הרהורים של פרידה

[eyali23]

ראה,

אני (אישית) לא מאמין "פסקי זמן" ,אנחנו לא בחוג לכדורסל.

אתה נכנס למערבולת רגשות כי אתה אולי מפרש לא נכון את הקרבה של בת הזוג. הרי אתה לא יודע מה עובר עליה.

המחשבות על חידוש היחסים ימוטט אותך נפשית הדרך למפח נפש מאוד קצרה.

אגב , אתה לא חייב לענות,

היא החברה הראשונה שלך?

[omricn]

החלטה ודילמה קשה מאד.

אמרת שהייתם ביחד 8 שנים. יש האומרים שאהבה כאהבה חיה 8 שנים. אחרי זה כדי להמשיך עם אותו בן/בת זוג צריך שיהיה משהו משותף "שמחזיק" אותכם, למשל הילד המשותף. לפי דעתי זה תקף אם התחושות הן "פרווה". אם התחושות הפכו לשליליות והאדם למעיק, זה כבר מסבך את העניין עוד יותר. בכל אופן, אני מאמין שיש אמת בדבר, כי תראו כמה אנשים יש שנשואים בפעם השלישית או הרביעית, צריך איזשהו מכנה משותף. ניר לוי נתן עצה טובה, תטוס לחופשה, תעשה חושבים, תהפוך בעניין ותחליט. אחרי הכל, רק אתה יודע מה אתה מרגיש.

זה אולי לא יפה, אבל אם כבר העלת את העניין הכלכלי, שהיא לא דרשה כלום, אז אולי בגלל שעוד לא נפרדתם באופן רשמי? יכול להיות שהיא רצתה פשוט "לנוח" ממך ועכשיו החליטה שטוב לה איתך והיא רוצה לחזור?

 

הדבר האחרון שאני יכול לומר על פרודתי הוא שהיא אופורטוניסטית, לעולם לא תעלה בדעתה לשים אותי על "אש נמוכה" ולנסות לחזור מתישהו. הסירוב שלה לכל פיצוי או מזונות ממני היתה החלטה טהורה שנבעה מהתייחוסתה אלי כאבא טוב, ולא כארנק.

[omricn]

וואלה חבר, קראתי עם גוש בגרון. ממש לא קל, במיוחד עם ילד במשוואה.

הייתי אומר לך לנסות להבין אם המחשבה שאתה מקצה לזה באה כי יש בך רצון לחזור או מכורח ההרגל, או מהרצון המובן לתת לילד חיים "רגילים".

לשתף זה מעולה, לדעתי הכרחי. אבל התשובה נמצאת אצלך.

 

בהצלחה.

 

תודה על ההתייחסות איתי, למען האמת, הסיבה שאני משקיע בנושא מחשבה היא רק מעצם העובדה שפרודתי העלתה את הנושא לפתע, בי אין רצון אמיתי לחזור, אפילו מכורח ההרגל. התרגלתי מהר מאוד לחיי ה"רווקות" על הטוב והרע שבהם. מעבר לכך, כיום הרבה זוגות מתגרשים, ולמרות שעדיין ילדים להורים גרושים הם יוצאי דופן ברמה מסויימת, הם הרבה פחות משונים מילדים להורים גרושים בזמן בו אני גדלתי. כל עוד המשפחות משני הצדדים מחבקות, ובמיוחד נוצר מצב בו האב והאם ביחסים מאוד טובים, אני רואה מינימום פגיעה בילד.

עריכה אחרונה ב-22 לינואר, 2017 על ידי omricn

[omricn]

לתחזק זוגיות וחיי משפחה זו העבודה הכי קשה שנולדנו לעבוד אותה.

שאני מתכוון בלתחזק הכוונה זה להפריח,לחדש העיקר לא להיכנע לשגרה.

צריך להקריב, צריך לשתף, צריך לוותר, צריך להבין ובעולם לחוץ כמו שלנו זה מאוד קשה וברוב המקרים בזממנו היום הכי פשוט להרים ידיים ולהיפרד, אין לאנשים היום כוח רצון או סיבולת להתאמץ בשביל זה.

