רום כרמל טנדר - הגשמת חלום - יומן מסע ושיפוץ

[און יעקבסון]

אם הייתי אמור לך לחבר את המנוע, ורק לאחר מכן לצבוע את התא מנוע זה היה ניראה לך מוזר לא?

זו הסיבה שאני חושב שבקלות אחרי שתצבע את הרכב תוכל לחבר הכל בצורה יסודית ונקייה.

הייתי ממליץ לך לצבוע את הבודי במצב הנכחי ללא שידוכו לשילדה ולאחר הצבע תוכל לזפת את הרצפה למניעת רעשים ורק לאחר מכן להרכיב את השאסי מבלי ללכלך אותו בזפת. (אם כל הרצון לראות את הרכב על הרגליים שוב אחריי תקופה ארוכה)

ד'א גם אם תפגע בצבע הריי שאתה צובע בברק ישר והתכונות של הסוג צבע הזה מאוד נוחות בניגוד לצבע מטאלי ותוכל בקלות לשחזר את המקום הפגוע (במידה ויהיה)

 

 

בהצלחה, נדב.

 

גם אם יש הגיון במה שאתה אומר (ויש כזה), ישנם דברים קשים לביצוע: לדוגמא, התזת זפת על התחתית אחרי שלב הצבע. איך "תשכיב" את הבודי, או תגיע לכל חלק וחלק וברצפה אם צריך לתמוך בו מלמטה? ומעבר לזה, להזכירך, כבר ביצענו את התזת הזפת עוד לפני שלב שיוף הצבע. השכבנו את הבודי על צידו וכך זכינו ביכולת לבצע את העבודה הטובה ביותר, כל זאת מבלי לפגוע בצבע או להתפשר על איכות התזת הזפת.

ולגבי תא המנוע: הוא ייצבע עוד לפני הכנסת המנוע וכך איכות הצביעה תהיה הטובה ביותר. אחרי השידוך בין הבודי לשלדה, כל שישאר לעשות בתא המנוע הוא להרכיב מכלולים על הדפנות הצבועות.

ודבר (לפני) אחרון: אתה צודק לגבי סוג הצבע והיכולת לתקן פגעים בקלות יחסית.

 

ועוד משהו אחד. לפני שהתחלתי לעבוד על הטנדר, ראיתי, קראתי ולמדתי כמה שיכולתי על שיפוצים מעין אלו. מעבר להגיון הבסיסי (שלי) בסדר הפעולות הנ"ל, גם בתוכניות כמו "אוברול" הם קודם מרכיבים את הבודי לשלדה, מרכיבים את הדלתות והמכסים ומכוונים אותם ורק אז צובעים את כל הרכב (כמובן שעוד לפני כן הם צובעים את תא המנוע, משקופים וכדומה).

 

כמובן שאני לא פוסל את הדרך המוצעת על ידך, אני פשוט חושב שהדרך בה בחרתי ללכת מתאימה יותר עבורי.

 

כך או כך - תודה על העצות. מכל מלמדי השכלתי וקיבלתי לא מעט רעיונות טובים מאנשים שעשו שיפוצים כאלו, או הכירו מקומות בהם יכולתי להשיג דברים שהייתי צריך. זו אחת הסיבות שאני מעדכן את השרשור הזה. גם בכדי ללמוד מניסיונם של אחרים וגם בכדי להעשיר בידע שאני רכשתי את אלו שירצו לעשות שיפוץ כזה בעצמם.

און

[drsubaru]

אז הנה דוגמא אחת, אותה מצאתי בחלקו הפנימי של מכסה המנוע. ניר בן ארי מציע שאכסה את המדבקה ואגן עליה, כך שלא תצבע כלל ובבוא היום היא תהווה מזכרת לימים עברו ופינה של נוסטלגיה לשיטות הסימון של פעם. ככל שאני חושב על זה יותר, אני יותר נוטה לקבל את הצעתו. זו בהחלט יכול להיות נקודה ייחודית ומעניינת באוטו.

 

:

 

היי און,

אני מציע לך בהחלט לקבל את ההצעה.

 

אני משפץ רהיטים ישנים - בימים אלה אני עובד על שיפוץ יסודי של שישיית כיסאות לפינת אוכל, תוצרת מפעל "ארז" בחיפה.

