שרשור פוליטי של אחרי/לפני/באמצע בחירות/מלחמות/שלום/חומוס בדמשק

[m3x7r3m3]

ליאור, אני אקל עליך: אישית אני לא חושב שאף פליט פלסטינאי לא צריך לחזור לתחומי ישראל. איזה מיתוסים מפריעים לי? האמונה העיוורת בהמשכיות, בזה שאנחנו "העם הנבחר", בזה שאנחנו יותר טובים מהאחרים, בזה שתמיד רצינו שלום. יש הרבה דברים. ואתה יודע למה הם מפריעים לי? כי, כפי שכתבתי בעבר, כשאתה מעלה סרטון בשרשור המפורסם על מישהו שחוךת אותך כדי לחסוך פקק, אתה לא מקשר בין החינוך הערכי בארץ לבין זה. אני דווקא כן. הרבה לפני שאני בכלל מתחיל לחשוב על מצבם של הפלסטינאים בשטחים.

 

מגניב שאתה חושב ככה, אבל לא אתה המכשול לשלום, אלא הפלשתינים שחושבים שכל הפלשתינאים צריכים לחזור לתחומי ישראל (ולהיות תחת שליטה פלשתינית כן?).

השינוי תפיסה צריך לקרות אצלם ולא אצלך.

 

לגבי ההמשכיות - בינתיים מוכח מעל לכל צל של ספק שבארץ הזו התקיימו חיים יהודיים לפני 2000 שנה ויותר, בינתיים רוב החוקרים טוענים שהקשר הגנטי בין יהודים מאיזורים שונים קרוב יותר מאשר הקשר הגנטי בין יהודים ולא יהודים מאותו איזור.

אז אולי ייתכן שבסופו של דבר זה לא מיתוס, אלא אמת.

 

לגבי העם הנבחר/טובים יותר מאחרים - זה בחירה של כל אחד אם לחשוב ככה או לא. אתה מוזמן לחשוב כאוות נפשך, אבל אתה לא יכול לקבוע לאחרים מה לחשוב.

 

לגבי זה שתמיד רצינו שלום - כאיזה ערך כלשהו - כן, תמיד רצינו שלום, לא תמיד היינו מוכנים לשלם את המחיר שהצד השני רצה בשביל "שלום" (וזה רק לגבי התקופות שהצד השני היה מוכן ל"שלום"). בצדק מוחלט, מה ייתן לך הסכם שלום שהצד השני לא עומד בו ומהווה מקפצה להשמיד אותך?

 

אתה מקשר בין מישהו שחותך ובין החינוך הערכי משמע מבחינתך מי שחותך בכביש הם אך ורק ימניים מצביעי ליכוד ניאנדרטלים?

 

מפקד האוכלוסין האמין הראשון נערך על ידי השלטון הבריטי בשנת 1922 ותוצאתו היתה כ 800 אלף נפש, שמהם היהודים כ 10%. מאחר שהמפקד נערך שנים מעטות לאחר סיום מלחמת העולם ה1, שבה מתו פה ברעב ובמחלות וגם גורשו (יהודים בלבד?). סביר שלפני מלחמת העולם ב 1914, חיו פה בערך אותו מספר של אנשים או אולי יותר. ההפרש בין ה 30 אלף וה 800 אלף תוך כ 30 עד 40 שנה נראה אבסורדי. מה מקור המספר 30 אלף?

 

זה נמצא איפשהו בשרשור העצום על עזה.

בכל מקרה היו גם סקרי אוכלוסין קודמים גם אם לא מדויקים, לצורך העניין זה לא מעניין אם היו 31985 או 30 אלף או 50 אלף, מדובר על סדר גודל.

למשל ירושלים הייתה העיר הגדולה ביותר (כ-1000 מטרים על 1000 מטרים) ונתוני האומדן שמצאתי ב"שלוף" אומרים שבירושלים היו כ-14 אלף לא יהודים.

לקבל סדר גודל בירושלים היו באותה שנה כ-17 אלף יהודים מתוך כ-27 אלף יהודים שהיו בארץ ישראל.