איני אומר שזה המקרה שלך, כמו שאמרו מעליי שב, תחשוב, רק אתה תדע את התשובה.

האם אתה חושב שתוכל להפריח, לאהוב ולתרום לקשר/זוגיות עם פרודתך וגם ששניכם תהנו מזה?

 

הצלחה מרובה

 

זהו, שאינני חושב שהמצב ישתנה הפעם, אם היינו מחליטים באמת לחזור, המציאות וניסיון החיים לימדו אותי שבמצבים כאלה העבר חוזר על עצמו.

[omricn]

ראה,

אני (אישית) לא מאמין "פסקי זמן" ,אנחנו לא בחוג לכדורסל.

אתה נכנס למערבולת רגשות כי אתה אולי מפרש לא נכון את הקרבה של בת הזוג. הרי אתה לא יודע מה עובר עליה.

המחשבות על חידוש היחסים ימוטט אותך נפשית הדרך למפח נפש מאוד קצרה.

אגב , אתה לא חייב לענות,

היא החברה הראשונה שלך?

 

אייל, לא כל כך הבנתי, האם אני יורד לסף דעתך כשאני מבין מדבריך שעלי לברר קודם עם פרודתי מה עובר עליה? לאן היא הולכת עם כל זה? אכן המחשבה על חידוש מערכת היחסים עייפה אותי היום.. כנראה כי זה לא באמת משהו שאני רוצה, משהו שכבר השלמתי איתוף, ועכשיו היא מעלה את זה מהאוב.

היא לא היתה החברה הראשונה, היינו יחד 4 שנים ולאחר מכן התחתנו לעוד 4 שנים. לפני כן היו מספר מערכות יחסים, ביניהן רציניות וחלקן פחות.

[ליין מן]

לתחזק זוגיות וחיי משפחה זו העבודה הכי קשה שנולדנו לעבוד אותה.

שאני מתכוון בלתחזק הכוונה זה להפריח,לחדש העיקר לא להיכנע לשגרה.

צריך להקריב, צריך לשתף, צריך לוותר,,,,,, כמו שאמרו מעליי שב, תחשוב, רק אתה תדע את התשובה.

האם אתה חושב שתוכל להפריח, לאהוב ולתרום לקשר/זוגיות עם פרודתך וגם ששניכם תהנו מזה?

 

הצלחה מרובה

 

האם עם החברה החדשה אתה יותר משתף ומרגיש טוב, מחייך ולא זעוף..

האם זה שונה ויותר חופשי ומאושר.

במידה ואתה מרגיש כי עם הנוכחית זה מגיע באופן טבעי, ולא פרפרי ההתאהבות הראשונים.

ועם פרודתך לא הרגשתה כך בעבר, כנראה עם הנוכחית זו מערכת יותר חופשיה ומתאימה.

 

יש כאן הרבה היסטוריה קודמת ואישית של מערכת היחסים - אני כותב כהשערה לא בדוקה.

 

רשמתה בין המשפטים כי היא חכמה ומוצלחת ועכשיו מעבירה את החלטות אלייך.

נראה כי במערכת היחסים הייתם רגילים כי היא הייתה די מובילה.

לפעמים אין כוח כל הזמן להיות החכם והמוביל, ומבקשים כי בין הזוג ישתתף ויעזור בהחלטות

וגם במחשבות ובשיחות.

 

לפעמים בגלל הצלחת אחד מבני-הזוג בקריירה, נוצר ריחוק

ואנו מעדיפים לוותר, ולהתחיל במערכת יחסים אחרת.

אשר בה אנו מרגישים כי אנו יותר שווים ומעריצים גם אותנו, ולכן עוזבים מערכת יחסים

אשר בה הרגשנו לא שווים לאחר - והכוונה לשני בני-הזוג.

או מחפשים מערכת אשר בה אנו החזקים / חלשים.

יש מערכות יחסים - אשר בהן בת-הזוג .. יותר חלשה, ויש כי זה המתאים להם.

