תהיות על עלות מחייה למשפחה, של רווק בן 22

[Casper]

אני בחור בן 22.5 התחלתי לחשוב ברצינות על חתונה ולהקים מישפחה, במצב של היום אני ממש לא יודע מה לעשות? האם נגזר עלי להקים משפחה בצימצום ובדוחק רב? או להשאר רווק?

אני ממש לא יודע לאיזה כיוון המדינה הולכת,

לא בא לי להיתחתן ולספור כל עשר דקות את הארנק כמה נשאר ועל מה כדאי לוותר בסופר..

האם המצב עד כדי כך? או שהתקשורת והאנשים סתם מנפחים..

שתפו אותי בדעות שלכם...

 

מה הקשר בין התלבטות רגשית (חתונה) לבין דיון כלכלי לגבי הכנסה נתונה לא מספקת אל מול רמת החיים אליה אתה שואף?

האופציה היחידה שאני יכול לחשוב עליה היא שאתה עדיין גר בבית ומבחינתך חתונה=יציאה מהבית ולכן הוצאות גבוהות יותר.

בגדול אתה צודק, אבל יש הרבה נשואים טריים שגרים שנתיים, שלוש עם ההורים כדי לצבור הון התחלתי להמשך חייהם. מעבר לכך, בכל מקרה יש סיכוי גבוה שבחמש שנים הקרובות תעזוב את הבית גם אם לא תתחתן.

 

יש לך חברה כרגע שאתה רוצה להתחתן איתה, או שזה דיון תאורטי?

[Ave]

אני לא רוצה סכום של 5 ספרות, 4 בהחלט היה מספיק לי אם המחירים היו סבירים.

אבל המצב היום דורש ממך הכנסה של 5 ספרות בשביל לחיות ברמת חיים בינונית.

 

תשאר כאן ועוד 30-40 שנה אולי תקנה דירה 3.5 חדרים באזור ממוצע מינוס.

[dany]

אני עם AVE,אני עובד בדיוק חודשיים מאז שהשתחררתי וכבר פוזל ברצינות לעזוב את הארץ.

גרוע יותר בטוח לא יהיה.

[sperial]

אביתר, לאן אתה ממהר? יש לך בת זוג שממהרת להתחתן? יש לחץ סביבתי? בני הבכור צעיר ממך בכמה חודשים בלבד, ברור לי שהוא ישאר סמוך על שולחני עוד כמה שנים. זה מחזור החיים בארץ עם שירות צבאי ולימודים. וזאת בלי קשל למסורת הנישואין המאוחרים במשפחתי.

אודה ולא אבוש - אני התחתתי בערך כאשר אתה נולדתי. הייתי בן 32, בת הזוג היתה בת 31. בזכות זה לשנינו כבר היתה השכלה אקדמית + מקום עבודה יציב, קצת חסכונות שהיו בסיס לרכישת דירה, הכנסה שוטפת סבירה ועם 8-10 משמרות לילה שלי יכולנו להקים משפחה במהירות.

אלא מה: שנינו סיימנו לימודים אקדמיים בלי לבזבז זמן על כל מיני טיולים ומזמוז זמן אחר, שנינו מצאנו עבודה מסודרת ושנינו דאגנו לא לנהל אורח חיים פזרני אלא לחסוך כסף. כמובן שבשנים הראשונות היה לחץ כלכלי (דירה ראשונה, שיפור דיור ו-3 ילדים) אבל כיון שהבסיס היה איתן ולא התעצלנו לעבוד התגברנו על הקושי ולאחר כמה שנים כבר יכולנו להתרווח כלכלית, להתחיל לצאת לחופשה פעם בשנה ואפילו לרכוש רכב שני.

אתה בסך הכל צעיר מאוד, קודם כל עליך להשלים את השכלתך ואחר כך למצוא עבודה יציבה, וכך גם זוגתך. או, כמובן, למצוא עבודה שבה יש אופק להתקדמות, כולל לימודים אם נדרשים. החתונה הינה אקט פורמלי בלבד, עלויות המחיה כבודדים או כזוג יהיו זהות בלי קשר ל"מעמד האישי" וההחלטה להביא ילדים צריכה להיות מושכלת, כאשר אתם בשלים לכך הן נפשית והן כלכלית.

[saar5555]

ספריאל,

נתת תשובה ממש יפה וברורה.