 

כמו שאמרתי, המספר עצמו לא רק פחות חשוב, אלא בכלל לא חשוב, אין בעיניי הבדל בין 30 אלף ל-800 אלף כל עוד מסכימים על העיקרון שחלק מהמתקראים היום פלשתינים הם מהגרי עבודה ממדינות אחרות.

[יבגניפ]

שוב, זה ויכוח פרדוקסלי. זה לא עניין של מחיר. מיומה הראשונה הציונות המיינסטרימית שמה לעצמה כמטרה להקים כאן ישות מדינית יהודית. לא לחלוק את הארץ, לא לבנות משותף עם הערבים, אלא לשלוט כאן באופן אקסקלוסיבי. לערבים השאירו שתי אופציות בדיוק - או לוותר מראש ופשוט לאפשר ליהודים לשלוט כאן, או להלחם. ז'בוטינסקי כתב על זה בצורה הכי מפוכחת, ובניגוד לאלו שבאו אחריו, הוא אפילו לא בא לערבים בטענות (ואתה מוזמן לקרוא את מה שהוא כתב - נגיש באלפי אתרים באינטרנט).

 

כל אחד יכול לחשוב שהוא שייך ל"עם נבחר". את התוצאות של זה ראינו כבר בעבר הלא רחוק כל כך. ולא כל מי שחותך אותי בכביש הוא מצביע ליכוד. כפי שכבר אמרתי, אני גם לא מתייחס ל"עבודה" כמי יודע מה שמאל, בטח בהתחשב בזה שהם זנחו את הנושא המדיני בקמפיין האחרון. אבל הקשר הוא שם. הצביעו עליו כבר גדולים ממני לפניי, ואי אפשר להתעלם ממנו. אני מציע לך לחשוב עם עצמך על מרכזיות הפחד של האנשים בארץ "לצאת פראיירים", סטראוטיפים של היהודי הגלותי, בניית מודל הצבר כאן - הצעיר החצוף שלא מהסס , בטח לא מתקפל כמו אלו בגטו המזרח אירופאי. זה הכל שם. אם אתה מעדיף לעצום את העיינים - זו כבר בחירה שלך לחלוטין.

[m3x7r3m3]

שוב, זה ויכוח פרדוקסלי. זה לא עניין של מחיר. מיומה הראשונה הציונות המיינסטרימית שמה לעצמה כמטרה להקים כאן ישות מדינית יהודית. לא לחלוק את הארץ, לא לבנות משותף עם הערבים, אלא לשלוט כאן באופן אקסקלוסיבי. לערבים השאירו שתי אופציות בדיוק - או לוותר מראש ופשוט לאפשר ליהודים לשלוט כאן, או להלחם. ז'בוטינסקי כתב על זה בצורה הכי מפוכחת, ובניגוד לאלו שבאו אחריו, הוא אפילו לא בא לערבים בטענות (ואתה מוזמן לקרוא את מה שהוא כתב - נגיש באלפי אתרים באינטרנט).

 

אל תשכח שבאותה תקופה בכלל לא ראו בערבים המקומיים כעם פלשתיני, שהרי זה החל להיווצר רק לאחר העליות הציוניות וכתוצאה מהן.

חוץ מזה מה עניין של הציונות לשים לעצמה מטרה להקים ישות מדינית ערבית? המטרה שלהם הייתה אחת ויחידה - להקים בית לאומי לעם היהודי (ולאחר פסילת תוכניות אלטרנטיביות התווסף החלק השני - בארץ ישראל).

המטרה הייתה לשלוט באופן אקסקלוסיבי על היישות היהודית, בבחינת "יהודים שיגנו על עצמם בכוחות עצמם".

אף אחד לא ביקש לגייר בכוח את הערבים או להכפיף אותם לשלטון היהודי (השלטון הציוני קיבל את הסכם החלוקה, יותר שלום מזה? להזכיר איך נראתה מפת החלוקה?).