על הכיסאות יש בולי מס מותרות, בצבעים שונים.

 

אני משתדל לא לשייף היכן שהמדבקות נמצאות, וגם בשלב הצביעה - אני מגן עליהן עם פיסת סלוטייפ, וצבע הדובדבן לא פוגע בהן.

החומר היחיד שנוגע בהן הוא לכה מבריקה שנמרחת אחרי 3 שכבות צבע.

 

המדבקות האלה הן שריד אותנטי לתקופה ושווה להגן עליהן.

 

שיהיה בהצלחה!

[און יעקבסון]

 

אני משפץ רהיטים ישנים - בימים אלה אני עובד על שיפוץ יסודי של שישיית כיסאות לפינת אוכל, תוצרת מפעל "ארז" בחיפה.

על הכיסאות יש בולי מס מותרות, בצבעים שונים.

 

וואלה, הזכרת לי נשכחות! אני זוכר מימי ילדותי רהיטים עם המדבקות הללו - זכר לתקופת הצנע בה היית צריך לשלם מס מיוחד על כל פריט או אביזר שנחשב למותרות. עולם הולך ונעלם? לא ממש. המילה "מותרות" נעלמה מהלקסיקון, כמו גם הבולים, אבל המילה "מס" נשארה ובגדול...

[און יעקבסון]

מאחר שהבודי כבר בשלבי סיום ושעיה הפחח כבר התחיל לעבוד על הדלתות לקראת העברתם לצבעים, החלטתי שזהו הרגע לסיים את התאמת ידיות הדלתות. בשלב הזה - לפני תחילת העבודות - אם יהיה צורך לעשות שינוי, או אגרום איזה נזק, זה לא יהיה סוף העולם. קל לתקן ואפילו לחזור כמה שלבים אחורה.

כזכור, הרעיון שלי היה לשנות את אופן עיגון הידית החיצונית לדלת הפיבר. מסתבר שבמקור הושתלו בתוך הפיבר משולשים קטנים ממתכת, שצלע האחת שלהן הייתה חשופה ובה חור לבורג אשר באמצעותו חוזקה הידית למקומה. מעבר לעובדה המתכת המקורית החלידה, התנפחה והתפוררה, לא אהבתי את הרעיון המקורי. זה לא נראה לי עמיד במיוחד ובהתחשב בכך שהיה עלי להחליף את המשולשים הללו ולשתול אותם מחדש, לא רציתי לסמוך על חיזוק של יריעת פיבר ומשחת פיבר שיצליחו להחזיק אביזר בו נעשה שימוש ומופעלים עליו כוחות. סביר להניח שזה היה מסתדר, אבל מצד שני, אם לא - עגמת הנפש תהיה גדולה מדי, אחרי העבודה הכל כך קשה הזו.

הפיתרון שמצאנו הוא להשתמש באומים ארוכים יותר, בעלי הברגה פנימית, שיחזקו את הידית בצדה הפנימי של הדלת, דרך פלטת ברזל קטנה שתחלק את כוחות העיגון על פני שטח גדול.

לעשות את פיסות המתכת זה היה החלק הקל. למצוא אומים מתאימים - זה כבר היה יותר קשה. אבל אין דבר העומד בפני מחרטה... אומים מתאימים נמצאו ובאמצעות מחרטה התאמתי אותם לתפקידם. בעוד שעבור שני האומים החיצוניים הייתי צריך רק לעגל חלק אחד, בשני האומים שיועדו לברגים הפנימיים - אליהם הגישה קשה - הייתי צריך גם לקצר אותם (במקור הם באורך של 20 מ"מ והם ארוכים מדי. הייתי צריך לחרוט כחמישה מ"מ בכדי שיוכלו להיכנס למקומם). עוד הייתי צריך להרחיב במעט את החורי הגוז'ונים של הידית, בכדי שיהיה מקום לאומים החדשים סביב הגוז'ונים של הידית, אבל מעבר לזה, ההתאמה הייתה טובה.

