איך אפשר להרגיש שאתה פחות 'נדפק' ועדיין להמשיך להיות בן אדם טוב?

[super-man]

בוקר טוב לחברי קארספורום,

 

אני זוכר שמאז ומתמיד תמיד הרגשתי שבגלל ההתנהגות שלי, או בגלל החינוך.

שאני תמיד סוג של 'נדפק'.

לא שלם. או מין תחושה כזאת שקצת קשה לי לבטא אותה על הכתב, אני בטוח שמי שעוד הרגיש את זה, מצליח להבין אותי.

תמיד מרגיש שחבל שלא אמרתי את מה שרציתי להגיד. תמיד נזכר לאחר מעשה שהיה אפשר להגיד משהו מסוים.

חבל שלא התנהגתי בצורה מסוימת. בדרך כלל אחרי ניתוח של הדברים.

 

אני אנסה להמחיש את זה באמצעות דוגמאות על מנת לנסות לשתף את ההרגשה.

נניח בתור בסופר, אם יעקפו מישהו, ההרגשה שתמיד יבחרו בך. כי אתה כאילו סוג של תמים כזה. ילד טוב (כבר לא ילד בגיל). לא משדר איום.

נניח מול נותן שירות (פנים מול פנים) אני מרגיש וויב של נגיד לך כמה מילים, ונחפף אותך.

אני מנסה בכוונה לא לפרט יותר מדי. להשאיר את זה כללי.

למשל מידע מסוים שידעתי. בשיחה מול סגנית מנהל במקום מסוים, קיבלתי מידע שקרי ביודעין.

אני יודע שזה היה מראש מידע שקרי, כי אחרי שנאמר לי, אמרתי שאמרו לי שכך וכך, ואז הסגנית מנהלת אמרה - אה כן, נכון. נכון. הרגשתי שזה היה סוג של אם אני לא 'אתפוס' אז זה היה מצליח.

 

לא יודע למה זה ככה.

יש מצב שזה פשוט סוג של אנשים כאלה? אני מתכוון לאנשים כמוני.

שפשוט תמיד משדרים שהם טובים (חלילה לא מעיד על עצמי שאני אדם טוב. כולנו רוצים לחשוב שאנחנו אנשים טובים, זה פשוט יוצא ככה בניסוח). שמשדרים שאפשר לנסות לעשות עליהם, שלא נורא אם כך וכך.

קצת כמו שיצא לי לקרוא שלפעמים אנשים כותבים "מס אשכנזים" (לא רוצה כמובן להגיע למצב של שד עדתי, אני גם משתייך לצד השני, לא אשכנזי). שלפי המראה שלך אתה לפעמים משלם סוג של "קנס" (אותו מס שכתבתי).

 

אני באמת שלא יודע.

אני כן מודע לעצמי שאני לא נראה מאיים. אפילו די קטן פיזית (זה כן משפיע לדעתי. כי עם כמה שאנחנו רוצים להגיד לעצמנו שלא. עדיין.

היום שמעתי באחת מתוכניות הבוקר בפאנל שדנו בכך שאנשים יפים יותר, מצליחים יותר בחיים, ואילו למכוערים (השימוש במקור) קשה יותר.

נשמע הגיוני עם כמה שלא נעים, כי במיוחד בתקופת זמן שלנו 2019, שמקדשים מאוד את היופי ואת החיצוניות (אין לי שום דבר נגד זה אישית,

אני אפילו בעד, כל דבר שעושה טוב, רק הבאתי את זה בתור חיזוק לגודל הפיזי).

אני מודע לזה שכשאני מדבר זה פחות "גברי" ממה שזה אמור להיות (מצד שני גם לא נשי, פשוט פחות "גבר-גבר". אלא רגיל כזה. אולי ילדון? נער?

 

לא יודע למה זה ככה. אחרי זה זה כמובן מלווה אותך במשך היום, ימים. תלוי כמובן כמה 'גדולה' הייתה הסיטואציה.

חשבתי עם כמה שזה נושא קצת מצחיק, אולי לשמוע מה דעתכם. אולי לא רק אני מרגיש ככה?

 

אולי אני אפילו עושה את ה"התנהגות" שלי במודע, בגלל שאני טיפוס חבורתי (ככה אני מעיד על עצמי לפחות, תלוי כמובן סיטואציה).

