אז הלכתי באמריקה

[roee]

חלק א' - המשוגעים מאוויס

 

בעודי בניו יורק, יום לפני שהייתי אמור לטוס לקליפורניה, הגעתי למסקנה שצריך להזמין אוטו. למי שלא יודע, להזמין מהארץ זו כנראה האופציה הכי זולה. מאחר ופעם הייתה לי מאזדה 3 בליסינג מאוויס, והיא הניעה כל בוקר, החלטתי שזה יהיה רק הגיוני לשכור מהם רכב בקליפורניה (גם הוא יתניע כל בוקר). כך הלכתי לאתר של אוויס לסקור את ההיצע. לרוב, המכוניות שעומדות לרשות השוכר משקפות את תעשיית הרכב של ארץ היעד (צרפתיות בצרפת, גרמניות בגרמניה ויונדאי גטס בארץ). כמובן שבארה"ב זה כך על אחת כמה וכמה.

 

המבחר היה עגום אך זול; החל ב280 דולר לשבעה ימים עבור subcompact (לא אקדח, לצערי, אלא איזו קיה עגמומית) ועד 800 דולר למרצדס GLK. פול סייז בסגנון מאליבו היה 370 דולר, כשקלאס אחד מעל היה בסך הכל 390 דולר. האתר טען שזה Buick Lucern or Similar. הופה, ביואיק. אמריקה. לא, לא רציתי לנהוג בביואיק, אבל אמרתי שזו נקודת פתיחה טובה.

שימו לב שהמחירים כוללים את הכיסוי הביטוחי המורחב, דבר שלצאת בלעדיו אל הכבישים הוא רעיון רע מאוד.

 

טונות של שלג, טיסה מבוטלת וכמה שעות לאחר מכן, ואני מגיע לשדה בסן פרנסיסקו באישון לילה. הולך לדוכן של אוויס ומציג את טופס ההזמנה. הפקידה, שהסתבר כי היא יהודיה (הם מספרים את זה כשהם רואים דרכון ישראלי; רגשות אשמה, לדעתי, על כך שהם השאירו לנו את ההתמודדות עם ממשלת ישראל בזמן שהם עושים חיים בקליפורניה) מבוגרת, עייפה ומשועממת בישרה לי כי זהו יום המזל שלי - אני מקבל רכב גדול במיוחד. אה, רגע, חשבתי לעצמי. זה יכול להתפתח לקטסטרופה של ממש. לא שהיו לי ציפיות גדולות מהמינוע באמריקה אבל גם לא התכוונתי לשוט לשום מקום. אז מה מקבלים, שאלתי. פורד גרנד מרקיז, היא אמרה. למי שלא מצוי בז'אנר:

 

 

כמו לינקולן טאונקאר אבל אפילו לא מספיק טוב בשביל שישחיתו אותו לכדי לימוזינה.

האלטרנטיבה האחרת הייתה פורד קראון ויקטוריה:

 

 

יכול להיות שנסעתם באחת, אם עצרתם מונית בניו יורק או לחילופין עצר אותכם שוטר בארה"ב.

 

לרגע נתתי למסיכת הנימוס האמריקאי שלי להשמט והבהרתי לה שזה לא ילך. אז מה אתה רוצה, היא שאלה. "SUV? יש לנו פורד אקספלורר" "לא" "אולי היברידי? יש לנו PRI.." "לא". תביאי לי משהו מעניין. Something remotely sporty. "מוסטנג?" יאללה. גם עם תוספת של 20 דולר ליום, עדיין המחיר יוצא נמוך מאוד - 174 דולר תוספת ל390 שכבר שולמו, כולל מיסים וכו'. לקחתי. לפחות יהיה גג נפתח ו300 סוסים שיזכירו לי את הGTI הנטושה שלי אי שם בישראל. חוצמזה, אף פעם לא נהגתי במוסטנג - או מכונית שרירים אמריקאית לצורך העניין - ויהיה מעניין לראות מה הקטע. לפני שעזבתי, שאלתי אותה אם זה דגם 2011 - והיא אמרה שכן. מצויין, סימן טוב לבאות.