ויש העוזבים מערכת זו, כי התעייפו כל-הזמן לחשוב ולהוביל לבד.

 

החזרה למערכת היחסים צריכה להיות - לא רק כי אתה מרגיש רחמים לילד ולפרודתך.

(ואם אתה מרגיש רחמים לפרודתך, אפשר ואתה רואה בה היום את השבירות והאנושיות.

ומתברר כי היא כמו כל אדם, ולכן זו יכולה להיות התפתחות להבנה כי אתם שווים)

 

לחזור - רק מתוך רצון והבנה כי יש שם אהבה והרגשת שוויון ונוחות המתאימה לכם.

ואתה עדיין מרגיש משיכה, (תרגום - מת על התחת שלה)

ורצון מלא להיות במחיצתה - דבר אשר אתה טוען כי יש לך ספקות.

 

ויש קצת בעיה..

איך במשך השנתיים האחרונות חייתה איתה , ולא חיבקתה להריח אותה - והיא אותך.

מה עשיתם / או לא שהפריד כל-כך והרס את כוח המשיכה.

לכן - אם הצלחתם לחיות ללא משיכה במשך כשנתיים כזרים, אולי לא כדאי לחזור

למערכת יחסים לא מתאימה.

במידה ואינך רוצה לחזור - הזכר לה גם את הנקודה הזו.

והסבר לה כי מגיע לה ולך, למצוא בין-זוג אשר יתלהב מכם.

 

 

 

 

אייל.

[Alon_A]

תשמע, אין לאף אחד כאן וגם לא לי תשובות.

אני רק יכול לשער שכן יש משהו אליה עדיין, כי אם לא היה - לא היה נפתח השרשור הזה, מן הסתם.

 

מהתיאור שלך עושה רושם של בחורה מוצלחת, עם ראש על הכתפיים.

 

החיים לאחר ילדים משתנים לחלוטין, למעשה, כל מה שהיה לפני מתגמד לאחר שהופכים למשפחה - גם הקשיים וגם האושר, העולם והפרספקטיבה משתנים לחלוטין (לפחות אצלי).

 

נסה לשאול את עצמך, מדוע "נכבתם" אחד אל השני, אולי מערכת הציפיות שלך מ"רומנטיקה חדשה" לאחר הולדת הילד הייתה כל כך שונה מחיי הזוגיות והמשפחה בפועל ? אין מה לעשות, חיי משפחה שנים הראשונות הם קשים, מכל הבחינות - נפשית, פיזית, רומנטית - חוסר שינה, דאגה לילדים, זה משהו שלומדים תוך כדי תנועה - ואי פשוט אי אפשר ללמוד את זה אחרת. גם הזוגיות משתנה לחלוטין - אין כמעט סקס מזדמן, קמים בלילה כל הזמן, עבודה, טיפול בילד, דאגות...

 

אבל, וזה אבל גדול

 

אם יש את הדברים הבסיסיים, שהם לדעתי משיכה, כבוד ואהבה - אפשר להגיע לתובנה שהרומטיקה משתנה - כשאתה חוזר הביתה להגיד לה "כמה את יפה", לקנות מדי פעם מתנה, זר פרחים. האם יש לך משפחה שעוזרת ? האם יצאתם מדי פעם לבילוי משותף בערב ? התלבשתם יפה ? אלו לא דברים טריביאליים.

 

השגרה לאו דווקא נוגדת רומנטיקה - לזה אני קורא "רומנטיקה חדשה" - לא צריך להילחם בשגרה - כמובן כל זאת בהנחה שהיא מראש לא כיבתה אותך, שהיית ש משיכה אמיתית, שאתה עדיין אוהב אותה. שוב, לפי התיאור, עושה רושם של בחורה לעניין - ולכן אני מניח שהתשובה היא כן.

 

אין לי באמת עצה, כי פשוט אין, נסה לשאול את עצמך את השאלות הללו (אולי כבר שאלת), נסה לחשוב על הנושא מזווית אחרת - ובעיקר - לא אומר לך אם לנסות שוב או לא - אבל never say never.

