מדוע עשירים (מאוד) ממשיכים לעבוד?

[ToMeR]

אני מקווה שהם היו עדינים איתך

[diforce]

כשכסף הוא הנושא כל ישראלי ממוצא חושב שהוא יודע הכל ... זה כזה מצחיק מהצד

[Black Joker]

"מרוץ העכברים" מתבטא בלחיות/לעבוד בשביל לשלם חשבונות. אנשים עשירים אשר עדיין עובדים, יצאו ממזמן מאותו מירוץ.

 

כנראה שהדבר הכי חשוב בחיים הוא איזון ולא כסף. יצא לי לראות לא מעט אנשים שבאו ממעמד נמוך והגיעו למעמד הגבוה, אך ורק בזכות עבודה קשה. היום הם כבר בעלי משפחות והתרגלו לעבודה הקשה, שנעשתה ממכרת יותר מניקוטין. התוצאה היא אישה אומללה ובודדה בבית וילדים, שלא יודעים מה זה אבא אמיתי.

 

אני מקווה שאצליח למצוא את האיזון שלי בחיים, אבל אני יודע שזה לא יהיה קל.

 

אני לא רואה את עצמי נח, עובר בסוכניות של רכבי יוקרה, שוחה בבריכה והולך לישון, כל יום - מצד אחד. מצד שני- אני לא רוצה להיות אבא לילדים ולעבוד 10-12 שעות ביום ולפספס את הילדות שלהם - שום כסף בעולם, לא שווה את זה.

[sperial]

ג'וקר - אשרי המאמין. הבעיה היא שהתקופה שבה הילדים הם ילדים היא גם התקופה הלחוצה ביותר כלכלית - קונים דירה, צמשלמים תמורת חינוך יקר, קונים את הציוד הבסיסי לחיים בצורה מרוכזת - ולכן גם מחפשים כל שעה נוספת על מנת לאזן את חשבון הבנק.

אישית - כאשר הילדים שלי היו צעירים - עבדתי באין סוף משמרות.

כיום, כשאני עובד בשעות "נורמליות" הילדים (שגדלו) מאושרים שאבא בבית.

[Black Joker]

כאן באה לידי ביטוי ההשכלה הפיננסית, שלא ממהרים ללמד בבתי הספר וחבל על כך.

 

לדעתי, צריך להגיב לאיזון מסויים ורק אז לחשוב על ילדים. יחד עם זאת, ברור לי שלא כולם מצליחים/יצליחו להגיע לנקודת האיזון האישית והמיוחלת שלהם ולכן גם פה צריך לעשות חושבים.

 

בכל מקרה, לפחות לגביי, אני לא ארצה ילדים לפני שאהיה יציב מבחינה כלכלית. אם הגיל ייתן את אותותיו, זה בהחלט יהיה כבר סיפור אחר.

[nitch]

כשכסף הוא הנושא כל ישראלי ממוצא חושב שהוא יודע הכל ... זה כזה מצחיק מהצד

 

בוא וספר לנו מה אתה יודע, ומי הישראלים הממוצעים שהגיבו פה. כרגע התגובה שלך טרולית לעילא ולעילא.

 

לגבי ילדים רק אחרי התבססות כלכלית, אני מסכים שזו הדרך המועדפת, אך לרוב היא לא ישימה במדינת ישראל. ישראלים יוצאים לשוק העבודה מאוחר מאוד, ולפחות בשנים הראשונות, ההכנסה אינה מספקת להתבססות. היות ואין חפיפה בין גיל הפריון לגילאים בהם מתבססים כלכלית, הרוב נאלצים להלחץ.

[Black Joker]

אני אומנם לא הסתכלתי על סטטיסטיקות שונות, אבל יוצא לי לראות מדי יום, אנשים שנהיו הורים בגילאי 25-28 ואפילו 20-25, אלו לא גילאים דמיוניים.

