קיצור תולדות האופל קורסה - לרגל חזרתה של אופל לשוק המקומי.

[חן פרחי]

בבשנת 71' הוצגה באיטליה הפיאט 127 שהיתה למעשה הסופר מיני הראשונה המודרנית הראשונה, ואחריה מיהרו שאר היצרנים האירופאיים להציג בזה אחר זה שלל מכוניות בסגמנט הנ"ל שהפך פופולארי מאד באירופה.

בשנת 72' הוצגו הרנו 5 והפיג'ו 104 ובשנת 75' הוצגה האודי 50\פולקסווגן פולו, כך שלמעט היצרנים שכיוונו לפלחי שוק גבוהים יחסית - מרצדס, ב.מ.וו וולבו כדוגמא, לכל היצרנים היו מכוניות סופר מיני בהיצע.

פורד הצטרפה לשוק ב 76' עם הפיאסטה לזכתה להצלחה גדולה מן היום בו הוצגה, ולמעשה השאירה יצרן גדול בודד ללא מכונית סופר מיני - אופל.

המכונית הקטנה ביותר של אופל היתה הקדט C שכבר ביום הצגתה ב 73' היתה מיושנת למדי, ולמעשה התחרתה בשוק הגרמני והבריטי, שני השווקים הגדולים ביותר עבור אופל ופורד, באסקורט MK2 (ברנדה).

הצלחת הפיאסטה בשני השווקים הנ"ל לא נסתרה מעינהם של אנשי אופל, אך בהיותם חלק מחטיבת GM לא תמיד זכות ההחלטה הסופית על פיתוח והקצאת משאבים לפיתוח דגמים חדשים נמצאה בידהם.

בסוף שנות ה 70' החלה אופל לתכנן את יורשות הקדט C והאסקונה המיושנות, שאמנם נימכרו היטב, אך היה ברור לאופל שהאסקורט החדשה שאמורה להחליף את הברנדה ומחליפת הקורטינה יוציאה אותה מהתחרות.

פיתוח הקדט D והאסקונה החדשה עלו ל GM סכומים ניכבדים, וכל זאת בתקופה קשה למדי עבור GM.

הצלחת הקדט שהוצגה בשנת 80' היתה גדולה ומיידית, וכמוה גם הצלחת האסקונה, מה שהפך את אופל לאחת היצרניות המצליחות ביותר באירופה.

מה שהיה חסר להם בכל זאת זו מכונית סופר מיני, מאחר והמכונית הזולה והקטנה ביותר בהיצע שלהם היתה הקדט 1.2.

הנהלת אופל פנו לאנשי GM בארה"ב בבקשה לקבלת תקציבים, וכצפוי לא ניתקלו בהתלהבות רבה, וזה מכמה סיבות;

1. פיתוח הקדט והאסקונה עלו ל GM במשאבים רבים, שלא ממש היו.

2. בניגוד לפלטפורמת האסקונה (J) לאמריקאיים לא יהיה מה לעשות עם פלטפורמת סופר מיני.

3. הייצור בגרמנייה לא ממש כלכלי עבור מכונית בעלת שיעורי רווח קטנים יחסית.

לבסוף לאחר שכנועים רבים נאותו ב GM לאפשר את פיתוח המכונית, שגם היא כמו הקדט והאסקונה פותחה מהיסוד.

על מנת להוזיל את עלויות הייצור הוחלט לוותר כליל על הייצור בגרמניה ולהקים מפעל מודרני בעיר סרגוסה בספרד, בדומה למה שעשתה פורד עם הפיאסטה.

בזמן פיתוח המכונית הוחלט לחסוך בעלויות ע"י שימוש ביחידות הינע קיימות בנפחים שנעו בין 1.0 ל 1.3.

עיצוב המכונית שהוצגה תחילה בגירסת 3 דלתות היה נאה ומודרני, כשהפריט העיצובי הבולט היה הכנפיים הקדמיות התפוחות, מה שהזכיר את האודי קוואטרו.

העיצוב הפנימי, כצפוי ממכונית מבית שמרני כלל את מה שנדרש ותו לא.

יחידות ההניע כללו מנועים בנפח 1.0, 1.2 ו 1.3.

הספק מנוע ה 1.0 היה 45 כ"ס, מנוע ה 1.2 55 כ"ס ומנוע ה 1.3 70 כ"ס.

מנוע ה 1.2 בלט בהיצע, הן בשל ההספק הסביר והן בשל המומנט הגבוה יחסית בסל"ד נמוך מאד - 2200.

מנועי ה 1.2 וה 1.3 הגיעו מהקדט D, וכללו גל זיזים עליון ושסתומים הידראוליים, למרות שממש בתחילת דרכה הוצע גם מנוע ה 1.2 המיושן של הקדט C.

