מייל מרגש על ילד חריג

[razmel]

קיבלתי מייל מרגש,

אני בד"כ לא מתרגש מהמיילים האלו (אני מכיר את שמר טוב), אבל המייל הזה באמת מיוחד.

הערות ציניות שמרו לעצמכם.

רז.

 

 

הקדישו דקה לקריאת הקטע הבא והחליטו במה תבחרו. אל תחפשו את הבדיחה בסוף, כי אין! תקראו את זה בכל זאת

ו השאלה היא: האם אתם תעשו את אותה הבחירה ?

בארוחת ערב למטרות צדקה שהתקיימה למען בית ספר לילדים בעלי ליקויי למידה, קם אב של אחד התלמידים ונשא נאום אשר אף אחד מן הנוכחים לא ישכח. אחרי ששיבח רבות את בית הספר ואת הצוות המסור שלו, הוא שאל שאלה:

"כאשר שום דבר לא מפריע לו, הטבע עושה את הכול בשלמות. למרות זאת בני, שי, לא יכול ללמוד דברים שילדים אחרים יכולים. הוא לא יכול להבין דברים שילדים אחרים מבינים. איפה הסדר הטבעי של הדברים בבני?"

הקהל היה המום מהשאלה.

האב המשיך: "אני מאמין שכאשר ילד כמו שי, מוגבל פיזית ונפשית, מגיע לעולם, מגיעה הזדמנות לטבעו האמיתי של האדם להציג את עצמה, והיא מגיעה בצורת ההתנהגות של אנשים אחרים כלפי אותו הילד." לאחר מכן הוא סיפר את הסיפור הבא:

שי ואביו טיילו ליד פארק שבו ילדים ששי הכיר שיחקו בייסבול. שי שאל "אתה חושב שהם יתנו לי לשחק?" אביו של שי ידע שרוב הבנים לא ירצו שמישהו כמו שי יהיה בקבוצה שלהם, אבל האב גם הבין שאם יותר לו לשחק, הדבר יעניק לו תחושת שייכות וקצת ביטחון בכך שאחרים יקבלו אותו למרות מגבלותיו.

אביו של שי, שלא ציפה להרבה, התקרב לאחד הילדים במגרש ושאל אם שי יכול לשחק. הילד הסתכל סביבו בחיפוש אחר הכוונה ואמר "אנחנו מפסידים ויש לנו מעט שחקנים, המשחק כרגע בסיבוב השמיני. אני מניח שהוא יכול להיות בקבוצה שלנו, וננסה להכניס אותו לחבוט בסיבוב התשיעי."

שי הלך בקושי לכיוון הספסל של הקבוצה, לבש חולצה של הקבוצה עם חיוך רחב, והתיישב. לאביו הופיעה דמעה בקצה העין, והרגשת חמימות מילאה את ליבו. הילדים ראו את שמחתו של האב על היחס שנתנו לבנו. בסוף הסיבוב השמיני קבוצתו של שי הצליחה להוסיף עוד נקודות, אך לא מספיק כדי לנצח. בתחילת הסיבוב התשיעי, שי שם כפפה והלך לשחק בשדה הימני. למרות שלא חבטו לכיוונו כדורים, הוא היה נלהב רק מהיותו חלק מהמשחק ועל השדה. הוא חייך מאוזן לאוזן ונופף לאביו, שישב על הספסלים ביציע. עכשיו, כשכל הבסיסים מלאים וחסרות רק עוד נקודות ספורות לניצחון, היה זה תורו של שי לחבוט בכדור.

בצומת הזאת, האם הילדים יתנו לשי לחבוט ויוותרו על הסיכוי לניצחון במשחק? באופן מפתיע, שי קיבל את המחבט. כולם ידעו שחבטה היא הכול מלבד אפשרית, מכיוון ששי לא ידע אפילו איך להחזיק במחבט, וכמובן שלא לחבוט בכדור.

כששי התקרב לעמדת החבטה, המגיש, שראה שהקבוצה השנייה שמה את הרגשתו הטובה של שי מעל החשיבות של הניצחון, התקרב מספר צעדים כדי שיוכל לזרוק לשי כדור חלש יותר בו יוכל לחבוט. ההגשה הראשונה הגיעה ושי הניף את המחבט באופן מגושם ופספס. המגיש התקרב מספר צעדים נוספים, וזרק שוב את הכדור בעדינות לכיוונו של שי. הפעם שי הצליח לחבוט בכדור וכיוון האדמה, והכדור התגלגל לכיוונו של המגיש.