 

לקחת משכנתא בגיל 25 (הרי צריך דירה, אם כבר אנחנו זוג+1, לא?), לשלם הוצאות כבדות על גנים וכו', שמסתכמות בכמה אלפים לחודש + תשלומי חשבונות שונים, שגם ככה אנחנו צריכים לשלם (חשמל,מים וכו"...), לא נותן לנו יוצר מדי סיכוי לעתיד מזהיר, במיוחד אם אין לנו גב בדמות הורים מבוססים וכו"...

 

אני כן מאמין שאם עברנו את גיל 30, או "איכשהו" () הגענו לגיל 35, אז כן, כל מה שרשמתי מעל, פשוט לא שווה את הנייר שהוא רשום בו.

 

זו, לפחות, דעתי שלי.

[sperial]

ג'וקר - קשה דעת מהו הגיל האופטימלי. אל תשכח שהשעון הביולוגי של האשה מתקתק וכניסה להריון מעל גיל 30-32 כבר לא פשוטה כמו בגיל 25-27. גם הקושי הפיזי להיות הורים לילדים קטנים בגיל יחסית מבוגר אינו קטן. מצד שני - מבחינה כלכלית זה יותר קל (או שלא).

כל זוג צריך למצוא את נקודת האיזון שלו.

כמובן שלהשכלה הפיננסית יש תפקיד חשוב, אבל, שוב, מדובר בעניין די סבוך שלא כל אחד מסוגל לקלוט. נדמה לי שקיבלתי השכלה יחסית לא רעה (הורים ייקים מובהקים) וגם אשתי (ההורים ילידי מרוקו, אבל מה זה ייקים). אבל כאשר אני רואה את העולם הפיננסי היום מדובר בעולם הרה יותר מורכב. דוגמא קטנה: השבוע לקחתי את המשכנתא השלישית בחיים שלי (לאשתי זו כבר הרביעית). למרות שמצבי הכלכלי הרבה יתר טוב מאשר היה בפעמים הראשונות, ולמרות הנסיון שצברתי במהלך השנים, ההליך היה הרבה יתר מורכב. גם בחירת הבנק, גם בחירת תמהיל ההלואה וגם הרבה פעולות שבעבר נעשו באמצעות הבנק והים צריכות להתבצע באופן עצמאי (כגון רכישת ביטוחים). גם שיחה קצרה עם פקיד ההלואות בבנק, שהוא בחור מנוסה, הביאה להסבר שלו על התפתחות תהליך ומסמכי המשכנתא במהלך 15-20 השנים שבהן הוא עוסק בתחום.

ומשכנתא זה עוד כסף קטן וענין פשוט לעומת החסכון לגיל פרישה, שמצריך מומחיות שלא נרכשת מקריאת ספר ודיונים בפורומים, אלא מצריכה לימודים די מעמיקים והתעדכנות שוטפת בנהלים ובאפשרויות המשתנים כמעט על בסיס יומי.

[Black Joker]

כל אחת ואחת צריכים לעשות חשבון נפש ולהחליט מהו הגיל האידיאלי לכל שלב חשוב בחיים, גם הבאת ילד לעולם נחשבת כשלב ועוד חתיכת שלב...

 

אני מודה שאני לא גאון גדול בביולוגיה, אבל גילאים 30-32 הם עדיין גילאים פוריים אצל האשה, לא?

 

אני מבין את השעון הביולוגי של נשים, אבל לא צריך "לאבד" את החיים, בגלל לחץ.

[sperial]

הגילים האמורים אמנם עדיין פוריים אצל רוב הנשים, אבל בכל זאת יש יותר קשיים בכניסה להריון. ואם תביא בחשבון שרוב הזוגות רוצים יותר מילד אחד אז באמת מתחיל לחץ.

[Smiro]

לעשירים מספר סיבות להמשך עבודה קשה. כמובן להכנס לראש של כולם בלתי אפשרי, אך ממספר דוגמאות ניתן ללמוד באופן כללי, גם על הכלל.

