גשם מטאורים - רעיונות למקום נידח וחשוך באזור המרכז

[Casper]

ביום חמישי בשמונה וחצי ארזתי את עצמי וביתי בת השש כדי ללכת לראות "כוכבים נופלים" (ככה הילדים קוראים לזה).

יוצאים מהמרכז וה- WAZE הראה ETA 22:20 לעיר מצפה רמון (רציתי להגיע למגרש הכדורגל בו יש טלסקופים בשביל הילדה). בדרך ה- ETA עלה ל- 23:20 (תאונה בכביש 6, עומסים חריגים גם אחרי ב"ש).

בשעה 23:30 כשאני עדיין קצת אחרי שדה בוקר, עשיתי פרסה והתמקמתי על תצפית באזור עם עוד כמה אנשים. ראינו כמו כוכבים (אבל לא נופלים) ותוך 10 דקות לילדה כבר היה קר מדי אז חזרנו הביתה.

 

סה"כ 5 שעות נהיגה, 10 דקות תצפית.

אני נהנתי, הילדה נהנתה!

 

הכל טוב.

[שומאכר]

בשישי הגענו למכתש, היינו שם כשעה+. היה שווה (ואחרים אולי יגיבו אחריי למה ).

[Eily]

גם אני וגם אחי יצאנו באזור 23:00 מהמרכז, ולא היו שום עומסים בדרך, רק שותפים למסע. העומס שדיברתי עליו היה בתוך תחנת דלק (בתור לתדלק, בתור לשירותים, בטח גם לקפה).

 

אני נסעתי מ6 דרום ו-40, אחי מכביש 4 דרך יד מרדכי.

[gadik6]

אנחנו גם ביקרנו במצפה רמון ביום חמישי, ומה שהכי הדהים אותי לא היו המטאורים, אלא כמות המכוניות על כבישי הדרום. בטקסי הסיום של בה"ד 1 לא ראיתי תנועה כזאת.

יצאנו מתל אביב ב-21:15, כשזמן ההגעה לפי ה-waze עמד על 23:25, אבל הגענו בסוף רק ב-00:25. אגב, למרות שרוב הזמן הנהגים בדרך נהגו לפי החוק ובאדיבות (כנראה שערסים לא נוהגים לפקוד אירועים מסוג זה), בצמתים השונים זה לא היה נדיר לראות נדחפים למיניהם שמנסים לעקוף את כל הפקק (רובם המוחלט משפחות "נורמטיביות" עם ילדים מאחור).

 

העומס בדרך היה מטורף, אבל דווקא במצפה רמון עצמה לא הייתה הרגשה של צפיפות - חניה מצאתי ברחוב פנימי שהיה קרוב יחסית לאיצטדיון (ובכך נמנעתי מלחנות עם כל עם ישראל בחניונים), משם המשכנו לארוחת "ערב" באיזה פאב ברובע הבשמים (שהיה די ריק לקראת 1 בלילה), ואז לאיצטדיון, שנראה כאילו ריכז את כל המטיילים שהגיעו למצפה רמון.

אחרי שעה של צפייה ב"מטאורים" הרגשנו שמיצינו, וחזרנו לרכב לישון. שעתיים שינה, קפיצה לתצפית זריחה על המכתש ליד האיצטדיון, ולקראת 7 התקפלנו לדימונה. ב-8 וחצי כבר אכלנו ארוחת בוקר, אחרי שהספקתי לעבור בדרך בשטיפה ולנקות את הרכב.

 

אם לסכם אז היה נחמד, אבל לא ברמה שתצדיק נסיעה של 3+ שעות מהמרכז במיוחד (אנחנו חזרנו סופ"ש לדרום, אז בכל מקרה זה היה לנו סוג של בדרך) - הצפייה במטאורים הייתה חוויה נחמדה (למרות שנהנינו יותר מהזריחה על קצה המכתש), אבל הצפיפות היחסית באיצטדיון, רעשי הרקע וכל ההמוניות הזאת פגעה לפי דעתי בחוויה, שאמורה להיות משהו יותר אינטימי ושקט (בדיוק כמו טיולי שבת בטבע. מי רוצה לטייל עם חצי מדינה במסלול ואז להיפגש איתה בתחנת הדלק?).

 

אין ספק שהכי אידיאלי היה לשלב את הצפייה במטאורים (על איזו גבעה נידחת, רחוק מכולם) כחלק מטיול גדול יותר, עם בירות, על האש וטיול זריחה למחרת, אבל החבר'ה לא זרמו (30 זה ה-20 החדש? אולי ה-40 החדש).