עכשיו כבר מותר לגלות-מהפכה במשפחת המלוכה.

[השושנים]

"למה אתה נוסע מכאן?" שואלת זוגתי שתחייה, לנשואים שבניינו ברורה המשמעות המסוכנת של השאלה וחשיבות בחירת התשובה הנכונה, למען הרווקים ארחיב, אין זה שיקירתך מתעניינת באמת, למה בחרת בדרך זו אחרת, השאלה אינה אלה ביקורת נסתרת על דרך הבחירה, העוטפת התוכה גם פרשנות אישית, ואי הסכמה כללית לגבי דרך התנהלותך בחודש וחצי האחרון. ברור שתשובה לא נכונה עלולה להצית פתיל שהדי הפיצוץ יגיעו עד למישור החוף, ויקבעו את כמות המשקעים שירדו בעשור הבא. וגם לעיתוי החודשי,צריכה להיות מוקדשת מחשבה מכרעת! בהתחלה שאישתי עדיין היתה חדשה בי-ם, הייתי מסתפק באומרי " יש כאן קיצור דרך שרציתי שתלמדי" לקח לה בדיוק חצי שנה להבין שלא כצעקתה, אחר כך הייתי אומר, "מהדרך השניה יש כרגע יותר תנועה אז מכאן פשוט יותר מהר" גם תירוץ זה לא החזיק הרבה. כמו "זמן תיזמון הרמזורים עדיף מכאן" או "על מנת שלא לפגוע בנדידת הציפורים השנתית" כבר לא עבד, לאחרונה פיתחתי מנהג לגלגל עיינים ולהמהמם משהו בלתי ברור, ולקוות לטוב, אבל כאחד שנישא במודע לג'ינג'ית דעתנית ופולניה (רק רבע לטענתה) אני יודע, שגם ימי התירוץ הזה ספורים. למה באמת אני בוחר בדרך זו ולא אחרת? חשבתי לי בדרך המעבודה לבית, היום בשבת שטופת השמש, שנפלה עלינו ללא התראה מוקדמת וגרמה לכל הירושלמים שנעלמו בבתים בחודש וחצי האחרונים לצאת החוצה. הסיבות רבות ומגוונות אבל העקריות שבהם רומזות משהו עלי, הסיבה הראשונה והעיקרית היא שאני אוהב לנהוג, נקודה!

בשבילי הנהיגה היא לא רק הדרך הקצרה מנקודה א' לנקודה ב'. להיפך על מנת להעצים את חויית הנהיגה, אני בורר לי את סוג המוסיקה המועדפת עלי, את החברה ברכב, וכמובן שאת הנוף, הנוף עצמו מורכב כמובן מהשכונות היפיפיות של ירושלים, אבל גם מהנוף המשתנה של האנשים והמכוניות, ואני אף פעם לא מתכנן מראש את דרך הנסיעה, אלה פועל על פי החלטות רגעיות שונות ובלתי מוסברות. בכל נסיעה בדרך חדשה, או כזאת שלא ביקרתי בה הרבה זמן, קיים הסיכוי לגלות רכב זר חדש או לא מוכר, הפתעה מוטורית מעניינת, או מציאה נחמדה כזו או אחרת. אני נהנה להיכנס לרחובות לא מוכרים "ללכת לאיבוד, ולמצוא את עצמי מחדש" נהנה מהחידוש מהריגוש. סופי כבר רגילה למצוא את עצמה במקומות הכי מפתעים והכי מרגשים בי-ם כשאני רוכב עליה אינני חייב הסבר לאיש, ולכן לזמן או למרחק אין ממש משמעות עבורי. אני יכול למצוא עצמי עולה לרכיבה ללא תוכנית מוגדרת ולחזור הביתה אחרי שעתיים שלוש לאחר שביקרת בכל הכבשיים המישניים וגם על אלה מדרגה שלישית ויותר. מבלי לזכור כיצד הגעתי, מאיפה ולאן, שלא כדברי המקורות-"דע מאין באת ולאן אתה הולך"... עכשיו נסו לדמיין אותי מסביר זאת לאישה שאיתי, שממהרת הביתה למשימות ולמטלות של החיים.-רן

[hellm]

אפשרי להסביר לה שהדרך הזו שבחרת הפעם ...ותמיד, היא "דרך חיים".