דבר ראשון - להמשיך להתפתח. כמו שנאמר פה - אם לא תהיה מטרה לחיים, לא תהיה משמעות לחיים ואז אנחנו נתנוון. עבודה, במיוחד אצל אנשים שהגיעו למעמד שאתה מדבר עליו, היא המטרה בחיים. להמשיך לפתח את החברה, את עצמך, את המעמד שלך, להביא עוד הישגים, להיכנס לעוד שווקים - כל אלו דברים שגורמים להרגשה פנימית שהאדם מתמכר אליה.

אם תקים חברה ותשקיע בה את כל נשמתך, גם בעוד 30 שנה אתה תרצה להמשיך ולפתח אותה, לשפר אותה ולהתרחב.

מצד שני, יש כאלו שמוכרים את החברה, עושים כסף ואז ממשיכים לפרויקט הבא. יוזמים עוד פרויקט. למה? כי בלתי אפשרי לחיות ברוגע.

דבר שני - כשלך יש בית גדול, יאכטה ומרצדס, אבל לשכן יש יאכטה גדולה יותר, מרצדס חדשה יותר ובית מפואר יותר, אתה לא תרצה להפסיק ולהגיד - "זהו, הגעתי עד לפה, מספיק לי".

דבר שלישי - Work Ethic (מוסר עבודה). אנשים שמגיעים למעמד כזה הם אנשים שכל החיים עבדו קשה בשביל להגיע לאן שהגיעו. במצב כזה, אי אפשר לקום בוקר אחד פשוט ולהגיד "זהו, כל מה שאני מכיר מרבית חיי ניגמר, וכעת אני מעוניין לעשות משהו שונה לגמרי כמו לשוט ביאכטה שלי מסביב לעולם עד שאמות". אנשים ממשיכים לעשות את מה שעושה להם טוב ואת מה שהם מכירים.

ודבר אחרון - יש כאלו שעושים את זה בשביל העשייה. הכסף לא ממש מעניין אותם. הבוס של אבי לדוגמא, אדם עשיר בכל הסטנדרטים, מתנייד ברכב מיושן שעולה אולי חמישית מהרכב שלנו, גר בבית פשוט ועד עכשיו (הוא בן 70+) עובד כל יום כמו אחרון הפועלים. (לא יושב במשרד ומחליט החלטות, הוא אשכרה מתלכלך ועובד בעבודה הקשה).

יש סיפורים כאלו שניתן לקרוא באינטרנט על האנשים העשירים שלא באמת מנפנפים בעושר שלהם ולא באמת "נהנים" ממנו.

אם אני לא טועה, הייתה כתבה פעם על המייסד של איקאה שהיה מתנייד בטנדר פשוט של טויוטה או משהו כזה, משנות ה-80.

אנשים "רגילים" שקמים כל בוקר לעבודה הרגילה שלהם בשביל להרוויח את המשכורת על מנת לשלם את כל החשבונות וכו', לא יוכלו להבין איך אנשים שיכולים להרשות לעצמם, לא פורשים ונהנים מהכסף.

ואם נסתכל בת'כלס, אני מאמין שמרבית האנשים שעובדים קשה, אחרי חופשה או שתיים, גם היו ממשיכים לעבוד למרות הכסף. פשוט אי אפשר להפסיק לעבוד.

[COMMANDER]

העשירים צריכים לעבוד כי גם ניהולו של הרכוש הגדול שעשו (או במקרה של דנקנר ועופר - ירשו) זו עבודה קשה.

 

נוחי דנקנר הוא נכדו של היהלומן משה דנקנר . הכסף מתגלגל במשפחה מאז מלחמת העולם השניה בה קיבלו בני המשפחה זיכיון לליטוש יהלומים מדה בירס. הדור השני וביניהם יצחק דנקנר הרחיב את עסקיו הקים את דנקנר השקעות שהיו בעלי תעשיות מלח ישראל אשר רכשה מניות של בנק הפועלים תוךשימוש בהלוואה מבנק לאומי.

