חשבון חשמל מטורף

[dorki]

החלק השני של הפיתרון הזה הוא צמצום עלות השכר של העובדים. אז נכון, כולנו חסכנו עוד כמה מיליונים מהכיס של משלם המיסים, אבל הפסדנו עוד כמה מי-יודע-כמה אנשים עובדים שפעם הרוויחו את לחמם ביושר ויכלו לחיות חיים מכובדים ועכשיו הורידו את רמת החיים שלהם עד כדי עוני במקרים קיצוניים.

 

גם האנשים האלה הם חלק מהמעגל שנקרא "משלם המיסים".

 

יהודה, מתוך היכרות עם תהליכים כאלה, אני מעדיף שיהיו בארגון ממשלתי שכבות שומן מיותרות (שכבות שומן = עובדים לא כ"כ נחוצים שאפשר גם להסתדר בלעדיהם), על פני ארגון יעיל שמנהליו הם אלה שנהנים מפירות ההרזיה וששכרם הרקיע שחקים.

בסופו של יום הוצאות השכר נשארו דומות, אבל במקום שהרבה עובדים ייקבלו שכר הוגן וסביר, ישנה שכבת מנהלים דקה שנהנת מתנאי שכר מפליגים, אל מולם הולכת ומתרחבת שכבת עבדים (לא עובדים - עבדים, אין כאן טעות) נטולי זכויות ומעמד.

את שכבת העבדים הזו יזינו בעתיד הילדים שלך ושלי.

 

אגב, ה"שומן המיותר" שיוסר מהחברה יגיע ללשכות העבודה ויקבל דמי אבטלה - ניחשת נכון - ע"ח משלם המיסים.

 

שלא תטעה, השקפת העולם שלי היא קפיטליסטית למהדרין, אני רק סבור שהמטוטלת נעה יותר מידי.

[falou]

שלא תטעה, השקפת העולם שלי היא קפיטליסטית למהדרין, אני רק סבור שהמטוטלת נעה יותר מידי.

 

ריכוז העושר בידי שכבה מצומצמת של בעלי הון זה לא קפיטליזם.

 

הפרטה זה לא טוב ולא רע, זו בסה"כ מילה שאומרת שנכסים מסויימים יימכרו ע"י המדינה. איך, באיזה מחיר, למי ובאילו תנאים, כל אלו קובעים אם ההפרטה טובה או לא טובה (ולמי). ובמציאות כמו במציאות, התשובה לעיתים מורכבת יותר ממוצלח או לא מוצלח ולעיתים תלויה בהשקפה.

למה תלוי הבהשקפה?

כי האם הצליח או לא הצליח תלוי במה היה קורה אם היו עושים דברים אחרת וכאן התשובה כבר תיאורטית לחלוטין.

 

ספיציפית לגבי שירותי התקשורת, מישהו יכול להסביר לי למה המדינה צריכה להגביל את מספר ספקי קווי החיוג לחו"ל?

ושאלת טריוויה: מי הספק ששומר על מחירי השוק נמוכים?

[Tzvika-Pick]

ספיציפית לגבי שירותי התקשורת, מישהו יכול להסביר לי למה המדינה צריכה להגביל את מספר ספקי קווי החיוג לחו"ל?

כי כשנפתח שוק התקשורת הבין-לאומית לתחרות מספר חברות פרטיות שילמו לא מעט כסף בתמורה לזכות לספק לאזרחי ישראל שירותי טלפוניה, והצפה של השוק בספקי תקשורת תפגע בהם ובחוזה שלהם עם המדינה?

[falou]

והיום מה?!

הוסיפו עוד שלוש ספקיות ונתנו לשתיים מהן להבלע. חלאס, תנו לשוק לעבוד ותנו למי שרוצה לספק את השירות הלא-נורא-מסובך הזה. במקום שיבזבזו כסף על תוכים מצויירים בטלוויזיה שיתחילו להתאמץ.

[Arilou]

יש עשירים שאינם "חברים של".

אם להיות נאיבי זה לא להיות מוכן לקבל שחיתות כאקסיומה, אז כן אני נאיבי.

במדינה שפויה תפקיד הממשלה לנטר לאכוף ולשמור.

בסרט "שיטת השקשוקה" הובאו לדוגמא 2 תחנות כוח בבעלות נמרודי: אחת בישראל, המהווה מפגע תברואתי ונושאת באחריות לזיהום סביבתי כבד, ואחת בהולנד

נקייה ועומדת בתקנות האירופאיות המחמירות.

 

אני לא מאמין שאפשר לעשות עסקים במדינת ישראל בלי להעסיק איזה יועץ חיצוני שהוא בעצם "מקורב של" או פוליטיקאי בעברו (או איש צבא בכיר). במקרה אני אפילו מכיר חברה ישראלית אחת שמעסיקה כמה כאלה בשביל שיפתחו לה דלתות. (ולא רק בארץ, אלא גם בעולם).

