הגיגים על מחיר מכונית חדשה בישראל ויבוא אישי

[נהג מתחיל]

כמו בהרבה תחומים, גם בבחירת מקום המחייה לכל אחד יש את ההעדפות שלו. לי אישית אחד הדברים שמעצבנים פה הוא העובדה שהישראלים כמעט ולא חוסכים ולא צוברים רכוש מדור לדור אלא שורפים הכל בשוטף.

 

האם הסיבה היחידה היא עלות המחייה? לא בטוח בכלל, אבל אין ספק שזה לא הגיוני שרכב יעלה בישראל פי 3 ממחירו בארה"ב (ביחס להכנסה פנויה), ימוסה בלמעלה ממאה אחוז, ייחשב למותרות ולא תהיה לו אלטרנטיבה בדמות תחבורה ציבורית יעילה...

[.fsound]

שכחתם את מחירי הדיור ? למי שאין משפחה או לא נולד בארץ סיכויים לקנות בית או דירה שואפים לאפס אלא אם כן תקשור את עצמך להלוואה של 30 שנה על דירת 4 חדרים בפריפריה ואני לא מדבר על המרכז .

נראה אותכם מרוויחים 4K בחודש וחיים בראש מורם .

גם אם שכר הלימוד הוא גבוה בארה"ב ,יש שם מיליון הלוואות ומיליון מלגות .

ניסיתם להוציא מלגה או הלוואה בארץ אם לא היתם חיילים קרביים? אני ניסיתי ולא קיבלתי כלום .

קחו את כל החבילה שמוצעת בארץ לעומת החבילה בארה"ב ואז תחשבו איפה הייתם רוצים לחיות .

אולי יש שפע בארץ אבל השפע הזה נגיש רק לבעלי יכולת וגם הם מתרוששים מיום ליום .

יש 50%-60% שמרוויחים מתחת לשכר ממוצע והמעמד הביניים מהווה סה"כ 15%-20% תוסיפו את האינפלציה שעולה מדי שנה בעשרות אחוזים על מוצרי יסוד ודיור ,ותבינו שאותו מעמד הבינייים עומד להצטרף ל60% שמוגדרים כעניים ויש סיבה לכל העניים הם עצלנים .

אז מצב הרכבים ,כן נותן אינדקציה מסויימת לכל המשק גם אם לא רואים את זה מיד .

[Derish]

חבר, נראה לי שאתה מתעצבן ומתחמם יתר על המידה סתם לחינם. על איזה מוניטין צריך לבסס כאן וכמה חודשים צריך לחכות בדיוק עד שאפשר יהיה לקבל זכות לחלוק על דבריו של מישהו אחר?

 

תפריד בין שני דברים:

 

1. אמרת משהו שאני פירשתי לא נכון. כשהסברת את עצמך, ראינו שלא התכוונת לזלזל או לרמוז שום דבר שלא לעניין.

 

2. באופן כללי (כלומר, לא קשור למקרה הספציפי שלך), משתמש חדש שמתחיל לרדת על משתמש ותיק, לרמוז שהוא עובד "שחור", שאחותו מכוערת, שהכלב שלו מטומטם וכו', מפגין התנהגות לא נאותה. מן הראוי שיבלה קצת זמן בפורום, יכיר את הנפשות הפועלות ורק אז יתחיל להטיח את הביקורת שלו. שוב, לא קשור אליך - בשלב הזה כבר הגבתי לדברים שמישהו אחר כתב והסברתי את עמדתי הכללית בנושא.

 

אין בעיה לחלוק על דברים שקראת בפורום, אבל אם יורדים לפסים אישיים (כמו שחשבתי בטעות שעשית פה), רצוי להכיר קודם את הכותב וההיסטוריה שלו. הכל עניין של תרבות דיון.

[בנצי]

או קיי חברים אני אעשה קצת סדר, אני אספר בקצרה את הסיפור שלי וכל אחד יבין מאיפה אני בא ועל מה אני מדבר.