המשחק אמור היה להסתיים בשלב זה, אך המגיש הרים את הכדור, ובמקום לזרוק אותו לילד בבסיס הראשון, הוא זרק את הכדור חזק וגבוה. שי יכול היה להיפסל וזה היה סופו של המשחק.

המגיש זרק את הכדור בדיוק מעל לראשו של הילד שעמד בבסיס הראשון, אל מחוץ להשיג ידם של חברי קבוצתו. כל הקהל ביציעים וחברי הקבוצה החלו לצעוק "שי, רוץ לבסיס הראשון!" שי מעולם לא רץ רחוק כ"כ, למרות זאת הוא הגיע לבסיס הראשון. הוא התרוצץ ליד הבסיס הראשון, מבוהל ופעור עיניים.

כולם צעקו "רוץ לבסיס השני! רוץ לבסיס השני!"

שי רץ בצורה מגושמת לבסיס השני. חסר נשימה וקורן, הוא נאבק להגיע לבסיס השני. כאשר שי היה בדרכו לבסיס השני, הילד ששיחק בצד הימני הרחוק של המגרש החזיק את הכדור. הוא היה הילד הקטן ביותר בקבוצה. זאת הייתה ההזדמנות שלו להיות הגיבור של קבוצתו הפעם הראשונה. הוא יכול היה לזרוק את הכדור לילד בבסיס השני, ובכך לנצח במשחק, אך הוא ראה את כוונתו של המגיש, לכן זרק את הכדור בכוונה גבוה ורחוק ככל שיכל מעל לראשו של הילד שבתחנה השלישית. שי רץ לכיוון התחנה השלישית נרגש כולו, בזמן שחבריו לקבוצה המשיכו לרוץ ולהקיף את כל התחנות.

כולם צעקו "שי, שי, שי, רוץ כל הדרך!"

שי עשה את דרכו לבסיס השלישי. הילד מהקבוצה הנגדית, שעמד בבסיס הרביעי ואחרון, רץ לשי לעזור לו, וכיוון אותו לכיוון הבסיס השלישי. הילדצץ"רוץ לשלישי! שי, רוץ לשלישי!" כששי הקיף את הבסיס השלישי, הילדים משתי הקבוצות ואלה שעמדו בצד וצפו צעקו "שי, רוץ לבסיס הבית!" שי רץ לבסיס הבית, דרך על הבסיס, וכולם הריעו לו כגיבור שניצח את המשחק לקבוצה שהפסידה.

באותו היום, המשיך האב את הסיפור בקול רך ודמעות זולגות, הילדים משתי הקבוצות עזרו להביא חלק אמיתי של אהבה ואנושיות לעולם שלנו.

שי לא החזיק מעמד עוד קיץ, הוא נפטר באותו החורף. הוא לא שכח את היותו גיבור, וכמה עשה את אביו שמח. כמה שימח את אימו כשהגיע הביתה, הדמעות שזלגו מעיניה, החיבוק שנתנה לגיבור הקטן שלה!

ועכשיו הערת שוליים קטנה: כולנו שולחים אלפי בדיחות דרך האי-מייל בלי מחשבה שנייה. אבל כשמגיעים לשליחת הודעה על הבחירות שבחיים, אנשים חושבים פעמיים אם להעביר או לא. הגס, וולגרי, ולרוב גם המגונה, עוברים בקלות במרחב הוירטואלי, אך החלטות פומביות על הגינות לרוב מדוכאות בבתי ספרינו ומקומות העבודה שלנו.

אם אתם חושבים על להעביר את המסר הזה הלאה, רוב הסיכויים שאתם מתחילים למיין את האנשים בפנקס הכתובות שלכם אשר להם לא יהיה "מתאים" לשלוח סוג כזה של הודעה. ובכן, האדם ששלח לכם את ההודעה האמין שכולנו יכולים לגרום לשינוי. לכולנו יש בכל יום אלפי הזדמנויות לעזור לאנשים להבין את "הסדר הטבעי של הדברים". כ"כ הרבה דברים מעושים וטריוויאליים בין אנשים מציגים בפנינו את הבחירה: להעביר הלאה את ניצוץ האהבה והאנושיות, או שמא נוותר על ההזדמנות להאיר את יומם של אלה מאיתנו שיכולים פחות, וחיים בעולם פחות טוב וקר יותר משלנו.

איש חכם אמר פעם שכל חברה נשפטת בדרך שהיא מתייחסת לאלה שהמזל האיר להם פחות מלאחרים .

[CH@OS]

סיפור מרגש ומסר מאוד נכון שאשמח לדגול בו, כמו כן גם אחרים.