 

כל אחד יכול לחשוב שהוא שייך ל"עם נבחר". את התוצאות של זה ראינו כבר בעבר הלא רחוק כל כך. ולא כל מי שחותך אותי בכביש הוא מצביע ליכוד. כפי שכבר אמרתי, אני גם לא מתייחס ל"עבודה" כמי יודע מה שמאל, בטח בהתחשב בזה שהם זנחו את הנושא המדיני בקמפיין האחרון. אבל הקשר הוא שם. הצביעו עליו כבר גדולים ממני לפניי, ואי אפשר להתעלם ממנו. אני מציע לך לחשוב עם עצמך על מרכזיות הפחד של האנשים בארץ "לצאת פראיירים", סטראוטיפים של היהודי הגלותי, בניית מודל הצבר כאן - הצעיר החצוף שלא מהסס , בטח לא מתקפל כמו אלו בגטו המזרח אירופאי. זה הכל שם. אם אתה מעדיף לעצום את העיינים - זו כבר בחירה שלך לחלוטין.

 

איזה תוצאות יש לזה שמישהו חושב שהוא שייך לעם נבחר?

הפחד של היהודים לצאת פראיירים לא מוגבלת לשטחי מדינת ישראל ולא לתקופת הציונות.

אין קשר ל"הצעיר החצוף שלא מתקפל" (זה דווקא יכול לתאר יותר נכון את זה שחותכים אותו ולא מוותר).

 

אם מסתכלים כמה שנים אחורה, אותו יהודי עדיין פחד לצאת פראייר, הצעיר החצוף לא התקפל, ובכל זאת היו הרבה פחות שהרשו לעצמם לחתוך את הפקק.

אני דווקא מקשר את העלייה הזו בחוסר אכיפה על עבירות חמורות, כזו שמשדרת שכל עוד לא עברת את המהירות המותרת ולא עברת באדום - הכל בסדר.

אנקדוטה בתור דוגמא, תיזכר בסרטון שצילם אייל (eyals05) איך נהגת לא הפשירה אדים, לא הסתכלה, השתלבה ישירות לנתיב השמאלי, כמעט נכנסה בו, וכשעצר אותה בצד אמרה לו "אבל לא נסעתי מהר".

 

ואם הסיבה לחותכים בכביש לדעתך היא לא שיוך פוליטי אז מה בדיוק בחינוך הערכי נדמה לך שגורם לחותכים בכביש?

ומדוע למשל לפני כמה שנים היו הרבה פחות חותכים אבל לא היה פחות חינוך "ערכי"?

[יבגניפ]

שוב, אתה חוזר על מנטרות שחוקות. ז'בוטינסקי, שאותו הזכרתי קודם, כתב כ-20 שנה לפני תוכנית החלוקה. הוא בפרוש רצה להכפיף את הערביים המקומיים לשלטון היהודי. הוא גם לא היה לבד. ממש לא. תוכנית החלוקה התקבלה, אבל יש הבדל עצום בין זה שבן גוריון היה פרגמטי מספיק (גם, בערבון מוגבל - הוא רצה לכבוש את עזה בשנות ה-50), לבין רצון ל"שלום".

 

איזה תוצאות יש לזה שמישהו חושב שהוא שייך לעם הנבחר? כל התוצאות הנלוות לזה של זלזול מוחלט בכל מי שנתפס כשונה, ודגמאות היסטורית לא חסרות (ולא, אני לא מתכוון בהכרח לגרמניה).

אני לא יודע כמה חותכים היו לפני 10 שנים. אני כן זוכר שגם בתור ילד, כשהייתי הולך עם הוריי לבנק או כל מקום אחר, תמיד אבל תמיד היה ריב כלשהו בסביבה על מקום בתור. תמיד היה מישהו שנדחף, מקמבן, מחפש איך לקצר. כביש, הרי, זו רק דוגמא אחת, שפשוט קשורה לליבנו יותר. זה כן פוליטי, וודאי שכן. פשוט זה לא חוצץ בין ליכוד למי שנמצא משמאלו. החינוך הזה משותף פחות או יותר לכל מי שגדל כאן.