[frik]

רן ,אני מזדהה איתך,אני גם כזה.

[השושנים]

רן ,אני מזדהה איתך,אני גם כזה.

 

 

משתתף בצערך-אבל גן עדן מובטח לך....רן

[דני יונגר]

רן יקירי !

האם גם הפולניה שלך היא מהסוג שקם בבוקר ואומרת לך קום תעשה לי נס , אני כבר יעשה לך שחור ...

[השושנים]

היום ביקרנו אצל יוני, מיוני אופנועים, האמת אני לא צריך ממש סיבה לבקר שם, אבל הייתי צריך שמן לסופי וביקשתי מיוני שיציץ על מחלקת התאורה של סופי, ביצענו יוני ואני (בעיקר יוני) התאמות בשילוב נורות 12V ל-6V לציין שיוני מעולם לא טיפל או בכלל אוהד ווספות, אבל הסבלנות שלו והחיוך היה שווה הכל, בסיכומו של דבר, רוב הנורות דלקו, אבל נשרפו כמה דקות מאוחר יותר כשנסעתי משם. מחר צריך להגיע המיקרוסוויץ מתל אביב, אחרי שחן שלח לי אותו בדואר, אחרי שיורכב ניסע למומחה מס' 1 בי-ם לונטורה שיציץ וינסה לאתר את הסיבה להשמדת הנורות המסיבית-רן

[amitexc]

תנסה לעשות שימוש בנורות 12V כמו שאמרתי לך אז.

אצלי זה עבד,אבל לא בווספה.

[השושנים]

מישהו יכול להסביר לי איך לא קורסת לו מעררכת החשמל בווספה?

 

[השושנים]

היום שלי שהתחיל אתמול בצהרים לא בישר במאום על סיומו היום בבוקר, אבל הכדי שלא נקדים מוקדם למאוחר, הרי הוא לפניכם על פי הסדר הכרונולוגי, יציאה בסביבות השעה רבע לאחת לכיוון העיר, כשאני מרגיש קצת מגוחך חנוט בתוך החרמונית המשטרתית כשמסביב כתמי שמיים בהירים ושמש, למרות שבבוקר עדיין טיפטף קצת, הכביש היה יבש והתנועה באופן מפתיע זרמה כך שסופי ואני התקדמנו במרץ ובקצב נהדר לכיוון העבודה. בסככה הפנימית, כל שלושת המקומות נתפסו ע"י אופנועי היס"מ כך שחנתי מחוץ לסככה, מבט למערב לא רמז מאום להיפך השמים הכחילו ונצצו... כמובן שסופי נעטפה וכוסתה היטב, לא כהגנה מפגעי הטבע כמו כנגד העין הרע...כחצי שעה לאחר מכן נפתחו ארובות השמיים, כאילו "מישהו" שכח את הברית שכרת בינו לבין אברהם, לפני כמה שנים...ובמשך כל הלילה לא פסקו הממטרים לרגע, שכל טיפה דוקרת גם בליבי, מתוך מחשבה על הנסיכה שממתינה בחוץ, בסיום המשמרת רבע שעה לפני העוצר, אני מוריד ממנה את הכיסוי הרטוב, וסופי יבשה באופן מפתיע הכיסוי של "פוגל" עשה עבודה טובה, הפעם החרמונית ניראת בדיוק במקום, אבל כפפות הנומקס הישנות והטובות, ממש לא מתאימות למאורע....יציאה רטובה ומיהרה בין השלוליות והרמזורים, כשאני משתדל להגיע כמה שיותר מהר לטמפרטורה טובה במנוע, לימנוע אי נעימיות בגשם, ברח המלך דוד קצת לפני המלון פתיתי השלג עולים כבר על כמות טיפות הגשם והסופה הופכת את מגדל י.מ.ק.א לגלויה לכנסיה בחג המולד. רק שאנחנו במזרח התיכון וממש לפני חופשת פסח....להוסיף על כל הצרות מחליט ציר המשקף של הקסדה להשתחרר, ולהשאיר אותי עם משקף מתנדנד ופתוח השלג מצליף בפנים, ולידעתכם במהירות תנועה השלג דוקר בפנים כמו מחטים ותוך כמה דקות הפניים קופאות האף נוזל והעיניים דומעות...ולא הזכרתי את היידים שקפאו לפני כן, ובמצב הזה צריך לשמור על יציבות עירנות

