Jump to content
  • הצטרפו למשפחה

    היי, היי אתה (או את) שם!

    אנחנו יודעים, נחמד להיות אנונימי, ולמי בכלל יש כוח להירשם או להיות עכשיו "החדשים האלה".

    אבל בתור חברי פורום רשומים תוכלו להנות ממערכת הודעות פרטיות, לנהל מעקב אחרי כל הנושאים בהם הייתם פעילים, ובכלל, להיות חלק מקהילת הרכב הכי גדולה, הכי מגניבה, וכן - גם הכי שרוטה, באינטרנט הישראלי. 

    אז קדימה, למה אתם מחכים? בואו והצטרפו ותהיו חלק מהמשפחה הקצת דפוקה שלנו.
     

dir="rtl" style="text-align:right;"> שימו לב! השרשור הזה בן 7065 ימים, שזה ממש ממש הרבה ולכן הוא ננעל.

אם אתם פותחי השרשור ו/או יש לכם עדכון רלוונטי לנושא - פנו לאחד המנהלים ונפתח את השרשור חזרה לתגובות.

פוסטים מומלצים

פורסם

כל כך הרבה מילים טובות נשפחו על הקצביה של דוריס בראש פינה, שהייתי חייב לנסות אותה בעצמי.

בשבוע שעבר ארזתי איתי את חברי משכבר הימים מ', ויחד נסענו לאותו המקום שכבר הרבה זמן אנחנו מתכננים לנסוע אליו - תחנת הדלק של ראש פינה.

מה לא ניסינו כדי לגרום לביקור שלנו שם להראות כמו צירוף מקרים. ניסנו לשכנע את ד' וחברתו החסודה נ' לבדוק את מצב הציפורים הנודדות בשמורת החולה - אבל נדחנו בבוז. גייסנו את ח' חובב האופנים לרכיבה בצוק מנרה, אבל הרעיון נפל כשהתחיל לעבוד בהייטק ונגמר לו הזמן. בקיצור, בשבוע שעבר הסכמנו שאם אי פעם נרצה לאכול בדוריס, כנראה שנצטרך לנסוע במיוחד ובלי תירוצים של "על הדרך".

 

בשעה 11 לערך אספתי את מ' מביתו, ויחד נדחסנו ל205 האדומה בדרך הארוכה צפונה. מ', מובטל כרוני בעיסוקו, לא אכל כלום מאז אתמול בערב, דבר שגובל בשיא אישי עבורו. אני נשנשתי איזה בורקס בישיבה, לא כולל העוגה של הבוקר. בקיצור - בשעה 11:30 על כביש החוף התחילו להשמע ברכב קולות חריקה מוזרים. לא לקח יותר מדקה עד להורדת כוננת בגזרת כלי העבודה שבתא המטען - מקור הרעשים בקיבה של אחד מאיתנו. לאחר שאף אחד לא לקח אשמה כמקור הרעש המשיכה ה205 כנשוכת נחש לעבר ואדי מילק. כשהבנתי שבקצב הזה אני מכרסם איזה חתיכת פלסטיק הדש-בורד לאות רעב רגל ימין נלחצה לעבר הדוושה וה205 הגבירה עוד יותר את הקצב צפונה. אבל רק עד העליות של צומת גולני. שם כבר יש משאיות שקשה לעקוף שהרכב על סף מגבלות ההעמסה שלו.

 

קצת אחרי השעה 13:00 נחנתנו בראש-פינה. ניגבנו את הריר ונכנסו פנימה, למקום שאמור להיות ארוחת הצהריים היקרה ביותר שאכלנו עד היום, אבל כנראה גם הטעימה ביותר. זה הזמן לספר שמהרגע שנכסנו נדמה היה שמישהו שם לוקח את הבשר ברצינות תהומית, בניגוד לסטקייה השכונתית של מ', שם במקרה הטוב תצליח לשכנע את הגריל-מן להוציא את האנטריקוט לפני שהוא הגיע למצב אקסטרה-וול-דאן.

