כתב הרכב וחבר הפורום טל שביט נהרג בתאונה

[fords]

יהי זכרו ברוך.

עצוב לשמוע על התאונות האלו. רק ברגעים אלו אני שומע על תאונה ליד בית השיטה בה נפצע קשה ילד בן 8.

סעו בזהירות!

[דין007]

אני לא אוהב לכתוב בדרך כלל. מתעצל. לא תמצאו אותי מעדכן את הסטטוס בפייסבוק, מצייץ או מנהל דיונים ארוכים בפורומים כמו שטל כל כך אהב לעשות. אבל במקרה של האיש הגדול הזה, אני מרגיש דחף בלתי נשלט לעשות זאת. להוסיף עוד נדבך. לספר על עוד צד נסתר באישיותו הצבעוניות והעשירה כל כך. כי לא משנה כמה מילים נשפכו ועוד ישפכו עליו, שום דבר לא יהיה מספיק שלם.

 

גם אני חזרתי זה עתה מהלוויה, ולמרות ששיערתי שיגיעו מאות ואולי אלפי אנשים, עדיין נאלמתי דום מול כמות החברים והמעריצים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון. טור המכוניות והאופנועים השתרך לאורך קילומטר וחצי, ואולי יותר, אנשים שונים ומגוונים מכל כך הרבה תחומים שאישיותו הממגנטת של טל נגעה בהם.

אני מתנצל בפניך, טל, שלא הגעתי רכוב על הקטנוע. אני יודע שלא באמת היה חשוב לך איך אגיע, אבל זה היה חשוב לי. אתה יודע, התאונה עוד טרייה והמחסום הפסיכולוגי חזק מדי. וחוצמזה, עדיין לא הבאת לי את מעיל הרכיבה הישן שלך, זה שהבטחת לי לפני שבועיים ושמרת בעבורי כי ידעת שאני קמצן (וטיפש) מכדי לקנות בעצמי.

 

אחד המגיבים פה בפורום ביקש סקירה על ההיסטוריה של טל בעיתונות, ולמרות שאולי איני האיש הנכון ביותר למשימה כי אני מכיר אותו רק עשור, הרגשתי צורך עז לעשות זאת. אז תסלחו לי בבקשה אם אשכח משהו או לא אדייק בשנים (וכמובן שאתם מוזמנים להוסיף בעצמכם פרטים נוספים שאשכח או אשמיט), כי באמת שקשה היה לעקוב אחר כל פועליו של האיש המופלא הזה.

 

אני מתנצל מראש אם סקירה זו תפגע במישהו במישרין או בעקיפין ומבטיח שהכל נעשה אך ורק מכוונות טובות וחיוביות.

אז ככה:

את דרכו בעיתונות הרכב התחיל טל, ככל הידוע לי, במגזין "טורבו" בשלהי 1981. אם אינני טועה, הוא עשה זאת עדיין במקביל לשירותו הצבאי בתותחנים, אותו סיים כמג"ד במילואים בדרגת סא"ל. הוא לא דיבר הרבה על שנותיו היותר מתקדמות בצה"ל מטעמי סודיות, ורק סיפר לנו שהמפגש הראשון שלו עם גולף GTI היה מעבר לקווי האויב במשימה חשאית כלשהי.

 

הוא כתב במגזין 'טורבו' טור ומבחני דרכים לאופנועים ועבר יחד עם אהרנוביץ', פורת וגלבוע ל'אוטו', כאשר הוקם המגזין ב-1986.

