כתב הרכב וחבר הפורום טל שביט נהרג בתאונה

[DJYaNiV7]

משתתף בצער המשפחה באמת לא יצא לי להכיר אותו אבל שמעתי שהוא בן אדם מדהים,

יהי זכרו ברוך.

[NEON]

יהי זכרו ברוך

[Discover]

לא נתפס.

יהי זכרו ברוך

[judge_shay10]

כואב הלב...אבדה ענקית.

גדלתי על כתבותיו ואפילו לשמחתי יצא לי לפגוש בו

בתערוכת אוטומוטור לפני מספר שנים.

יהי זכרו ברוך.

[אאוץ]

מצד שני,

טל חווה חיים מלאים.

הוא הגשים את כל החלומות של רובנו.

 

אני מאחל לעצמי להתקרב אליו מבחינת הגשמה עצמית. וגם לכם.

 

תנוח בשלום.

בהצלחה בדרכך החדשה.

[matanfr]

הסתכלתי על הרבה כתבות שלו באתר "אוטו" ואהבתי את סגנון ההגשה שלו. לא הכרתי אותו אישית לצערי.

"חבל על דאבדין ולא משתכחין"

יהי זכרו ברוך.

[Sergo]

משתתף בצער המשפחה.

 

יהי זכרו ברוך.

[falou]

לא הכרתי את טל אישית, לא נפגשנו מעולם.

אבל קראתי אותו בעיתון, "ופגשתי" אותו כאן, והנה הדברים שכתב כאן (ובמקומות אחרים) נשארים, כמו תיעוד, כמו מצבה, והוא איננו.

והדבר שהכי בולט בעיני הוא שטל עשה הבדל בעולם הזה, והשפיע על רבים, גם כאלו שלא פגשו אותו. הוא היה אישיות ציבורית, מבלי שנבחר, מבלי שניתן לו הכוח לשנות, ובכל זאת הוא עשה ושינה והשפיע, מכוח אהבתו למה שעשה. ופתאום, כשהוא איננו, יש תחושה שמשהו בעולם הזה חסר. משהו נגרע.

 

עצוב.

תנחומי למשפחה.

[edanj]

החיים כל כך לא צפויים.

אבדה גדולה.

יהי זכרו ברוך.

 

עידן

[leo69]

יהי זכרו ברוך לנצח !

[Mr_Shankly]

קראתי רק עכשיו ב-YNET ונדהמתי.

וואו, לא נתפס. אבידה גדולה לעולם המוטורי.

גם אני לא הכרתי אותו אישית, אבל נהניתי מאוד לקרוא את כתבותיו בשלל ערוצי המדיה ואת הודעותיו בפורום.

 

יהי זכרו ברוך.

[לנצ'יהוליסט]

מישהו יכול בבקשה להעלות את הכתבות ממהדורות החדשות?

[Ahbarony]

לא הכרתי את טל אישית, לא נפגשנו מעולם.

אבל קראתי אותו בעיתון, "ופגשתי" אותו כאן, והנה הדברים שכתב כאן (ובמקומות אחרים) נשארים, כמו תיעוד, כמו מצבה, והוא איננו.

והדבר שהכי בולט בעיני הוא שטל עשה הבדל בעולם הזה, והשפיע על רבים, גם כאלו שלא פגשו אותו. הוא היה אישיות ציבורית, מבלי שנבחר, מבלי שניתן לו הכוח לשנות, ובכל זאת הוא עשה ושינה והשפיע, מכוח אהבתו למה שעשה. ופתאום, כשהוא איננו, יש תחושה שמשהו בעולם הזה חסר. משהו נגרע.

 

עצוב.

תנחומי למשפחה.

אין מה להוסיף.

[איתן_כ]

טל היה כל כך מקצוען בכל מה שנגע בו.

מכיוון שבלעתי בשקיקה כל מילה שכתב, קצת נעלבתי שהוא קטל את שני האופנועים הראשונים שהיו לי, ג'אווה ומוטוגוצי TT650.

לימים הכרתי אותו, בהתחלה בפעילויות של מועדון האופנועים, אחר כך בפעילויות של פורום האופנועים בתפוז ולאחר מכן במבחן דרכים למיאטה דור שני (האוטומטית) שהגיעה לארץ ב 2003 וטל הזמין אותי למבחן שלה, כבעל מיאטה דור ראשון.

טל גם עשה סיבוב באוטו שלי וכתב ב"אוטו" שרק הידנית היא הדבר האמיתי.

זו הייתה מעין סגירת מעגל, מרכיבה על כלים שהגורו מהמגזין קוטל, לנהיגה ברכב שהגורו, שהפך פתאום לבשר ודם ונוהג באוטו שלי, משבח.

אני זוכר שבאחת העצירות בכביש לאון, ניגש אלינו בעל יקב ממושב עגור והזמין אותנו לטעום יין.

טל, כמו בכל תחום בחיים שבו נגע, התברר כמבין גם בזה ואף רכש מספר בקבוקים.