אלא שבלי קצת אתגרים בדרך - אי אפשר. בעוד שבדלת אחת לא הייתה בעיה להגיע לאום הקצר - הפנימי - ולחזק אותו, הגישה לאום הפנימי של הדלת השניה נתגלה כבלתי אפשרי. את הפיתרון למצב הציע לי שעיה (אין, אין על הח'ברה הוותיקים הללו, מהתקופה שלא לכל דבר היה פיתרון מהמדף והם היו צריכים לדעת לאלתר ולהמציא. גם אבא שלי כזה ולפעמים אני נדהם מרעיונות האלתור שיש לותיקים האלו. הראש הפורה הזה, מסתבר, עדיין בא לידי ביטוי גם היום): לקדוח חור במשקוף הדלת, בדיוק מול האום אליו הגישה קשה וכך לפתור את הבעיה. את החור עצמו נסגור עם פקק גומי וכך לא יחדרו מים מחד ומאידך, ניתן יהיה בעת הצורך להגיע לאום הזה בקלות.

וכך בדיוק עשיתי. חור בקוטר 14 מ"מ, מספיק בדיוק בכדי לאפשר לבוקסה או ידית "T" בקוטר 8 מ"מ לעבור. ניסיון הרכבה הסתיים בהצלחה. הרכבת הידית נמשכת שניות ספורות, כמו גם הפירוק שלה.

עבור שלב ההרכבה הסופי עוד חסרות שייבות (אבל זה שטויות) וגם הגומיות המפרידות בין הפיבר לידית, אבל עד שנגיע לשלב הזה מקווה למצוא את הגומיות, או - כמו שלמדו הותיקים - לאלתר.

 

אבל מה שהכי חשוב הוא העובדה שזהו - אחרי שלושה חודשים אינטנסיביים של עבודה, סיימתי את חלקי בעבודות פיבר! תם ונשלם! אפשר לעבור למרכיבים אחרים במכונית ולהתחיל להכינם לקראת חזרתם לתפקוד. הראשונה לקבל יחס מכאן והילך תהיה צמת החשמל (שהיא פחות או יותר הראשונה לחזור לאוטו אחרי שלב ההרכבה). אחריה יבואו שאר מנגנוני הדלתות. אחרי זה? עוד חזון למועד.

 

אז הנה התמונות של פרק זה:

[oferbz]

שאפו על העיקביות ההתמדה כל הכבוד

[און יעקבסון]

אז בהתחשב בזה שראסם הצבעי מסיים את שלב א' לקראת הצביעה ואילו אני סיימתי תיכון בהכנת הבודי לשלב א' של הצביעה, הגיע הזמן להתקדם הלאה למערכת החשמל.

לשמחתי מערכת החשמל בטנדר היא בסיסית ביותר. ולשמחתי המרובה, על פניו, היא נראית במצב מצוין. יחד עם זאת, אחרי בדיקה ראשונית שטחית, החלטנו (כלומר, עודד, חברי משכבר הימים החליט, אני רק מבצע) שלפני שממשיכים הלאה עלי להחליף את כל המחברים בקצוות החוטים, זאת למען עתיד טוב יותר, בו אין נפילות זרם ומוליכות נמוכה. את זאת עלי לעשות לפני השלב הבא בו עודד יבדוק שאכן המוליכות היא כפי שצריך ושאין קצרים או בעיות אחרות.

אז כל מה שאני צריך הוא אוסף נקבות (זה לא מה שאתם חושבים...), מגני פלסטיק, מכשיר מתאים לצורך עבודה מעין זו ולא מעט סבלנות - וקדימה לדרך. לא מעט עבודה, אבל לא עבודה קשה (זאת בהשוואה לפרק הקודם...) ואחרי כשעתיים של עבודה סיימתי להחליף בערך כחצי מהמחברים. אחרי שאסיים את החלפת כל המחברים, אתייעץ עם ינון, החשמלאי המחונן של מוסך "דרך השטח" בדבר סוג אחר של מחברים (פינים) והאם כדאי להחליף גם אותם, או להסתפק בניקיון וחידוש מגעים.

 

המשך יבוא.

 

שתי תמונות מייצגות: צמת החוטים וקצוות המחברים המדוברים.

