גיבוב ההודעות. בנצי שוכח. הגיבוב זוכר

[ZX2.0]

מה עושים כשחברים שלכם סובלים מסמרטוטיות? אני שואל ברצינות. אני אוהב אותם הכי הרבה, ומוכן לעשות הכל בשבילם (זה גם הדדי), אבל מדובר בחבורה של סמרטוטים. כאילו רק לאחד מהם יש עמוד שדרה, וגם הוא מתחיל להתרופף לאחרונה.

 

הם מודעים לזה שהם סמרטוטים? איך ואיפה זה בא לידי ביטוי?

 

מי מכם פתח כאן יוזר נוסף?...אני אמצא אתכם בסופו של דבר.

http://www.carsforum.co.il/vb/showthread.php?523253-%D7%97%D7%95%D7%95%D7%AA-%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%A9%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9C%D7%98-%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A8-%D7%A7%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9C%D7%98

 

חחחח

[Applez]

אני לא מבין מי קונה שברולט ב120 אלף,

אבא שךי נדלק על הקמארו לא מבין למה

[locomotive]

לוקו,כמה ק''מ עבר האוטו?

מה היה לך לפניו?

 

169 אלף. לפניו הייתה קוואליר ידנית.

[Applez]

רגע רגע,אתה זה היוזר המתחזה?!

[locomotive]

זה ההוא מהסמלון שלי בטח.

[Applez]

חכה חכה עוד כמה שנים אני אקנה אס קלאס בת 3-5 ואז כבר נראה מי פה אוכל חרא

[locomotive]

איזו בושה, רק עכשיו גיליתי שיש לי צילום פנורמי ב s2.

[Applez]

מה זה s2?

[locomotive]

לא משהו שאוליגרך אמור להכיר, קצת אחרי הטלכרט יצא ה s2.

[Applez]

זה מכשירים שחילקו בעבודה לכל העולם ואשתו... מכיר מכיר ומתגעגע

[Talgaz]

זו תקופה מוזרה בחיים.

תקופה של חוסר וודאות, של הגדרה עצמית מתרופפת. דברים שחשבתי שידעתי מאבדים מוחשיות.

אני חושב שאפשר להגיד במידה רבה של בטחון שהדבר היחיד שאני מתעב בעצמי הוא הקלות שבה אני מוותר.

אם קשה, אם מלחיץ, ולפעמים אפילו סתם, בלי שום סיבה נראית לעין.

התחלתי את הלימודים עם הרבה מאוד אנרגיות. המון מוטיבציה, וחיוך ענק.

ולא הבנתי כמה המקום הזה שוחק.

חלק מרכזי בהגדרה שלי את עצמי נשען הוא אינטיליגנציה. משהו שנשאר איתי, גם כשמרגיש שאין שום דבר אחר. וזה מלווה אותי כל החיים.

פתאום, אני מרגיש שלא משנה מה אני עושה - זה לא מספיק.

לא משנה כמה אני לומד, לא משנה כמה אני משקיע, מתאמץ ומקיא דם. אני פשוט לא מצליח לעמוד בקצב.

והתחושה הכי מתסכלת היא שזה לא נובע מחוסר יכולת, אלא ממחסור בכלים. יכולות למידה שלא פותחו מעולם. הפרעת קשב שפעם ראשונה מהווה מכשול.

איכשהו העובדה שכל החיים לא נאלצתי להתאמץ כדי להצליח - מפילה אותי.

 

אני אדם חזק. אני לא נשבר בקלות, ועושה מה שצריך לעשות.

אבל אני נשחק.

והשחיקה הזו מעלה תהיות מוזרות. כי אם אני לא חכם, אז מה אני כן? על מה עוד אפשר להשען? איך עוד אגדיר את עצמי?

 

מוזר לי לאבד אופטימיות. לאבד אנרגיות.

אבל מרוץ מתמיד, לחץ מתמיד, הכל נושף לך בעורף כל הזמן, ולהיות במקרה הטוב חצי צעד לפני הדד-ליינים, משאיר אותי בסטרס.

וברור לי שהכל שטויות, ופרופורציות, וסך הכל לימודים, ומה כבר הדבר הכי גרוע שיכול לקרות.

אבל זה לא עוזר. התחושה הזאת, של לא להיות טוב מספיק, נכנסת בחורים הכי קטנים ורובצת מתחת לעור.

 

 

הייתי הולך לנקש עשבים עם אנלוגי קצת.

אולי על הדרך לומד שהחיים הם לא רק הישגים.

