חייך, הכל לטובה- שירשור היום הגרוע שעובר עליך היום.

[SlowRide]

סגור, אני לוקח. איפה הקפיטריה הקרובה?

זה לא עובד ככה. אם אתה מוכן לשלם את המחיר כנראה זה לא מספיק רע.

אתה מכיר את המשפט "הפסימי והאופטימי, שניהם צודקים"?

כנראה שלא, המצאתי אותו כרגע.

אולי פרץ האופטימיות הזה קשור לעובדה שהתעוררת ב10, אכלת מסבחה ודפקת שנ"צ?

[AmitGo]

אתמול היה אחד הימים הגרועים שעברתי לאחרונה. (אחרונה= 8 חודשים מאז הפעם ההיא).

 

בוקר= קם מתעורר בקושי, ישנתי חרא, הילד מחליט שלא בא לו גן היום, ומחליט לנחור ולישון עד מאוחר. (מה שאף פעם שלא קורה בשבת בבוקר משום מה...), מנסה להעיר אותו, עושה לי טובה שהוא מתייחס אליי, (וסה"כ מדובר על שד קטן ותחמן בן שנה וחצי).

אין בעיה אורז אותו עם הבגדים שעליו, שמיכה, נעליים בתיק, בגדים להחלפה, עוד תיק על הגב שלי עם לפטופ עליי, טורק את הדלת של הבית (כי למי יש ידיים פנויות בכלל) ויוצא לרכב.

 

מגיע לרכב, הילד מתעורר כמובן ומתחיל את חפירת הבוקר שלו היומית שלו (בוקר טוב, אבא, וואוו, בקבוק, וכמובן אוטו), אני מצליח להכניס אותו לרכב בקושי (שוב אין ידיים פנויות), נכנס זריז לרכב חוגר, מניע, יוצא מהחנייה ו... משאית זבל חוסמת את הרחוב, פאק זה כבר לא היום שלי, הילד מאחור בכסא מחקה את צלילי המשאית (קטע חדש אצלו לחקות צלילים) ללא הפסקה.

 

לאחר 10 דקות של עמידה במקום, הרחוב משתחרר , אני טס לסבתא וסבא להוריד את הילד והם כבר יקחו אותו לגן.

 

הילד הורד אצל הסבים, אני יוצא לדרכי לעבודה (באיחור כמובן), ודווקא היום יש לי פגישה חשובה, וכמובן פקק באורך הגלות מתחיל לו בכביש 431, לכיוון ראשון לציון מערב, סחבק יושב בפקק 30 דקות ,שתבינו המרחק מהבית שלי אל העבודה זה 11 ק"מ.

 

מגיע לעבודה באיחור, מגלה מייל תועבה מליל אמש. (תועבה= דרישת פיתוח שנכנסה משום מקום , מגורם / תחום בכיר בחברה שהיא הדרישה הכי בהולה והכי דחופה כמובן, תוך כדי שבתוך תוכך אתה יודע שזו דרישה הזוייה ורוב הסיכויים שזה יירד מסביבת ייצור 20 דקות אחרי שהעלתה אותה.)

 

מתחיל סבב טלפונים / מיילים / פגישות עם אותו גורם , לבסוף משתכנעים ללכת בדרך שלך שהיא קלה/מהירה/ הגיונית יותר ליישום.

 

לאחר סיום פיתוח, עברו כמה שעות, איך שהוא בצורה לא מובנת נכנסתי לריב פסיכי עם הבוס שכלל יציאות בסגנון,( הגיע הזמן למצוא עבודה חדשה, סאמק החיים האלה, זה חיים וכו') - עדכון עד עכשיו לא אני ולא הבוס מבינים איך הגענו לויכוח הזה .

 

לאחר שהרוחות נרגעו (נרגעו= הפסקנו לדבר לכמה שעות), אני מגלה שהביטוח חובה / מקיף של הרכב של האישה עומד לפוג, והסוכן החדש שלי שכח שיש צורך לחדש (בדיוק העברנו את הביטוחים לסוכן חדש), מתחילה סדרת טלפונים / פקסים עם הסוכן הנושא טופל.

 

כמובן שעל הדרך הייתה לי תקלת חומרה באחד השרתים, וביליתי כשעתיים בטמפ' השואפת לאפס בחדר שרתים קפוא, ושכל כמה דקות אני חייב לצאת להשתין כמו ילדה קטנה בת שש עם שלפוחית רגיזה. (לצורך ההבנה אין שירותים בקומת חדר השרתים)...

 

זהו נגמר היום טס הביתה , הילד כבר בבית עם .... חכו לזה חמותי!!! (שתיחיה), כמובן שבדרך אוכל עוד פקק ברמזור כניסה ל 431 כי מישהו במע"צ / משרד התחבורה / אלו שאחראים על תזמון רמזורים, חשב שיהיה מצחיק בזמן עומס לתת לרמזור מספיק זמן להעביר רק 2 מכוניות כל פעם. על מנת שיעברו 3 רכבים , יש צורך לכל ה3 לזנק מהמקום כמו מטורפים אחד אחרי השני.

 

מגיע הביתה, חמותי חנתה בחנייה בבנייין, אין כמובן חנייה בחוץ פנוייה (זו השעה הארורה הזו, כל היום והלילה פנוי, אבל בין השעות 17:00 ל 20:00 אין מקום אחד לרפואה), עושה עוד סיבוב אין מקום, לבסוף מחנה ברחוב ממול.