 

החיים שלי בישראל היו די טובים, והשגתי הרבה דברים בכוחות עצמי ובעבודה קשה.

אינני בן להורים עשירים ולמעשה גדלתי במשפחה חד הורית, אבי עזב עשאימי הייתה בת 22 ובהריון והיא עבדה ב3 עבודות בכדי לגדל אותי למופת, בגיל 9 עברתי לפנימייה, בגיל 15 נשרתי מבית הספר, עבדתי ב"סאייטקס" 3 שנים. התגייסתי לצה"ל חדור מוטיבציה והשתחררתי אחרי כשנה (לרדת מהכנסה גבוהה ל350 ש"ח בחודש כאשר אתה המפרנס העיקרי בבית זה לא קל).

 

עבדתי בהרבה עבודות, חלקן טובות יותר וחלקן טובות פחות, בוקר לילה - לא משנה כ"כ.

 

את ישראל עזבתי אחרי תקופת התאוששות מניתוח שבה לא בדיוק הכנסתי כסף ובביטוח לאומי דאגו להשביז אותי יופי.

 

הגעתי לניו יורק עם קצת פחות מ250 דולר בכיס, גרתי במרתף עם 5 אנשים ועבדתי בעבודה מסריחה (הוצאתי TAX ID ושילמתי מיסים גם כשב"ח). לא היה קל אך לא וויתרתי ועבדתי ימים כלילות, לא פשוט להגיע למקום חדש, בלי ביטחון בשפה, בלי להכיר כלום.

התקדמתי לאט לאט והגעתי לנקודה מאוד טובה בניו יורק.

 

מספר דברים שקרו בחיי גרמו לי לארוז את עצמי ולנדוד שוב, הפעם לחוף המערבי.

דאגתי להיפטר מהכל ולהגיע לקליפורניה בכדי להתחיל מחדש בשנית, הפעם הגעתי עם 600 דולר.

ושוב, יומיים אחרי שנחתתי התחלתי לעבוד במסעדה, הריינג' רובר הפך להיות סובארו לגאסי סטיישן 91 ושוב אני מוצא את עצמי עובד 28 יום רצוף בלי חופש ובמשמרות כפולות רוב הזמן אבל מה - חדור מוטיביציה ובידיעה שזה זמני.

 

עברו עליי תהפוכות, אבל תמיד הייתי שמח פה, אפילו ישנתי בסובארו תקופה קצרה וזה לא בדיוק הפריע לי כי המטרה מקדשת את האמצעים ולי הייתה מטרה.

 

היום אני שוב על הרגליים, באמת שלא חסר לי כלום אבל אני לא חושב שאי פעם היה חסר לי משהו.

עובד שכות ארוכות, כל השבוע, אבל מרוצה מאוד, לא חייב כלום לאף אחד והדבר היחידי שרכשתי בקרדיט הוא הרכב עבודה,

נוח לי לדעת שבכל חודש יש לי הוצאות רכב של $1000. אני לבוש טוב, סועד בחוץ פעם או פעמיים ביום, הולך לקולנוע לפחות פעם בשבוע ומחייך תמיד.

 

אני אוהב מאוד את ארץ ישראל ואני ישראלי גאה! דעותיי ימניות ואני מקפיד להיות שגריר ישראל בכל הזדמנות

אבל....

 

המדיניות בארץ היא על הפנים, העם לא מודע לחוזק שלו, הממשלה נהנית מהזכרון הקצר של העם וטעויות חוזרות על עצמן פעם אחר פעם. אופטימיות שמקורה בטיפשות ולא אופטימיות מונעת מטרה. אני אוהב לצוטט אנשים ואצטט את רבין שוב:

 

לאחת הבעיות הכואבות שלנו יש שם, שם פרטי ושם משפחה. זהו צירוף שתי המלים "יהיה בסדר". צירוף המלים האלה, שרבים מאיתנו שומעים בחיי היום יום של מדינת ישראל, הוא בלתי נסבל. מאחורי שתי המלים האלה חבוי בדרך כלל כל מה שלא "בסדר": יהירות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, כוח ושררה, שאין להם מקום. ה"יהיה בסדר" מלווה אותנו כבר זמן רב, שנים, והוא סממן לאווירה הגובלת בחוסר אחריות ברבים מתחומי חיינו. ה-"יהיה בסדר", אותה טפיחת כתף חבר'מנית, אותה קריצת עין, אותו "סמוך עלי", הוא סממן לחוסר סדר ומשמעת, למקצועיות שאיננה, לבטלנות שישנה.