סיפורו של מנוע ה 1.0 מעניין יותר; מאחר ולא אושר תקציב פיתוח מנועים, הלכו אופל לארכיון המנועים שלהם ושלפו משם את מנוע הקדט A, זו שהוצגה בתחילת שנות ה 60' (!) וחזרו להשתמש בו.

כל המנועים עו שימוש במאייד או בהזרקת דלק, למעט מנוע ה 1.0 שהשתמש אך ורק במאייד.

המיתלים היו שיגרתיים, מק'פרסון מלפנים וקורת רוחב אחורית, והגה בשיטת גל משונן ומסרק.

תיבת ההילוכים היתה ידנית בלבד, עם 4 הילוכים בדגמים הבסיסיים ו 5 ביקרים יותר.

המכונית הוצגה בספטמבר 82' בתערוכת פריז והוצגה לעיתונות הרכב מעט לאחר מכן.

הרשמים היו חיוביים בהחלט, בעיקר בתחום התנהגות הכביש שבלטה לטובה, גם בהשוואה לסופר מיני אחרות, וניכר שיש למכונית פוטנציאל גדול.

כמה חודשים לאחר ההשקה הוחלט להפוך את הסופר מיני למשפחתית קטנה, ולעיצוב המקורי נוסף תא מטען גדול.

המטרה היתה להתחרות בפולקסווגן דרבי ובעיקר לפנות לפלח שוק די מוזנח באותה העת - משפחתיות קטנות.

בנוסף, בוטלו התפיחות בכנפיים הקדמיות, והמכונית נראתה כמו מכונית עולם שלישי.

בשנת 83' החל הייצור בבריטניה והמכונית נקראה ווקסהול נובה.

גם בבריטניה זכתה המכונית להצלחה גדולה והתחרתה יפה בפיאסטה ובאוסטין מטרו.

ב 84', לאור פוטנציאל ההתנהגות, נוספה גירסה ספורטיבית - ה SR.

ל SR היה מנוע 1.3 עם 70 כ"ס ומראה "קרבי", ומרות שהביצועים לא היו מלהיבים, היא נמכרה היטב.

בשנת 86' נוספו לגירסת ה 3 וה 4 דלתות גירסת 5 דלתות, סתמית למדי למראה, ואופל ניצלו את ההזדמנות להציג את דגם הדיזל עם מנוע 1.5 שנלקח מאיסוזו.

באותה שנה נוספה גירסה חמה באמת של המכונית - ה GSI.

ה GSI השתמשה המנוע 1.6 שנלקח מהקדט\אסקונה, עם הזרקת דלק אלקטרונית ו 100 כ"ס.

לקורסה GSI היו ביצועים מצויינים וסוף סוף למראה הקרבי היה כיסוי בתחום הביצועים.

לאחר 7 שנים מיום הצגתה, הוחלט לבצע במכונית מתיחת פנים.

העיצוב החיצוני עודן במקצת, העיצוב הפנימי שונה לחלוטין, ולטובה ומנוע ה 1.0 בוטל.

את מקומו תפס מנוע 1.2 עם 45 כ"ס.

הקורסה נימכרה עד סוף 93' ואז הוחלפה ביורשתה, הקורסה B שהתבססה על שלדתה.

הקורסה יובאה לארץ החל משנת 84' בגירסאות 1.0 ו 1.2 וזכתה להצלחה די בינונית, בעיקר לאור מחירה הגבוה יחסית

להצלחה יחסית זכתה דווקא גירסת ה SR שנחתנ לשוק שומם יחסית, ונימכרו לא מעט כאלו.

סך הכל הקורסה A תזכר כהצלחה די גדולה של אופל, ומכונית שהשלימה יפה קו מוצרים מצליח.

פרטים מעניינים שיזכרו הם עצם היותה האופל הראשונה שמעולם לא יוצרה בגרמניה ועצם היותה המכונית הקטנה ביותר שייצרה GM מעולם.

[Tzvika-Pick]

סקירה מעניינת פרחי, תודה רבה.

אשמח לקרוא מעט יותר גם על הדגמים החדשים יותר של הקורסה, מה שנקרא קורסה B ו-C.

 

כמו כן, אופל קורסה מעולם לא באמת עזבה את השוק המקומי כדי שתוכל לחזור. אפשר להגיד שהיבואן החדש (ש.י.ר שלמה רכב) בהחלט עורר מחדש את המותג הזה, שהיה מאוד רדום בישראל, אבל כמה מאות קורסה נמכרו כאן בכל שנה גם לפני הגעתו לשוק. העדר גיר אוטומטי אמיתי בהחלט לא עזר לה בישראל.

[ג'וני בוי]

אני חושב שב-UMI מצטערים שהם זילזלו במותג והפסידו אותו למרות שגם שלמה סיקסט יכול למכור יותר מהכמה אלפים בודדים שהוא מכר לציי הרכב . מותג שלא מממש את הפוטנציאל שלו בארץ וחבל.

