הם כבר לא מעוניינים רק בלשרת את המנהיגים שלהם ולהגיד "אמן" לכל מה שיוצא להם מהפה.

כיום חלק גדול מהם רק רוצה שיעזבו אותו בשקט.

 

הם רוצים טלוויזיה בסלון, תוכניות ריאליטי, סמארטפון לכל ילד וכו'.

אז נכון, הם עדיין שנות אור משם (ועכשיו אפילו התרחקו קצת יותר) אבל האזרחים במדינות ערביות מבינים שהם כבר לא צריכים את המנהיגים שהיו קודם, ושרוב המנהיגים האלו שווים לתחת.

 

בגלל השינוי הזה, הם מתחילים לחשוב טיפה יותר עצמאית ולא לבלוע כל סיפור שאומרים להם להאמין בו.

מבחינתנו, המשמעות היא שגם בעתיד, למרות שהם ימשיכו לשנוא אותנו כי זה כבר מוטבע בתרבות, המנהיגים לא יוכלו להשתמש בנו כתירוץ, כי האזרחים יזכרו מה היה התפקיד שלנו בתוך כל הבלאגן הזה, כלומר "כלום".

 

אני צופה חוסר טוטאלי ביציבות בעולם הערבי בעשורים הבאים, אבל אולי זו הצורה להתקדם.

עם כל מהפכה המצב טיפה ישתפר וכל מנהיג חדש יידע שאם הוא לא מתפקד כמו שצריך, יחליפו אותו תוך שנה.

 

נכון, זו לא דמוקרטיה כמו שיש לנו, שאנחנו מחליפים את האידיוט התורן כל כמה שנים (או מצביעים לו שוב כי אנחנו מפגרים), אבל זו גם צורה שבה העם יכול לשלוט על המדינה ולקדם את האינטרסים שלו.

 

אם מסתכלים מעבר לאלימות ורואים בצורה טובה יותר צורת שלטון חדשה, אפשר לראות שבעולם הערבי זה המודל שיהיה בזמן הקרוב וזה המודל שמתאים "כרגע" לתרבות שם.

 

זה לא אידיאלי בשביל אף אחד אבל בעצם זה יגרום לאזרחים להיות יותר מרוכזים במה שקורה אצלם ופחות בעניינים חיצוניים.

 

תנו לי רק להזכיר לכם שבבחירות האחרונות בארץ, חלק עצום מהקולות היה ממניעים של ענייני פנים. בעבר זה היה בנושא המדיני וקשור לפלסטינים.

כיום אלו כבר בחירות שמבוססות על כלכלה וענייני פנים.

אם זה לא היה ככה, לפיד לא היה נכנס אפילו לממשלה.

 

צריך להתעסק כיום יותר בענייני פנים ועניינים כלכליים כי זה מוביל לצמיחה. התעסקות עם אויבים חיצוניים רק מביאה להרס. וזה נכון גם לגבינו וגם לגבי מדינות ערב.