 

אווירת ה"חפיף" היא, לצערי הרב, נחלת ציבורים רבים בישראל, לאו דווקא בצה"ל. היא אוכלת בנו בכל פה. ואנחנו כבר למדנו בדרך הקשה והכואבת ש"יהיה בסדר" פירושו שהרבה מאוד לא "בסדר".

[נהג מתחיל]

ומה לדעתך הסיכוי שהיית משיג רמת חיים דומה בישראל?

[dorki]

את ישראל עזבתי אחרי תקופת התאוששות מניתוח שבה לא בדיוק הכנסתי כסף ובביטוח לאומי דאגו להשביז אותי יופי.

 

 

לא היה קל אך לא וויתרתי ועבדתי ימים כלילות, לא פשוט להגיע למקום חדש, בלי ביטחון בשפה, בלי להכיר כלום.

התקדמתי לאט לאט והגעתי לנקודה מאוד טובה בניו יורק.

 

ושוב, יומיים אחרי שנחתתי התחלתי לעבוד במסעדה, הריינג' רובר הפך להיות סובארו לגאסי סטיישן 91 ושוב אני מוצא את עצמי עובד 28 יום רצוף בלי חופש ובמשמרות כפולות רוב הזמן אבל מה - חדור מוטיביציה ובידיעה שזה זמני.

 

 

בנצי, סיפור מעורר הערכה (לא בציניות).

 

אבל, ברשותך הערה אחת קטנה:

שים לב באיזה מצב עזבת את ישראל (רמז: כספי התמיכה הציבורית שקיבלת לא סיפקו אותך) ולאיזה שיגרה של עבודה ללא הפסקה ניכנסת (רמז: בישראל לא היית מעלה על דעתך לעבוד באינטנסביות כזו).

 

יחי ההבדל הקטן.

[נהג מתחיל]

דורקי, בישראל עבודה אינטנסיבית כזאת לא משתלמת - רמת ההכנסה הפנויה, והעליה בהכנסה הפנויה הן לא ביחס ישר לשעות שאתה משקיע מזמנך וממרצך.

 

בארה"ב כן, וזה ההבדל המשמעותי.

[בנצי]

בנצי, סיפור מעורר הערכה (לא בציניות).

 

אבל, ברשותך הערה אחת קטנה:

שים לב באיזה מצב עזבת את ישראל (רמז: כספי התמיכה הציבורית שקיבלת לא סיפקו אותך) ולאיזה שיגרה של עבודה ללא הפסקה ניכנסת (רמז: בישראל לא היית מעלה על דעתך לעבוד באינטנסביות כזו).

 

יחי ההבדל הקטן.

 

אני מנסה להבין איך הגעת לזה שקיבלתי תמיכה ציבורית?

 

מעולם לא נתמכתי ציבורית, עברתי ניתוח והייתי 3 חודשים בהתאוששות, הייתי אמור להיות חודש אבל כשהייתי בהיי מסמי ההרגעה דאגתי לפתוח את התפרים ויצרתי לעצמי בועה בבטן וצלקת מאוד מעצבנת , מכיוון שלא עבדתי תקופה ארוכה, פניתי עם התלושים שלי ועם האישור מקופת החולים לביטוח לאומי, שם דאגו לאמר לי לא על המקום, בפניה חוזרת החליטו שאני צריך ללכת לעוד חוות דעת, אז אמרו לי להביא עוד מסמכים וככה טרטרו אותי עד שוויתרתי, לא לקחתי שקל מהמדינה.

