טבעת, טבעות, אירוסין, יהלומים, חור בכיס, לחץ להציע - בואו נדבר על זה

[falou]

הכוונה אם גרושתו לעתיד מוכנה להמתין איזה חודש.

 

למה להיות שלילי?!

אלמנתו לעתיד...

 

בסופו של דבר, אם אתה חילוני, נישואים זה חוזה של שותפות כלכלית.

ולמעשה, אם אתם מנהלים משק בית משותף, כלכלית אתם כבר נשואים.

 

עד שיש ילדים.

מרגע שיש ילדים, זה כבר לא משנה אם התחתנת בגן או באולם או בצניחה חופשית או לא בכלל.

 

בקיצור, זה בעיקר צעד הצהרתי, ומי שדורשת חתונה לפני ילדים רוצה הצהרה.

ובמידה מסויימת של צדק, כי אחרי שיש ילדים אתם בין כה וכה תקועים זה עם זו לתקופה ארוכה (גרושים או נשואים או לא), אז לפחות תצהיר כוונה לפני.

 

כלומר, השאלה היא לא אם פותח השרשור רוצה להתחתן, אלא אם הוא מתכוונן לילדים, שזו ההחלטה המהותית בחיים.

[discoTD5]

גם אתה בהערתך ילדותי אפוא.

ניצחת.

[Alon_A]

כלומר, השאלה היא לא אם פותח השרשור רוצה להתחתן, אלא אם הוא מתכוונן לילדים, שזו ההחלטה המהותית בחיים.

 

+1, כמו שכתבתי קודם, רוצה ילדים עכשיו או לא, זו השאלה.

 

כל השאר קשקושים.

[Fitch]

אתם תותחים!

 

האם אתה רוצה לבלות את חייך איתה?

האם הצעה תהפוך אותה למאושרת, גם אם אתה לא מרגיש שזה הזמן להתחתן?

אם 2 התשובות הן כן, אז תציע. לא חייבים להתחתן. אפשר להתארס ולחיות ככה ביחד עד שתהיו מוכנים כלכלית לחתונה ו/או ילדים. סה"כ נשמע שהכל בסדר והקשר ביניכם טוב כמו שהוא אמור להיות, אז אני בטוח שבבוא העת תדעו לדון את הדברים בצורה שקולה.

 

לגבי תמונות של חברות מירח דבש, זה לא גורם לקבלת החלטה רצינית, אבל זה כן משפיע. הייתי אומר שאם היא לא מוכנה לחכות לך, אז אולי זו אישה שלא מתאימה לך, אבל היא כבר חיכתה די הרבה, אז אני משער שהיא אוהבת אותך, וטבעי שקשה לה להמתין אם כבר דיברתם על זה. אני מניח שהיא להוטה בגלל שהיא מייחלת לכך וזה מצוין. אתה יכול לזרוק איזה רמז עבה שיקנה לך קצת זמן, כי אני מניח שאם היא תדע שזה בדרך זה ירגיע אותה מעט, ויגרום לה להבין שזה מעבר לפינה [שלפי מה שהבנתי זה בכל מקרה קרוב לא?].

 

אתה די מדייק. התשובה לשאלה השניה היא כן בוודאות. התשובה לשאלה הראשונה, בכנות, היא כן אבל פחות נחרץ (יותר "כן, נראה לי").

 

אתה צריך להתמקד בשאלה אחת ויחידה והיא שאלת הילדים.

 

האם אתה רוצה כרגע ילדים ? האם אתה רוצה שהיא תהיה אם ילדיך ?

 

חתונה זה קשקוש בלבוש...

 

איך יודעים כשבאמת רוצים ? פשוט יודעים, לשאלה הזו רק אתה יכול לענות לעצמך.

 

טבעת, נישואין, יהלומים... הכל קשקוש אחד גדול. תחשוב אם מתאים לך עכשיו ילדים או לא... זה מה שחשוב.

 

אם התשובה היא כן - אז תתחתנו, מה הסיפור.

 

אם התשובה היא אחרת, תסביר לה את המצב - שכן כל תגובה שלה תהיה לדעתי עדיפה מחתונה והבאת ילד לעולם לפני שזה באמת מתאים לך.

 

אלון,

אני חושב שאתה קצת טועה בשאלתך, במיוחד במילה עכשיו.

יוצא שאתה חושב כמוני - שאם זה ילדים - זה עכשיו, מחר, שבוע הבא.

מה שאני לא מבין, וכנראה גם אתה, אבל זוגתי מנסה להסביר לי - זה שאם זה ילדים, אז עד האירוסין, החתונה, ההריון - זה בעוד שנה לפחות.

 

אז, האם אני רוצה שהיא תהיה אם ילדיי? כן.

האם אני רוצה ילדים עכשיו? לא.

האם אני רוצה ילדים בעוד שנה לפחות? אולי, כן, למה לא.