 

ירדתי לחניון שלהם והתחלתי לעבור בין הסחורה. הנה פורד גרנד מרקיז כמו שהם רצו לתת לי, חוצפנים. אפילו הזקנים של פלורידה לא היו נוסעים בזה (האמת שכן - מספר 3 כאן). הנה מוסטנג קאב אחת, ועוד אחת, והנה דודג' צ'לנג'ר - נראית טוב למדי דווקא. אולי הייתי צריך לקחת כזו? הביקורות עליה היו פושרות.

כך אני הולך בין השורות עד שבין שני SUV-ים, מציצה מוסטנג אדומה. אבל רגע, היא בכלל לא קאב, אלא קופה. סבבה, אני לא מאמין בשום דבר עם גג נפתח שהוא לא בוקסטר. אני מתקרב עוד קצת, וסוקר את הזנב שלה. שני אגזוזים, סמל של GT.

 

רגע.

 

אני רץ מהר למוסטנג קאב שראיתי מקודם ומסתכל על הבגאז' שלה. שם אין סמל שאומר GT. גם הגלגלים נראים כמו 17 ולא כמו 18. וגם לא כתוב 5.0 על הצד. 5.0? לא יכול להיות. זה מה ששוכרים כיום ב80 דולר ליום? וי8, 4.9 ליטר, 412 כ"ס, 52 קג"מ מומנט. 80 דולר ליום?

 

חלק ב' - הילולת שמונת הגלילים

 

בעודי מהרהר בשפיותו של קניין הצי של אוויס, התיישבתי במושב הנהג. עור בהיר, עיצוב אלגנטי לחלוטין ואיכות חומרים טובה. לא טובה כמו אודי, נניח, אבל אני בכלל לא רוצה אודי. הכיסא נוח מאוד, למרות שאני לא אוהב כאלו שמכוונים את זווית המושב לפי מדרגות, מעדיף כיוון רציף - אבל זה מה יש ודווקא יצא בסדר. ההגה לא מתכוונן למרחק אלא רק לגובה (על התופעה המעניינת הזו נדבר בהמשך בקונטקסט קצת יותר רחב, משהו כמו "איך מקבלים 412 כ"ס ב30 אלף דולר").

 

מתניעים.

 

 

פורד ידעו מה יש להם ביד ודאגו לתת בליפ קטן של גז בהתנעה, רק בשביל לגרום לך להרגיש כמו גבר. עובדה, הרגשתי. התיבה, אוטומטית כמובן, שישה הילוכים, בעלת תפעול ארכאי - 123D, בלי מצב ידני, בלי תפעול מההגה ובלי מצב ספורט. עוד בחניה אפשר להרגיש כי ההגה לא קל מדי והבלמים בעלי רגש ודורשים לחיצה טובה - מישהו התכוון שינהגו באוטו הזה, לא שישייטו בין outlet אחד לשני.

 

עוד בכביש של הטרמינל, אני מחליט לתת טיפת גז בשביל לראות מה יקרה. לא הרבה, מסתבר, סתם האצה חלושה וחנוקה ב2000 סל"ד. געגועים לTFSI עוברים לי בראש.

 

טוב. יוצאים מהטרמינל ימינה, אל הכביש הראשי לכיוון לצפון. רמזור. לא יכול להיות שככה מרגישים 412 כ"ס. הדבר היחידי החזק יותר עליו נהגתי היה סקודריה ושם ההתקפה על החושים שלך כלכך אינטנסיבית - רעש, מגע, מראה, רעש, דחף, רעש - שקשה לבודד דווקא את כוח המנוע מהחוויה הזו. אני רק זוכר שמחשבות כמו "הייתי מרכיב על זה טורבו" לא ממש עברו לי בראש בשעתו - ואני לא רואה שום סיבה שהן יעברו כאן.

 

מאיצים, שוב. אני מחזיק את הדוושה בחצי מהלך בצורה תקיפה, ולשמחתי, באיזור 3000 סל"ד, מתחיל דחף רציני, טיפה יותר חזק ממה שאני רגיל אליו בגולף. עכשיו אנחנו מדברים, אני חושב לעצמי. עכשיו נעשה את זה שוב, כמו שצריך. 40 מייל שעה, סוחט את הדוושה עד הסוף (חתיכת מהלך יש לה). הנה קיקדאון אחד, תאוצה חזקה. הנה קיקדאון שני, המנוע מטפס ל5000 סל"ד, מועך אותי לתוך המושב, יללת נאסקאר בוקעת מקדימה והדבר הזה פשוט עף. מה זה עף, אני ב80 מייל שעה לפני שאני מבין מה קורה. ממריא, עף, משוגר, כל פועל שמתאר הנעה רקטית יעבוד כאן.