אז אני תמיד משתדל לשדר וליצור רושם חיובי, טוב.

שמתי לב למשל למשהו שדי מאפיין אנשים מהצד השני, לא כאלה כמוני. שהם למשל די 'מנותקים'. מה הכוונה.

למשל אם אני הולך ברחוב או עושה קניות בסופר, אז אני בצורה טבעית מסתכל על הסביבה שלי, מדי פעם כמובן. שוב, קשה לכתוב את זה

כי זה לא רובוטי זה משהו שהגוף/המוח עושה אוטומטית אני פשוט מנסה להיזכר בהתנהגות שמאפיינת אותי על מנת לנסות לנתח.

אז אני כן מהחבר'ה שיותר פתוחים כזה לסביבה, וברחוב נגיד אין לי בעיה נגיד עם קשר עין נניח, אז קורה לא מעט שדווקא קבצנים ומקבצי נדבות

באים אלי או קוראים לי שאגש אליהם וכמובן מבקשים ממני עזרה (עוד דוגמה).

ואילו אותם אנשים מהצד השני שהתחלתי לדבר עליהם, הם יותר 'מנותקים' אם הם עורכים קניות בסופר, הם ממוקדים במה שצריך לקחת, מוצר מוצר,וישר לקופה.

או אם הם הולכים ברחוב, או בתור לנותן שירות (כמו הדוגמה שנתתי בהתחלה) הם פחות 'פתוחים' לסביבה.

 

אני מציין את זה שלא עשיתי צבא, כי אני חושב שזה אולי קשור איך שהוא בדרך כל שהיא.

שאולי אני לא יודע משהו שצריך לדעת או שלומדים אותו. אני לא יודע. אולי סתם מבולבל.

 

אז קראתם עד לפה, מקווה שלפחות היה מעניין ולא בזבזתי לכם יותר מדי זמן. אשמח כמובן לשמוע איך אצלכם,

לאיזה סוג אנשים אתם משתייכים, איך אתם הייתם מסבירים את המצב או מה הייתם אומרים לי בתור צופים מהצד?

כמאמר המשפט 'דברים שרואים משם לא רואים מכאן'. ניסיתי לתת כמה שיותר מידע מקווה שזה יעזור לתת תגובות כנות.

תיארתי מעט גם על עצמי, וגם על ההתנהגות.

 

לסיום אני אכתוב, שיש לי גם אח שקטן ממני בקצת, והוא גם מסוג האנשים שפשוט תמיד מנסים 'עליהם'.

אני ממש לא רציתי להשתמש במילה 'לעקוץ' אבל הנה אני משתמש כי אין לי ברירה. שתמיד מנסים לעקוץ אותם.

אני לא יודע אם זה כי יש אוכלוסיות מסוימות שיותר מנסים לבדוק אותן (בכוונה אני משתמש במילה לבדוק) כמו

קשישים, מבוגרים, נכים ואוכלוסיה דומה. אבל כמעט תמיד יוצא מצב שאחי מספר לי על מקרה מסוים, ואני מאיר את עיניו

ואומר לו פעם הבאה תשים לב. כמעט בכל פעם הוא אומר לי תודה לא חשבתי על זה בכלל, לא שמתי לב, לא ידעתי.

 

אמי כמובן גם כזאת, אפילו יותר קיצוני. אבל זה כבר לא לפירוט כי זה גם מסיבות אחרות. למה בכל זאת כתבתי את השורה הזאת

רק בכדי לתת רקע לאם תעלה שאלה 'האם כולם בבית ככה? זה מה שלמדת מהסביבה?'

אני מאמין שאני הכי פחות משלושתנו, אבל עדיין כמו שתיארתי בהתחלה עדיין אני חווה את זה כמעט ברמה יום יומית

כשיש לי איזו שהיא אינטראקציה עם אנשים. בין אם זה נותני שירות, או אפילו סתם בצורה מזדמנת שמנסים להציע לי

ואז שוב אני שואל את עצמי את השאלה שבגללה פתחתי את הנושא הזה - למה דווקא אני, למה דווקא אלי?