 

 

 

 

אני חושב שתומרובין די בכוון, אני חושב שאי אפשר להרגיש מוכן למשהו שאתה לא יודע מהו, למרות שחשבתי שאם אני אמתין ואתבשל עם עצמי אז "אדע".

 

בפסח ב', היינו אצל הדודים שלה, והאבא שם הראה מצגות שהילדות עשו לו ליומולדת 60, לחתונה של הבת וכד'. כל המשפחתיות הזו, הדביקות, מאוד העציבו אותי. הבנתי שאבא כזה, שהבנות שלו עושות לו מחווה כזו, הרבה יותר מאושר ולאורך זמן ארוך יותר מאשר כל בעל אלפא או במוו, עם מנוע כזה או אחר. כל בעל סכום כסף כזה או אחר. בעל נכסים כאלה ואחרים. כל מהנדס הכי מצטיין בעבודתו וכד'. וזה מאוד ריכך אותי.

 

אני חושב שאני לא מרגיש מוכן, אבל מצד שני, אני לא יודע אם מתישהו ארגיש מוכן, והאם בכלל מתישהו מרגישים מוכנים, או יודעים שהיא זו "היא". זה סוג של leap of faith כזה. וכמו שאמרו פה לפני, אני שמח שמחליטים בשבילי.

[Fkl0ster]

הסיבה שאבא'לה כזה הוא יותר מאושר היא כי אתה (וגם אני) בנוי נפשית כדי להפיק תענוג מכך. השאלה היא אם אין לך בעיה שה"טבע" משחק בך, משתמש בך ככלי. לי יש בעיה עם זה, אבל סביר מאד שלך לא, כמו לרוב הכמעט מוחלט של האוכלוסייה. מה שבטוח הוא, שמבחינה איכותית גרידא, התענוג הזה לא נעלה יותר מהתענוג החומרי של לנסוע באלפא או ב.מ.וו., כי הכל "חומר".

 

אם נזניח לרגע את הדיון האלמותי הנוגע לעצם אפשרות הבחירה החופשית (הן במישור הפיזיקליסטי הן במישור הפסיכולוגיסטי), העניין עם ה"שמח שמחליטים בשבילי" הוא בעייתי לדעתי - שב עם עצמך ותכין מערך של שיקולי בעד ונגד. מי שנותן שיחליטו בשבילו, מתישהו יקבל לבנה על הראש.

[sperial]

נדמה לי שאתה עונה בעצמך על השאלות ששאלת בפוסט הראשון.

 

בפוסטים שלי בכוונה הייתי ניטרלי, אף אחד מאיתנו לא מכיר אותה ואת זוגתך, כך שאי אפשר לתת עצות (חוץ מאשר מי ששולל קטגורית הולדת ילדים, אבל את אלה איני מחשיב ואני מניח שבשלב זה או אחר של החיים מרביתם ישנו דעתם). ומעבר לכך, בזוגיות לרגשות יש תפקיד גדול מאד, ואף אחד מאתנו לא יכול לחוות את הרגשות שלך כלפי זוגתך (וכמובן את הרגשות של זוגתך כלפיך, עניין שכמעט לא עלה לדיון).

 

ההחלטה על חתונה והולדת ילדים היא כנראה ההחלטה החשובה ביותר בחייך, כך שהחששות וההיסוסים שלך מובנים. אם אני חוזר לדצמבר 1989 אני נזכר בכמה שבועות שבהם הייתי היסטרי לחלוטין עד שהסכנתי לרעיון שאני עומד להתחתן, אם כי זה היה עם בחורה שהכרתי 3 חודשים, לא כמעט שנתיים כמוך.

 

לעניין לוח הזמנים התיחסתי בפוסט #22 בשרשור (תשובה בכחול לסעיף ב') ואם נתיחס לכחול בסעיף ה' באותה הודעה - אתה יכול להשאיר את המחשב "בטעות" פתוח על הודעתך #49 בזמן שהיא עוברת לידו, אני חושב שהיא תשמח מאד.

 

ודבר אחרון הוא מה שסיפרת על המפגש המשפחתי. מה שמספק לאדם אושר הוא חוויות. רכוש נותן מעט מאד אושר, אם כי הוא מאפשר לרכוש חוויות. גידול ילדים הוא משימה קשה, מאתגרת ושוחקת, אבל החיוך הראשון, ה"אבא" הראשון (ולידיעתך, בד"כ "אבא" הא המילה הראשונה שילד לומד לבטא), וגם ה"אבא, אני רוצה להתייעץ אתך" בגיל 25 יסבו לך אושר ששום חפץ לא יוכל להתקרב אליו. לוח הזמנים גם לא לגמרי בשליטתך - יתכן "פנצ'ר" והריון לפני התכנון, ויתכן שיהיה קושי להשיג הריון והתהליך יתארך.

