גיבוב ההודעות. בנצי שוכח. הגיבוב זוכר

[ברווז]

העלאת המחירים הזו היא פשוט ביזיון,

לדפוק את האזרח עד העצם ולהמשיך לרכב על גופתו המתה.

להסיח את דעתו מהאונס ולהצביע לכיוון מזרח לכיוון הטילים הבדיוניים שבדרכם לכאן.

הצלחתם להטריף את דעתי. כבוד.

לך תקרע את התחת ותשאר בלי אגורה, לך תחלום על הפנסיה המסכנה שלך, תחלום על

הבית שלעולם לא יהיה לך, על העולם שלעולם לא תראה כי היית עסוק בלשרוד.

יום ועוד יום החיים עפים, בחודש הבא יהיה בסדר, הנה עוד מעט יהיה טוב, זובי.

שתו לנו את המוח עם כפית, מכרו לנו טכנולוגיה וחלונות ראווה יפים, מכרו אותנו לעבדות.

עבדות מודרנית, שעבוד הנשמה בתמורה למסך טלויזיה ורכב בחנייה. אין תוכן, אין תכלית.

לכו כוסאמעק, אני מתפלל לאמא אדמה שתרעיד את העולם הזה ותחזיר אותנו כמה עשורים לאחור.

 

והילדים...הילדים פשוט מסכנים, לאיזה בור הם נכנסים.

 

לוקו, אל תיקח את זה כל כך קשה.

כשהעלו במחטף את מחירי הסיגריות בפעם האחרונה, התעצבנתי כל כך, שהפסקתי לעשן! מה דעתך על זה?

יותר טוב מזה, במקום להפסיק ולסבול מתסמיני גמילה, עברתי לסיגריה אלקטרונית. יותר זול משמעותית, והכי סבבה, מזמין את הציוד מחו"ל- בלי לשלם אגורה של מס. שידחפו את מחירי הסיגריות לטוסיק, יחד עם סיגר ונרגילה.

אתה יודע מה הכי יפה בסיפור הזה?

1) לא חוויתי תסמיני גמילה בכלל. כלום. עסקים כרגיל- בלי לאכול יותר, בלי עצבים, בלי כלום. רק בשבוע הראשון אחרי האוכל "וואי, אין לי סיגריות! אה, רגע...". וזה עבר.

2) אני מזיע הרבה פחות. הרבה הרבה פחות.

3) לא הייתי חולה פעם אחת מאז שעברתי לאלקטרונית. אני מניח שזה קשור לעובדה שאחד החומרים במה שאני מאדה (פרופילן גליקול) משמש בבתי חולים על מנת למנוע התפשטות של וירוסים ומופץ במערכת האוורור. אני יודע מה אתם חושבים, כשאמרו לי "השנה אתה לא תהיה חולה" (במפגש מאיידים) הייתי סקפטי. עברה יותר משנה מאז שהתחלתי לאדות ו-7 חודש מאז שאני רק מאדה.

לוקו, זה לא יותר מסובך מטבק לגילגול. פלוס לא חסרים אנשים מאיזור הדרום שמאיידים להם ותוכל להיעזר בהם להדרכות, הסברים, מידע על ציוד וכדומה. שינה לי את החיים, האלקטרונית הזו. והכל בזכות פלאטינום מהפורום הזה.

אתה מוזמן לדבר איתי על זה עוד אם תרצה, אשמח לעזור בכל מה שאוכל.

[אנלוגי]

דויד אני מצטער, התבלבלתי עם הסכיזופרן (מייק). מיכאל אני מצטער, לא התכוונתי לקרוא לך סכיזופרן. או לפחות, לא התכוונתי בקונטקסט שלילי, אני גם מדבר לעצמי, לעיתים אפילו בציבור (כשאני עובד זה עוזר לי להתרכז, לפעמים אני לא שם לב שזה יוצא בקול רם. שום דבר מופרע מדי, רק עובר על סדר פעולות וניתוח המצב).