 

מכיוון שאנחו גררים לעוד התנצחות אינסופית, אעצור כאן, עם המלצה נוספת לקרוא גם קצת מקורות ראשוניים על מה חשבו אלו שהתוו את התפתחותה של החברה כאן. משם, כל אחד יכול לעשות את המסקנות בעצמו.

[m3x7r3m3]

שוב, אתה חוזר על מנטרות שחוקות. ז'בוטינסקי, שאותו הזכרתי קודם, כתב כ-20 שנה לפני תוכנית החלוקה. הוא בפרוש רצה להכפיף את הערביים המקומיים לשלטון היהודי. הוא גם לא היה לבד. ממש לא. תוכנית החלוקה התקבלה, אבל יש הבדל עצום בין זה שבן גוריון היה פרגמטי מספיק (גם, בערבון מוגבל - הוא רצה לכבוש את עזה בשנות ה-50), לבין רצון ל"שלום".

 

גם היום אני בטוח שתמצא מישהו, אפילו יותר מאחד, שרוצה להכפיף את הערבים לשלטון היהודי, זה לא אומר שזו הדעה השלטת וזה לא אומר שיש צעדים בכיוון וזה גם לא אומר שיש רוב בעם לדבר כזה.

 

איזה תוצאות יש לזה שמישהו חושב שהוא שייך לעם הנבחר? כל התוצאות הנלוות לזה של זלזול מוחלט בכל מי שנתפס כשונה, ודגמאות היסטורית לא חסרות (ולא, אני לא מתכוון בהכרח לגרמניה).

 

אין קשר בין הדברים, גם (ולדעתי בעיקר) אנשים שנתפסים בעיני עצמם כפחות טובים נוטים לזלזל בכל מי שנתפס כשונה, אז אם כבר הזלזול הזה הוא תוצאה של רגשי נחיתות ולא של הרגשת עליונות.

 

אני לא יודע כמה חותכים היו לפני 10 שנים. אני כן זוכר שגם בתור ילד, כשהייתי הולך עם הוריי לבנק או כל מקום אחר, תמיד אבל תמיד היה ריב כלשהו בסביבה על מקום בתור. תמיד היה מישהו שנדחף, מקמבן, מחפש איך לקצר. כביש, הרי, זו רק דוגמא אחת, שפשוט קשורה לליבנו יותר. זה כן פוליטי, וודאי שכן. פשוט זה לא חוצץ בין ליכוד למי שנמצא משמאלו. החינוך הזה משותף פחות או יותר לכל מי שגדל כאן.

 

השוני בין הכביש לתור בבנק הוא שכשאותו אחד חותך בכביש הוא לוקח סיכון עם החיים שלו, בבנק הוא לוקח סיכון שרק יסתכלו עליו עקום, יצקצקו בלשון ומקסימום יהיה איזה מיני ריב עם מישהו, בכביש הוא לוקח סיכון שאיזה רכב יתן לו מכה שתסובב אותו או תעיף אותו לנתיב נגדי או שמשאית לא תספיק לעצור.

זה כבר לא קומבינה, זה לא איך לקצר, זה כבר ברמה של לקחת סיכון כי "מגיע לי" וכי "למה מה קרה שאני יעמוד?" בנוסף ל"לא שמתי לב שהתור הוא לפנייה" ביחד עם "נו לא נורא", ששני האחרונים הם תולדה מובהקת של חוסר אכיפה, ואין להם שום קשר לפוליטיקה או לחינוך מהבית.

בחייך תסתכל על כל מי שבפקקים ליד איזורי היי טק מובהקים חותכים, זה לא חינוך מהבית, זה אנרכיה שגדלה בוואקום של חוסר אכיפה.

 

מכיוון שאנחו גררים לעוד התנצחות אינסופית, אעצור כאן, עם המלצה נוספת לקרוא גם קצת מקורות ראשוניים על מה חשבו אלו שהתוו את התפתחותה של החברה כאן. משם, כל אחד יכול לעשות את המסקנות בעצמו.

 

אני דווקא חושב שעשינו התקדמות יפה מאוד בדיון הזה.