 

כזה טיול עוד לא היה לי.

 

חלק ג' - על איזונים (ובלמים)

 

אני מודה, בחיים לא חשבתי שאני טיפוס של מכוניות אמריקאיות, בטח לא של משהו כמו מוסטנג - מעין קרוזר softcore למי שאין לו מספיק כסף לקורבט או מספיק קלאסה לקנות ב.מ.וו. אולי זה גם היה ככה עד הדור האחרון; אין לי מושג. מה שאני יודע הוא שזה אוטו מוצלח, ובהתחשב במחיר, מוצלח להדהים, ובהתחשב במנוע, פשוט פנומנלי.

 

אתחיל דווקא מסביב. תא הנוסעים פשוט, אך מעוצב ובנוי היטב. אין יותר מדי גאדג'טים מלבד הSYNC (המולטימדיה\בקרת רכב של פורד; כאן בגרסת אודיו בלבד, ללא ניווט או מסך). הכסאות מעולים, ההגה כאמור מתכוונן רק לגובה (אך זה לא הפריע לי במיוחד, ואני כמעט תמיד עם הגה כל הדרך החוצה ורגליים ארוכות). יש מראה מתכהה אוטומטית, חיישני גשם, כיוון חשמלי חלקי לכסאות, מערכת קוראת USB וזהו פחות או יותר (סאנרוף הוא אופציה שלא הייתה בזו שלי). המרחב לנהג טוב מאוד - אני 1.87 ולא הייתה לי בעיה עם הגג - ורק הברך הימנית עשויה לפגוש את הדשבורד אם אתה יושב קרוב מדי. בקצרה, תנוחת נהיגה מצויינת למרות הכיוונון המוגבל. הכסאות (סטנדרטיים, לא באקט אופציונליים) סופר נוחים, אולי אפילו עדיפים על אלו שבGTI (וזו מחמאה רצינית), עם תמיכת צד סבירה (קצת פחות מבGTI אך עדיין מספקת).

איכות החומרים סבירה, טובה באיזורים ספציפיים וקצת זולה באחרים (כמו הפלסטיק שעל ההגה). יוצא דופן אחד לרעה הוא סוכך השמש שהחליט להסתובב הצידה בכל פעם שניסיתי לקפלו תוך כדי שהוא חוסם את כל שדה הראיה שלי - בפעם הראשונה, האשמתי את פורד, בפעם השניה את עצמי - היה זה איינשטיין שאמר שההגדרה של אי שפיות היא חזרה על אותה פעולה וציפיה לתוצאה שונות? - בפעם השלישית כבר נהגתי כמו ארי וטאנן בclimb dance. דבר מעצבן אחר הוא מנגנוני הקיפול הפרמיטיביים של הכסאות הקדמיים (מקפלים רק את המשענת, בלי הזזת המושב כמו בGTI).

 

מאחור, המרחב טוב, אולי קצת פחות משירוקו, והכסאות דווחו כנוחים. אני לא נכנס שם, אבל 1.70 ומטה נכנס ואפילו יהיה (היה) לו נוח.

הבגאז' לא קטן אך פתח ההטענה שלו מעשה ידי שטן והטענת מזוודות גדולות זה מאבק בין גומי לסמסונייט.

 

אורות הדרך עלובים למדי, אמנם אני רגיל למנורות חזקות מהמקור אך ניכר שכאן הרפלקטור פשוט פחות טוב מזה של VW.

איכות ההרכבה טובה, אפילו טובה מאוד - לא שמתי לב לרעשים חריגים והמוסטנג הזו עברה 14 אלף מייל לפני שהגיעה אלי.