זה גם זמן טוב לספר מעט עלי ועל מ'. אנחנו מכירים כבר מאז 1998, ומאז לא נרשמו בספרי ההיסטוריה פגישות רבות של שנינו שלא נגמרו בסעודה כזאת או אחרת. בתחילת הדרך, חסרי הכנסה ממשית ורכב היינו מתקיפים בשווארמה של שמש, יורדים על לאפה עם הרבה חומוס-צ'יפס-סלט או אצל דקר השכן (אז עוד בגלגול הקודם שלו, לפני שדקר הסתכסך עם שמש, שרף לו את השווארמה ופתח שווארמה מתחרה ליד. אבל לא נכנס לסיפורי המריבות של השווארמה ברמת-גן, אין לי ממש כוח לרבי-מכר עבי כרס) מחסלים פיתה עם טחינה. מתישהו קיבלנו רישיונות נהיגה, והטווח הקולינרי שלנו התרחב אל מעבר לרמת-גן וגבעתיים, והתחלנו לפקוד מקומות כמו החומוס של אבו-חסן ביפו ובזמנים של משבר חמור במיוחד אפילו הגענו למרגריטה או לנאפיס שבחולון. מה לא עושים בשביל טוסט מוקרם כמו שצריך? בקיצור - אנחנו לא ממש סועדים של ארוחות גורמה.

 

אז איפה הייתי? ברצינות שלהם בדוריס...

מיד כשנכסנו הבהרנו למלצרית שאנחנו חדשים בתחום ושלוש שניות אחר כך קיבלנו הרצעה מקיפה על בשרים, יישון ועל נתחים שמנים ועסיסיים. מ', חובש כיפה ושומר מצווה עד לפני שנים מספר, מעדיף את הבשר שלו על סף השרוף. אני, ששירתתי עם שלושה אשכנזים בצבא למדתי שכדאי שישאר בו קצת אדום באמצע אם רוצים שישאר קצת טעם. המלצרית, לשמחתי, צידדה בי והבהירה לאדון מ' שבדרגת צלייה מדיום-וול ומעלה יש לה סוליות בלבד. באמת שהייתי שמח לספר לכם על מה היא דיברה שם, אבל גלי הרעב שהעבירה לי הבטן די הוציאו אותי מריכוז. בסוף לקחנו נתח גדול לשנינו, נתח שאמור להיות תקוע איפשהו בין האנטריקוט לסינטה ונקרא "פריים-ריבס". נו, טוב, מה כבר יכול להתפקשש בקילו פלוס של בשר איכותי?

 

מהר מאוד הגיעו לשולחן מנות הפתיחה - מגש עץ ענק, במרכזו כיכר לחם מהבילה וסלט עשבים ירוק. מסביב - שלל סלטים צבעוני וריחני. קיבלנו הסבר מפורט על כל קערה וקערה, ויצנו לדרך.

ראשונה נפלה קורבן הכרובית. היא הגיעה מטוגנת, עטופה במעטפת פריכה וטבולה בטחינה. אני, שזכיתי בתואר "חובב הטחינה של השנה 2005" בזכות ולא בחסד, ומוביל בקרב על התואר של 2006 בהפרש ניכר, חיסלתי כמה כרוביות נאות וטעימות.

אחר כך עברתי לסלט קישואים עם ערק, שהיה חביב גם לשונא קישואים כמוני.

מ' התלהב מהרוטב הכתום שהוגש. הרוטב היה שילוב של מיונז, חרדל ועוד כל מיני חומרים שלא שמעתי עליהם בחיים, אבל ביחד הם העלו ניחוח מעט חריף ויחד עם הלחם נוצרה חגיגה ללשון.

דגמנו גם סלט רימונים עם מעט לימון, שהציע שילוב מדהים בין מתיקות הרימון לחמיצות הלימון וחציל שבושל היטב על האש והוטבע בטחינה וסלט עגבניות. ואפילו אני, שסובל חצילים רק אם הם מגיעים בפיתה של עובד מגבעתיים נאלצתי להודות שהחציל הזה באמת בסדר.

כל שאר הסלטים גם היו בסדר, אבל אז הגיע הבשר והם נשכחו בצד...

 

והבשר.. אוי, הבשר. נתח ענק, שומני ומבושל בדיוק במידה הנכונה נחת על שולחננו. הטעם - גן עדן. אף פעם לא טעמתי בשר טוב כל כך, פשוט כך.

קצת עצוב לי שאת החלק העיקרי של הארוחה אני נאלץ לתאר במילה אחת - "וואוו". אבל האמת היא שבאמת אין טעם להוסיף מילים.