 

בכל מקרה - אני לא חושב ש"הצעה" חד צדדית היא הדבר הנכון, צריך לקבל החלטה משותפת לגבי כל התהליך. אם אתה רוצה "להציע" אין בעיה, אבל עשה זאת כאשר תדע בודאות שהתשובה תהיה חיובית. מה שחשוב באמת הוא שאם אתם מחליטים להקים משפחה תעשו זאת בשיתוף ובצורה מסודרת ומושכלת שתחסוך סכסוכים בעתיד, עם דגש על מה שחשוב בטווח הארוך (ילדים, בריאות, פרנסה) והרבה פחות הטווח הקצר (אירוסין, מסיבת חתונה ועניינים דומים).

 

מנזרי - מה שאתה כותב ממש לא נכון. ראה מה שכתבתי לפני 4 פסקאות. האושר החומרי הוא עניין מאד מאד קלוש. כיון שלמרביתנו משאבים מוגבלים צרך להחליט היכן להשקיע אותם. וחוויות משפחתיות הם דבר שמסב אושר לאורך שנים. ובטווח היותר ארוך אני מרחם עליך כאשר תהיה בן 50 או 70 או 90 ולא יהיה לך עם מי לדבר, כיון שתשאר בודד מחוסר משפחה. אולי תוכל ללטף את האלפא, אבל לא תקבל ממנה חיבוק בחזרה.

עריכה אחרונה ב-18 לאפריל, 2015 על ידי sperial

[נהג מתחיל]

כל המשפחתיות הזו, הדביקות, מאוד העציבו אותי. ***מדוע העציבו? הבנתי שאבא כזה, שהבנות שלו עושות לו מחווה כזו, הרבה יותר מאושר ולאורך זמן ארוך יותר מאשר כל בעל אלפא או במוו, עם מנוע כזה או אחר. כל בעל סכום כסף כזה או אחר. בעל נכסים כאלה ואחרים. כל מהנדס הכי מצטיין בעבודתו וכד'. וזה מאוד ריכך אותי.

 

זה לא או או (משפחתיות או רכוש\קריירה). אני לא חושב שאדם יכול ליהנות באמת מהמשפחה והזוגיות אלא אם הוא מרגיש שלווה פנימית מסויימת שנובעת מהגשמה עצמית טובה (וכמובן התאמה לפרטנרית ולצאצאים).

[sperial]

נכון בכיוון הזה, אבל לא בכיוון ההפוך. בסופו של דבר המשפחה היא חלק מההגשמה העצמית, גם אם היא מצריכה ויתורים. והמשפחה מצריכה ויתורים רבים - גידול ילד מלידה ועד שיוצא לעצמאות היא הוצאה של כמיליון ש"ח אם לא יותר. וזה רק בצד הכספי, יש הרבה ויתורים שצריך לעשות לטובת בן\בת הזוג גם בעניינים אחרים.

[נהג מתחיל]

נכון, ויותר קל לעשות ויתורים כאשר רמת ההגשמה העצמית שלך גבוהה מאשר כשאתה מתוסכל ומפיל על המשפחה את הכשלונות שלך.

[sperial]

עניין של איזון. כאשר הדבר שאתה קורא לו "הגשמה עצמית" פוגע בתפקוד המשפחה המחיר עלול להיות גבוה מאד, ואתה עלול לגלות זאת באחור. בימים עברו המצב היה פשוט מאד - האשה בבית ומטפלת בילדים, הבעל עובד ומפרנס. בעשורים האחרונים, שבהם גם לאשה יש צורך ב"הגשמה עצמית" הבעיה כפולה ומכופלת, על מה צריך כל אחד מבני הזוג לוותר כדי לשמור את שלמות המשפחה.

[נהג מתחיל]

מצבי קיצון הם אף פעם לא נוחים...

[sperial]

הבעיה היא שאתה עלול לגלות באחור שאתה במצב קיצון.

אצלי האסימון נפל ביום עברתי מעבודה עם שעות ארוכות שכללו גם משמרות לילה לעבודה בשעות "נורמליות" והילדים הודיעו לי כמה טוב שאבא נמצא בבית. אז אולי ויתרתי על איזו עבודה מעניינת (מבחינה כלכלית כנראה לא הפסדתי הרבה) - אבל הרווחתי את המשפחה.

[vadim6385]

נכון, ויותר קל לעשות ויתורים כאשר רמת ההגשמה העצמית שלך גבוהה מאשר כשאתה מתוסכל ומפיל על המשפחה את הכשלונות שלך.

 

מילים כדורבנות. בשביל להיות בעל/אבא טוב, צריך קודם כל להצליח בעצמך, ורק אז להתחיל לחשוב על לגרור אחריך אישה וילדים.

[נהג מתחיל]

אני לא מתכוון רק להצלחה במובן של קריירה או תחומי עניין, אלא בכלל לבחירות חיים, כולל להתגרש כדי לשמור על איזשהו רצון לחיות ולחייך

[sperial]

מזכיר לי איזה ביטוי שלמדתי מאשתי: "כשמתחתנים צריך לדעת ממי מתגרשים". ודווקא ההורים של שנינו היו מודל לנישואין יציבים, שצברו ותק של כ-35 שנים אותו זמן.