אולי בגלל שאני יותר מדי 'פתוח' ולא משדר שום איום, שום דבר רע/שלילי אז אנשים מנסים?

 

מה אני יכול לעשות בכדי שזה לא יהיה ככה? המחשבה היחידה שעלתה לי היא פשוט תנסה להיות 'מניאק'.

אל תחפש את האנשים. אל תחפש את הקשר. אל תיצור קשרי עין. אל תהיה יותר מדי נחמד. אל תתעניין יותר מדי.

אל תראה התעניינות, התלהבות. אל תזרום. פשוט אל תעשה כלום. תהיה כמו רובוט חדור מטרה חדור משימה.

 

למשל לסיום, לפני חודשים רכשתי חלפים לטיפול ברכב, שחבר פורום יקר עזר לי בטיפולו (תודה יגאל).

הגעתי אל החנות עם מקט"ים על פתק. אבל היה ניכר וראו שאין לי הבנה בתחום, ושעזרו לי באינטרנט והגעתי עם פתק.

אחרי התשלום כשאני אורז את החלפים. במקרה (אני בדרך כלל לא מקפיד) עברתי על החשבונית.

שמתי לב שחייבו 4 שמן. בזמן שאני לקחתי 2 שמן מנוע (כל בקבוק 149₪).

תוך כדי שאני אורז שמתי לב שהמוכרת פונה אל בעל החנות, לוקחת אותו הצידה ואומרת לו משהו.

בעל החנות אמר לה משהו, פנה אלי ואמר לי זה מתנה בשבילך. שאלתי מה זה, נתן לי בקבוקון של תוסף דלק (עם מדבקת מחיר 39₪).

שאלתי אותו על מה מגיע לי מתנה. אני פשוט יודע שאין מתנות חינם. אמר לי זה על חשבון הבית והוא והעובדת חייכו.

פה כמובן כנראה אמרתי לעצמי לבדוק את החשבונית, בדקתי, ואז הסבתי את תשומת לבם שחייבו אותי בכ-300₪ נוספים,

ואני מבקש בבקשה זיכוי. כמובן שזיכוי אותי אבל גם כאן הרגשתי את ההרגשה שאם לא הייתי שם לב, ולא הייתי אומר -

לא היו אומרים לי, וכמובן חשבתי ששוב בגלל מה שאני משדר, אנשים מרשים לעצמם.

כי היה נראה לי חשוד מאוד המתנה שניתנה לי אחרי שהעובדת אמרה משהו לבעלים, בזמן שאני אורז והחשבונית הודפסה.

 

זה יצא ארוך מהרגיל. נזכרתי פשוט בעוד דוגמה לקראת הסוף, מקווה שגם זה עזר קצת להבין בעוד טיפה את המצב.

 

אז תודה רבה לכם אשמח לקרוא את התגובות שלכם אם תרצו להגיב.

 

יום טוב

[ירחמיאל]

תמשיך להיות בנאדם טוב. הרי ברור לך שלא כולם כאלה, כן? אז גם ברור שתפגוש אותם.

לך תלמד שפת גוף. אולי זה יעזור לך לבטחון העצמי.

[Liviur]

אתה מערבב פה לדעתי כמה נושאים.

האחד קשור לביטחון העצמי שאתה מפגין - שלדעתי לוקה ומשדר חולשה כלשהיא (לפי מה שאתה מספר).

 

השני קשור לתחושת הדופקים אותי - והוא קשה משמעותית.

בהבחנה שלי - רוב המקרים זו תחושה עצמית ותו לא.

היה לי חבר לעבודה במקום העבודה הקודם שלי שפשוט הלך לכל מקום ולכל סיטואציה במחשבה של איך להימנע מזה שידפקו אותו - כי ככה הוא הרגיש בכל מקום שהוא פנה אליו. מיותר לציין שזה הביא לזה שלא מעט פעמים הוא המאיס את עצמו על האנשים מסביב והביא בעקיפין או בישירות לזה שהוא באמת נדפק כן ? וגם אם לא - בגלל ההתעסקות הקבועה בזה - זו היתה התחושה שהוא יצא איתה.

 

אין שום בעיה להיות נחמד - חיובי אך אסרטיבי.

