איזה חיות מחמד יש לכם? שרשור שיתוף

[method]

עוד כמה פרחחים מהגינה(אם כי זה מהדירה הקודמת)

הג'ינג'י זה החתול האהוב עליי מכולם. לצערי נאמר לי כי לקחת אותו מהגינה של הדירה הקודמת לגינה של הדירה החדשה זה לא רעיון טוב, ומוטב שישאר בטריטוריה שהוא מכיר.
עברו כמה חודשים מהמעבר, לעיתים אני משתעשע עם הרעיון פשוט להביא אותו לדירה ושיהיה חתול ביתי... אך הוא די פראי, וגם כשהיה נכנס לבקר, אחרי 5 דקות דורש לצאת ואם הוא לא יוצא הוא מתחיל להלחץ.

[vadim6385]

יש חתול שהתנחל אצלי בגינה.

 

אני לא מאכיל אותו ולא כלום (טוב, פעם זרקתי לו חתיכת פסטרמה), הוא פשוט מסתובב לו שם.

 

פעם היה רואה אותי ובורח, מאז המקרה עם הפסטרמה הוא רואה אותי, וחוזר לישון.

[מרק10]

לפני 3 שעות, vadim6385 כתב:

פעם היה רואה אותי ובורח, מאז המקרה עם הפסטרמה הוא רואה אותי, וחוזר לישון.

לפחות מישהו מסתכל עלייך...

...

[falou]

לפני 13 שעות, סולל הדרך כתב:

בילדותו הצליח להוציא לעצמו את העין כשהתנגש בפינת רהיט... דחפו לא את העין חזרה למקום ומסתבר שזה עבד!

 

זו בעיה בכל הגזעים עם העיניים הבולטות. הוא כנראה רואה, כי לפי הכרותי עם מקרה דומה, הכלב מאבד ראייה בשתי העיניים גם אם רק עין אחת יוצאת מהמקום ועצב הראייה ניזוק

 

זו דוגמא קלאסית לכללי הרבעה של גזעים שיצרו תכונות פיסיות שליליות.

[Liviur]

אני מכיר כלב שאיבד ככה עין - המשיך לראות בשניה אחלה.

[dani666]

זה בוי.  היה במקור bowie (עיניים) אבל נסו לאמר "בוא בואי".  אז עברתנו לבוי.  נאסף בן 8.5 מצער בעלי חיים ובן 15 כרגע.  בתנוחה אופיינית לו.

 

 

 

למעשה מאז 1982 אנחנו עם כלב כזה או אחר (פרט למספר שנים בגלל אלרגיה שלי שנעלמה).

 

בנוסף מספר שנים טפלנו בחתולי חצר (התחיל ב 2 שירשנו משכן שעזב בבית ליד, וגדל).  הדגש היה לסרס/לעקר כל חתול שעבר דרכנו.  שונא את המאכילים שמתעלמים מבעיית ההתרבות.

[סולל הדרך]

לפני שעה, falou כתב:

 

זו בעיה בכל הגזעים עם העיניים הבולטות. הוא כנראה רואה, כי לפי הכרותי עם מקרה דומה, הכלב מאבד ראייה בשתי העיניים גם אם רק עין אחת יוצאת מהמקום ועצב הראייה ניזוק

 

זו דוגמא קלאסית לכללי הרבעה של גזעים שיצרו תכונות פיסיות שליליות.

הוא בוודאות רואה ורואה טוב (לשמחתיינו)
כמו שכתבת, זה די נפוץ.
דוחפים את העין פנימה, סוגרים את העין לכמה ימים ומתפללים
במקרה שלנו זה הצליח ועדיין אני קורא לו מוקה דיין

 

היות ושרשור העין של מוקה צובר מעריצים - אני משתף אתכם בפוסט שכתבתי אי שם ב 2015 על המקרה...

תזכורת קצרה, למי שלא בקיא בסאגה המשפחתית שלנו.

 

כמעט שנתיים חלפו, מאז שהצטרף בן משפחה חדש לצוות. ראשיתו של סיפור, מנוגד לרצוני החופשי ככל שלאדם נשוי יש רצון חופשי.

 

אבל לסיפא של דברים, אי אפשר היה שלא להתאהב בגוש הפרווה הקטן שאומנם בינקותו טינף כל פינה אפשרית בביתנו הדל והצנוע (כיפאק לעוזרת) אך החזיר אהבה כמו שאף אחד באמת לא אהב אותי קודם לכן. כולל ש'תחייה', הילדים והמאהבת.

 

עובדתית הוא נראה כמו כלב, אבל למעשה, נושא מטען גנטי של חתולה. עסוק רוב שעות ערותו ב...לישון, לא העיפרון הכי חד בקלמר אבל כלב טוב, אוהב בני אדם באשר הם, מת על הילדים ומשתלב יפה עם הצבעים של השטיח בסלון. לא יכולתי לבקש יותר.

 

במסגרת אהבתו הבלתי מובחנת לבני אדם, ללא הבדל דת, גזע ומין, מוקה מפגין אהבה עד אין קץ בעיקר, בשעות הבוקר.

 

בכל פעם שאחד מבני הבית קם משנת היופי שלו. בשעות אלו, הכלב, הוא פצצת אנרגיה מתקתקת, שרק מחכה ללקק ולשחק.

 

הלקלקנות שלו מסתכמת לכדי בהונות הרגלים של בני המשפחה (פטיש הזוי) ולקלקנות עצמית של איבריו האינטימיים ולו מהסיבה הפשוטה שהוא יכול... למרות שזה נושא לפוסט מרתק, לא בכך העניין.