 

 

1. מנוע. אתחיל בהתנצלות: אני סתם בחור פשוט מהפרובינציה שלא רגיל לדברים כאלה. אין לי 911 בבית, או בחו"ל, או M3 בפרובינציה רוסית לשעבר או אימפרזה משופרת, בסך הכל 240 כ"ס שמשנעים אותי ברחבי הארץ. ובקונטקסט הזה, המנוע מדהים (למעשה, אני חושד שבכל קונטקסט המנוע הזה מדהים). בונה כוח מסל"ד אפס אל שיא מומנט באיזור 4200 ומשם המראה עד הקו האדום סביב ה7000. כוח, כוח, כוח. כוח שלא נגמר. כוח שגורם לך לחיוך מפגר בכל השתלבות לתוך הכביש המהיר ולשימוש מלא בו בכביש צפוף להרגיש כמו רולטה רוסית. אתה רק רוצה עוד ועוד ממנו שהעובדה שכבר היית צריך להיות על הברקסים נשכחת ממך. תשכחו מ"אין דבר כזה יותר מדי כוח" - בכביש בסגנון נס הרים, יהיה קשה מאוד להחזיק מנוע כזה בתחום היעיל שלו. במונחים המקומיים, יש לו ים של כוח בכל סל"ד, כמובן, אבל הוא נושם נהדר בסל"ד גבוה ומוכן להיות שם כל היום. Motortrend כתבו עליו משפט שמסכם הכל:

No doubt, buyers today will be telling their grandkids about this mill. "You think your 1.0-liter quad-turbo lithium-polymer hybrid is impressive? Hah, let me tell you about the five-point-oh in my old twenty-eleven Mustang..."

 

2. גיר - אוטומטי, שישה הילוכים (יש ידנית, אבל לא בהשכרה). גיר פשוט וטיפש. תשכחו מתפעול ידני או מצב ספורט, כאמור, האפשרות היחידה כפי שגיליתי היא לנעול אותו - וזו נעילה של ממש, כולל התחלת נסיעה בהילוך הנבחר ומבלי להעביר בקו האדום - בשני או שלישי בהתאם לנסיבות ולעבוד עם המומנט. שלישי טוב בכל כביש, מ30-20 מייל שעה ועד 100 ואולי גם יותר; שני טוב עד 70 מייל שעה, אם אני לא טועה, ובעיקר בשביל לייצר דרמה בכבישים נכונים. אפקטיבית, זה אוטו עם שני הילוכים. קצת עצוב, אבל התיבה הידנית קיבלה ביקורות טובות מאוד וגם עם שני הילוכים המוסטנג מסתדרת מצויין, תודה.

 

3. שלדה - זוויות גלגול מתונות, הגה בעל מהלך מעולה עם תקשורת כלשהי. האחיזה גבוהה מאוד, באופן מפתיע אפילו בציר האחורי גם כשאתה משחרר את כל מה שיש למנוע לתת בהילוך שני. גם כשהזנב יוצא, הוא עושה את זה בצורה נשלטת ומתונה.

הבלמים טובים, טובים מאוד אפילו; אני לא יודע לגבי יכולת עצירה אבסולוטית, אבל יש להם רגש ותחושה, ולא הצלחתי לגרום להם לאבד מהיכולת בצורה ניכרת גם עם כביש מפותל מאוד, בירידה, ונהיגה אגרסיבית - מצבים שבGTI היו מביאים את המערכת לרתיחה ואובדן יעילות רציני.

המתלים עצמם מכויילים בצורה כמעט גרמנית, מעט נוקשות עם שליטה טובה למדי במרכב - לא אבסולוטית, אבל מספקת (למעט מצבים חריגים, ראו בהמשך). האוטו מרגיש כמקשה אחת וזה מצויין.

 

הGT מגיעה עם דיפרנציאל אחורי מוגבל החלקה ואין בעיה לגרום לו לעבוד שעות נוספות ביציאה מסיבובים הדוקים או בצמתים. ניתוק בקרת המשיכה (לחיצה קצרה מנתקת את הTraction control בלבד, צריך לעצור וללחוץ 5-10 שניות בשביל לנתק את גם את בקרת היציבות), מכת גז רצינית ואתה על הצד, ושוב גם זה נשלט ומרוסן ומאוד כיפי.

