תהיות על רכבי אספנות, אספנים ומה שבינהם

[amosbmw]

גם אני לא בנאדם שאוהב לדבר יותר מדי.

אבל ככלל, מי ששואל על הרכב שלי בדרך כלל שואל איזה מנוע יש לו ואני מרגיש שזאת השאלה הכי פחות חשובה. אני לא יכול לספר על רגל אחת את כל עשרות התיקונים והשיפורים שעשיתי לו במשך 20 שנה, כאשר לכל חלק יש את הסיפור באיזה ארץ נקנה, למה נבחר ואיך היה מסובך להרכיב אותו.

אז לא ממקום רע, מי שבתחום ויודע לשאול דברים יותר מדויקים אענה לו בשמחה. מי שעוד לא יודע שום דבר, ושואל באיזה שנה יוצר הרכב, שיתכבד וילך לקרוא, לצפות בסרטונים להעשיר את הידע שלו.

[Markm4]

צודק ומובן. 

באותה הנשימה,

לא כל אחד רוצה / מעוניין / יבין / יתלהב

מכל סיפורי המכס והציד אחר חלק כזה או אחר,

או איך הרכב ניצל רגע לפני הגריסה. 

 

רוצים תמונה כוללת ופשוטה. 

מי שממש ירצה עוד פרטים, אפשר יהיה להפנות אותו לפורום או סתם חיפוש ברשת

ולהציע לו להגיע למפגש הבא. 

 

אני סנוב! 

ובתור סנוב אני מבין את העיניין בלא לענות אם מישהו שואל אותי רנדומלית ברחוב. 

 

[rashkana1]

כבעלים של רכב ואופנוע אספנות צנועים, שנוהג מדי פעם לפקוד מפגשים כאלה ואחרים.

-חביבים עליי המפגשים של שישי באיירפורט סיטי, והמפגש החודשי בעלונית בשרון-

במפגשים אני תמיד נחמד לכל אדם, ואני יוצא מגדרי כשמדובר בילדים, כולל צילום ברכב ולפעמים אפילו נהיגה קצרה – למה לא?

הכלל שלי: גם אני הייתי פעם ילד שחולם.

 

האהבה שלי לרכבים היא חלק גדול מהאישיות שלי, והמפגשים האלה מאפשרים לי לשתף את התשוקה הזו עם אחרים. כשאני רואה את הפניהם של הילדים, זה מחזיר אותי לעצמי בשנות ה-80 המוקדמות.

זה מה שמניע אותי להיות נחמד ופתוח, לתת להם לחוות את ההתרגשות והקסם של רכב.

 

יחד עם זאת, ישנם מפגשים שאני פחות מסמפט, משהו בתמהיל האנשים והרכבים הופך אותם לסוג של חונטה סגורה ולא נעימה. זה גורם לתחושת ניכור, לא לאווירה הפתוחה שאני מחפש."

ולכן אני לא שם.