ב-1988 הוא הקים יחד עם רפי בן שחר את מגזין האופנועים העברי הראשון, 'מוטו', והיה שותף במגזין ועורך עד לשנת 95' או 96', כאשר פינה את כסא העורך לגידי פרדר והפך לעורך אחראי. בגיליון 120 של מוטו, תצלום של טל (בו הנציח את גיא בן ברק משכיב הונדה CBR900 עד הברך) זכה בפרס "צילום האקשן של העשור". כן, הוא גם היה צלם מוכשר. זמן קצר לאחר מכן המגזין בבעלותם של שביט ובן שחר פשט את הרגל ונקנה על ידי אילן ציוני, שנשאר הבעלים של קבוצת 'מוטו תקשורת' עד היום. למרות הרכישה, טל המשיך לעבוד במגזין ולהוציאו כרגיל כך שהקוראים (ואני ביניהם) לא ממש הרגישו סימנים לפשיטת הרגל והחלפת הבעלות.

ב-1999 הקים טל, יחד עם יואל פלרמן והצוות של 'מוטו תקשורת', את מגזין 'הגה' ולאחר מכן גם את אתר הרכב 'מוטוקאר'. זמן קצר לאחר מכן נפרדה דרכם של טל ו'מוטו' והוא חזר לכתוב במגזין 'אוטו' – דבר שהמשיך לעשות עד מותו בטרם עת.

טל תיפקד כעורך החדשות ב'אוטו', היה ממקימי אתר האינטרנט של 'אוטו' ועורכו הראשון, ובעשור האחרון גם ערך לבדו את קטלוג 'אוטו' השנתי – עבודה סיזיפית ומתישה שטל ביצע בחרדת קודש ופדנטיות פסיכית. השנה, אגב, ביקשו ממני לערוך את הקטלוג במקומו. מי שמכיר את הבראנז'ה שלנו יודע שדבר כזה יכול היה לגרום לכעס ולמריבות שיימשכו שנים, אבל טל לא כעס ולא נטר טינה, אלא פרגן ועזר לכל אורך הדרך. אני חושב שכעסתי על עצמי על כך שלקחתי את התפקיד יותר ממה שהוא כעס עליי...

בתור ממלא מקום העורך באוטו הוא ערך בעצמו – ככל הידוע לי – רק גיליון אחד, כאשר יואל פלרמן, העורך דאז, השתתף ב'איסוזו צ'אלנג'. היה זה גיליון 185 (חודש לפני שאברהם פורת נהרג, אגב) והסגנון הכל-כך ייחודי של טל מרוח על כל הגיליון באופן שאין לטעות בו.

בשנים האחרונות הוא חזר גם לכתוב טור קבוע ועוד ב'מוטו' וסגר את מעגל "מוטו-אוטו" משני קצותיו.

 

בין לבין הוא גם כתב רבות בעיתונים יומיים ובאתרי אינטרנט – ידיעות, מעריב (אולי גם הארץ, מי יודע), ישראל היום ו-YNET. ב-2003 הוא אף ערך לתקופה קצרה את מדור הרכב ב"מקור ראשון", מה שזיכה אותו אצלנו במערכת בשם "טל שביס".

 

טל התראיין פעמים רבות לטלוויזיה ולרדיו, לרוב בכתבות על אופנועים או על קידום מאבקי האופנוענים, והיה המנחה של תוכניות הטלוויזיה "אוטו בראש" ו"אוטו פלוס" ששודרו בערוץ 5 בסביבות שנת 2000. הוא כתב, הגיש וערך סרטונים רבים לאתר 'אוטו' ו-YNET, ובעת האחרונה גם לאתר הפרטי שלו, Doogri, שעלה לאוויר לפני כחודשיים לאחר לידה ארוכה.

בהקשר הזה אני חייב לציין אנקדוטה קטנה שתעיד על יושרו הנדיר: טל ידע והבין היטב את הבעייתיות שבלהיות בעל המדיה אשר מפרסם בעצמו, תחת אותה קורת גג, מבחני דרכים ומודעות פרסומת של יבואני הכלים הנבחנים. הוא אכל עם זה מרורים רבים בתור בעלים חלקי ב'מוטו' (ואני הס מלהזכיר מלחמות אחרות בתחום זה הידועות לכולנו. זה לא המקום). מסיבה זו, וכדי להוכיח את אובייקטיביות מבחניו (למרות שאיש לא הטיל בו דופי) הוא סירב לקבל מודעות מיבואני אופנועים וקטנועים לאתר 'דו"גרי', למרות שפנו אליו רבים שרצו לפרסם ושמצבו הכלכלי היה לא-מזהיר בלשון המעטה.