 

בסעיף הדינמי יש בעיה אחת בולטת: במצבים של עומס קיצוני, כדוגמת נניח בלימה חזקה על פניה משובשת או ביחד עם שינוי זווית (קאמבר) הכביש, היא מאבדן ריסון בצורה פתאומית - כמעט אובדן מגע של הגלגלים עם הקרקע, בצירוף של משיכת האף אל השיבושים שבכביש. אני מניח שזה, בחלקו, בגלל הציר האחורי הפרמיטיבי, חלק אחר הוא שקיעת המתלה הקדמי בבלימות. מפחיד למדי וגורם לך לחשוב פעמיים לפני שאתה עושה שטויות בכבישים משובשים.

 

בסך הכל, זו חבילה טובה וידידותית שמאפשרת לך להנות מעצם הנהיגה ולא רק מההאצה בין הפניות. היא לא נועדה להנהג כמו קליאו ספורט וגם תרגיש לא במקום בכבישים כאלו - גדולה מדי וכבדה מדי. אתה לא זורק אותה אל תוך הפניה באגרסיביות, אלא מכניס אותה לשם בצורה חלקה ובמהירות סבירה (לא בהכרח נמוכה) ונותן למנוע לעבוד ביציאה. בכבישים פתוחים וזורמים, כשאתה משתמש במומנט ולפעמים גם נוגע בשיא ההספק, זה כיף לא נורמלי. ובכל מקרה, כמו כל מכונית מודרנית, המגבלות גבוהות כלכך שכל צורת נהיגה אחרת לא תעלה על הדעת, לא לאורך זמן לפחות, לא אם אתה רוצה לשלוט בגורלך מעבר לסיכויים הסטטיסטיים בלבד.

 

אבל זו אמריקה וברוב הזמן אתה לא נוהג, אתה משייט. ואת זה היא עושה נהדר - וי8 שמסתובב ב1500-2000 סל"ד, סביב 70 מייל לשעה, רמת רעש סבירה לגמרי - פחות רעשי רוח, יותר רעשי כביש מהצמיגים - ותא נוסעים נוח למרחקים. וכמובן שיש גם קרוז קונטרול (שכמעט ולא היה בשימוש; אני משלם על הדלק, אני אלחץ על הדוושה, תודה).

 

אחרי שבוע עם המוסטנג, ניכר דבר ברור: פורד עשו את כל מה שרק אפשר בשביל למכור אותה ב32 אלף דולר. החומרים רחוקים מלהרשים אבל סבירים כשלעצמם, המתלה האחורי עתיק אך מכוייל היטב, הגיר פשוט אך בעל שישה הילוכים, האבזור והתחושה בסיסיים אבל נוחים ועושים את עבודתם נאמנה. אין כאן תחכום וקלאס של TT, אבל כמי שבא מעולם המכוניות המצויות בארץ, אתה מקבל חוויה במישור שונה לחלוטין. כל שקל שנחסך בהיקף, הלך למה שמשנה באמת. זו העסקה - רכב בסיסי למדי אך מכוייל היטב, עם מנוע אדיר והמון סטייל. וזה עובד, ועובד טוב מאוד אפילו. זו האנטיתזה של מה שאני מכיר מהבית, שהוא רכב שעושה הכל בצורה טובה ולעיתים טובה מאוד, ללא שום דבר רע אך גם בלי שום דבר יוצא דופן לטובה.

זה שהמנוע של המוסטנג אדיר, ידעתי עוד כשראיתי את הסמל; ההפתעה שלי הייתה העבודה הנהדרת שפורד עשו מנקודת התחלה בעייתית מאוד, ובהתחשב במגבלות הם הוציאו מוצר מדהים.

 

במידה והייתי אמריקאי, האם הייתי קונה אחת? לחלוטין כן, אולי את הBoss 302 שהם מוציאים עכשיו (440 כ"ס, כיול ספורטיבי יותר ונראית מעולה). זה מבחינתי האוטו המושלם, באיזור המחיר שלו כמובן, בשביל לחוות את אמריקה, בין אם אלו הכבישים המהירים הלא נגמרים ובין אם אלו הכבישים המדהימים בהרים. במחיר הזה כל מה שאפשר לקבל הוא ב.מ.וו 335, ואולי זו מכונית טובה ומלוטשת יותר בתמונה הכוללת, אבל קשה לי לדמיין שהיא מצליחה להפיק את אותם סנטימנטים. וחוץ מזה, עוד כמה שנים לא יהיו מנועים כאלה, לא במחירים שפויים לפחות. סטנדרט הפליטה הממוצעת שמוחל על יצרני הרכב גורם לכך שלמכור מכונית עם מנוע חמישה ליטר ומעל 400 כ"ס במחירים עממיים עשוי להוביל לחריגות בממוצע הפליטה וקנסות בהתאם ולמרות שבנתיים המוסטנג וחברותיה השריריות נהנות מההפקר, זה יגמר יום אחד.