[yehuda-k]

אני לא אוהב את ההשוואת של הציונות לקולוניאליזם, למרות שיש בהן נימה של אמת.

לדעתי חשוב להבדיל בין התנועה הציונית מהתקופה שלפני קום המדינה ובין מדינת ישראל לתקופה שאחרי קום המדינה, או אחרי הקבלה לאו"ם. עד קום המדינה, התנועה הציונית שכללה חברים רבים בגולה, היא האחראית בעיני הערבים לכל ה"-איזמים": קולוניאליזם, אירדנטיזם ואולי עוד.

 

לאחר שהמדינה קמה ומכיון שקיבלה לגיטימציה בינלאומית ע"י האו"ם, הנושא של 2 ה"איזמים" האלה כבר לא רלבנטי. מה שכן רלבנטי (אבל לא בהכרח נכון) הם טענות הערבים על טיהור אתני, גירוש, אפארטהייד ועוד.

 

יהודה, כפי שכתבתי בעמודים הקודמים, לקולוניאליזם יש עוד מאפיינים. אני לא טוען שישראל היא מקרה מובהק של קולוניאליזם. זו היא כמובן הגזמה בוטה. אבל את המאפיינים המשותפים אפשר לראות בקלות.

לקולוניאליזם יש הגדרה:

קולוניאליזם (לפי ויקיפדיה) "קוֹלוֹניאליזם הוא תופעה של השתלטות מעצמות על טריטוריות מעבר לים – באסיה, באפריקה ובאמריקה, בעזרת התיישבות והקמת מערכת שלטונית (קולוניות), תוך נישול האוכלוסייה המקומית וניצול משאביה הטבעיים והאנושיים לצורכי המעצמה."

והתנועה הציונית בפירוש לא מתאימה להגדרה.

הדגמה ע"י אבסורד: נניח שטוענים שלישראלים יש מאפיינים משותפים עם גיבנים, מכיון שגם ישראלים וגם גיבנים הם בני אדם.

כאמור, גם במקרה של מתיישבים אירופאים שעמדה מאחוריהם ממלכה כזו או אחרת, לכאורה, במקרים רבים היה מדובר במיעוטים דתיים, שבפועל נזרקו החוצה מארצם. וגם במקרה שלהם הם האמינו שמותר להם לעשות מה שבא להם בארצם החדשה, כי הם מחיים את חזון אחרית הימים הדתי שלהם, וכי ברור שבתור המתקדמים יותר זכותם לעשות מה שבא להם, בלי להתעניין ברצונות המקומיים.

מה פתאום "זכותם לעשות מה שבא להם?" זה לא מתאים לתנועה הציונית, שפעלה רק באמצעים חוקים ואפילו ניסתה לשכנע את הערבים שמצבם ישתפר כתוצאה מעלית היהודים (מה שבאמת קרה).

 

נוכח מסע הדה- לגיטמציה נגד ישראל, חשוב מאוד לשמור על אוביקטיביות.

לגבי נושא השוד - כתבתי שיש מקרים כאלו. לא טוען שזו תופעה כללית, אבל בהחלט קיימת. אתה רוצה דוגמאות? כבר כתבתי כאן בעבר על כך שקצינים בכירים בצהל הודו שהם מתחזקים "שטחי אש" בגדה, כדי למנוע התיישבות ערבית שם, או להעזיב תושבים קיימים. לעיתים שטחים אלו מסופחים להתנחלות כזו אחרת. יש גם מקרים אחרים במזרח ירושלים.

זה בהחלט לא בסדר. חתמנו על הסכמי אוסלו , נתניהו נאם בבר אילן וצריך לכבד את ההסכמים וההצהרות, למרות שזה לא ישנה לרמת הסכסוך.

יהודה, חלק מהאדמות נקנו וחלק נלקחו בכוח (אני לא מדבר על המלחמות אלא על גירוש המוני שנעשה אחריהן. בדוק מה קרה בנס ציונה למשל ששם יש צילומים ברורים של הגירוש ומה קרה באשקלון בשנות החמישים כשהוציאו משפחות מבתיהן, זרקו לעזה ונתנו את הבתים לעולים חדשים).