אגב, הפרטה לא חייבת להגיע אל איש עסקים אחד. מודל שאני מעדיף (בגלל שאני חלק מהציבור שמימן את הקמת החברות האלה) הוא הנפקת החברות האלה בבורסה בשלבים, כאשר חלק מהמניות עוברות ישירות לאזרחי ישראל. ככה המחיר של החברה יקבע ע"י כוחות השוק ולא ע"י מקורבים.

 

י

רכבת ישראל היא דוגמא טובה לדעתי לחברה שלא צריכה להיות מופרטת, ואפילו העלתי את דעתי על הכתב כאן בפורום לא מזמן. אינני מכיר את הסיפור של קוריטיבה בברזיל, אבל אני מכיר לא מעט סיפורים אחרים בהם ההפרטה של שירותי התחבורה הציבורית נכשלה כישלון חרוץ. שירות תחבורה ציבורית לא צריך להיות שירות ריווחי, הוא צריך להיות שירות לטובת הציבור.

מכיוון שלסלול מסילות שיתחרו ברכבת ישראל זה עסק יקר מאוד ומסובך מאוד מבחינה משפטית (תראה כמה זמן לוקח לסלול את כביש 6) אז להפריט את הרכבת לא ייעל אותה מבחינת הצרכנים שזה אנחנו.

המודל של קוריטיבה הוא נהדר בשביל ערים, כי כבר יש בהן תשתית של כבישים ואפשר שיהיו שם כמה מפעילים שיתחרו על הפעלת הקווים השונים בתוך העיר תוך כדי חיוב שלהם לקבל את אותו כרטיס נסיעה וסנכרון בין הקווים.

 

זהו שלא.

אפשר לקבוע את ההפרטה במכרז שימנע מראש את חלק מתסריטי האימה שועד העובדים מייצר כל הזמן.

כל עוד יש ממשל תקין שמפקח סבבה, אבל ראינו מה עשו חברות הכבלים עם האחוזים להפקות מקור.

כאשר איש עסקים רוכש חברה כלשהיא הוא בודק כל פסיק. אם המדינה תסנדל אותו מכל הכיוונים כך שהיא תפגע לו ברווח - הוא לא ירכוש את העסק. מאוד פשוט.

 

לדוגמא - בית סוהר פרטי. בזמנו, שלמה בן עמי הכריז שעקרונית אסור להפריט את בית הסוהר. אבל מיד אח"כ הוא נכנס לתפקיד השר הממונה, ולאחר זמן לא רב שוכנע שכן צריך להפריט ושזה לטובת כולם: גם האסירים וגם התקציב שיתפנה לצרכי מטרות טובות אחרות.

 

.

.

.

 

מה טוב בועדים האלה?

 

 

יהודה

האמת, העניין של בתי הסוהר מהווה בעיה מוסרית גדולה מאוד. אבל הטענה שהתפעול שלו ע"י יזם פרטי יהיה זול יותר הוכחה בארה"ב כלא נכונה, ואגב גם כאן העלות הצפויה לאסיר גבוהה יותר אצל לב לבייב מאשר בבתי כלא של השב"ס.

בנוסף בארה"ב המפעילים של בתי הכלא הפרטיים מעונינים שכל אסיר יישאר תקופה ארוכה ככל האפשר בבית הכלא - כלומר הם פוגעים בשיקום שלו.

ודבר אחרון, מפעילי בתי כלא פרטיים מפעילים לחץ על הממשל להכביד בעונשים כדי שיהיו יותר אסירים -> שיובילו להכנסה ורווח גבוהים יותר. אתה מוזמן לבדוק את הסטטיסטיקה.

 

מה טוב בוועדים האלה? כמו שאדם סמית' אמר, כאשר העובדים לא מאוגדים, כל הכח נמצא אצל המעסיקים כי יש מעט מעסיקים וקל להם לתאם עמדות בעוד שלעובדים קשה לתאם עמדות. הקמת איגודים מקצועיים מאזנת את מאבק הכוחות הזה.

בטבע למשל יש ועד עובדים חזק שעובד בשיתוף עם ההנהלה (וההנהלה בשיתוף עם הוועד) ושני הצדדים מבינים שמצד אחד החברה צריכה להרוויח ולהתפתח, ומצד שני העובדים הם לא עבדים.

 

אני מאוד בעד שוק תחרותי - אבל הפרטה של חברת חשמל לא תגרום לזה. (ואני נגד שוק חופשי).