 

פרנקוס אל תבנה עלי, אני קם בחמש וחצי. למרות שמי יודע מה יילד לילה.

 

מגובב שיכור מהאוטובוס הביתה, יציאת זקנים שחתכו מוקדם בגלל האישה, ואני? נוסע למדבר מחר. איזה כיף!

[Talgaz]

ד"ש להר חריף.

אני עוד ממתין לסיפור על המנחת הקטן ששם.

הגיווסון העלתה בי זכרונות מתוקים.

אם לידה יושבת דג'מבה שמתוח עליה עור של יאק, אני בא לג'אם.

[David32]

שומאכר אתה יודע קצת רוסית?

 

נשיר לך בשפתך danama danama danama , didi mindori danama juju na tsvima movida

 

אני אוהב את השיר, לא כזה מכיר את כול השאר ולא מצאתי גרסה שאהבתי ביוטוב, הכי קרוב לזה היה כמה חברה שיכורים ששרים. גם אמא אוהבת את השיר ויוצא שלפעמים בגללה הוא נתקע בראש.

אחלה שיר

 

אנלוגי אני ממש לא נעלב, לא צריך להצטער. כולנו קצת מסובבים , יש כאלה שיותר , יש כאלה שפחות. אני לא יודע איפה אני.

בהתחלה אתה תמיד חושב שאתה הנורמלי וכולם מסביבך משוגעים , לאט לאט אתה מתחיל להבין שגם אתה לא מי יודע מה "נורמלי"

[אנלוגי]

טל, אני באמת נוסע לאיזור הר חריף, סחתיין

 

אצלי הגיווסון מעלה זכרונות מאוסטרליה דווקא, אתרי קמפינג שכוחי אל והמון, המון בירה.

[Danix60]

[אנלוגי]

יופי דניקס, מזלך שאני שוכב על הספה אז התמונות ישרות לי.

 

תהנה!

[ברווז]

ברווז הפקות איכות גאים להציג: המנון הפורום.

 

מילים: ברווז.

לחן: יעקב הולנדר.

המקור: אהבתיה, שלמה ארצי

 

אז עלתה תמונה עכשיו, פה בכללי,

אבל איך מבדילים,

בין כל הגדלים,

גדול או קטן.

רק עלתה התמונה עכשיו, גם בשבילי,

מלאה במיני פרטים,

קטנים וגם גדולים,

אך אין קנה מידה.

 

א ב ט י ח

לקנה מידה, זה לא חלום.

א ב ט י ח

לקנה מידה, זה די איום.

כן צילמתי אותו עכשיו,

יחד עם העיקר

כדי לדעת מה,

הגודל בתמונה,

לקנה מידה.

 

 

צריך עוד קצת עבודה. יש עוד 2 בתים, אבל אני חושב שתפסתי את העיקר.

לא רע, בהתחשב בעובדה שעוד לא שתיתי את ה-2 בירות של יום חמישי.

http://www.youtube.com/watch?v=19qoWmBJVRc דרך יוטיוב

[אנלוגי]

נשבר לי מהעולם הפייסבוקי הנורא הזה. הנה סתם דוגמא טריה:

 

גם אני כמו רבים עשיתי like לעמוד של סטטוסים מצייצים. זה משעשע אותי לפעמים. עכשיו קראתי אחד, הנה הוא לפניכם למען המשך דיון גם למי שאין לו פייסבוק:

 

קופאית בארומה: לשבת או לקחת?

אני: לאכול

קופאית בארומה: מה תרצי מהתפריט?

אני: אוכל

קופאית בארומה: לחם שחור, לבן, כפרי?

אני: כן

קופאית בארומה: מה לשתות?

אני: מים

קופאית בארומה: מים בטעמים? מים מוגזים? מים רגילים?

אני: טוב

קופאית בארומה: רוצה דיסק של משה פרץ ב-49 ש"ח?