 

באמת שלא הייתי זוכר את הכרום מסביב לפתחי האוורור שהייתי מקבל בTT, אבל את המנוע הזה אני לא אשכח בקרוב.

 

 

חלק ד' - המדריך למחרע בBay Area

 

למי שמחפש נופים: Shoreline Highway - כביש 1 - שיוצא מאיזור הGolden Gate Bridge צפונית לסן פרנסיסקו (מתפצל מתוך ה101 לפני Manzanita) הוא מדהים לכל אורכו, מכביש סופר מפותל ואיטי מעל החוף ועד קטעים פתוחים בחלק הצפוני יותר. מומלץ לעצור באיזור Bodega Bay ולרדת לחוף, יפהפה. משם אפשר להמשיך צפונה עד הפגישה עם כביש 116 (באיזור Jenner), ולקחת את ה116 (מזרחה, ימינה) בחזרה ל101 לכיוון דרום. ה116 יפה לא פחות, ועובר באיזורים מיוערים וכרמים. שני הכבישים מהנים, אבל ה1 יותר תיירותי ובעייתי מבחינת תנועה (אין כמעט איפה לעקוף). ה116 פתוח יותר ופחות משמש כאטרקציה.

זה נראה קצר, אבל מדובר בסיבוב של כמה שעות טובות (3-5 שעות בהתאם לקצב, תנועה, ועצירות נופים).

 

ועכשיו לחלק המעניין. זה אחד המסלולים המוצלחים שיצא לי להכיר; לא רק לי, כי האיזור שרץ בספורטיביות.

 

ולהלן המסלול:

 

נוסעים לכיוון Santa Cruz על Highway 17. משם פונים לBlack Road. זה החלק הראשון של המסלול: כביש מטפס, בתוך יער עבות, ברוחב סביר עם שפע של היירפינס. מומלץ לנהוג בחלקו הראשון במשנה זהירות כי יש קהילה שגרה סביב הכביש הזה. מתישהו הבתים נגמרים ואתם נשארים עם הכביש והיער.

 

בסופו של Black Road, הוא פוגש את Skyline Blvd (כביש 35) בצומת T. סקייליין הוא כביש מוצלח לכל אורכו. במקרה הזה פניתי שמאלה ולמטה. החלק הראשון צר להחריד, בערך מכונית ושליש וצריך מאוד להזהר בסיבובים העיוורים שלו על מנת לא להיות מופתעים מאיזה פורד F350 מוגבה. חלק מעניין אבל לא ממש לנהיגה. ממשיכים בכביש הזה עד המפגש עם Bear Creek Rd, וכאן לוקחים ימינה לכיוון Boulder Creek. כאן כבר מתחיל הכיף הרציני, עם כביש רחב, סלול ומשופע למשעי.

 

הכביש מסתיים בBoulder Creek, כאן אתם לוקחים ימינה אל כביש 9, וממשיכים איתו עד ששוב אתם פוגשים את Skyline Blvd (כביש 35 כאמור). יש בצומת שילוט לVista Point עם חניון. כאן אתם רוצים לפנות שמאלה, ולהמשיך עם Skyline עד שהוא יפגוש את הכביש המהיר (280), וזה סוף המסלול שלכם.

 

שימו לב שבחלקים המוצללים של הכביש לרוב יש רטיבות, קחו את זה בחשבון (וזה נכון בכל הכבישים כאן). בקטעים הישרים עשויים להיות, ואכן ישנם, שוטרים עם רדאר. יש רוכבי אופניים רבים לאורך הכביש, ומטורפים אחרים שכנראה סורבו כניסה בInfineon Raceway. אם אחד כזה מגיח מאחוריכם, תשתמשו בTurnovers הפזורים לאורך הכביש בשביל לפנות לו מקום לעקוף. אולי זה היה הכבוד למוסטנג, אבל הם זזים גם זזים כשצריך. התפאורה של המסלול הזה מרשימה מאוד, יערות בתחילתו, וכבישים פתוחים מעל עמקים בסופו.