[A110]

תודה על הסקירה. כמה עדכונים:

 

קורסה A (ולמעשה כל הקורסות שבאו בעקבותיה) לא יוצרה מעולם באנגליה. היא יובאה לאנגליה (ולכל שוק אירופאי אחר) ממפעל ג'י.אם. אספניה שבפיגרולאס (Figueruelas) שליד סאראגוסה.

מאחר והמכונית יועדה לכלל אירופה, גרסת שתי הדלתות (שכונתה קורסה TR) היתה מהותית והוצעה - בשווקים הרלוונטיים - מהיום הראשון. אחד מהשווקים האלה היה ישראל, ועל כך עוד מעט.

מערך המנועים נשען על זה של הקאדט D. כפי שצויין, הוא כלל עירוב של מנועי Family II המתקדמים, שתוכננו עבור מכוניות הנעה קדמית והושקו עם הקאדט D, ושל מנועי שסתומים עיליים. בהשקתה של הקורסה בסוף 1982, היה ה- 1.0S נציגה של משפחת מנועי השסתומים העיליים. בדיוק כפי שנזכר, שורשיו טמונים אי-שם בקאדט-A שביצורה הוחל באוקטובר 1962, אם כי "לזכותו" יש לכתוב שעבר התאמה לתצורת הנעה קדמית עבור הקאדט D, ונכלל בהיצע שלה (שוב, בשווקים הרלוונטיים, לא בישראל - למשל) מ- 1979.

ה- SR, עם הצהרות על שיפורים אווירודינמיים ומתלים קשיחים יותר, הוצעה למכירה באנגליה החל מיולי 1983 (עדיין כדגם 1983).

 

ולבסוף, ישראל. שתי קורסות ראשונות הגיעו לכאן בתחילת 1983 ושימשו לתקינה ולתצוגה. אלו היו קורסה TR שתי דלתות לבנה, וקורסה שלוש דלתות ("לוקסוס") אדומה. שתיהן עדיין נסעו ב- 2005. המנוע, כמה מפתיע, היה 1.0S בשני המקרים. המכירות הסדירות החלו בקיץ 1983, כדגם 1984.

ראשונות הקורסה B לישראל יוצרו בראשית מרץ 1993, ונמסרו החל במאי אותה שנה.

 

הנה קטע מ"אוטוקאר" מה- 7 במאי 1983, הסוקר את כניסתה של הקורסה (אופס, נובה!) לממלכה.

[adig1971]

חן חן על הסקירה המעניינת

[השושנים]

היתה גם ה-GT מאד נחמדה ויחסית נפוצה כאן:

 

http://www.opel-corsa-a.com/index_e.php?seite=Modelle/Vorfacelift/Vorfacelift_e.htm

 

 

 

 

[מצא]

אין על חן, אינציקלופדיה מהלכת, יפה מצידו שאינו עצל ויושב ומקליד את המידע בלוחות הפורום - מוסכם עלינו שעתה החוף והגשמים הינם טריגר טוב לישיבה מול המקלדת ולהפיק מרגליות

לחן פרחי - תודה

[ofurst]

בהשקתה של הקורסה בסוף 1982, היה ה- 1.0S נציגה של משפחת מנועי השסתומים העיליים. בדיוק כפי שנזכר, שורשיו טמונים אי-שם בקאדט-A שביצורה הוחל באוקטובר 1962, אם כי "לזכותו" יש לכתוב שעבר התאמה לתצורת הנעה קדמית עבור הקאדט D, ונכלל בהיצע שלה (שוב, בשווקים הרלוונטיים, לא בישראל - למשל) מ- 1979.

 

ככל הידוע לי, מנוע 1.0S מעולם לא הוצע בקאדט D - יש בידי קטלוג מקורי (אתה מוזמן לראותו, יוחאי). הוצע מנוע 1.2S - שסתומים עיליים, שהגיע מה- קאדט C, ושורשיו כנראה בקאדט A.

גירסה זאת נמכרה בארץ - אני מכיר קאדט 82 עם מנוע זה (שנחשב מוצלח ואמין מאד), שעדיין נוסעת.

[A110]

הנה הן, במלוא הדרן, קאדט-די 1000 סמ"ק. מסתבר שהיו גרסאות ב- 50 וב- 40 כ"ס.

 

אגב, לא הצלחתי למצוא היכן נמכרה, אבל יש מספיק שווקים משניים באירופה.

 

המקור - Automobil Revue 1982, pp. 423

[חן פרחי]

מעניין, כי בפרסומים הרשמיים של אופל הדגם הנ"ל כלל לא הופיע.