תודה על השיתוף רז.

[Tvr_speed_12]

האמת לא כל כך הבנתי את המטרה במייל.

אמור להזכיר סרטים כמו פורסט גאמפ או איזה סרט דומה עם שון פן שאני לא זוכר את שמו המציירים תמונה לא קשורה למציאות.

המציאות של המקרים האלו הרבה יותר קשה ומתסכלת עם מעט מאוד נקודות אור והרבה קשיים. מניסיון.

[fish]

שי הוא בנו של האלוף דורון אלמוג שפועל רבות לתרומות וקידום המודעות בישראל.

יישר כח!

[JMG]

קראתי את זה לפני איזה שנתיים בערך...

סיפור מרגש, על רגע של אנושיות...

[Night Driver]

האמת לא כל כך הבנתי את המטרה במייל.

אמור להזכיר סרטים כמו פורסט גאמפ או איזה סרט דומה עם שון פן שאני לא זוכר את שמו המציירים תמונה לא קשורה למציאות.

המציאות של המקרים האלו הרבה יותר קשה ומתסכלת עם מעט מאוד נקודות אור והרבה קשיים. מניסיון.

 

המטרה היא להגדיל את כמות נקודות האור על חשבון נקודות החושך.

 

אני לא יודע מה הניסיון שלך אבל אני תמיד דואג להעסיק אצלי בין אחד לשני אנשים מוגבלים (או פיזית או שכלית או שילוב של השניים אבל כאלה שיכולים להיות במפעל בלי לסכן את עצמם), לשלם להם שכר הוגן (לפחות מינימום ולא כפי שב"ל מאפשר לשלם למי שמקבל קצבת נכות) וכמעט ללא יוצא מן הכלל הם מצדיקים את השכר שלהם. הם מרויחים מקום עבודה ותחושת שייכות ושאר העובדים מרויחים היכרות עם אנשים שלא שפר עליהם גורלם ולומדים מצד אחד שגם אותם אנשים הם בני אדם עם לא מעט מעלות ויתרונות ומהצד השני לומדים לראות את חצי הכוס המלאה (ואני מרויח מצד אחד עובדים מעולים ומהצד השני זוכה לעזור למי שזקוק לעזרה).

 

היה עסק לשיפוץ משאבות שעבדתי איתו והבעלים היה נכה 100% בכיסא גלגלים וללא יכולת להזיז כלום. הוא תמיד היה אומר שהוא יכול לגנוב, להעלים מס, לא לשלם ולעשות מה שהוא רוצה בטענה שלכלא אי אפשר לזרוק אותו.

[FunkyP]

הסיפור בהחלט מרגש,

הדבר היחיד שבאמת מפריע לי היא אמיתות הסיפור.

לצערי הרב,

אני לא מכיר ילדים שהיו מאפשרים לילד מוגבל להכנס ולשחק איתם (ולא שזה דבר טוב חס וחלילה), שכן לילדים עוד לא מובן באמת המשמעות של "מוגבל", מבחינתם עוד ילד "דפוק".

הלוואי והסיפור אמיתי וכן שירבו ילדים כאלו במידה וזה אכן קרה.

על כל מקרה באמת סיפור מרגש, שגורם לחלקנו לחשוב פעמיים בנוגע לתפיסה שלהם ולהתנהגות שלהם כלפי מוגבלים..

[Night Driver]

אתה טועה.

 

כשהבת שלי היתה בת 4 נכנס לגן שלה ילד עם שיתוק מוחין קל שהתבטא החרשות כמעט מוחלטת, דיבור לא ברור והפרעות מוטוריות שגרמו לו להכות ילדים אחרים (די חזק. לא פעם היא חזרה מהגן עם סימנים כחולים ממנו) אבל בזכות הכנה נכונה הילד פשוט פרח שם חברתית והבת שלי ועוד כמה ילדים עד היום בקשר איתו ומאוד אוהבים אותו.

[Tvr_speed_12]

המטרה היא להגדיל את כמות נקודות האור על חשבון נקודות החושך.

 

אני לא יודע מה הניסיון שלך אבל אני תמיד דואג להעסיק אצלי בין אחד לשני אנשים מוגבלים (או פיזית או שכלית או שילוב של השניים אבל כאלה שיכולים להיות במפעל בלי לסכן את עצמם), לשלם להם שכר הוגן (לפחות מינימום ולא כפי שב"ל מאפשר לשלם למי שמקבל קצבת נכות) וכמעט ללא יוצא מן הכלל הם מצדיקים את השכר שלהם. הם מרויחים מקום עבודה ותחושת שייכות ושאר העובדים מרויחים היכרות עם אנשים שלא שפר עליהם גורלם ולומדים מצד אחד שגם אותם אנשים הם בני אדם עם לא מעט מעלות ויתרונות ומהצד השני לומדים לראות את חצי הכוס המלאה (ואני מרויח מצד אחד עובדים מעולים ומהצד השני זוכה לעזור למי שזקוק לעזרה).