 

בוקרו של ראש השנה הסיני היה ככל אותם בקרים של בטלה, בהם אדוני הבית פוסעים החוצה מאגף השינה אחרי השעה 10:00 בבוקר. בעוד הילדים, הכלב וחמותי (ולא בהכרח לפי הסדר הזה) ערים עוד משעות הבוקר המוקדמות וכבר חוו שעות של טלוויזיה, גלישה באייפד, לקלוקים ומשחקי כדור עם מוקה הכלב האמיץ.

 

כשיצאנו שלובי זורע מאגף השינה, רעננים כמו מסטיק אורביט מצאנו את הילדים וחמותי מודאגים ומוקה שוכב בפינה מכורבל.

 

טו מייק, אה לונג סטורי שורט.... רצפת הבית הינה מסוג אבן "מחליקה" במיוחד. כשזורקים למוקה כדור, ע"פ רוב, הוא נדרש לחשב את מרחקי הבלימה ע"מ לא להיחבט ברהיטים. העובדה שלכלב אף פחוס (חסר פגוש בלימה) והוא נעדר מעצורי ABS מן הסתם עשויה לגרום לו להבין שבלימה בטוחה היא ערובה לחיים ארוכים ובריאים. אך באותו בוקר מוקה טעה בחישוב המסה העצמית, מהירותו ומקדם ההחלקה ומצא את עצמו נחבט לתוך אחד הרהיטים ונבלם בו עם העין!

 

כשהבטנו במוקה העין היתה גדולה מתמיד, בולטת ונפוחה. הנחתי שקורטוב זמן החלמה יטיב עם הכלב והנחנו לו לנפשו, מה גם שהימים הם ימי ראש השנה הסיני המשולים ליום הכיפורים שלנו, קרי הכללללללל סגור ומסוגר ברחבי 'אי האופוריה הנצחית'.

 

בשעות אחר הצהרים, כשמצבו של מוקה לא הראה שיפור, החלטנו לאחר יעוץ טלפוני ואישור מסגרת מורחבת מחברת כרטיסי האשראי, לנסוע לווטרינר התורן שיהפוך לאחר הביקור שלנו למיליונר תורן. אך באהבה כמו באהבה לכסף אין משמעות.

 

הילדים ביקשו להצטרף ספק משעמום ספק מאהבתם לגוש הפרווה שאני מכנה "כלב בלאי" וכך מצאתי את עצמי סביב שולחן הווטרינר עם כלב פצוע ושלושה ילדים עולזים. "אתה מבין שהעין יצאה ממקומה" פונה אלי הווטרינר בסינגליש. מהיכן לי לדעת שהעין יצאה ממקומה? אני משיב בשעה שלחץ הדם שלי מתחיל לרדת, הזיעה הקרה מכסה את פני ואני מרגיש את העילפון ממשמש ובא.

 

"תחזיק את הכלב" מבקש הווטרינר "זה אומנם יכאב, אך ננסה לדחוף את העין בחזרה". שאמא שלך תחזיק את הכלב סיננתי בשקט, אך כלפי חוץ ביקשתי אותו בנימוס לעזוב את החדר, לאפשר לי להתעלף בחוץ בשעה שהוא מואיל בטובו לבקש עזרה מעוזריו המנוסים.

 

טלטלתי את הילדים ויצאנו חרש לאוויר החם והדביק של סינגפור, מתפללים לשלומו של מוקה הצדיק בן אבא שלו השינצ'ו.

רבע שעה אחרי, שהרגישו כמו נצח, פסע הווטרינר החוצה ועדכן את נשמתי הדועכת. העין הושבה למקומה בשלום, אך היממה הקרובה גורלית לעתיד העין ולעתיד החיוב הכספי כפי שיופיע בספרי הנושה.

 

כל שנדרש הוא, אשפוז לילה בעלות סמלית שתגלם את המאמץ המלחמתי, המיוחד שנעשה בראש השנה הסיני במחיר שלא יפחת מעלות סוויטה המלכותית במרינה ביי סנדס לזוג עם ארוחת בוקר. חזרנו הביתה מרוששים, דוממים וחרדים לשלומו של הכלב האהוב. מדי מספר שעות התקשרנו לדרוש בשלומו ובבוקר עם הנץ החמה נסענו להשיבו לביתו עם עין או בלעדיה.

 

סוף טוב, הכול טוב. אחרי טיפול אנטיביוטי מונע, הרבה אהבה, העין שבה למקומה בשלום והיה כלא היה. מוקה חזר מהר מאוד לסורו, הוא עדיין מחטיא לפעמים את מרחקי העצירה ולא למד לקח אבל הרבה בנידון אין לנו מה לעשות.

 

בכל בוקר בעת שהוא שמח לקראתי אני מביט בשתי עיניו וחושב לעצמי עד כמה לא מובן מאליו שלמוקה יש שתי עיניים. ביושר ובעבודה קשה הרוויח את שם משפחתו ויקרא מאותו היום והלאה – מוקה דיין.

עריכה אחרונה ב-11 לאוגוסט, 2022 על ידי סולל הדרך

[Tair]

השליטים הבלתי מעורערים של הבית, כמובן אחרי הילד..

סמי הג'ינג'י הכי מבוגר, בן 7 והגיע איתנו מישראל.

לוקי ומיקה אחים שאימצנו לפני כשנתיים וחצי אחרי שנפטרה לנו החתולה הראשונה האהובה שלנו קליאו שגם הגיע איתנו מישראל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

וזו התוספת החדשה למשפה, לונה, בת כשנתיים וחצי-שלוש, עדיין מאקלמים אותה עם השאר, הג'ינג'י מאוד בעייתי..

 

 

יש גם אקווריום עם 9 דגים אבל הם בעיקר התחביב של אשתי..

 

עריכה אחרונה ב-13 לאוגוסט, 2022 על ידי Tair