ולחיות 3 חודשים ללא הכנסה בישראל זה לא דבר פשוט.

 

וכמו שכבר כתבתי, עבדתי במחלקת הפרסום של "סאייטקס" 3 שנים, מגיל 15 עד 18, ניכו לי מיסים וביטוח לאומי מגיל 16 בטוענה שאני מרוויח די הרבה אז הפטור לא חל עליי (לא אמור לשלם מיסים עד גיל 18), תמיד שילמתי מיסים, גם היום כשאני בארה"ב אני דואג שאימי תשלם ביטוח לאומי. אבל כשהייתי זקוק להם, עשהייתי בנקודה שהגיע לי לקבל את מה שאני משלם כל הזמן - נאדה.

 

לא לקחתי שקל מביטוח לאומי, מעולם לא לקחתי דמי אבטלה ותמיד עבדתי בשביל הכסף שלי.

אני לא יודע איך הצטיירה לך תמונה של פרזיט, אבל גם בארץ עבדתי קשה, מוסר עבודה לא חסר לי וזה הגיע מהבית.

2 עבודות בו זמנית היו דבר שבשגרה.

[avikkllk]

רוב התשלום שאתה משלם בסביבות ה50%+ זה מס.

אנחנו מדינת מס.אגב ב1.3 תצפו לעליית מחירי דלק חדשים.

[ETAA]

לפני זמן לא רב חזרתי משהות לא קצרה בארה"ב, שם הייתי במסגרת סוג של רילוקיישן מטעם העבודה.

 

בדיון הזה יש מקום להבחין בין "רמת חיים" (אובייקטיבית) ל"איכות חיים" (סובייקטיבית).

 

מבחינת רמת חיים -

 

1. לדעתי, מצבו של המעמד הנמוך בישראל טוב בהרבה מזה שבארה"ב, מעצם העובדה שהוא נהנה מרשת ביטחון סוציאלית שאין בארה"ב. יש בארץ מערכת בריאות וחינוך טובות (כן, למרות כל הביקורת) שמהם נהנים כולם, גם העניים ביותר. בארה"ב, לאדם מהמעמד הנמוך קשה לעתים לממן טיפולים רפואיים ואנשים רבים משלמים בחייהם (נתקלתי בישראלים ואמריקאיים שנוסעים ברכבי יוקרה, אך אין להם ביטוח בריאות. שמעתי על ישראלי שעבר ניתוח וברח מבית החולים כדי להמנע מתשלום, ועוד. זה לא סיפור חריג). כמו כן, לאדם מהמעמד הנמוך אין סיכוי לשלוח את ילדיו לבתי ספר יהודיים או פרטיים (שלא לדבר על אוניברסיטאות טובות), ולדעתי חינוך יהודי בחו"ל זה לא מותרות אלא צורך.

 

2. לעומת זאת, מצבו של המעמד הבינוני והבינוני גבוה בארה"ב טוב מזה שבישראל. רמת החיים של חבריי שם, בהיבטים רבים, מקבילה לרמת חיים של אנשים אמידים בישראל. בית פרטי עם בריכה, נסיעות לחו"ל ושתיים-שלוש רכבי יוקרה בחניה הם לא דבר חריג שם למי שמשתכר טוב. יחד עם זאת, צריך לזכור שהצעירים בשוק העבודה (אותם אלה שנמצאים במשרות הנחשקות שמשלמות שכר גבוה) גוררים אחריהם חובות כבדים של 100-200K דולר אותו הם סוחבים מימי הלימודים באוניברסיטה - אי אפשר להתעלם מזה.

 

3. לגבי מעמד גבוה - לדעתי אין הבדל גדול, כי מי שלא חסר לו כסף, יכול להרשות לעצמו את אותה רמת חיים כאן ושם.

 

נקודת האור - המצב בישראל משתפר פלאים והפערים מצטמצמים בקצב מהיר. אני זוכר את השהות שלי בארה"ב כילד וכנער (אני בתחילת שנות ה-30 לחיי) שאז הייתי בהלם מעומק הפער לעומת השהות האחרונה שבה ממש לא הרגשתי שהגעתי מפלנטה אחרת.