 

 

 

כל פעם מחדש אני מופתע מהסתירה בין כמה ההערכה העצמית שלי נמוכה לבין כמה אגו משחק אצלי תפקיד כשזה נוגע להצלחה שלי בעיני עצמי (המשפט הזה בכלל הגיוני?).

 

 

לחיי עוד שבוע של הלקאה עצמית!

[rupni]

אני מרשה לכם להתעלם מהג'אנטים המלוכלכים.

עריכה אחרונה ב-22 למרץ, 2014 על ידי rupni

[Applez]

אני מניח שמדובר בלימודי תואר כלשהם,

אתה יכול לדלל לעצמך את המערכת.

אז שיהיה עוד חצי שנה או שנה זה לא באמת קריטי העיקר שגם תהנה מהדרך.

אני מרחתי תואר של 3 שנים על פני כמעט פי שתיים זמן כי עבדתי תוך כדי.

[Murzilka]

טוב, אני מחכה לך. בנתיים אני אלך לנמנם.

אני כבר לא בגיל של מורזילקה שאני יכול לבלות עד הבוקר...ואז לקום ולשטוף את הרכב.

 

לא זוכרת מתי פעם אחרונה יצאתי ביום שישי. תמיד ארוחה בבית שלנו\של חברים ואז שותים משהו.

 

בוקר טוב, היה תכנון להתעורר ב5 ולהתחיל לשפשף, התעוררתי ב5 הסתכלתי על השעון וחזרתי לישון, אין לי כוח ואתמול בערב שמתי לב שאין לי מספיק מטליות, כוסאומו, עוד כסף שהולך להתבזבז.

מה אתם אומרים, לחכות למורזליקה לשטיפה ?

 

לא חיכית. עכשיו אתה יודע מה הפסדת

 

תודה בנצי, נבדוק עוד מעט.

 

בנתיים כל עשרת החולצות שלי בכביסה. נאלצתי ללבוש את החולצה החגיגית שלי.

[ATTACH=CONFIG]374385[/ATTACH]

 

צחוק, צחוק אבל סיפור קטן:

אחותי היא ההפך הגמור שלי, לפני כמה שנים טרום החתונה שלה

היא הייתה כל כך לחוצה לעשות רושם על משפחתו של בעלה העתידי

(אגב, אני לא סובל אותם ), היא ארגנה ארוחת מפגש איחוד משפחות

ובמשך חודש ימים היא דאגה כל כך מאחיה הקטן שלא יעשה לה בושות.

היא התקשרה אלי יומיום בכדי לוודא שאגיע בזמן, שלא אפלוט שם שטויות,

שאתלבש יפה, וכדומה.

הגעתי עם החולצה הזו אחרי שתידלקתי בבית 3 כוסות עראק.

תאמינו לי, אפשר היה לצלם את האירוע הזה.

 

אדיר! הייתי שמחה להיות זבוב על הקיר בארוחה הזאת.

 

 

מה עושים כשחברים שלכם סובלים מסמרטוטיות? אני שואל ברצינות. אני אוהב אותם הכי הרבה, ומוכן לעשות הכל בשבילם (זה גם הדדי), אבל מדובר בחבורה של סמרטוטים. כאילו רק לאחד מהם יש עמוד שדרה, וגם הוא מתחיל להתרופף לאחרונה.

 

תן לי לנחש, כולם בקשר ארוך ורציני וכבר לא נפגשים כמו פעם כי מבלים יותר עם החברה וכל היציאות כוללות גם את הבנות. היחיד שהיה מוכן לעשות דברים לבד גם מפסיק לאט לאט?

[ניקו פ.]

עריכה: מורזילקה, את קרובה, אחד בקשר ארוך ומפקיר את המשפחה (עזבי אותנו). שני בקשר חדש. את השלישי, שלא כתבתי עליו, לא ראיתי ארבעה חודשים(!)

 

הם מודעים לזה שהם סמרטוטים? איך ואיפה זה בא לידי ביטוי?

 

הם מודעים מאוד. אחד מנסה להסתיר את זה. אצל השני זו כבר עובדה מוגמרת.