 

הבעיה שהיום, חבר'ה צעירים לא יודעים לעמוד בפיתויים הרבים. ואכן, בהשוואה לפעם, היו ישנם הרבה מאוד. אנשים טסים לחו"ל כאילו אין מחר, נוסעים באוטו חדש-דנדש ועוד ועוד..

 

אנשים רוצים להתחיל לעבוד עם משכורת ראשונה של כמה אלפים (ולא משנה להם במה העבודה) וכשהבנק מאפשר, יקחו הלוואה ענקית עם משכנתא להמון שנים. ויחיו כרגע ברמת חיים מאוד גבוהה. יקטרו שהכל יקר ודופקים אותם, אבל ימלאו את העגלה כל-טוב כשהולכים לקניות בסופרמרקט.

 

לגבי שוק העבודה, יש מראש משרות בזויות ומי שאומר כמוך "עבודה עם יציבות" מסתכלים עליו ואומרים לו שהוא זקן...

 

בהצלחה לכולם.

[sperial]

סער, גם בין בני המחזור שלי היו כאלה שבגיל 23 החזיקו רכב חדש, היו שהתחתנו בגיל צעיר יחסי והיו כאלה שיצאו לבילויים. אני לא יודע איך הם הסתדרו בהמשך, או, ליתר דיוק, לכמה זמן או סיוע מההורים הם נזקקו כדי להקים בית בישראל. מה זברור לי הוא שעם הגישה שתארתי עשיתי זאת כמעט ללא סיוע מהמשפחה.

יש הבדל משמעותי אחד היום - והוא עלות הדיור, שעלתה משמעותית ב-20 השנים האחרונות. אבל, עדיין, לא צריך להחפז בהחלטות גורליות. לא כתבתי שצריך להמתין לגיל 40, אבל גיל 22 נראה לי צעיר מאוד להקמת משפחה, ולא רק מבחינה הכלכלית.

[edan82]

Ave,

אם אתה רוצה לפתח את המדינה שלך, אתה יודע מה צריך לעשות.

.

 

הזכרת לי משפט ממשחקי RED ALERT הזכורים לטובה:

For king and country!

 

וברצינות, עם כל הכבוד למשפט הבומבסטי שכתבת, יש זמנים שבנאדם צריך גם לחשוב על עצמו ועל איך הוא מקדם את עצמו\משפחתו.

 

אביתר, לאן אתה ממהר? יש לך בת זוג שממהרת להתחתן? יש לחץ סביבתי? בני הבכור צעיר ממך בכמה חודשים בלבד, ברור לי שהוא ישאר סמוך על שולחני עוד כמה שנים. זה מחזור החיים בארץ עם שירות צבאי ולימודים. וזאת בלי קשל למסורת הנישואין המאוחרים במשפחתי.

אודה ולא אבוש - אני התחתתי בערך כאשר אתה נולדתי. הייתי בן 32, בת הזוג היתה בת 31. בזכות זה לשנינו כבר היתה השכלה אקדמית + מקום עבודה יציב, קצת חסכונות שהיו בסיס לרכישת דירה, הכנסה שוטפת סבירה ועם 8-10 משמרות לילה שלי יכולנו להקים משפחה במהירות.

אלא מה: שנינו סיימנו לימודים אקדמיים בלי לבזבז זמן על כל מיני טיולים ומזמוז זמן אחר, שנינו מצאנו עבודה מסודרת ושנינו דאגנו לא לנהל אורח חיים פזרני אלא לחסוך כסף. כמובן שבשנים הראשונות היה לחץ כלכלי (דירה ראשונה, שיפור דיור ו-3 ילדים) אבל כיון שהבסיס היה איתן ולא התעצלנו לעבוד התגברנו על הקושי ולאחר כמה שנים כבר יכולנו להתרווח כלכלית, להתחיל לצאת לחופשה פעם בשנה ואפילו לרכוש רכב שני.

אתה בסך הכל צעיר מאוד, קודם כל עליך להשלים את השכלתך ואחר כך למצוא עבודה יציבה, וכך גם זוגתך. או, כמובן, למצוא עבודה שבה יש אופק להתקדמות, כולל לימודים אם נדרשים. החתונה הינה אקט פורמלי בלבד, עלויות המחיה כבודדים או כזוג יהיו זהות בלי קשר ל"מעמד האישי" וההחלטה להביא ילדים צריכה להיות מושכלת, כאשר אתם בשלים לכך הן נפשית והן כלכלית.