 

בתחום האופנועים, אני מודה, הידע שלי על פועלו דל יחסית (מי שיודע יותר מוזמן להוסיף). ועדיין, מהמעט שידוע לי, זכור לי שהוא עסק בהדרכת רכיבה נכונה עם גידי פרדר, אתר Fullgaz ואחרים (לעיתים בהתנדבות), היה אחד ממובילי המאבק נגד העלאת תעריפי הביטוח וגזירות דו"גים אחרות, היה דמות פעילה במועדון האופנועים הישראלי ומועדוני רוכבים נוספים, השתתף בוועדות בכנסת והרצה בפני המחוקקים על החשיבות שבקידום הרוכבים ובהפחתת המיסים על ציוד בטיחותי (כגון קסדות, מעילים וכיו"ב), והיה חבר פעיל בקידום חוק הספורט המוטורי בכנסת (אינני זוכר אם כבעל תפקיד או יועץ חיצוני). ב-2006 הוא אף זכה בפרס "מפעל חיים" מטעם עיריית ת"א על פועלו רב השנים לקידום האופנוענים בישראל. כששאלתי אותו על כך לא מזמן, כדי לציין זאת בידיעה על עליית אתר 'דו"גרי' לאוויר, הוא לא זכר על במה מדובר, ובסוף הפטיר משהו כמו "כן, קיבלתי איזה מגן שזרוק אצלי איפשהו בבית". איש צנוע היה.

"שביטל" שפט במירוצים ואירועי ספורט מוטורי (דריפטים, ג'ימקאנות, אופנועים ועוד) ואף העביר מספר הדרכות בנהיגת דריפטים יחד עם ניב סדובסקי ואלי אבוחצירא. טל פירשן מירוצי אופנועים עם בועז קורפל בערוץ הספורט ושימש ככרוז בג'ימקאנות ואירועי ספורט מוטורי (מועדון סובארו, PSA, תחרויות ה-MDC ועוד), ופעמים רבות עשה זאת בהתנדבות.

 

אבל מעל כל אלו, הוא היה חבר יקר, קולגה נאמן ומודל להערצה. טל ידידי, חיקיתי והעתקתי את סגנון כתיבתך הייחודי פעמים רבות. למדתי ממך עוד ועוד בכל יום שעבר. אני לא יכול לשאת את המחשבה שלא אראה אותך שוב.

 

אוהב ומתגעגע,

 

ניצן רז

[Hematoma]

יהיה זכרו ברוך

[gbguy]

עבדתי בבית הקפה מול קיבוץ מעברות. התרגשתי לראות את כמות המעריצים של הכתב.

לצערי לא הכרתי אותו, ורק שמעתי עליו בזמן האחרון כשהתחלתי להתעניין על מכוניות, שחלק מן הפרסום זה ממנו באתר אוטו.

משתתף עם המשפחה.

 

יהי זכרו ברוך

[מוסך רון]

בעקבות מקרים כגון אלו ואחרי 20 שנות רכיבה מהנה על אופנוע

אני מתחיל להבין שאולי כדאי להיפרד מהכלי המסוכן הזה .

 

יהי זיכרו ברוך .

[Noa90]

יהי זכרו ברוך,

עצוב, פשוט עצוב שכל יום נלקחים כל כך הרבה אנשים בתאונות דרכים.

מישהו יודע מה היה הכינוי שלו פה בפורום?

[kompy]

TShavit

[oyway]

איש יקר. אבידה ענקית לחובבי המוטוריקה בישראל.