[און יעקבסון]

אז אחרי שכל הבודי כוסה בשכבת פוליאסטר ראשונה, צצו ועלו כל אותם נקודות וחורים קטנים שלא נסתמו בשלב הקודם. וזה בסדר - בדיוק בשביל זה קיים שלב הביקורת. במיוחד לאור העובדה שנעשו תיקונים על בודי וכן הצבע עצמו שוייף עד היסוד. אז ראסם הצבעי שייף את כל הבודי, עבר ומילא את כל החורים שהוא מצא והחליט לבצע שוב את שלב הפוליאסטר - ממש לפני צביעת תא המנוע.

 

אין ספק שאפילו בשלב הטרומי הזה, הבודי נראה ממש נפלא (עד כמה שבודי של רום כרמל יכול להראות נפלא...). הקווים ברורים ונקיים והעיצוב המקורי בולט לעין. פה ושם עוד ניתן לראות חורים קטנים, אבל גם זה בסדר וכל הבעיות יסתמו ויעלמו עוד לפני הצביעה הסופית.

 

אז הנה כמה תמונות להתרשמות, הראשונה כבר אחרי מילוי נוסף של נקודות שנמצאו, האחרונה אחרי שיוף ראשוני.

[און יעקבסון]

היום התרחש עוד מאורע מרגש. ראסם הצבעי מתקשר אלי וביקש את מספר הצבע אותו בחרנו (כלומר, האישה בחרה...) מהקטלוג. המדובר בצבע בגוון כחול, שבמקור ניתן היה למצוא אותו במכונית איטלקית אקזוטית נחשבת ועכשיו הוא עומד להיות מרוסס גם על גבי טינה (כבוד...). לא, עדיין לא על כל הבודי, אלא רק בתוך תא המנוע. הרעיון הוא שכך אוכל להרכיב בחזרה את הבודי על השלדה ולהמשיך לעשות את שאר ההכנות מבלי לעשות נזקים לצבע מחד ומאידך, לסיים את ההרכבות בתא המנוע, כי הצבעים סיימו שם את עבודתם.

האמת היא שראיתי לראשונה את הצבע, נעתקה נשמתי. צריך קצת להתרגל לגוון הזה ואני לא סגור על זה שהוא גם ישאר בסופו של דבר. האישה הוזמנה אחר כבוד לביקור וקבלת החלטה: האם זה בדיוק מה שהיא רצתה, או שמה צובעים את תא המנוע בגוון אחר (בשלב הזה עוד שום דבר לא בלתי הפיך).

 

אז הנה תמונות של תא המנוע. לא להתייחס לגימור (של הפיבר). ברוב-רובו של תא המנוע הפיבר לא מעובד ומלוטש כפי שהוא בחלקים החיצוניים של הבודי, אז עובדה זו משפיעה גם על הגימור של הצבע. ראו את ההבדלים בגימור הצבע על קיר האש (הלא מגומר) בהשוואה לבתי הגלגלים שכן מעובדים.

וכן, אני יודע שיש כאלו שחושבים שמכונית מעין זה צריכה להיות צבועה בצבעים בהם היא הגיעה במקור מהחברה. אז אני לא מאלו...

[Citroën Visa]

צבע יפיפה! כל הכבוד!!!

[דני יונגר]

ת'אמת ... דימיינתי את טינה בצבע צהוב צועק עם להבבות אש אדומות נמשכות מהחזית אחורה ....

 

 

ת'כלס יצא מדהים הכחול !

[nadavboblil]

און אהבתי את בחירת הצבע הלא שיגרתי לרכב, מה שיתן לה יחודייות וגם ישבור את שיגרת הסוסיתות הלבנות ה"רגילות"

 

ויותר מזה אהבתי את העבודה על הבודי שסוף סוף רואים תמונה בשמש ומבינים כמה אהבה מושקעת ברכב

 

נדב.

[D.liven]

[אני לא יודע אם זה עוזר לך או מסבך את האפשרות להחליט , אבל בכל זאת...]

 

 

טוב, טוב, דני... הסרתי

[דני יונגר]

אני לא יודע אם זה עוזר לך או מסבך את האפשרות להחליט , אבל בכל זאת...

 

לאאאאאאאא ! לא נראה טוב !

[D.liven]

הוסר

[און יעקבסון]

לאאאאאאאא ! לא נראה טוב !

 

התרחשה כאן דרמה אתמול בלילה, ואני אפילו לא יודע מזה כלום... אבל אני סומך עלייך, דני, ששמרת על האינטרסים שלי, לא כך?