 

מאחל לך רק טוב.

[itaysamurai]

תודה על ההתייחסות איתי, למען האמת, הסיבה שאני משקיע בנושא מחשבה היא רק מעצם העובדה שפרודתי העלתה את הנושא לפתע, בי אין רצון אמיתי לחזור, אפילו מכורח ההרגל. התרגלתי מהר מאוד לחיי ה"רווקות" על הטוב והרע שבהם. מעבר לכך, כיום הרבה זוגות מתגרשים, ולמרות שעדיין ילדים להורים גרושים הם יוצאי דופן ברמה מסויימת, הם הרבה פחות משונים מילדים להורים גרושים בזמן בו אני גדלתי. כל עוד המשפחות משני הצדדים מחבקות, ובמיוחד נוצר מצב בו האב והאם ביחסים מאוד טובים, אני רואה מינימום פגיעה בילד.

 

אז יופי, תשובה יש לך.

מובן שאתם מכבדים אחד את השני, אז תמשיך כך ולך תשמע אותה.

אולי היא מבולבלת, אולי מחפשת חיזוק למצב, הכל לגיטימי במצב כזה.

פרידות כאלה שכוללות ילדים הן לא טרוויאליות וחשוב לשמר את זה עבור כולכם.

[eyali23]

ידידי

תן לדברים לקרות מעצם אתה לא יכול להסיק מסקנות מ-אימוג'י' של לב שקיבלת במנשמע.

(סורי על הבוטות)

[NirLevi]

תודה לך ניר, אכן לתחזק זוגיות זו לא משימה קלה, אך עם זאת אם רוצים אין זו אגדה, אני מניח שאם הגענו לאותו המקום לאחר מספר נסיונות, אנחנו פשוט לא רוצים, או יותר נכון, וזה די פרדוקס כי ההחלטה הגיעה מהצד שלה, אני זה שלא רצה..

אנו מתנחמים בעובדה שהילד "גדל אל תוך" המצב הזה, ועל פניו, לאחר משברון ממש קטן, נראה שהוא קיבל את השינוי באופן שלא השפיע עליו לרעה.

 

שמע, אם ניסיתם וניסיתם וראיתם שבאמת, אבל באמת אין מנוס אלא מלסגור את הבסטה ואתם פשוט לא יכולים לחיות יחד ולסבול אחד את השני, עדיף שזה יהיה כמה שיותר מהר ובלי שריטות מיותרות.

 

אל תקשיב לרעשי רקע של חברים, משפחה וטורים של בנות מיוחמות ב-YNET.

 

תקשיב רק לעצמך כי אתה תחיה עם ההחלטה הזו לבד אחר כך.

 

ליבי איתך. זה קורע לי את הלב כשמפרקים משפחות עם ילדים.

[Ahbarony]

וואו. כתבתי לך בפרטי

[ceyal]

קראתי ברגשות מעורבים.

להרגשתי, גם אתה לא סגור על מה שעשיתם. שים לב שאתה קורא לה פרודתי. כאילו משהו שיכול להשתנות, ואז שוב להשתנות. לפי המצברוח.

מהצד שלה, יכול להיות שהיא פשוט מפעילה את כפתור ה"שלי".

כלומר, מה פתאום שאתה עם מישהי אחרת כשהיא לא?

יש גם את עניין הזכרונות. כמו תמיד, במבחן הזמן, הכל כל כך כיף.

אין נהנינו בצבא, איך היה כיף בתיכון ואיזה בעסה זה כשזה נגמר.. אבל היית חוזר על זה, בינינו? נכון שלא?

 

עד כמה שזה נשמע מטומטם, אסור לתת לרגש להחליט.

קח דף נייר, תרשום למה כן ולמה לא. תעשה חושבים של הרבהה זמן.

בסופו של דבר אלו החיים שלך, שלה ושל הילד. לחזור בגלל געגוע או צחוקים לא יעשה שינוי ורוב הסיכויים ששוב תיפלו לבור הריק.