בסופו של דבר, הפערים כיום הם "בשמנת" - כמו הפער בין טיוטה קורולה (ישראל) לטיוטה קאמרי (ארה"ב). לא חסר כיום דבר בישראל, וברמת היום יום - החיים בישראל לא שונים בהרבה מהחיים בארה"ב. זה מזכיר לי מאמר מעניין שקראתי לא מזמן העוסק בצמצום הפערים בחברה. לפי הכותב, הפער הצטמצם לכמה ס"מ. אם בעבר, הפער בין עשיר ועני היה אלפי ק"מ (כי העני לא יכול היה לטוס) כיום הפער הוא בין ביזנס קלאס לבין מחלקת תיירים (היינו, כמה ס"מ של מרווח רגליים).

 

לגבי איכות חיים -

 

זה כבר עניין סובייקיטיבי. לדעתי, אין תחליף למשפחה, חברים קרובים, תרבות והרגשת שייכות. אך כל אחד והשיקולים שלו. בסופו של דבר, האמריקאי הממוצע אינו מאושר יותר מאשר הישראלי (ואולי להיפך?) , וזאת למרות שהוא חי במקום יותר רגוע ושפוי ואינו נדרש לעשות שירות צבאי מלא ומילואים. אגב, מדהים עד כמה מהר מתרגלים לפינוקים האמריקאיים, כגון רכב נוצץ ובית עם בריכה, ומתחילים להבין מה באמת חשוב בחיים, למרות כל הלחץ והקיטורים בישראל. שלא תבינו לא נכון, לא מעט פעמים אני מתגעגע לחיים הנוחים יותר שהיו לי בארה"ב ומקטר על מה שקורה כאן, אך אני יודע שאין תחליף לגידול הילדים שלי בישראל.

[Cerebral Cortex]

לפני זמן לא רב חזרתי משהות לא קצרה בארה"ב, שם הייתי במסגרת סוג של רילוקיישן מטעם העבודה.

 

בדיון הזה יש מקום להבחין בין "רמת חיים" (אובייקטיבית) ל"איכות חיים" (סובייקטיבית).

 

מבחינת רמת חיים -

 

1. לדעתי, מצבו של המעמד הנמוך בישראל טוב בהרבה מזה שבארה"ב, מעצם העובדה שהוא נהנה מרשת ביטחון סוציאלית שאין בארה"ב. יש בארץ מערכת בריאות וחינוך טובות (כן, למרות כל הביקורת) שמהם נהנים כולם, גם העניים ביותר. בארה"ב, לאדם מהמעמד הנמוך קשה לעתים לממן טיפולים רפואיים ואנשים רבים משלמים בחייהם (נתקלתי בישראלים ואמריקאיים שנוסעים ברכבי יוקרה, אך אין להם ביטוח בריאות. שמעתי על ישראלי שעבר ניתוח וברח מבית החולים כדי להמנע מתשלום, ועוד. זה לא סיפור חריג). כמו כן, לאדם מהמעמד הנמוך אין סיכוי לשלוח את ילדיו לבתי ספר יהודיים או פרטיים (שלא לדבר על אוניברסיטאות טובות), ולדעתי חינוך יהודי בחו"ל זה לא מותרות אלא צורך.

 

2. לעומת זאת, מצבו של המעמד הבינוני והבינוני גבוה בארה"ב טוב מזה שבישראל. רמת החיים של חבריי שם, בהיבטים רבים, מקבילה לרמת חיים של אנשים אמידים בישראל. בית פרטי עם בריכה, נסיעות לחו"ל ושתיים-שלוש רכבי יוקרה בחניה הם לא דבר חריג שם למי שמשתכר טוב. יחד עם זאת, צריך לזכור שהצעירים בשוק העבודה (אותם אלה שנמצאים במשרות הנחשקות שמשלמות שכר גבוה) גוררים אחריהם חובות כבדים של 100-200K דולר אותו הם סוחבים מימי הלימודים באוניברסיטה - אי אפשר להתעלם מזה.