אהבתי מאוד לקרוא את כתבותיו ולראות את סרטוניו.

כתיבתו תמיד הייתה שנונה ויחד עם זאת בגובה העיניים.

משתתף בצער המשפחה.

 

מצורף סרטון מיוטיוב של שיירת האופנועים בדרך ללוויה.

 

http://www.youtube.com/watch?v=EfbMS-Hlw0c דרך יוטיוב

 

דניאל.

[.tommy g]

יהי זכרו ברוך

 

אבדה גדולה לעולם הרכב הישראלי

[senda]

יפה כתבת ניצן, רק דבר אחד אני חייב להדגיש:

 

כל כך הרבה דיברו באינטרנט ובלוויה על תרומתו של טל לעולם האופנועים ויוצא שדי התעלמו מתרומתו לעולם הרכב.

 

קודם כל טל היה חובב רכב מושבע, בקיא בהיסטוריית הרכבים וכותב מוכשר. הייתה לו את היכולת לכתוב בצורה שנגעה ישירות בכל קורא, עם תוספות קטנות ובדיחות שנכתבו בצורה כזאת שהקורא הרגיש את טח לוחש אותם באוזנו.

טל לא רק העביר הדרכות דריפטים, טל יזם את קורסי הדריפטים הראשונים ואת אליפות הדריפט הראשונה שהיתה בארץ. גם לאחר מכן טל סייע בשיכנוע ויצירת ליגת הדריפט הראשונה בארץ - ליגה שגררה מספר רב של דריפטרים צעירים ועולם שלם שמתפתח עדיין.

 

מדהים להבין איזה איש אשכולות שופע היה טל, שייט, צפרות, אופנועים, מכוניות, אוכל, מוסיקה. פשוט הכל.

 

מאז שהוא מת אני רק חושב כמה עוד יכולתי ללמוד ממנו. כולנו...

[senda]

חברים ומכרים מוזמנים להגיע לשבעה:

 

חופית ברחוב השלדג 47

[sronis]

סרטון מרגש נוסף ממסע הלוויה:

 

http://www.youtube.com/watch?v=AUmhFI6yoJo דרך יוטיוב

[senda]

נראה לי ראוי להקים דף בויקיפדיה על שמו.

 

לי אין את הידע או ניסיון בויקי לזה.

 

משהו מתנ דב???

[לנצ'יהוליסט]

טל היה גם חובב תעופה, משנת 2006 הוא הבטיח שיגיע לביקור בהאנגר של אל-על והוא לא הגיע....

[קרמבו]

אולי היה זה ההלם,

אולי רק הצורך לעבד דברים, להניח לפיסות ולשברים שהתעופפו כשהכל התפוצץ לי בפנים בצהרי יום רביעי,

אולי פשוט לא הצלחתי לפתוח את הדלת הזו ולראות מה מעבר לה.

 

אבל שני דברים היו שם מהרגע הראשון,

המשפט ההוא שלא הספקתי להגיד לו בדיון המתגלגל שלי ושלו על המכונית האמריקנית האולטימטיבית

והדבר השני הוא שני הבתים האחרונים מהשיר ההוא, היפה כל כך שמתגלגל לי בראש מהרגע שקיבלתי את הבשורה,

 

"בין לבין העיר סגורה עכשיו

תלמידים שלו יושבים בה

הוא יזכה בה במילה אחת

מזמן כבר מילים לא נגעו בה

 

הילדים עוד מחזיקים בכוח

ונראה שהתעייפו מזמן

כבר שבועיים מסתובב גבוה

ייקח אותה ויברח

ונדמה שישוב"

 

השיר הזה 'ונדמה שישוב' שייך ללהקת פונץ' ואת המילים כתב בין השאר אלי שאולי, כתב רכב וקולגה של טל למגזין 'אוטו' שהוא גם חבר הלהקה.