אני זוכר גם שנסענו עם המיאטה של המבחן למגרש והשתעשנו בזריקות זנב. באיזשהו שלב טל אמר "די, בוא נשמור את הצמיגים".

למרות הכל, היה בו גם את המבוגר האחראי שחשב על כתבי הרכב הבאים שיבואו לבקש מכוניות למבחן והיה חשוב לו להחזיר רכב עם צמיגים שלמים.

אני זוכר גם מירוץ אנדורו של אופנועים בשבת שבו טל הגיע עם שני ילדיו, עם סיר ענק של חמין שאותו חילק לכל דיכפין.

הייתה לו נדיבות יוצאת דופן למרות שלא היה איש עשיר בנכסים חומריים. אין לי ספק שבכל תחום שהיה בוחר בו, היה עושה חייל, אך הוא בחר לעסוק במה שהוא אוהב.

באותו מבחן למיאטה, שבו צחקנו על זה שלמדתי ראיית חשבון, טל אמר (נדמה לי שלניצן רז ולתומר פדר) "ולכן יש לו מיאטה".

שנים אחר כך חשבתי על המשפט הזה וכששואלים אותי איך אני לא עוסק בתחום שקרוב לתחביבים שלי, אני עונה "כדי שאוכל לממן את התחביבים שלי".

בשנים האחרונות לא הייתי בקשר איתו, מלבד בפייסבוק.

המון פעמים חשבתי עליו, האם אני צריך להתבייש בזה אני עובד בחברה מסוג החברות שהפגנו נגדה (ביטוח), על זה שאני כבר לא רוכב על אופנוע, על זה שיש לי (גם) אוטו מליסינג, מה דעתו על השירוקו שרכשתי (בעצם אני יודע, הוא בחן וכתב על ה 1.4, אמנם בגירסת DSG שהיא תמורה טובה למחיר).

בניגוד למה שרוני כתב, היו לו המון שנים בלי פציעות.

למעשה, אני זוכר שהוא כתב על הפציעה הראשונה שהגיע אחרי המון שנות רכיבה, פציעה ביד (שעליה שאלו אותו "לאיפה דחפת את היד?").

הוא היה דוגמא בשבילי לסטטיסטיקה לטובת האופנוענים. הוא עבר מאות אלפי ואולי מיליוני קילומטרים עד הפציעה הראשונה.

מסתבר שהסטטיסטיקה מנצחת בסוף גם את האורך המיתולוגי.

אנחנו צריכים להודות על כך שהיא הגיעה אליו בגיל מופלג יחסית, אבל כשהוא עוד בריא.

אני לא יודע מה עדיף - מוות כמו שלו או לחיות עוד 20 שנה ולדעוך בחוסר כבוד.

ברור שלקרובים שלו עדיפה האפשרות השנייה. נורא לחשוב על זה שההורים שלו עוד בחיים והם איבדו בן.

לפחות אבא שלו צלול. רק לאחרונה הוא כתב הודעה בפייסבוק שהוא מחפש מישהו שידריך את אבא שלו על האייפון.

השבוע טל בעצמו כתב בסטטוס "גם לי יש אייפון, מה עכשיו?".

טל כבר לא יזכה ליהנות מהאייפון

[שמר]

גליון מס. 3 (או משהו כזה) של עיתון חדש בשם "טורבו", 1982.

כותב צעיר מפרסם כתבה על הונדה NS400, רפליקה של אופנוע המירוץ של פרדי ספנסר. נשביתי בקסמי הכותב אז: שילוב של הומור, העברה ישירה של התחושות, אופי האופנוע והחוויה. בפעם הראשונה בחיי הקצרים עד אז, קראתי כתבה שבה כאילו ישבתי בעצמי על האוכף.

 

המפגש הראשון של עם עיתונות רכב לאופנועים בארץ, לאחר שהתוודעתי לשאר הכותבים באותו עיתון מוזר - אהרנוביץ, אטלר וכו'.

 

החבורה הזו עיצבה את אהבתי, הידע הראשוני שלי בנושא המוטורי וגרמה להתפרצות החיידק המוטורי במוחי. שביט היה אחד הבולטים ביותר בין הכותבים וכמעט כל כתבה שלו מצאה אותי מחוסר אוויר מרוב צחוק.

 

מושגים כמו "ווילי", "סטופי" וכו' - כולם למדתי ממנו.

 

המשכתי לקרוא את כתבותיו ב"טורבו", "אוטו" בימיו הראשונים ו"מוטו", כל עוד ערך אותו.

במרוצת השנים נפגשנו כמה פעמים, הסתבר שכתב הרכב הדגול אינו מאלו שחושבים שהשמש זורחת להם מהתחת, אלא להיפך - חברותי וענייני.

היה בעיניי אחד מהאנשים הטובים בענף הרכב ובכלל.

 

לפני שעה, בעודני באמצע שום מקום - סיפרה לי אשתי על מותו. צמרמורת ועצב.

 

אדם משכמו ומעלה, מכל בחינה שהיא.

 

טל,

 

יהי זכרך ברוך, תהא דרכך רצופה בסיבובים עיוורים, ישורות ארוכות וגז עד העצר.