 

כל המסלול שלעיל זה שחזור של נהיגה אחת מוצלחת במיוחד ואני לא אחראי על שום פרט - לא הפניות, לא הכבישים ובמיוחד לא אם לא יתנו לכם להכנס שוב לארה"ב אח"כ. אבל זה נראה לי מדוייק מספיק בשביל להוות נקודת התחלה טובה למי שנמצא באיזור ורוצה למתוח את יכולות התוצרת המקומית או סתם לראות איך נראה כביש עם פחות מחמישה נתיבים באמריקה.

[redroze]

כתיבה יפה מאוד, מבחן ממצה.

[yaron_z]

מגניב לאללה... לפני שנה וחצי ניסיתי להחליף את הפתפיינדר V6 של "נשיונל" במוסטנג קאב ואפילו לא הייתה אחת פנויה.... לפחות ביקרתי בלגונה-סקה עם מיאטה משופרת כפיצוי... גרמת לי להרהורים רבים. שמח שנהנית!

[kompy]

[bnsagi]

נהניתי לקרוא

[eran mizrahi]

היה לי ממש כיף לקרוא ומאד מעניין

אתה כותב מצוין

[נהג מתחיל]

וזה עולה, אבסולוטית, כמו מזדה 3 דגם "עולם שלישי" בישראל. בפועל, בשקלול כח קניה, המוסטנג זולה יותר.

 

רכב מדהים. באחת הנסיעות לארה"ב רציתי לקחת כזו, עם חבר, ולחרוש את הווסט קוסט. בסוף לקחנו גרנד צ'ירוקי כי חבר נוסף הצטרף ולא היה מקום לציוד של כולנו...

[Keyser]

מהנה לקריאה. תודה

[menir1]

איזו כתיבה קולחת!

נהניתי

[speedsecret]

אחלה כתיבה , תודה על השיתוף .

[רוכב בודד]

סקירה מעניינת ויפה. תודה !

גרמת לי להזיז את הדעה השלילית שלי על כלי רכב מארה"ב לכיון משיכת כתפיים...

[razmel]

לייק אחושר%$^ה.

[בנצי]

pacific coast highway (כביש 1) זה אחד הכבישים הכי אהובים עליי, אני גר ממש על ה101 וכשמשעמם לי ויש לי יום פנוי אני עולה על topenga canyon שזהו כביש הררי ומפותל עם סיבובים ממש הדוקים וגולש לי להנאתי עד לכביש 1, יוצא קרוב לחוף של מאליבו, משם אני פשוט נוסע למעלה לכיוון סאן דייגו, הדרך מהממת, האוקיינוס בשמאל, הרים בצד ימין, אספלט טוב והרבה שמש.

 

אותי זה ממש מרגיע.

 

אני לא יודע אם אתה עדיין כאן אבל אם כן אשמח לקחת אותך לכמה כבישים באיזור של SANTA CLARITA, יש איזה כביש שמטפס על ההר ואז יורד, איזה 30 מייל של הנאה, אתה נוסע בנוף עוצר נשימה, חולף על מפלים ואפילו מגיע כמעט לפסגה שמכוסה בשלג כרגע, הנוף מדהים והכביש חוויה אמיתית.

 

נהנתי לקרוא את ההודעה שלך ואם אתה עדיין באיזור אתה מוזמן להתקשר אליי 818-306-0486, ארוחת צהריים עליי

 

הנה כמה תמונות מהדרך שלקחתי עם הסלולרי :

 

[בני ארוך]

מעניין, נהנתי לקרוא (למרות כול הרעש בבית עוד לפני 10 בבוקר- בשבת!)

לפחות עכשיו אני יודע שבטיול הקרב ובא אני צריך להשאיר בסביבות ה600 דולר לענינים כאלה ואחרים.

[niro007]

אחלה כתיבה נהנתי לקרוא,פורד ישראל לא תיכננו להביא את המוס לארץ?