 

מ', שועל קרבות ותיק שבע מהארוחה. הייתי קצת בשוק, היות ומ' מוכר בסיפורי הנפלאות שלו בינהם הסיפור על אותו היום בו חיסל ברצף ארבע לאפות גדושות אצל שמש, והפסיק רק כי נגמר לו הכסף בארנק או הסיפור המפורסם על ההתערבות עם הדוכן המבורגרים שפשט רגל. בקיצור, לקחתי את עצמי בידיים ולקחתי את הנתח האחרון שנשאר בצלחת לעצמי.

 

בדרך חזרה נזכרנו בפעם האחרונה שבה שילמנו 160 ש"ח על ארוחה אחת - זה היה כשגררנו את הצמד נ' ונ' לחגיגה פיקטיבית בפאפגיו שבעזריאלי. נ' ונ', צמד שהוא בדרך כלל, איך לומר, מחושב כלכלית, הסכים להוציא סכום תלת-ספרתי על ארוחת בשרים אכול-כפי-יכולתך באופן שהפתיע את כולנו ואני ומ' בכלל חשבנו שהם הולכים לפשוט רגל אחרי הביקור שלנו. מהר מאוד גילינו שהתחרות קשה מכפי שהיא נראית. נ' ונ' אומנם יצאו מוקדם מהתחרות, כשהנ' הזכרי ביקש מהמלצרית לחם (!!) והודיע שהוא בלי לחם לא אוכל בשר, והנ' הניקבית יותר בצמד הודיעה שהיא בדיאטה, ולכן תוכל רק עד שובע ולא עד מוות.

אני ומ' המשכנו עד מה שהיה נראה כמו עילפון. בסוף, כשהבנו שהסוף עלול להיות קשה מנשוא הגענו לפשרה - אין מנצח ברור בתחרות, ומ' נוהג הביתה בטיוטה המסריחה שלו (היא באמת מסריחה, נשפך מאחורה איזה בישול מרוקאי חריף ומאז הריח לא יוצא, אבל זה כבר סיפור אחר). סיימנו את הערב בקינוח של צמד צ'וריסוס לפני הסגירה של הגריל ויצאנו הביתה, רק כדי לגלות ששנינו צריכים להרחיב במעט את החגורה כדי לנשום.

 

ולמה אני מעלה את זה? כי בדוריס הדגש הוא אחר - איכות לעומת כמות. לא שהבשר בפאפגיו לא טעים ואיכותי, אבל בדוריס הבשר בכמה דרגות טעים יותר. ולא שלא שבענו בדוריס, אבל בפאפגיו כמעט התעלפנו והפועלים בסופר של עזריאלי עזרו לי להכנס לטיוטה בעזרת המלגזה של הלחם.

 

בסוף היום - אני גזרתי על עצמי תענית צום לשבועיים ומ' אמר שכדאי שנמהר, כי עוד מעט ארוחת ערב ואמא שלו הבטיחה שיהיה ספגטי כמו שהוא אוהב.

מחפש סוזוקי ג'ימני סטיישן 1,600 סמ"ק אוטומט

  • תגובות 47
  • פורסם
  • תגובה אחרונה

המגיבים הפעילים ביותר בשרשור

המגיבים הפעילים ביותר בשרשור

פורסם

נדמה לי שפעם אחת כתבתי כאן על דוריס, ואכן פשוט אוכל משובח. אכלתי בראש פינה 3 פעמים ופשוט אין מה לדבר-מעדן.

 

הבנתי שהם גם פותחים עכשיו סניף בתל אביב(במתחם הבורסה-אם זה ברמת גן תקנו אותי), לא תצטרכו להצפין יותר:-D

 

צמחוניים-השמרו מרחק מהמסעדה.

 

אלון.

מנהל תחום אופנועי שטח בחברת HM-MOTO, יבואנית אופנועי SHERCO, AJP וRIEJU

פורסם
הבנתי שהם גם פותחים עכשיו סניף בתל אביב(במתחם הבורסה-אם זה ברמת גן תקנו אותי), לא תצטרכו להצפין יותר:-D

אלון.