 

כתבת יפה בהחלט אבל צר לי, חלק ממה שכתבת, עניין רכישת דירה, אינו בר השוואה לתקופה היום.

 

בוא נלך בדיוק 15 שנים אחורה, אחי הגדול מסיים את שירותו הצבאי כקצין חימוש ומיד מתקבל לתפקיד אחראי הפצה בחברה קטנה אחת, קוקה קולה שמה.

הוא מתקבל לעבודה ללא נסיון קודם בתפקיד דומה או כל נסיון בשוק העבודה, ללא כל לימודים אקדמאים ואפילו מתקבל לתפקיד שנחשב תפקיד מאוד רציני בחברה המדוברת עם שכר מצויין ויופי של תנאים.

 

נריץ הלאה, בעקבות בעיות רפואיות כאלה ואחרות הוא עוזב את החברה, מטייל קצת ונכנס לעבוד בחברה שמפתחת רכיבי אלקטרוניקה לתעשייה הביטחונית, שוב, עדיין ללא השכלה אקדמאית וללא נסיון בתחום הספציפי, אחלה משכורת ותנאים.

תוך שנה וחצי הוא ואישתו חוסכים כ-150k שקליםוהם רוכשים דירה חדשה בשכונה חדשה בראשון לציון (3 חדרים עם מרפסת, בדיוק לפני 10 שנים).

התענוג עולה להם אז כ-630k שקלים כאשר כ-150k שקלים כמקדמה והיתר משכנתא נעימה.

 

ועכשיו אני שואל אותך ידידי,

 

איזה חברה במשק תקבל היום בחור צעיר יוצא צבא, ללא נסיון, ללא השכלה ותתן לו תפקיד ניהולי בכיר עם משכורת 5 ספרתית ורכב, נייד וכו׳?

 

איפה במרכז הארץ אתה רוכש היום דירת 3 חדרים חדשה מקבלן בסכום שיורד ממיליון שקלים? (אל תשלח אותי לפריפריות, גם אז היו פריפריות וגם הן היו זולות יותר).

 

אם לסכם בקצרה את ההבדל בין לפני 10-12 שנים להיום:

אז יכולת להתפרנס בכבוד עוד לפני שזרקת כמה עשרות אלפי שקלים על לימודים וגם להגיע לדברים, היום אתה צריך להשקיע עשרות אלפי שקלים, להוריד רמת חיים וכל זה רק כדי בכלל להגיע לרף הכניסה לתחרות בגמר הלימודים.

[ברווז]

ברווז ידידי, זוג שחי יחד צריך פחות כסף משני רווקים. עדיין זו דירה אחת, ארנונה אחת, פחות שאריות בפח ואם מחזיקים רכב אז רכב אחד.

 

מ 5K אי אפשר להחזיק דירה גם אם לא גרים בה, אבל שני בני זוג עובדים (ואם אין ילדים אין שום סיבה לא לעבוד) מביאים הביתה לפחות 8K.

תקרא בבקשה שוב את מה שכתבתי- כי זה בדיוק מה שכתבתי... ואגב, 8K לא מספיק.

[sperial]

עידן - אני לא יודע איך אחיך התקבל לאותה משרה נחשקת לפני 15 שנה - אני מניח שגםזה לא היה דבר שגרתי - אני משוכנע שגם כיום יש אפשרויות כאלה, פשוט הן פתוחות ליודעי ח"ן.

השכלה ומחיה בזמן הלימודים - זו נקודה חשובה, ההסדר שלי היה שגרתי בבית ההורים אבל החל מהשנה השניה ללימודים עבדתי ושילמתי את כל שאר ההוצאות. הייתי עושה 2-3 משמרות לילה בשבוע (לא קל במקביל ללימודים במסלול אוניברסיטאי תובעני במיוחד), משלם את כל ההוצאות חוץ מהאוכל בבית, מעט בילויים וכל השאר - לחסכון!! כפי שכתבתי - אני לא מצפה שהבנים שלי ילכו בדרך אחרת, ואין לי ספק שמימון לימודים הוא חלק מהבסיס לחיים שעלי לתת להם, ואחד היתרונות של החיים בחיפה הוא אפשרויות לימודים אקדמיים (וגם לא אקדמיים) מצויינים תוך מגורים אצל ההורים.

