למה אנחנו כל כך חפיפניקים לדעתכם, או איך אתם מתמודדים עם זה?

[חולגי]

בתאריך 10.7.2021 בשעה 20:57, ברווז כתב:

רוב האנשים מתחילים להרגיש תסכול משמעותי במצבים האלו. תסכול זה אחד הרגשות היותר בעיתיים- זה מחלחל עמוק לרקמות וזורם ממך הלאה. 

משם הדרך לשנאה היא קצרה מאד.

הזילזול מוביל לכעס. מוצדק לדעתי. אבל "משחק" כמו שאתה מציע, יכול לעלות לעובד בעבודה שלו. והפחד מלאבד מקום עבודה גם הוא מביא לכעס.

ראיתי בזמנו תרשים זרימה טוב לגבי איך זה עובד:

וכשאתה שונא את מה שאתה עושה, שונא להיות במקום שאתה נמצא בו, שונא את כל מי שנמצא מסביבך ואת העובדה שאתה חייב להיות שם כדי שתוכל פשוט להמשיך לסבול עד שתצא לפנסייה- כל מי שנמצא אתך בקשר סובל מזה ברמה זו או אחרת של חומרה. 

נכון- הלקוחות לא אשמים. אבל הלקוח מהווה עוד מועקה על מישהו שממילא לא רוצה לעשות את מה שהוא עושה כרגע ורק מחכה לסוף היום עם קוצים בישבן.

כשמדובר על לקוחות לא מוסדיים, לא מוכרים לך, מהציבור הרחב (מה שאני נוהג לכנות, "האוכלוסייה הכללית") יש הרבה פחות סבלנות באופן כללי מאשר לעבודה מול לקוח מוסדי שאתה מכיר כבר אישית.

אצלי רוב העבודה הייתה מול מוסדות ואנשים שאני כבר מכיר, כך שהיה יחסית קל לא להעביר את התסכול שלי הלאה אלא לשמור אותו אצלי.

פלוס, החלטה מודעת שהלקוח באמת לא אשם לי בכלום ואין לי שום סיבה או הצדקה "להוציא" עליו אפילו פיפס.

 

קוראים לזה ניכור.

[ברווז]

לפני 6 שעות, חולגי כתב:

ניכור.