היה עסק לשיפוץ משאבות שעבדתי איתו והבעלים היה נכה 100% בכיסא גלגלים וללא יכולת להזיז כלום. הוא תמיד היה אומר שהוא יכול לגנוב, להעלים מס, לא לשלם ולעשות מה שהוא רוצה בטענה שלכלא אי אפשר לזרוק אותו.

אני מעריך את מה שאתה עושה ואת כל מי שעושה (ארומה לדוגמא) כדי לעזור לאנשים מיוחדים ובעלי מוגבלויות,

פשוט המייל הזה הזכיר לי כמו שאמרתי סרטים טפשיים כמו פורסט גאמפ (הסרט מצוין,הרעיון שעומד מאחוריו טפשי)

הקדשתי לזה קצת מחשבה והגעתי למסקנה שאני פה הדפוק בגלל נקודת המבט השונה שלי בנושא

ובגלל שהמקרים שאני מכיר קשים בהרבה ולכן המייל הזה כל כך תלוש עבורי, אבל כמו שאמרתי אני כנראה יוצא הדופן

סליחה על ההתערבות.

[razmel]

הדבר היחיד שבאמת מפריע לי היא אמיתות הסיפור.

לצערי הרב,

אני לא מכיר ילדים שהיו מאפשרים לילד מוגבל להכנס ולשחק איתם

מה זה משנה ?

זה לא קשור לילדים, שהיו או לא היו בסיפור דמיוני / אמיתי זה.

אם אתה, עצמך, תנהג בשונה / חריג ממך בצורה מתחשבת ותומכת, גם הוא ירוויח מזה וגם אתה. עשיית הטוב היא גם בשבילך.

 

שי הוא בנו של האלוף דורון אלמוג

אכן שמו של האלוף הופיע בכותרת המייל, ולא הבנתי אם באמת משוייך אליו.

[Night Driver]

אני מעריך את מה שאתה עושה ואת כל מי שעושה (ארומה לדוגמא) כדי לעזור לאנשים מיוחדים ובעלי מוגבלויות,

 

דווקא עם ארומה יש לי בעייה קשה (לפחות עם הסניף שלהם באחד הקניונים באשקלון).

 

בערב סוכות שנה שעברה הייתי בדרכי הביתה וראיתי בחור נכה שנפל מכיסא הגלגלים שלו (עזוב את העובדה שמדובר בכביש סואן מבחינת רכבים ואף אחד לא טרח לעצור לעזור לו). כמובן שמיד עצרתי והצעתי עזרה ובשיחה עם הבחור התברר שהוא עובד באותו הסניף ובסיום יום העבודה לא הזמינו לו מונית ואין לו כסף לאחת (הוא גר כ 3 ק"מ מהמקום בו ראיתי אותו). כמובן שהזמנתי לו מונית ושילמתי עבורה אבל אותו סניף מאז מוחרם מבחינתי.

 

ברור שיש כל מיני רמות של מוגבלות ולא את כולם ניתן לשלב כאזרחים יצרניים ומועילים אבל עדיין צריך לזכור שמדובר בבני אדם שאולי חלשים בתחומים מסויימים אבל שיש להם יכולות בתחומים אחרים, יש להם רצונות ויש להם רגשות. אפשר לפנות אליהם ולא למי שנמצא איתם ואפשר בהחלט להתייחס אליהם כאל כל אדם אחר תוך התחשבות במגבלות שלהם.

[Kundason]

בתור אחד שעובד באופן צמוד עם ילד אוטיסט כבר תקופה מאוד ארוכה,

 

אני יכול להעיד שבכל אדם שיש לו "חסרונות" (נקרא לזה כך) יש גם יתרונות עצומים.

 

העבודה עם ילדים כאלו מספקת מאוד, הם פשוט מדהימים ומרגשים כל פעם מחדש.

 

ולגבי אותו אחד אני יכול להעיד, שישנם תחומים שבהם הוא מתעלה על כל ילד גאון או מחונן בגילו,

 

כמו למשל תחום הזיכרון (תגידו לו שם של חבר שלכם לדוגמה, או תספרו לו על אירוע פעם אחת והוא יזכור את זה גם שנתיים אח"כ).