That said - אין ספק שבארץ זה ממש הפך למלחמה של איך אני אדפוק את האחר כדי שאני לא אדפק. וההבדל התרבותי במעבר לארה״ב עשה לי רק טוב בנושא בתור בנאדם חיובי.

[Night Driver]

סופרמן ידידי,

 

קודם כל תמשיך להיות אדם טוב וחברותי אבל תבוא מעמדת בחירה ולא מעמדת נחיתות. טוב לב הוא לא חולשה ולא שלט דפוק אותי על הגב. תבחר אתה מתי להיות טוב ומתי לוותר מעמדת כוח ולא מעמדת נחיתות.

 

אם טעו בחשבון אתה יכול להעיר בלי להתנצל (בלי להאשים כמובן אבל לא להתנצל), אם מישהו מנסה להידחף בתור להעמיד אותו במקומו ולהגיד לו גם שאם היה מבקש היית נותן לו לעבור ובכל מקרה אל תבטל את עצמך בפני אף אחד. אתה יכול להחליט להוותר או אפילו להציע למישהו עזרה אבל לא לקבל את זה שהוא יקח ממך את העזרה כאילו אתה לא קיים.

[rev-Match]

 

בנוגע לחנויות פרטיות מכל הסוגים-

הדבר היחידי שאתה יכול לשפר במיידי זה את טון וצורת הדיבור שלך,

תתחיל לשאול לשלומם של נותני השירות בטון חזק ובטוח ורק אחר כך תיגש לנושא.

תשאל מחירים,תתמקח ואל תתבייש להגיד שראית/קנית את אותו המוצר במחיר נמוך יותר, הרי אם היית שואל מחירים היית מבין שדחפו לך 300 ש"ח גם בלי להסתכל בחשבונית.

אם אתה מרגיש ש"דופקים" אותך אל תתבייש לעצור את העסקה.

עריכה אחרונה ב-29 לאוגוסט, 2019 על ידי Dimo

[ישה]

הכל בראש

 

אנחנו בפורום רכב אז אדגים לך זאת בהתנהלות על הכביש

 

בד"כ אני במוד של אדיב

 

נדחפת לי לנתיב סחטיין עליך , רואה מישהו רוצה להשתלב , נותן לו בחיוך ובתנועת יד תפדל, בטח אם מדובר בחתיכה.

 

אבל יכול להיות במוד של אסרטיבי, מטאטא מעל דרכי נהגים בשמאל או עוקף אותם מימין ואוי לאותו אחד שירצה לקפח את זכותי בנתיב.

 

עיניין של בחירה

 

וכאשר אני במוד של אדיב כל התנהלות כמעט נסלחת, ואני מבסוט מעצמי על האדיבות.

 

"טעויות" בחשבונית בד"כ הם לרעתך , בודק כל חשבונית לפני שעוזב את הקופה , יש טעות מסב את תשומת הלב בחיוך ומקבל את הזיכוי, גם אם הטעות היא לטובתי נוקט באותה דרך.

 

ובעיקר לא חש פראייר אם מישהו מנסה לסדר / לעקוץ אותי , יוצא מנקודת הנחה שיש ג'ונגל בחוץ ונוקט בדרכים כדי לא להיפגע, מבלי שאני חש שזה משהו נגדי אישי אלא זו דרך ההתנהלות של זה מולי, והוא נוקט כך גם כלפי אחרים.

 

בניגוד לידידי נהג הלילה אני לא מנסה לחנך אחרים, נדחף שיהיה בריא, אנסה לחנכו לך תדע לאן זה יתפתח.

 

כמו בסיסמה של פעם במחנות של צה"ל מוטב לאבד רגע בחיים מאשר חיים ברגע. היא טובה לא רק על הכביש אלא בכל אורחות חיינו.

[Night Driver]

ישה ידידי, זה מאוד תלוי מי הנדחף ומה הסיטואציה. אים לי בעיה אם מישהו מנסהנ בעדינות להידחף לפניי בפקק אבל מאוד אכפת לי אם הוא חותך כמו פסיכי (לא אחסום אותו אבל יקבל צפצוף וקללה).

[m3x7r3m3]

"טעויות" בחשבונית בד"כ הם לרעתך , בודק כל חשבונית לפני שעוזב את הקופה , יש טעות מסב את תשומת הלב בחיוך ומקבל את הזיכוי, גם אם הטעות היא לטובתי נוקט באותה דרך.