 

אתה גם לא יכול להתעלם מכך שהגענו לאיזור שהיה מיושב, בתחילה קנינו אדמות אבל בהמשך פשוט השתלטנו עליהם. אתה יכול לטעון שזה לגיטימי ושזו היתה מלחמת ההישרדות שלנו כעם (וכך גם אני חושב למרות דיעותי השמאלניות) אבל אתה לא יכול להצדיק בעזרת זה את השליטה בשטחים.

לפני קום המדינה, הכל נעשה בצורה חוקית. בנוסף, זו לא רק מליצה שאנו קנינו אדמות ביצות והפכנו אותם לאדמות פוריות.

 

מלחמת העצמאות שינתה את המצב באופן יסודי. הערבים תקפו אותנו במגמה להשמיד אותנו. בתחילה היה לנו אינטרס מובהק להרגיע את המצב, אבל לא הצלחנו מכיון שהערבים המשיכו והרחיבו את הלחימה, למשל חסמו את הדרך לירושליים ולעוד ישובים. אחר כך פלשו צבאות ערב עם תמיכה חלקית של המעצמה המובילה, אנגליה. הערבים המקומים ברחו וחלק (בעיקר בסוף 1948 ) גורשו. במלחמה מקובל לברוח ולגרש, אלא שכאשר הלחימה נגמרת הבורחים חוזרים למקומם, אך אנו לא נתנו להם לחזור. אנו לא יכולים להתגאות בסיפור הזה, אבל ברור שלא יכולנו לקיים מדינה אם הבורחים היו חוזרים ושוב רוב תושבי המדינה היהודית היו ערבים. איך שלא בוחנים את העבר הזה, לא היה אפשר לנהוג אחרת בגלל התוקפנות הערבית.

 

מוכר לי גירוש הערבים מאשקלון לעזה כשנתיים לאחר קום המדינה. הסיפור של נס ציונה לא ידוע לי. היה גם מקרה מזעזע בעיני של גירוש ערביי "הוג'ה" לעזה, כ 4 שנים לאחר קום המדינה. הוג'ה היה כפר משת"פי שקים יחסים טובים עם קיבוץ דורות הסמוך. עוד בזמן המנדט הערבים רצחו את המוכתר של עוג'ה כשהיה בשוק של עזה, בגלל העמדה הפרו יהודית שלו. והנה אנו נהגנו בשפלות וגירשנו אותם, ועוד כמה שנים טובות אחרי קום המדינה.

 

לגבי השליטה בשטחים, מכיון שאין ולא יהיה הסדר, לדעתי צריך לסגת מידית וחד צדדית מהשטחים, ולהשאיר "בינתיים" בידינו רק שטחים בעלי חשיבות בטחונית כמו בקעת הירדן (שלא יביאו נשק כבד) או קו הגבעות הראשון ליד שדה התעופה לוד (שממנו ניתן לירות טילי כתף נגד מטוסים).

 

יהודה

[אייל]

אז לא היה מהפך בסוף ?

[bagira]

מהפך אל הפחת

[יבגניפ]

יהודה, מסכים שצריך להבדיל, אבל גם לזכור שהתנועה שלפני הקמת המדינה קבעה לא מעט אקסיומות ותפיסות עולם שמפשיעות עלינו גם היום. ביניהן גם אותה תפיסת קיר הברזל, שאני מזכיר פעם אחר פעם, וגם הפרשנות למושג "שלום", שהיא מושרשת אצל כולנו ככ, עד שמעטים עוצרים בכלל לחשוב עליה.

 

לגבי קולוניאליזם והשוואות - כפי שכתבתי, ההגדרה של ויקיפדיה לא ממצה במקרה הזה. זה מתקשר גם לאמצעים החוקיים שאתה מדבר עליהם - מבחינה אובייקטבית, מי שקבע את ה"חוק" היו אימפריות מערביות שנצחו במלחמת העולם הראשונה, והנחיתו מבחוץ לחלוטין את ההחלטה שכאן תוקם יישות מדינית יהודית כלשהי.