זה בא לידי ביטוי במגוון דרכים. למשל, אחד החברים קצין בצה"ל. הוא חוזר בימי חמישי או רביעי הביתה. הוא גר עם סבתא ואח קטן. הוא מזניח אותם לחלוטין. אני לא מדבר על הפן הרגשי של לבלות עמם מעט זמן, אלא במובן ההזנחה הפיסית. הוא לא מנקה, לא משלם חשבונות (הוא כבר קיבל מכתבי אזהרה). הוא פשוט בחור חסר אחריות. כל זה בגלל חברה שלו, שלטענתו בכלל לא טוב לו עמה. אני לא מדבר על יציאות עם החבר'ה. לא ראינו המון זמן, וכשהוא יוצא איתנו זה יחד עם החברה השתלטנית שלו. זה מגיע למצב שהוא לא מסוגל להגיד לה לא. הסיבה היחידה שהוא נשאר אתה זה בגלל מה שיש לה בין הרגלים. הבחור חוזר, ובמקום לשלם חשבונות ישר נוסע אליה. הוא גם תמיד זה שנוסע אליה (מדובר בנסיעה של שעה ורבע בערך). הבחור אומר לה, היא עונה בשלילה, ואז הוא נכנע. אמרנו לו שהוא חסר אחריות, מתנהג כמו מניאק, ונמצא עם מישהי שרע לו איתה רק בגלל סקס. זה פשוט לא שפוי. אנחנו ממש דואגים לו, אבל הוא בשלו. מתלונן, אך לא משנה שום דבר.

 

יש לנו בחבר'ה כלל. שישה ימים בשבוע מוקדשים לבנות המין היפה. ימי שישי זה נוהל יציאה עם החבר'ה. כולם עובדים ולומדים ועסוקים. יום שישי זה יום שבד"כ פנוי אצל כולם, ושנים רבות שזה היום למפגשים שלנו. לאחרונה, חבר אחד שתמיד התלונן וצחק על הבחור לעיל (מפקיר חברים, עבד כ*ס ושאר כינויים) מתחיל גם הוא להפקיר. הוא פגש איזו בחורה ויצא עמה כמה פעמים. לאחרונה, כל יום שישי הוא מבטל. אמרנו לו שלא התראינו הרבה זמן, ושהו מכיר את הנוהל. מה הבעיה לקבוע עם בחורה בחמישי? התשובה היא שבימי חמישי היא יוצאת עם חברות (וגיליתי את זה לא ממנו). התאכזבתי על זה, אבל הוא אמר שזה חד פעמי. אחר כך זה זה קרה שוב. אתמול שאלתי אותו אם בא לו לצאת לשתות איזו בירה, למרות שאנחנו בהרכב חסר. הוא אמר שהוא לא יכול. אמרתי לו: "לא נורא אחי, תהנה בדייט. גם ככה אנחנו בהרכב חסר מקסימום ניפגש שבוע הבא. יש את העל האש שקבענו בשישי בערב." הוא אמר שהוא לא יכול לא בגלל שיש לו דייט, אלא משהו אחר. לא קשור אל החברה החדשה. בנוסף, יום שישי הבא הוא הולך איתה להופעה של שלמה ארצי (אחרי שקבענו לפני שבוע שזה תאריך לעל האש, כי חבר שלנו חוזר מחו"ל). אמרתי לו בסדר וניתקתי. אחרי שעתיים עלתה תמונה לפייסבוק שלו מהדייט שלהם עם חברים. זה עצבן אותי. לא עצבן אותי שהוא יוצא עמה רק בימים שנוח לה ו"מפקיר" אותנו. עצבן אותי שהוא שיקר לי לגבי זה. רבאק, כולם יודעים שאני הכי מעריך כנות. תבוא כמו גבר ותגיד לי: "אני יוצא עם איקס היום, לא נפגשנו הרבה זמן, וחשוב לי להיפגש עמה". בכיף, מבין את זה, תהנו. למה לשקר?

 

אני ויתרתי. בחיים לא הפקרתי חברים, ותמיד ימי שישי היו שמורים להם. גם בדייטים ראשונים תמיד הייתי מתעקש על ימי חמישי, רק כדי לא להפקיר בחזרה. "לא יכולה בחמישי? לא נורא. שבוע הבא טוב לך?" ככה גם החבר שבחו"ל. היה חשוב לי להתראות אתם, לשמוע מה עובר עליהם ומה יש להם לספר. מעצבן אותי שזה לא הדדי. יש פה חתימה של מישהו, שאומרת: "גש לאפסנאות וחתום עכל שק אשכים", זה מה שאני חושב להגיד להם, אבל המילים לא יוצאות לי מהפה. לא בא לי לפגוע בהם. זה כאילו שאני והחבר שבחו"ל היחידים שאכפת להם החבר'ה. היחידים שמייחסים לחברות שלנו חשיבות עליונה. אולי אנחנו לא בסדר, לא יודע.

עריכה אחרונה ב-22 למרץ, 2014 על ידי ניקו פ.