 

אלא אם תחליטו אתה והיא שאתם משתנים ב 180 מעלות. וביננו? זה קורה רק באגדות של משפחת קוסבי.

בהצלחה במה שתחליט.

[nirurshon]

כעיקרון אני מאמין שאין תשובה ׳נכונה׳ או ׳לא נכונה׳ התשובה נמצא כבר אצלך. תראה לתקן תמיד אפשר, הכי קל להגיד אה אין לי כח זה לא יחזור, תוכל לנסות שוב לחזור לאט לאט (במידה ואתה בעניין) ולראות אחרי חודשיים-שלוש אם זה באמת זה. אם מראש אתה סגור שהכל נגמר אז אין טעם. לצערי באמת השגרה זה המחלה הכי גרועה לזוגיות (אני אגב, נשוי +1 ועוד אחד בדרך) ואני מודה שכם אני חוטא בזה לפעמים ואני מנסה מידי פעם לעשות דברים מחוץ לשיגרה. הבטחתי לאשתי שאני והיא לפחות פעם בשבוע יוצאים ביחד כמו שהיינו לפני הילדים (אצלנו זה בדרכ יום חמישי), צריך הרגל כדי לשמור על הזוגויות כדי שלא נישחק. בכל מקרה מאחל לך בהצלחה מכל הלב ותעשה את הבחירה הנכונה עבורך

 

 

Sent from my iPhone using Tapatalk

[koka]

הפסקה הזאת קרעה לי את הלב "כבר הבנו שאנחנו לא, לפני המון זמן, נפגשים, מדברים, לא נוגעים. חוץ מבמסיבת יום ההולדת של הקטן, ביום שישי, בגן. מחזיקים ידיים כי ככה הוא רצה, שנרקוד שלושתינו יחד, במעגל, של משפחה, וזה צבט לה את הלב, את החיים." ואני יכול להבין אותה. זוגיות זאת עבודה קשה וזה שנפרדתם זו אשמת שניכם ,אם אתה כן מעוניין בזוגיות (נישואים) בעתיד אל תצפה שאם מישהי אחרת זה יהיה שונה אלא אם כן תשקיעו בזה .

[omricn]

חברים, אחים.. ריגשתם אותי מאוד, כל אחד ואחד (ואני חושב שקראתי כל תגובה ותגובה כאן לפחות 4 פעמים). תודה רבה לכם על היחס, הרצון להיות לעזר, וה"הקשבה".

נפגשנו אתמול, דיברנו הרבה, בכינו קצת גם.

בעצם, היא רצתה להבין, כל מיני דברים. למה זה קרה, למה לא ניסינו מספיק, איך זה שהגענו לזה.

הבנתי בעצמי מספר דברים על עצמי, וגם היא הבינה. דברים שיש לתקן למען מערכות יחסים בפרט ולמען הקשר עם אנשים בכלל.

כתב לי Ahbarony בפרטי מספר דברים כל כך נכונים שמאוד התחברתי אליהם, על זוגיות ודומיננטיות, בדומה לרוח הדברים שהעלה ליין-מן, תודה לכם על כך.

Alon_A כתב דברים יפים וביניהם בעצם הפתרון, כמו שעוד כתבו - משיכה, כבר לא קיימת, ומשיכה כפי שהושרשה אלינו מאבותינו הקדמוניים, היא הבסיס, גם לאהבה, וזו לצערי איננה עוד. נכון, נשארה הערצה, הערכה, אך ללא הניצוץ הזה, האהבה, קשה להניע זוגיות אמיתית ומוצלחת.

אינני יודע מה יביא העתיד, אני אף לא שולל מצב בעתיד הרחוק שנמצא לפתע את הדרך חזרה, אך יותר חשוב לי מכל השימור של היחסים בינינו, וזאת למען הילד האהוב, שבינתיים כבר רגיל למצב ונמצא בחממה טובה.

 

שוב, תודה לכולם, לא מובן לי מאליו כלל שקראתם, חשבתם, הגבתם, ייעצתם, ושאכפת לכם.