[yehuda-k]

כשאני מסתכל על שירות ציבורי שניתן כיום על ידי המדינה (רכבת ישראל, בתי סוהר וכו') ושואל את עצמי כיצד יכול קבלן פרטי להוזיל את עלותו למשלם המיסים אני מוצא שתי פתרונות שחוזרים על עצמם בחלק ניכר מהמקרים -

הפיתרון הראשון הוא פגיעה בטיב השירות. שוכרים את טובי עורכי הדין שהופכים כל פסיק וכל מקף בחוזה שנכתם עם המדינה, מוצאים את הנקודות בהם אפשר לקצץ ולו שקל אחד מהוצאות החברה ולרוב זה על חשבון האזרח הקטן.

הפיתרון השני הוא קיצוץ בעלויות כוח האדם. חלק ממנו ציינת, והוא צמצום עודפי השומן שמסתובבים במערכת ולא נותנים תפוקה, אבל זה לא מספיק כדי להצדיק את הפערים. החלק השני של הפיתרון הזה הוא צמצום עלות השכר של העובדים. אז נכון, כולנו חסכנו עוד כמה מיליונים מהכיס של משלם המיסים, אבל הפסדנו עוד כמה מי-יודע-כמה אנשים עובדים שפעם הרוויחו את לחמם ביושר ויכלו לחיות חיים מכובדים ועכשיו הורידו את רמת החיים שלהם עד כדי עוני במקרים קיצוניים.

 

כיצד יכול קבלן פרטי להוזיל את עלותו למשלם המיסים? הכתוב נכון אבל יש עוד מקורות ליעול. למשל רכש ומבנים. בהרבה מקרים הקנין \ מנהל פרויקט הבניה מחליט לא נכון, אם מכיון שלקח מתחת לשולחן או מכיון שהוא מונה לתפקידו בגלל קשרים ואינו ראוי לתפקיד. כשזה קורה במגזר המיבורי, הפרשה מטוטאת מתחת לשטיח. וגם אם מבקר המדינה עולה על הבזבוז, אף אחד לא מתרגש והשחיתות \ חוסר היעילות ממשיכים כרגיל. עובדה שאף אחד לא מתרגש מהעלות האסטרונומית של בנית טרמינל 3 בנתב"ג.

גם אצל קבלן פרטי זה עלול לקרות, אבל בהיקף קטן הרבה יותר.

 

 

יהודה, מתוך היכרות עם תהליכים כאלה, אני מעדיף שיהיו בארגון ממשלתי שכבות שומן מיותרות (שכבות שומן = עובדים לא כ"כ נחוצים שאפשר גם להסתדר בלעדיהם), על פני ארגון יעיל שמנהליו הם אלה שנהנים מפירות ההרזיה וששכרם הרקיע שחקים.

בסופו של יום הוצאות השכר נשארו דומות, אבל במקום שהרבה עובדים ייקבלו שכר הוגן וסביר, ישנה שכבת מנהלים דקה שנהנת מתנאי שכר מפליגים, אל מולם הולכת ומתרחבת שכבת עבדים (לא עובדים - עבדים, אין כאן טעות) נטולי זכויות ומעמד.

את שכבת העבדים הזו יזינו בעתיד הילדים שלך ושלי.

בגרמניה ובצרפת לצעירים קשה מאוד למצוא עבודה. ועדי העובדים החזקים יחד עם שלטון סוציאליסטי מגנים על העובדים כך שפיטורי עובדים הם תהליך קשה מאוד עד בלתי אפשרי. לעומת זאת בארה"ב קל יחסית למצוא עבודה אבל גם קל למעביד לפטר עובדים. מה עדיף? לדעתי עדיף המודל האמריקאי, אם כי צריך לרכך אותו ולהגן קצת יותר על העובדים.

 

 

ובאשר לעבדים המודרנים, זו תופעה נוראית שצריך להילחם בה. הבאתי קודם דוגמאות לטיפול נכון בבעיה וצריך להאיץ ולהגדיל את פתרון הבעיה. אבל אין לזה קשר להפרטה. כפי שהראיתי ,לפעמים דווקא במצב שלפני ההפרטה, הועדים דופקים את החדשים כדי להגן על הותיקים הלא יעילים.

 

 

אגב, ה"שומן המיותר" שיוסר מהחברה יגיע ללשכות העבודה ויקבל דמי אבטלה - ניחשת נכון - ע"ח משלם המיסים.

 

 

לצערי זה קורה , ואפילו די הרבה וחבל מאוד. אולי ניתן לצמצם אבל אי אפשר להעלים את הבעיה.

לפני כ 500 שנה הומצאה בדאנציג מכונת האריגה. מועצת העיר- מדינה החליטה להגן על הפרנסה של האורגים ולהטביע את הממציא ! התוצאה היתה שלאחר זמן המכונה הומצאה במקום אחר והאורגים בדאנציג פוטרו כי לא יכלו להתחרות .