אני: הוא אכיל?

קופאית בארומה: רוצה כרטיס חבר?

אני: רוצה להמשיך לשרוד כיצור אורגני

קופאית בארומה: את רוצה לשתות עם זה משהו חם? קפה אולי?

אני: מסתכלת עלייך ורואה עוף מדבר

קופאית בארומה: איך את משלמת?

אני: יש להורים שלי אדמות ברומניה קחי אותן

קופאית בארומה: מה השם?

אני: תעזבי אותי

קופאית בארומה: לא שמעתי?

אני: תשאירי אותי פה ותמשיכי בלעדיי

קופאית בארומה: תשאירי אותי פה ותמשיכי בלעדיי את רוצה לתרום לעמותה שאנחנו תומכים בה?

אני:

מלאך המוות: היי

אני: היי מה קורה

מלאך המוות: בואי

אני: יאללה

 

משעשע? כן. גאוני? לא. מתוך שעמום אני מתחיל לקרוא את התגובות. המון, אבל המון מהן אומרות דבר אחד: חפרת, למה כתבת כל כך הרבה, אני לא מאמין שקראתי עד הסוף, לא מאמין שלחצתי על Read More.

כמה נמוך הגענו כחברה, כמין אנושי, שדקה של קריאה שלא סיפקה אותנו מוציאה מאיתנו את הצורך להתלונן שקראנו עד הסוף? שלרגע אשכרה ניסינו להבין מה רוצה בן אדם אקראי ברשת? למה אנחנו חושבים שגברת נטע שכתבה את זה חייבת לנו משהו? כמה זעם זה מוציא מאנשים על כך שהיא גזלה מהם דקה שבה יכלו לראות תמונות של החתול של החבר מהיסודי יושב על המדפסת.

 

אני מיואש מהעולם הזה. הפייסבוק, מראה של החברה. המראה הנשקף, לא מעודד.

[יוסי פרנקוס]

נו, כל אדם בארץ שיש לו פייסבוק ראה את זה בשעה האחרונה.

 

לאן הגענו כחברה, שאדם קורא במשך דקה דברים שהוא לא מרוצה מהם ואז מחליט לשתף את אותו חרא במדיום אחר?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[אנלוגי]

להגיב בפייסבוק זה פאתטי, לכתוב בגיבוב זו ביקורת חברתית/אמנותית.

[ברווז]

בדיוק המזל הנאחס שלי. הודעה ראשונה בעמוד 500 של השירשור הכי נחשב ונחשק בפורום, יצרתי את המנון הפורום מאפס, ושני המאורעות זכו להתעלמות גורפת.

ואחרי זה כשאני שואל איך נפטרים ממזל רע, אומרים לי שאני משוגע.

[יוסי פרנקוס]

כרגע אכלתי שניצל של קיבוץ עם ריבת חלב שעשיתי בבית.

 

חוויה מעניינת.

 

ברווז, הטעות שלך הייתה לפרסם את ההודעה ורק אחרי זה להוסיף את ההמנון. בגלל זה לא ראינו אותו.

[ברווז]

ראבק, מה לעשות שאני יכול לייצר המנון בתוך 30 דקות או פחות?

[יוסי פרנקוס]

יש לי עוד 58.34% מהסמינר הזה לתרגם עד הבוקר.

 

נושא מעניין (דפוסי תקשורת בשימוש במכשירים אלקטרוניים ביפן) אבל קצת מתיש, במיוחד אחרי שהיה לי אחד השבועות היותר קשים מבחינה נפשית שהיו לי כבר הרבה זמן.

 

מחר אני אתקשר למוסך לדעת מה קורה עם האלפא. היום החליפו לה סטרטר. נראה מה עוד צריך לעשות לה.

 

יש לי גם אלרגיה בעפעפיים וזה מפריע לי לעבוד. העיניים שלי נפוחות וזה ממש מאמץ להזיז אותן מצד לצד.