התנועה הציונית בהקשר הזה התחלקה לשני זרמים מרכזיים בדיוק - מי שחשב שאפשר לשכנע את המקומיים שזה לטובתם שנשלוט כאן מחד. מי שהבין שזה לא אפשרי, ולכן יש להלחם בהם עד שיוותרו על כל התנגדות, מאידך.

אני בטוח שמבחינות רבות הגעת האירופאים לכאן (גם הבריטים וגם היהודים) תרמה לפיתוח האזור, הקמת תשתיות ועוד. אבל האובייקטיביות גם דורשת לזכור שכמו בכל מקום אחר בעולם, בערך, אליו הגיעו האירופאים להביא את הקדמה, איש לא ביקש מהם לעשות זאת. וכן, זה גם אחד מהמאפיינים של קולוניאליזם.

[yehuda-k]

הבעיה בהפרטה היא שמאוד קשה באמת לפקח על מה שקורה. וגם התנערות מאחריות זה קצת בעייתי. הממשלה יכולה לא להתנער מאחריות, אבל בתי ספר פרטיים פשוט יציעו לימודים יותר טובים, networking טוב יותר ועוד (כפי שקורה היום, על פי הטענות, עם הבינתחומי).

 

הנה דוגמא מוצלחת להפרטת בית ספר תיכון: "בדיוק כמו בליך, רק בלוד" (עיתון הארץ מהיום)-

"כולם הכירו את התיכון ע"ש מקסים לוי בלוד ורצו לברוח ממנו ■ מנהלים התחלפו בקצב מסחרר, מורים התרחקו, תלמידים הסתובבו חסרי מעש והאלימות חגגה ■ עד שלפני שנתיים התחולל בו שינוי גדול, והוא נהפך למוסד חינוכי מחבק שמעודד מצוינות ■ מלי אליאס, מנהלת בית הספר ומי שחתומה על השינוי, בטוחה שהיכולת להצליח נמצאת אצל כולם, רק צריך לתת לה מקום...

"אם זר היה נכנס לבית הספר, הוא לא יכול היה לזהות אם זה זמן שיעור או הפסקה, כי התלמידים היו מסתובבים בחוץ", אומר אחד המורים. המהפך בדרכא יצא לדרך לפני שנתיים וחצי, כשהוא עבר מרשות העירייה לרשת בתי הספר התיכוניים דרכא...

מהתלמידים מוגדרים נוער בסיכון: "ילדים שצריכים לדאוג לאחים הקטנים שלהם, ילדים שאביהם יושב בבית הסוהר", מדגימה אליאס. זה מכתיב מנהגים שלא מוצאים בבתי ספר אחרים: יש תלמידים שמקבלים טלפון מהמחנך מדי בוקר, ואם הם לא מגיעים לכיתה - נוסעים להביא אותם. מדי בוקר מתייצבים אצל היועצת כ–40 תלמידים שמקבלים כריכים משום שהם לא מקבלים ארוחת בוקר בבית. לעתים רשת דרכא נרתמת כדי לספק למשפחות התלמידים סיוע, למשל במוצרי חשמל. "אם משפחה כלשהי זקוקה למקרר, דרכא יארגנו לה מקרר", אומרת אליאס....

התיכון פתוח לכל תלמיד מלוד, בלי קשר לממוצע הציונים שלו או לבית הספר היסודי שבו למד. למרות הפערים הבסיסיים שעלולים להיווצר כתוצאה מההחלטה הזאת, אליאס משוכנעת שזה לא יפגע בשאיפות המצוינות של התיכון, "כי כל תלמיד יכול להצליח". כראיה להצלחה היא מציגה את אחוז הזכאים לבגרות בבית הספר: לפני שלוש שנים הוא היה 48%, כעת הוא 65%, והיא מקווה שהשנה הוא יגיע ל–75%...