ולהיזהר משטויות של נהגים אחרים...שלג שני העונה סופי לא מתרגשת ועובדת בצורה מושלמת, רק הרוכב הרכרוכי שעליה מתפקד ב-50% כשהגענו הביתה ממש בתחילת שעת העוצר עדיין הייתי צריך לעטוף את סופי ולקשור אותה היטב שלג או לא....רן

[ליבמן]

לשם מה אתה צריך את זה?..שמור על עצמך. החורף טרם תם.

[דני יונגר]

רן יקירי !

צלם לנו את סופי בשלג - בבקשה !!!

[השושנים]

אני נישאל לא פעם אם ידוע לי מקור השם ווספה, ידעתי באופן מעורפל כי מדובר בצירעה או דבורה באיטלקית, לאחרונה נתקלתי בתמונה הבאה...מי אמר שתמונה שווה אלף מילים?:

 

 

[מרמורק]

היי רן

שהציגו את הקטנוע בפעם הראשונה לנשיא פיאג'ו

הוא אמר שהיא נשמעת כמו צירעה(באיטלקית=ווספה) ומכאן השם

יום טוב

[השושנים]

10 ס"מ לא יותר...פחות מחצי בלטה! לפני כמה דקות, סיימתי ביחד עם היחידה שלי חצי יום הדרכה בתחנת כיבוי ברח' השח"ל בי-ם. מהרתי הביתה, להספיק לעשות כמה דברים, הכביש היה רגוע, סופי נהנתה לתת בגז, והסוסים קראו דרור לשריריהם בהנאה מרובה. קצת אחרי הכניסה לשכונת פת, כביש שני נתיבים הרמזור מתחלף לירוק אני שלושים עד ארבעים מטר לפניו בנתיב הימני הפנוי דוהר בנחת כשבראש כבר מסדר לי רשימת מטלות לביצוע, לפתע, נהג מונית סקודה סטיישן, מחליט לקצר לעצמו את זמן ההמתנה בנתיב השמאלי העמוס, ולי את החיים. ויוצא ללא אזהרה מבין המכוניות מספר מטרים לפני...בשם אלוהי כל הווספות שבעולם, אני מספיק לחשוב, הגוף שמתורגל יותר טוב ממני, כבר לוחץ בלימת חרום ברגלית המעצור, צווחה מקפיאת דם מהגלגל האחורי מפנה אלינו את כל תשומת הלב...אין מצב, אני מספיק לחשוב, נטישה או לנסות הנחתה רכה? הגלגל האחורי מושך שמואלה.. רע מאוד, אני מצליח לתקן מעט אבל מוגבל מאוד ביכולת התימרון, מוריד רגל שמואל ציר ומחליק את הגלגל האחורי ימינה, בדיוק כפי שהיינו עושים באופניים כילדים, סופי מבינה עניין, ומשתתפת ברצון בתרגיל, האחורי עדיין מילל כחתול שדרכו לו על הזנב, אבל עכשיו אני מרגיש כבר יותר בשליטה, הגלגל מחליק החלקה מבוקרת בציר לכיוון ימין ו...סופי נעצרת...עשרה סנטימטר מפרידים בין מכסה המנוע שלה למונית, בשניה האחרונה!... את סט הקללות שהורדתי על הנהג, עדיין מפענחים במחלקה לתרגום שפות זרות בצ.ה.ל-רן

[kd2]

המשפט האחרון - קרע אותי מצחוק.

לגבי שאר הסיפור , אין לי מה להוסיף.