סביר להניח שהמכוניות יועדו ליוון או פורטוגל, שם המיסוי נקבע לפי נפח המנוע, לפחות בשנים הללו.

בבריטניה בכל אופן גירסת ה 1.0 לא נימכרה, כווקסהול אסטרה.

[504L]

ככל הידוע לי, מנוע 1.0S מעולם לא הוצע בקאדט D - יש בידי קטלוג מקורי (אתה מוזמן לראותו, יוחאי). הוצע מנוע 1.2S - שסתומים עיליים, שהגיע מה- קאדט C, ושורשיו כנראה בקאדט A.

גירסה זאת נמכרה בארץ - אני מכיר קאדט 82 עם מנוע זה (שנחשב מוצלח ואמין מאד), שעדיין נוסעת.

 

חברים, הטרחתם אותי למדף העליון בספריה ולאוטומוביל רוויו של דגמי 80' - והצדק עם יוחאי.

 

מתחת למנוע ה-1.2S הוצע מנוע 1.2N וכן מנועי הליטר. למען הקוריוז, אציין כאן הספק/תאוצה למאה/מהירות מירבית .

 

1.0N עם 40 כ"ס/25 ש'/127 קמ"ש

1.0S עם 50 כ"ס/19.5 ש'/137 קמ"ש

1.2N עם 53 כ"ס/18.5 ש'/140 קמ"ש

[Buki]

אני יכול להוסיף, שמנוע 1.2 עם שסתומים עליים המשיך גם לקדט E והווה דגם בסיסי בחלק מהשווקים, לארץ לא הגיעו כאלה.

[חן פרחי]

בשנת 83' הציגה אופל מכונית קונספט שנקראה ג'וניור.

הג'וניור היתה מכונית מיני, קטנה יותר מהקורסה והרבה יותר יצירתית ממנה.

כנראה שמקבלי ההחלטות ב GM לא רצו לטול סיכונים, ולכן הג'וניור הופיעה כמכונית קונספט בלבד.

[504L]

חן יקירי, יופי של סקירה.

 

במבט לאחור ובמחשבה על כל הקורסות שנהגתי עליהן, הבולטת לטובה היתה ה-SR/GT. היא נראתה ספורטיבית והרגישה בהתאם, עם מושבי ה'רקארו', לוח השעונים הספורטיבי והתחושה הספרטנית. עם 70 כ"ס היא לא היתה מהירה במיוחד, אך היתה זריזה דיה, אהבה סל"ד גבוה ונהנתה מהתנהגות כביש מהנה. בשנות השמונים, היא 'עשתה לי את זה' יותר מאוטוביאנקי אבארת או 127 ספורט.

 

את הקורסה TR אני זוכר כמכונית זקנה ואפורה במיוחד, שהיתה חביבה מאד על זקנים מעדות אשכנז.

 

לקורסה B כבר היה עיצוב נהדר(מעצב יפני בשם הידאו קודאמה, אאל"ט), אבל כל היתר היה דרעק, גם בדגמי GSI. מתיחת פנים קלה ב-1996 שיפרה במשהו את היכולת דינמית הגרועה.

 

לקורסה C כבר לא היה עיצוב, היא היתה ספרטנית להחריד והיתה מחלוצות המשתמשות בגיר רובוטי, שהיה נוראי.

 

דווקא הקורסה הנוכחית היא מכונית חביבה למדי, למעט בגרסאות OPC הראשונות שלא היו מוצלחות במיוחד (מקווה לנסות את OPC מתוחת הפנים בקרוב).

 

ומילה אחרונה על הטיגרה. אלמלא הקורסה, אחת ממכוניות הקופה הנאות של הניינטיז לא היתה יוצאת לאויר העולם. טיגרה היתה מכונית חמודה, עם מושב אחורי לזוג צ'יוואוות וניהוג חביב למדי. בהמשך, עברה הטיגרה טרנספורמציה והפכה למכונית דו מושבית עם גג מתקפל קשיח - ועם עיצוב בנאלי למדי.

[ofurst]

הנה הן, במלוא הדרן, קאדט-די 1000 סמ"ק. מסתבר שהיו גרסאות ב- 50 וב- 40 כ"ס.

 

אגב, לא הצלחתי למצוא היכן נמכרה, אבל יש מספיק שווקים משניים באירופה.

 

המקור - Automobil Revue 1982, pp. 423

 

מול אסמכתאות כאלה - אני מרים ידיים.

ה- Automobile Revue הקדום ביותר שבידי הוא מ- 1986 , ואז הקדט D כבר לא רלוונטי.

 

ב - Auto Katalog שבידי משנת 1983 מופיע הקדט D עם מנועי 1.2 ומעלה, וכך גם בקטלוג מכירות רשמי של ה"קדט D" . כנראה שלא בכל מקום כתוב הכל, וכנראה שעם יוחאי לא כדאי להתווכח....