 

ב-1999 הופרדו עסקי המשפחה בין נוחי לבין דודו שמואל אשר קנה את חלקם של נוחי ואביו ואחרים. בדיעבד נאלץ הפלג של שמואל, שהחזיק בדנקנר השקעות, למכור את עסקיו לתשובה ולשרי אריסון כדי להחזיר את ההלוואה שנלקחה מבנק לאומי.

 

נוחי הקים את גנדן השקעות והרחיב את השקעותיו בנדל"ן ,תקשורת טכנולוגיה.

 

ככל שהמרחק בין דור המייסדים לדורות ההמשך גדל, הכסף מתפזר ביו יורשים רבים יותר. כל דור גדל אמנם עם "כפית של כסף" אבל גם עם האחריות להמשיך את השושלת העסקית. לחלק מן היורשים יש כישורים מתאימים לעשות זאת, לאחרים - פחות.

[יוסי פרנקוס]

חוץ מה Work ethics, רוב מי שמגיע לרמה שהוא יכול לפרוש וזהו, אלו אנשים שאוהבים את מה שהם עושים ובגלל זה הגיעו לזה.

 

מי שפשוט "יש לו ג'וב" כי "צריך לחיות ממשהו" זה לא אותו אדם שמה שמניע אותו זה משהו הרבה מעבר לכסף.

רוב האנשים שאני מכיר שהפכו למיליונרים בעצמם הם אנשים עם תשוקה לחיים ולאידאלים מסוימים.

אלו אנשים שלא יכולים סתם להפסיק לעבוד. משהו חייב לקרות. איזושהי התקדמות\התפתחות חייבת להתרחש כל יום, כי אם לא, הם מרגישים שהולכים אחורה.

 

יש אנשים ש"יש להם ג'וב", כלומר יש להם עבודה שבה משלמים להם כסף (לרוב לא יותר מדי) והם עוברים מעבודה לעבודה ולא באמת משתמשים בכל הכישורים שלהם.

לעתים קרובות הם יישארו עם משכורת לא גבוהה כי בעצם הם מתחילים מחדש בכל עבודה שיש להם.

הלב שלהם נמצא בדברים שלא קשורים לעבודה והם רואים את העבודה כמשהו לגמרי חיצוני אליהם.

 

יש אנשים ש"עושים קריירה", כלומר עובדים בחברה כלשהי במשך המון שנים, או שפשוט עוברים לחברה אחרת אבל בין תפקיד ותפקיד יש חפיפה מסוימת, ולרוב יש התמחות בכיוון מסוים. אלו אנשים שאם הם מסודרים הם יכולים לחיות לא רע בכלל אבל רוב המחשבות שלהם נמצאות בין העבודה לבין הבית.

 

ויש אנשים שהם היזמים.

הם מוכנים להקריב המון בשביל החלומות שלהם, הם כל היום חושבים על פרוייקטים חדשים, יש להם (לרוב) מוסר עבודה מעולה וקשה להם להבין אנשים שפשוט מוכנים להישאר במיטה עד מאוחר, כי יש המון דברים לעשות ולהספיק בשביל להגיע למטרות.

אלו אנשים שגם אם הכל קורס להם, הם תמיד ימצאו את הדרך לקום על הרגליים מחדש.

 

אני נמצא בין הקבוצה הראשונה לקבוצה השלישית, עם מעבר לאט לאט לשלישית.

זאת אומרת שבעבר עשיתי המון עבודות מזדמנות מוזרות אבל כיום כבר מתחיל להרוויח כמו שצריך ולפתוח עסקים פרטיים שעובדים, בכיוון שבו בחרתי ואני יודע שאני טוב בו ואוהב אותו.

זה מה שמאפשר לקום בבוקר ולדעת שהעבודה שלי היא משהו קדוש כי אני בחרתי בו.