 

אחרי כמה נסיונות לא נעימים (אבל גם לא קטסטרופליים), זה בדיוק מה שאני עושה תמיד.

ואם אני בחנות ולוקח מוצרים עושה חישוב גס בראש כמה בערך זה אמור לצאת, כדי לא להיות מופתע

[ברווז]

יקירי.

יש לך טעות בתפיסה.

אף אחד לא מנסה "לדפוק" אותך.

לקח לחיים שלמדתי לפני שנים רבות:

אנשים הם לא נגדך. אנשים הם בעד עצמם.

ובדיוק כמו שעוקפים אותך בתור, אותם אנשים עוקפים גם אנשים אחרים בתור כשאתה לא באותו התור- ואתה לא יכול לדעת מזה.

אותו אחד שחותך אותך, ממהר. הוא לא חושב "אני אחתוך אותו", הוא חושב "אני אעבור אותו כי אגיע יותר מהר".

 

אישית אני מעיר, "יש תור חבר", בנימה ידידותית-תקיפה. עוד לא קרה שה"חבר" לא הבין.

למעט פעם אחת שאני זוכר עם מישהי בתור לקופה הראשית באיזה הומוסנטר. הערתי לה שיש תור, באה אליי בטענות ש"אז אתה לא ג'נטלמן".

רק חצי שעה אחר כך עלה לי לראש שהייתי צריך להגיד לה משהו על זה שאני לא צריך להיות, על פמיניסטיות, על שוויון ועל זה שאם היא מנצלת את המגדר שלה לקבלת טובות הנאה היא לא יותר מ...

אבל לא אמרתי.

שתלך קיבינימט.

לא מטריד אותי.

אני יצאתי בסדר ולגיטימי. לא יצאתי מנייאק. המשכתי להתנהג ברוגע ואדיבות, כמו שאני.

אין לי שליטה על אנשים אחרים אלא רק על עצמי.

וזו הפרופורצייה הנכונה.

[natco]

אין שום בעיה להיות נחמד - חיובי אך אסרטיבי.

ובזה אפשר לסגור את השרשור הזה.

 

ולא. זה לא קשור לזה שלא עשית צבא. להיפך- עם גישה כמו שאתה מציג, היית מנוצל שם יותר מבאזרחות.

אסרטיביות מתפתחת על-ידי "נסיון". בפעמים הראשונות דופק לך הלב עשר דקות לפני, ועשרים אחרי.

עם הזמן, זה נהיה יותר טבעי.

 

אבל המפתח הוא להכיר בערך העצמי שלך. ש-כן, גם לך מגיע. בדיוק כמו לצד השני.

מגיע שיתיחסו אליך בכבוד ובאדיבות, שלא ינסו לרמות אותך, לעקוף אותך.

ה"ביישנות" נובעת מ: "אני לא גדול בגוף" "לא הייתי בצבא" "אני חברותי ורגיש".

וכאן תוסיף "אבל אני בן-אדם בדיוק כמו הבבון המחייך שמולי כרגע, ואין לי כסף/זמן/פניות רגשית כרגע כדי להכיל את השטויות שלו".

כל העצות שניתנו לך כאן- לדבר בקול רם ובבטחון, להסתכל בעיניים, וכו', זה ישומים של העצה הכללית הזו.

[Max.M]

תתנהג בטבעיות , זה הכל... אל תנסה להתחבב על אחרים על חשבון עצמך .

 

תהיה חביב, אל תצא מגדרך להיות כזה.

[SurfHigh]

כנראה שההורים שלכם חינכו אותכם כמו שצריך. אני אומר בלי ציניות. במדינה מתוקנת יכול להיות שלא היית מרגיש תחושות כאלו.

במדינה שלנו אנשים קשים יותר מלכתחילה ופחות מתחשבים בזולת, לאו דווקא מאיזה רוע לב, אלא כי זאת פשוט הנורמה.

לפני שהתגייסתי חבר אמר לי משפט שמלווה אותי מאז "תהיה טוב, אל תהיה פראייר". אני חושב שזה די מסכם.