 

3. לגבי מעמד גבוה - לדעתי אין הבדל גדול, כי מי שלא חסר לו כסף, יכול להרשות לעצמו את אותה רמת חיים כאן ושם.

 

נקודת האור - המצב בישראל משתפר פלאים והפערים מצטמצמים בקצב מהיר. אני זוכר את השהות שלי בארה"ב כילד וכנער (אני בתחילת שנות ה-30 לחיי) שאז הייתי בהלם מעומק הפער לעומת השהות האחרונה שבה ממש לא הרגשתי שהגעתי מפלנטה אחרת.

בסופו של דבר, הפערים כיום הם "בשמנת" - כמו הפער בין טיוטה קורולה (ישראל) לטיוטה קאמרי (ארה"ב). לא חסר כיום דבר בישראל, וברמת היום יום - החיים בישראל לא שונים בהרבה מהחיים בארה"ב. זה מזכיר לי מאמר מעניין שקראתי לא מזמן העוסק בצמצום הפערים בחברה. לפי הכותב, הפער הצטמצם לכמה ס"מ. אם בעבר, הפער בין עשיר ועני היה אלפי ק"מ (כי העני לא יכול היה לטוס) כיום הפער הוא בין ביזנס קלאס לבין מחלקת תיירים (היינו, כמה ס"מ של מרווח רגליים).

 

לגבי איכות חיים -

 

זה כבר עניין סובייקיטיבי. לדעתי, אין תחליף למשפחה, חברים קרובים, תרבות והרגשת שייכות. אך כל אחד והשיקולים שלו. בסופו של דבר, האמריקאי הממוצע אינו מאושר יותר מאשר הישראלי (ואולי להיפך?) , וזאת למרות שהוא חי במקום יותר רגוע ושפוי ואינו נדרש לעשות שירות צבאי מלא ומילואים. אגב, מדהים עד כמה מהר מתרגלים לפינוקים האמריקאיים, כגון רכב נוצץ ובית עם בריכה, ומתחילים להבין מה באמת חשוב בחיים, למרות כל הלחץ והקיטורים בישראל. שלא תבינו לא נכון, לא מעט פעמים אני מתגעגע לחיים הנוחים יותר שהיו לי בארה"ב ומקטר על מה שקורה כאן, אך אני יודע שאין תחליף לגידול הילדים שלי בישראל.

 

מסכים בכל מילה ומילה עם הנאמר כאן. סוף סוף עוד ישראלי שהיה שם וחזר ושופך אור על כל הסיפור. יש עוד נקודות שאפשר להוסיף כאן אך את זאת אני אעשה בהמשך. בקיצור לא כל הנוצץ זהב והדשא של השכן לא תמיד ירוק. "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" (כמו בשיר).

קבל ח"ח על יכולתך להבין שלכל מטבע יש שני צדדים ולכל דבר יש גם צד שונה.

אם היה אייקון הצדעה הייתי מצרף אותו לכאן.

שבוע טוב לכולנו.

[shaharp]

ראיתי את אותה כתבה במרקר ובמוטוקאר שמשווה בין ארצות שונות כמה משכורות צריך לחסוך כדי לקנות רכב חדש מסוג מזדה 3.

נניח שהגדרת משכורת ממצועת היא זהה בכל המדינות וגם אם אפשר להתווכח עליה, לא תיצור פער משמעותי.

ובנוסף נניח שבדקו לגבי אותה רמת גימור ומיפרט מכני זהה.

בישראל נדרשות 14.2 משכורות, בספרד 9.0, גרמניה-בלגיה-בריטניה 5.4, ארה"ב 3.8.

אם עושים חשבון לפני כל המיסים ומע"מ ו"כל טוב" שישראל מוסיפה על המחיר הבסיסי, הרי שמכונית עממית כזו, כולל הרווח של היצרן, עולה כ-10,000 דולר, משהו כמו 35 עד 40K ש"ח.