מחנכת ומורה לספרות. "אבל כשאני שואלת את התלמידים מה החלום שלהם, הם עונים לי 'שיהיה לי בית'. הם לא מתכוונים לבית שיהיה בבעלותם, אלא כפשוטו - שיהיה להם היכן לגור....

רשת בתי הספר התיכוניים דרכא ("הדרך" בארמית) הוקמה לפני חמש שנים על ידי קרן רש"י וכי"ח אליאנס, בתמיכת משרד החינוך, וביולי האחרון הצטרפה אליה קרן YRF האמריקאית כשותפה אסטרטגית. כיום כוללת הרשת 25 תיכונים בכל הארץ, עם 14 אלף תלמידים ו–1,500 מורים.

"האג'נדה שלנו פשוטה: להביא חינוך מצוין לבתי ספר בפריפריה הגיאו־חברתית", אומר מנכ"ל דרכא, ד"ר גיל פרג, שניהל בעבר את תיכון בליך והכיר שם את מלי אליאס. "אנחנו מחפשים תיכונים שזקוקים לשינוי ולא בוחרים מקומות שקל לעבוד בהם, אלא קהילות שמתמודדות עם אתגר: קליטת עלייה, עוני, שיעור אבטלה גבוה, ובעיקר קהילות שחוות משבר חינוכי ומעוניינות בשינוי. אפשר לומר שאנחנו עושים אקסטרים מייקאובר לבתי ספר".

דרכא משקיעה בכל תיכון 10%–15% בנוסף לתקציב שמעביר משרד החינוך"

 

לתשומת הלב של מתנגדי ההפרטה.

 

יהודה

[יבגניפ]

כתבה מעניינת. צריך לזכור שכאן מדובר במקרה קצת שונה של הפרטה - מי שעומד מאחוריה זו קרן שעד כמה שאני מבין אין לה מטרות רווח, לכן היא יכולה להרשות לעצמה להתנהל כפי שמתנהלת.

 

בחזררה לביצת הפוליטיקה והרכבת הממשלה - הנה כתבה צינית ומשעשעת שקראתי הבוקר. מעניין לקרוא, גם אם אין בה 100% אובייקטיביות:

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001025216

[MadCat_LE]

עצוב שחלוקת תיקים לא מתוחכמת יותר מכל חלוקת שלל ישנה של ברברים כובשים אלפי שנים אל תוך ההיסטוריה.

[m3x7r3m3]

יותר גרוע בהרבה, כבש למשל היה אפשר לחלק ל-30 אנשים ואחרי שכולם אכלו מי שקיבל נתח לא יכול לעשות נזק, היום יש לך תיק הפנים, אי אפשר לחלק אותו, ומי שכנראה ישוב אליו זה עבריין מורשע בעבירות שביצע באותו משרד בדיוק.

 

הטוב: האבסורד נראה מרחוק והרבה אנשים מתמרמרים על זה.

הרע: בכל קונסטלציה של ממשלה וראש ממשלה נראה שדרעי היה נוחת שם.

המכוער: דווקא התומך הכי גדול בסגירת שערי הכנסת והממשלה לעבריינים מורשעים - משה מזרחי, שהציע שמי שבעל קלון לא יוכל להיבחר לעולם (לאחר מכן ההצעה עברה ריכוך ל-14 שנה) נשאר מחוץ לכנסת.

[sronis]

ההצעה המקורית היתה לאסור לעברייני קלון לרוץ לעולם, במקום 7 שנים, ולהפעיל את השינוי רטרואקטיבית.

וועדת השרים ביחד עם היועץ המשפטי לממשלה ביקשו להעביר ל-14 שנה ללא הפעלה רטרואקטיבית, בין השאר כדי שדרעי יוכל לרוץ.

אלה האנשים שהצבענו להם...

[יבגניפ]

אכן, מבזה. לפחות על זה כולנו מסכימים.

 

הנה משהו שלא קשור לשרשור באופן ישיר, ובכל זאת אני מקשר אליו כאן, כי הוא מתקשר לויכוח על המסורת ומיתוסים, שנהלנו כאן: אסופה של קישורים על פירוק מיתוס סיפור יציאת מצרים