כולנו רוצים לחלק את העוגה בצורה יותר צודקת, אבל בעדיפות ראשונה צריך לדאוג שתהיה עוגה ושתגדל , ורק אח"כ לחלק אותה יותר טוב.

 

 

 

 

לגבי רעיון האוטובוסים שלך - רעיון מעניין, אבל אני לא בטוח שהקמה של כביש חדש לאוטובוסים בלבד יעלה פחות מהקמה של קו רכבת. נוסף על זה שנכון להיום הרכבות נוחות יותר, בטוחות יותר ומהירות יותר מאוטובוסים.

 

הרכבת מהירה יותר רק בגלל שנותנים לה מונופול על התוואי. ניתן לעשות זאת באוטובוסים, בעלות הרבה יותר זולה.

 

מכיוון שלסלול מסילות שיתחרו ברכבת ישראל זה עסק יקר מאוד ומסובך מאוד מבחינה משפטית (תראה כמה זמן לוקח לסלול את כביש 6) אז להפריט את הרכבת לא ייעל אותה מבחינת הצרכנים שזה אנחנו.

למה? הרי התשלום לרכבת (כרטיסי נסיעה + סובסידיה ממשלתית אדיקה) יקר מאוד. האם לא ניתן ליעל אירגון עם ועד חזק שבו הקידום תלוי מאוד ביחסים עם הועד? אנחנו לא מתענינים בהפסדים העצומים ברכבת גם כשמבקר המדינה מצביע עליהם.

 

 

 

המודל של קוריטיבה הוא נהדר בשביל ערים, כי כבר יש בהן תשתית של כבישים ואפשר שיהיו שם כמה מפעילים שיתחרו על הפעלת הקווים השונים בתוך העיר תוך כדי חיוב שלהם לקבל את אותו כרטיס נסיעה וסנכרון בין הקווים.

מסכים בהחלט.

 

 

שורש הבעיות היא , תתפלאו, שיטת הבחירות. כשהממשלה תלויה בשותפים קואליציונים זוטרים שסוחטים אותה , אי אפשר למשול ולנהל את המדינה אלא ראש הממשלה עסוק רוב זמנו בהישרדות , ולא משנה אם זה ביבי, אולמרט או ברק. סה"כ הם אנשים מוכשרים ומודעים לבעיות אבל בקושי יכולים לקדם פתרונות.

הלוואי ינהיגו פה את שיטת הבחירות הצרפתית שדה-גול הנהיג ושפתרה להם מצב בעיתי מאוד דומה.

 

 

יהודה

[dorki]

אף אחד לא מתרגש והשחיתות \ חוסר היעילות ממשיכים כרגיל. עובדה שאף אחד לא מתרגש מהעלות האסטרונומית של בנית טרמינל 3 בנתב"ג.

גם אצל קבלן פרטי זה עלול לקרות, אבל בהיקף קטן הרבה יותר.

 

העניין הוא שאני לא מכיר קבלן שמוכן להתנדב ולבנות את טרמינל 3 באופן פרטי.

מכיוון שמדובר במוצר ציבורי, אז זה תפקיד הממשלה לבנות אותו.

 

לעניין שיטת העבודה הרצויה, נדמה לי שלפני 20 שנה היה כאן טוב יותר. נכון שהמצב לא היה אידיאלי, אבל היום הוא גרוע יותר.

[yehuda-k]

העניין הוא שאני לא מכיר קבלן שמוכן להתנדב ולבנות את טרמינל 3 באופן פרטי.

מכיוון שמדובר במוצר ציבורי, אז זה תפקיד הממשלה לבנות אותו.

 

בודאי שכך, הבעיה היא שהבניה תוכננה ותוקצבה לסכום מסוים, כולל רווחים של הקבלנים , ובפועל בוצעה בצורה כושלת כך שהעלות צמחה ביותר מפי 3 ! ומדובר בסכומים אדירים. למרות זאת , אף אחד לא ממש מתענין בנושא. זאת צורת ההתנהלות של מוסד ציבורי.

הממשלה צריכה לדאוג לביצוע, אבל זה לא אומר שהממשלה צריכה לבצע בעצמה.

 

לעניין שיטת העבודה הרצויה, נדמה לי שלפני 20 שנה היה כאן טוב יותר. נכון שהמצב לא היה אידיאלי, אבל היום הוא גרוע יותר.

 

מוסכם שבשנים אלה מספר עובדי הקבלן גדל מאוד וצריך לטפל בבעיה בדחיפות. לועדים הגדולים יש חלק בגידול הזה.

 

יהודה