במחירים כאלו אפשר להצעיר את גיל הרכב הממוצע, לתת לציבור הרבה יותר בטיחות וגם נוחות וטנוטולוגיה, ולאפשר ליותר אנשים רכב איכותי וטוב יותר.

אז למה פה זה עולה פי 3 ????? במילים - עוד הרבה מאוד עשרות אלפי שקלים.

 

במקביל יש התעוררות מנהלתית (לאו דווקא ישומית) סביב יבוא אישי שתנתן לגיטימציה לסוכני יבוא אישי.

בגלל כל מיני סיבות הנושא מנוון בארץ, למעט רכב יקר במיוחד.

לפי הידוע לי, בלגיה היא מוקד גדול לקניית רכב באירופה לצורך שינועו לארצות אחרות ביבוא אישי. המקומיים והמדינה מרוויחים, עוד מקומות עבודה, עוד ענף במשק.

ניתן לצפות שבארץ יהיו מהומות מצד היבואנים הבלעדיים, מאמץ לטרפד יוזמות כאלו, איומים במניעת תמיכה באחריות - רק שאם זה יצליח - כולנו נרויח: גם קוני רכב חדש, ובמשך הזמן קוני רכב משומש.

 

העניין הוא מאוד פשוט, הלגיטימציה ה"מנהלתית" היא תוצר של התאגדות מס גורמים בתחום היבוא אישי בכללם מיעצי יבוא אישי לרכב ועמילי מכס העוסקים בדבר בתוספת ליברליזציה של השר כץ לעניין היבוא אישי..ולחץ אמריקאי מדוד.

 

את נושא השיגשוג בענף הרכב והצערת גיל הרכב ניתן לראות בצורה קיצונית בירדן..שם יש מה שנקרא FREE ZONE , חברות מהמפרץ רוכשות רכבים בכמויות גדולות מגרמניה (משומשים וחדשים) מאחסנות את הרכבים באס"ח (איזור סחר חופשי) ומוכרות ישירות מהסטוק שלהם רכבים בכל המזרח התיכון למעט ישראל. ההשפעה היא מיידית וברורה, בעמן כמעט ולא ניתן לראות רכבים ישנים מה גם שאחוז ניכר מהאזרחים הפלסטינאים בעמן עוסקים בתחום הרכב, המטבע שלהם חזק כמו היורו ומאות אלפי תיירים באים בשערם על מנת לרכוש רכבים.

 

אההה למה לא מוכרות לישראל זאת שאלה מתבקשת..הרכב מאבד את המקוריות שלו ברגע שהגיע לירדן ולכן ליבאו לארץ כרוך בתשלום מכס בנוסף למס קניה ומעמ (מה שלא חל במקרה יבוא ישר מאירופה).

[shaharp]

תסתכלו כאן.

 

כמה הרכב עולה ליבואן, כמה הוא מרוויח וכמה מתוך המחיר מהווה נטל המס.

 

 

פורד מונדאו Trend

עלות יבואן (ממנה נגזרים כל התחשיבים לצרכי מס) = 50,332 ש"ח

מס קניה = 39,775 ש"ח

רווח גולמי = 45,668 ש"ח

מע"מ = 21,724 ש"ח

מחיר לצרכן = 157,500 ש"ח

 

פורד מונדאו Titanium (דגם חדש - EcoBoost)

עלות יבואן (ממנה נגזרים כל התחשיבים לצרכי מס) = 69,663 ש"ח

מס קניה = 52,820 ש"ח

רווח גולמי = 36,137 ש"ח

מע"מ = 25,379 ש"ח

מחיר לצרכן = 184,000 ש"ח

 

סובארו B4 דגם Top

עלות יבואן (ממנה נגזרים כל התחשיבים לצרכי מס) = 65,258 ש"ח

מס קניה = 57,517 ש"ח

רווח גולמי = 17,742 ש"ח

מע"מ = 22,482 ש"ח

מחיר לצרכן = 163,000 ש"ח

 