 

זהו נכנס הביתה, הילד חירבן, כן כן, זה השלום שלו, ניחוח של חרא עומד באוויר. לשמחתי איך שהוא העברתי אותו לסבתא שלו להמשך ניקוי טוב מוריד בגדים עובר למד"ס,חמותי מתחפפת, האישה מגיעה, וכמובן מנחיתה עוד פצצה, אולי נלך לסופר?? (&*)^$##%$^*&), לבסוף לאחר מבט עצבני, הבינה שלמען שלום בית עדיף לרדת למכולת השכונתית, אז שוב עולה על בגדים לוקחים את הילד ויורדים למכולת.

 

בדרך חזרה, מביט על המאזדה חונה בחנייה בחוץ, ורואה פתאום רכב עושה רוורס לכיוונה, עוד רוורס עוד רוורס, ולפני שהספקתי לצעוק משהו (לרוץ קצת בעיה עם שקיות על הידיים) הרכב פוגע לי במאזדה בטמבון הקדמי בדיוק מקלף את הצבע החדש שעישיתי לה לפני 4 חודשיים.

 

אני בא לצרוח על האדם שברכב, וקולט שזה אח של אבא שלי- אדם מבוגר ונשמה טהורה. (:evil::evil:), סאמק, עכשיו אפילו אין לי על מי לצעוק, אני סתם נראה אדום כמו עגבנייה ומרגיש כמו הר געש שעומד להתפוצץ!!!!

 

עולים בחזרה הביתה, אני מגלה 15 שיחות שלא נענו בטלפון של העבודה, מסתבר שהתקלה מהצהריים חזרה.

מתחבר לעבודה , מוריד את הראש למסך, מרים את הראש מהמסך (עברו שעתיים לפחות) הילד, כבר אחרי מקלחת במיטה ישן (בקושי הייתי איתו), והאישה מרוחה על הספה גמורה מעייפות. זהו אני מתיישב בסלון ונרדם מול הטלוויזייה.

 

אבל.. עזבו זה סתם יום שכזה ואני סתם אוהב להתבכיין..

[ExoduS]

אפשר לסגור את השירוש, עמית ניצח.

[Nightstalker]

המצב אצל עמית מבאס אין ספק...

 

אני יתרום את שלי...

 

יוצא לארוחת צהריים, כולי שמח ומאושר.

במקום הכי לא צפוי אני פוגש את "ה"אקסית שלא ראיתי קרוב לחצי שנה.

היא נראת יותר מידי מאושרת.

אומרים שלום מנומס, ובנתיים הראש כבר מפליג לזכרונות רחוקים וטובים.

מהא-לדא, היא מרימה את היד.

טבעת ענקית על היד, והיא מצביעה ואומרת "אני מתחתנת"

אני בשוק, המוח עוד יותר, אני משתנק טיפה, ואומר "אחלה".

היא בנתיים ממשיכה לדבר, על דברים, אני עדיין בשוק מהנהן.

חבר מהעבודה מתפרץ למונולוג שלה על מנת לחלץ ואומר "חייבים לזוז".

נפרדים בנימוס, ואז המוח שלי פולט "אז תשלחי לי הזמנה" והיא עונה "בוודאי".

מזוכיסט שכמוני.

 

כבר כמה שעות שאני לא מצליח להתרכז בכלום....

[Shay_u]

היום נאלצתי לראשונה להתמודד עם העובדה שהשירות הצה"לי שלי יהיה סטנדרטי, משעמם, בנאלי וכיו"ב אחרי הרבה ציפיות שהיו לי. כואב אבל נתמודד... Nightstalker, הניק שלך עכשיו אומר הכל.

סתם. כואב את כאבך, רובנו היינו (ומי שלא, יהיה) שם...

[סלקום]

היום היה אחד הטובים בחיי

 

קם בבוקר מלביש את הילדים מחכה איתם להסעה של בית הספר,

 

הולך להתפלל (שחרית)

 

נוסע לבית החולים לאסוף את אישתי היולדת עם התינוקת החמודה שנולדה לנו שלשום

 

עכשיו כולם ישנים ואני גולש בפורום

 

יכול להיות יותר טוב מזה?

[locomotive]

תכלס, לא.

מזל טוב חבר!

[liav12]

AmitGo

אני מבין שאתה עושה מזרח - מערב ראשל"צ כל בוקר כמוני? 431 בלתי נסבל בבקרים.

[ExoduS]

מזל טוב סלקום! אני מאחל לך עוד הרבה ימים שלווים כאלו (למרות שהרסת את השירוש) .

[אנלוגי]

 

אולי פרץ האופטימיות הזה קשור לעובדה שהתעוררת ב10, אכלת מסבחה ודפקת שנ"צ?

 

בוודאי שזה עוזר

 

היום היה יום קל מאוד בעבודה, צחוקים עם החבר'ה במשרד ובסוף היום הצלחתי בקלות מפתיעה מדי לשכנע את המנכלי"ת לשלם לי סכום שלדעתי הגיע לי ולדעתה לא כ"כ.

 

אני מתחיל לפחד, ברור שאני הולך לשלם על השבוע המוצלח מדי הזה בקרוב מאוד...

[PrinceT]

חשבתי שרק לי היה יום חרא היום. מרוב שזה חרא אני מפחד לכתוב כאן שלא יקרה עוד מנחוס.

[TAsraf]

אין לי דבר כזה ימים גרועים,

אבל כן יש לי ימים - שרק יכולים להשתפר מרגע לרגע...