ההחלטה אם אתה פראייר או לא היא רגשית והיא שלך.

הרבה אנשים תורמים כסף או זמן לזולת ולא מצפים לתמורה. זה הופך אותם לפראיירים? ממש לא, הם מרגישים טוב עם עצמם יותר מכרגיל.

אני מציע לך לא לנסות להפוך להיות מישהו שאתה לא, זה יגרום לך רק להרגיש רע יותר.

דע לך שאין אפילו אדם אחד ששלם עם עצמו לחלוטין, לכל אחד יש את הדברים שמפריעים לו בעצמו.

המיעוט הזניח שבטוח שהוא מושלם, לרוב חסר מודעות עצמית והסביבה רואה את זה ודוחה אותו או מתייחסת אליו בלגלוג.

מה כן? בגלל שאתה *כן* מודע לעצמך וזה מצוין, תזהה מראש מקרים שבהם אתה חושש ש"יעבדו" עליך ותכין את עצמך.

תקבע בתור הרגל, תמיד לעבור על החשבונית מול המוכר, תמיד תקרא את המסמכם מהתחלה עד הסוף וכו'.

אפילו הייתי אומר שתהיה גלוי עם הצד שממולך ופשוט תגיד בחצי חיוך "בגלל המראה שלי הרבה פעמים אנשים עובדים עלי, בגלל זה אני תמיד עובר על החשבון לפני שאני עוזב". במקרה הכי גרוע והנדיר מישהו יחשוב שאתה מוזר, ברוב המקרים אתה תקבל את ההבנה של הצד השני, כי הרבה אנשים חושבים על עצמם כמעט את אותו הדבר.

לסיכום, אל תשתנה, פשוט תהיה קצת יותר עירני.

[יבגניפ]

ההרגשה הזו, זו נטייה תרבותית שמושרשת בכל מי שחי כאן. איך להלחם בה? לא יודע. מודעות לא תמיד עוזרת, מכיוון שכולנו בהחלט חווים מלא סיטואציות בחיים בהן לחלוטין ועוד איך דופקים אותנו, וזה גם גורם לנו לפעמים להרגיש ככה כשזה לא קורה. בלי להכיר אותך אישית, אני בספק רב שיש משהו בך פרטנית שגורם לך לחוות את זה יותר. לא יודע גם אם שירות צבאי היה עוזר בזה - בצא בהמון מקומות זה רק מודגש יותר חזק.

[SlowRide]

בצבא בסך הכל עושים לך יישור קו עם שאר הישראלים, למקרה שבאת מהבית עם חינוך טוב ולא נחשפת במהלך התיכון ליותר מדי ערסים וקומבינטורים.

[dorsht]

סופרמן ידידי,

 

קודם כל תמשיך להיות אדם טוב וחברותי אבל תבוא מעמדת בחירה ולא מעמדת נחיתות. טוב לב הוא לא חולשה ולא שלט דפוק אותי על הגב. תבחר אתה מתי להיות טוב ומתי לוותר מעמדת כוח ולא מעמדת נחיתות.

 

אם טעו בחשבון אתה יכול להעיר בלי להתנצל (בלי להאשים כמובן אבל לא להתנצל), אם מישהו מנסה להידחף בתור להעמיד אותו במקומו ולהגיד לו גם שאם היה מבקש היית נותן לו לעבור ובכל מקרה אל תבטל את עצמך בפני אף אחד. אתה יכול להחליט להוותר או אפילו להציע למישהו עזרה אבל לא לקבל את זה שהוא יקח ממך את העזרה כאילו אתה לא קיים.

במצב של היום ליד חלק מהאנשים הייתי גם מעדיף לשתוק ולתת להם לעקוף, רק מהחשש שמישהו ידקור אותי או יפעיל אלימות פיזית נגדי, אנחנו רואים איך נגמרים אירועים כאלו בארץ לאחרונה.

וזה לא נובע מחוסר ביטחון עצמי אלא מהרצון לשמור על החיים שלי.

 

לגביי טעויות בחשבון - בהחלט צריך להעיר אם יש צורך, כמובן לא צריך לבוא בעצבים ולא לתקוף, מהניסיון שלי בדרך כלל אם באים בגישה טובה הכול מסתדר.