טויוטה קאמרי

עלות יבואן (ממנה נגזרים כל התחשיבים לצרכי מס) = 70,005 ש"ח

מס קניה = 67,071 ש"ח

רווח גולמי = 40,510 ש"ח

מע"מ = 28,413 ש"ח

מחיר לצרכן = 206,000 ש"ח

 

שקודה סופרב

דגם 1.8 Elegance

עלות יבואן (ממנה נגזרים כל התחשיבים לצרכי מס) = 80,732 ש"ח

מס קניה = 57,757 ש"ח

רווח גולמי = 18,321 ש"ח

מע"מ = 25,089 ש"ח

מחיר לצרכן = 181,900 ש"ח

 

מזדה 3

 

Active 1.6

עלות יבואן (ממנה נגזרים כל התחשיבים לצרכי מס) = 46,235 ש"ח

מס קניה = 35,047 ש"ח

רווח גולמי = 22,164 ש"ח

מע"מ = 16,551 ש"ח

מחיר לצרכן = 120,000 ש"ח

 

Comfort 1.6

עלות יבואן (ממנה נגזרים כל התחשיבים לצרכי מס) = 49,971 ש"ח

מס קניה = 38,627 ש"ח

רווח גולמי = 18,729 ש"ח

מע"מ = 17,172 ש"ח

מחיר לצרכן = 124,500 ש"ח

 

Spirit 2.0

עלות יבואן (ממנה נגזרים כל התחשיבים לצרכי מס) = 56,175 ש"ח

מס קניה = 46,571 ש"ח

רווח גולמי = 14,924 ש"ח

מע"מ = 18,827 ש"ח

מחיר לצרכן = 136,500 ש"ח

 

 

קורולה

דגם sun

עלות יבואן (ממנה נגזרים כל התחשיבים לצרכי מס) = 45,608 ש"ח

מס קניה = 35,447 ש"ח

רווח גולמי = 22,392 ש"ח

מע"מ = 16,551 ש"ח

מחיר לצרכן = 120,000 ש"ח

 

דגם GLI

עלות יבואן (ממנה נגזרים כל התחשיבים לצרכי מס) = 48,917 ש"ח

מס קניה = 38,617 ש"ח

רווח גולמי = 21,082 ש"ח

מע"מ = 17,379 ש"ח

מחיר לצרכן = 126,000 ש"ח

 

 

מזדה 6

2.0 executive

עלות יבואן (ממנה נגזרים כל התחשיבים לצרכי מס) = 58,842 ש"ח

מס קניה = 50,876 ש"ח

רווח גולמי = 26,058 ש"ח

מע"מ = 21,724 ש"ח

מחיר לצרכן = 157,500 ש"ח

 

premium 2.5

עלות יבואן (ממנה נגזרים כל התחשיבים לצרכי מס) = 66,037 ש"ח

מס קניה = 60,020 ש"ח

רווח גולמי = 32,562 ש"ח

מע"מ = 25,379 ש"ח

מחיר לצרכן = 184,000 ש"ח

 

 

סחטיין על השקידה ועבודת הכפיים בחישובים המסורבלים, אך לבל ישכח אחינו השקדן כי רוב הרכבים בדוגמא לעיל מיוצרים במדינות עמהן אין לישראל הסכמי סחר מה שאומר כי ישולמו בעבורן גם מכסים (12% מעל מחיר הרכב + מס הקנייה והמע"מ מחושב על הכל יחד)

רכבים אשר אינם מיוצרים בארה"ב אירופה וטורקיה, ישולמו בעבורם גם מכס...

[Guest Arco]

יש לי שאלה בנושא:

אם אינני טועה, לפני כעשור המחירים היו הרבה יותר נמוכים, למשל וולוו S40 עלתה 125K, פאסאט עוד פחות מזה. האם המיסוי עלה מאז? או שזה רק עליית מחירים של רכבים עצמם ויבואנים שהבינו שאפשר להרוויח יותר בלי שום בעיה?