לגבי רכישת דירה - אני כן אגיד משהו על יציאה ל"פריפריה" - שכן גם אני גר במשהו שנחשב לפריפריה - אחת השכונות הטובות של חיפה. אין ספק שהמחירים כאן שונים לחלוטין מאלה של המרכז, אבל מצד שני כן מדוב בעיר גדולה ופעילה (בניגוד מוחלט להשמצות של התל-אביבים). אז אם אתה מתעקש לגור בצנטרום של הפיילה כנראה שלא תסתדר בתנאי 2012, אבל עם טיפה פזילה לערים גדולות שאינן ת"א ובנותיה תוכל לעמוד במשימה - בתנאי שהתכוננת אליה (כלומר חסכת ממשכורתך במשך כמה שנים ולא שרפת הכל על בילויים).

[Night Driver]

תקרא בבקשה שוב את מה שכתבתי- כי זה בדיוק מה שכתבתי... ואגב, 8K לא מספיק.

 

כשאני נפצעתי ויצאתי משוק העבודה לכמעט שנה נשארנו עם משכורת של מורה והתחייבויות של אנשים שהמשכורת היחידה היתה המשנית אצלם (משכנתא, גן פרטי ועוד). צמצמנו בכל המותרות ובכל מה שאפשר ועברנו את התקופה בלי שום חריגה מהתקציב. הסונוס היה שכשהגיעו בזוף התשלומים התכופים מהביטוח החלפנו את האוטו של אשתי לרכב יותר חדש.

 

אני לא אומר שזה קל או נעים אבל זה אפשרי.

[Ave]

sperial תזכיר לי באיזה מדינה חייתה

אם כול הכבוד אני עובד 220-230 שעות בחודש, לומד בו זמנית תואר ואין לי שקל מיותר, אז עכשיו יבואו כול החכמים ויגידו לוותר על האייפון.

אז את זה כבר עשיתי לפני איזה שנה, אפילו שהיום אני עובד בתחום המכשיר שלי שווה במקרה הטוב 500 שקל.

אומנם כן יש לי רכב, אבל תנחש מה? מדובר על רכב בן 18 שנה.

מעבר לזה אני תקוע בפריפריה כול כך רחוק שבשביל להגיע ללימודים אני צריך לנסוע בתחבורה ציבורית כ3שעות לכול כיוון ועלות הנשיאה לא פחות מ70 שקל בתחבורה ציבורית, אז דלק יצא לי עוד חסכון קטן.

 

מעבר לזה המחירים העשור האחרון עלו בצורה מטורפת, ברגע שמצאתי את עצמי מזמין גרביים באייביי זה מה שנקרא הקש ששבר את גב ...

[agent_amos]

חבר'ה בואו נודה באמת, המצב בישראל מתדרדר מיום ליום 90% מהאוכלוסיה פה הם חרא נוזל עם חתיכות תירס, מבצעי הונאות ביטוח לאומי, עקיצות, פרזיטים.

יש מיעוט שכן עובד, כן לומד, כן עושה מילואים, כן משלם מיסים.

רבותיי אנחנו נשחקים,כוחנו תש ממאבקים, אנחנו שותקים ממצעדי איוולת, שותים לנו את הדם ואנחנו ממשיכים לתפקד.

אין פתרונות קסם, כואב כבר הלב.

הקפי שעות העבודה שלי בחודש, העובדה שצריך לבצע 40 ימים בשנה, להיות סטודנט על הדרך, וכשאסיים את התואר אולי להתחתן.

איפה היום סטודנט יכול לשכור דירה או לגור במעונות, שתהיה לו חברה ולא לחיות במינוס שלא קיים על לוח המספרים.

אין פה פתרונות בזק, תהיה בריחת מוחות, ואני רואה את חברים שלי שסיימו הנדסת תוכנה או סטרט אפ עפים מפה על טיל חץ לארה"ב או לאירופה.

[sperial]

Ave - אני חי במדינת חיפה מאז שנולדתי, חוץ משנתיים שבהן חייתי בכפריא (אני מפנה אותך למפת הבקע בלבנון, למרגלות ג'בל ברוך). למדינת תל-אביב אני מגיע רק במקרים חיוניים.

אם אתה מדבר על שעות עבודה - היו תקופות שבהן עבדתי 75-100 שעות בשבוע. לעת זקנה תנאי העבודה שלי השתפרו והפסקתי לעבוד במשמרות לילה.

רכב ראשון רכשתי בגיל 29, לא רק כאשר היתה לי גם פרנסה מסודרת, אלא גם נזקקתי לו כיון שהחלפתי מקום עבודה למרחק 50 ק"מ מהבית. עד אז הסתדרתי בתח"צ. תדירות החלפת המכוניות שלי היא אחת ל-7-9 שנים (חוץ משני מקרים של לימונים). כאשר אני קורא בפורום על כל הילדים שרצים לקנות "רכב ראשון לבן 17" או "רכב לחייל" אני יוצא מדעתי - הבנים שלי יודעים שבינתיים עומד לרשותם רכב הליסינג של אמא, עליהם להסתדר אתו ובתח"צ. קצת נוחיות שלהם לא מצדיקה הוצאה של 6,000 ש"ח לשנה לביטוח רכב נוסף.

סה"כ אני משתדל לא להיות פזרן גם כיום, וזה למרות שאני מתפרנס בכלל לא רע. יש לכך שני יוצאים מהכלל: האחד הוא שאני דואג להתגורר באזורים טובים (אם כי בדירות יחסית צנועות), והשני הוא הוצאות על חינוך הילדים - שכ"ל לביה"ס שאני מעריך את הישיגיו, ושגם נוח גיאוגרפית.

אולי הדבר החשוב ביותר - נראה לי שהגישה שלי מחלחלת גם לילדים. הם אינם קמצנים, אבל חושבים פעמיים ויותר לפני כל הוצאה, ואפילו כאשר מדובר בזוטות כמו נרתיקים לטלפונים הם בודקים את המחירים ביותר ממקור אחד לפני שהם רוכשים משהו.

[ברווז]

כשאני נפצעתי ויצאתי משוק העבודה לכמעט שנה נשארנו עם משכורת של מורה והתחייבויות של אנשים שהמשכורת היחידה היתה המשנית אצלם (משכנתא, גן פרטי ועוד). צמצמנו בכל המותרות ובכל מה שאפשר ועברנו את התקופה בלי שום חריגה מהתקציב. הסונוס היה שכשהגיעו בזוף התשלומים התכופים מהביטוח החלפנו את האוטו של אשתי לרכב יותר חדש.

 

אני לא אומר שזה קל או נעים אבל זה אפשרי.

אני לא יודע באיזו שנה זה היה, אבל מניסיוני זה פשוט לא אפשרי. לא עם רכב, בכל מקרה.

חלק מזה זו התנהגות פיננסית לא הכי חכמה בעולם, אבל לומדים מהטעויות. ועדיין, אי אפשר לחיות עם 8K. זה מספיק בשביל להיות מאופס במקרה הטוב, במידה ואתה בכל זאת מחליט שהכל על הברווזין שלך ויוצא פעם בחודש! רחמנה ליצלן, או קונה איזה שטות קטנה.

עם מה שאני מבין היום, הייתי משנה כמה דברים, ואולי הייתי מאופס לאורך התקופה הזו. או שלא.

[Ave]

sperial

שוב אתה כנראה לא מבין אותי, אני לא אומר שלא צריך לחשוב על כול קנייה וקנייה.

חסכון זה דבר חשוב, ואם היה לי את האפשרות אז היתי חוסך, אבל העניין שאין מאיפה.

זה לא שאני הולך וקונה שטויות, כול קנייה וקנייה שלי מחושבת ונרשמת בתור הוצאה.

אני גם לא לוקח תשלומים, אלא חוסך ואז קונה ועד עכשיו יש לי רק הלוואה אחת ללימודים ואין מינוס.

 

אבל אני גם לא יכול לומר שאני יוצא לבלות וכו, את האמת שאני מכור למשחקי מחשב אז בילוי מצויין בשבילי זה לשרוף לילה שלם באיזה משחק קלאסי.

ועדיין אני מוצא את עצמי חנוק כלכלית ולא מסוגל להרשות לעצמי דברים שהם מעבר לחיונים.

 

ואת האמת זה בדיוק הקו בשבילי, ברגע שאתה יכול להרשות לעצמך רק דברים חיונים ותו לא אז ירדתה ממעמד הביניים לעוני.