נפתח בבית טויוטה.

uʍop ǝpısdn sı ɹǝʇndɯoɔ ɹnoʎ sıɥʇ pɐǝɹ uɐɔ noʎ ɟı

פורסם
(במתחם הבורסה-אם זה ברמת גן תקנו אותי)

 

 

אלון.

אני מבקש להדגיש בפני חברי הפורום שקנייה ללא בדיקה רצינית הינה שימת כספכם על קרן הצבי.

פורסם
נפתח בבית טויוטה.
תודה על התיקון.

אגב מסעדות בשר-לימוזין ברמת ישי, למי שגר באזור ומועניין להוציא כסף בלי לסוע יותר מדי, גם מקום מעולה ובשר מעולה.

מנהל תחום אופנועי שטח בחברת HM-MOTO, יבואנית אופנועי SHERCO, AJP וRIEJU

פורסם

אח אח

הדבר היחיד שאני מסוגל לאכול כמעט ללא הפסקה-זה בשר על הגריל.

השיא שלי זה קילו.

ורד הצלע

 

במסגרת הכנת מאות ליטרים של ביו דיזל-אני שמח להודיע שבמחיר של שקל ביודיזל לליטר-האפשרויות הקולינריות שלי פרצו גבולות:-)

 

ורק הערה קטנה-לפי היהדות-בשר אפשר לאכול גם נא אם אתה אוהב את זה

התנאי היחיד הוא שהוא יהיה מוכשר.

 

(הדבר שאסור הוא אבר מן החי-כלומר לחתוך לפרה רגל כדי לאכול אבל להשאיר אותה חיה...)

פורסם

כחובב מאתימחמש וחובב בשר - נהנתי לקרוא.

בשר טוב אכלתי במסעדה איטלקית דווקא - בליני ליד סוזן דלל.

:multi: רז .

 

205GTI סטנדרטית (תלוי מה הסטנדרטים שלך...).

נמכרה.

טיול נהיגה

בפורשה קאררה 4 GTS.

המרצדס שלי

נמכרה.

טיול נהיגה ביגואר F-TYPE V8 5.0

  • אחראי פורום
פורסם

צביקה, הרגת אותי עם התיאורים...

בתור צפוני ואחד שיכול להעלים 500 גר' כל היו- צריך להלקות אותי שלא הייתי שם.

שמעתי הרבה המלצות.

סוכות אני שם, בטוח.

 

רז- מכל המקומות בעולם, בליני??

חברה שלי גררה אותי בטענה שחברה שלה אכלה את סטייק חייה שם.

באתי עם ציפיות בשמיים - התוצאה הרבה יותר עגומה- האנטריקוט הכי

נוראי שאכלתי בחיי. חלק שרוף, חלק חי לחלוטין.

 

הכי טוב שלי - דוניה רוסה, עין הוד.

 

איתי.

עברנו את פתח תקווה, נעבור גם את זה.

פורסם
אח אח

הדבר היחיד שאני מסוגל לאכול כמעט ללא הפסקה-זה בשר על הגריל.

השיא שלי זה קילו.

ורד הצלע

ורד הצלע, זה ליד צפת, למעלה על ההר, יש שם חוות סוסים? אם כן, דע לך שפעם הם היו ממש טובים, לפני הגיוס שלי חיסלתי שם 1 ק"ג של בשר איכותי...

אחרי השיחרור (6 שנים אחרי זה) חזרתי לשם כדי ליסגור את הקצוות, היתאכזבתי עמוקות...

 

גילי

מחפש בלוק מנוע V8 לתרומה וגם מחסן למכוניות שלי

האם זה נכון שחמישה מכל ארבעה אנשים מתקשים במתמטיקה ?

הציבור מטומטם, ולכן הציבור משלם...

פורסם

האמת? התכוונתי לסוג הבשר:-)

אבל גם אני הייתי בחווה הזאת שם.

לפני שנתיים.האוכל בסדר-לא משהו מיוחד.

 

השם שלה אכן ורד משהו.

פורסם

ואם כבר ראש פינה, אז אחרי האוכל מומלץ לטפס למעלה, לראש פינה העתיקה בשביל להוריד את האוכל ולקנות קינוח: יש שם חנות שוקולד מצוינת עם שוקולטה רצחנית, ואפשר גם לקפוץ לחנות שמעבר לפינה לקנות איזה שיכר פירות יבשים מעולה וריבה.

 

רוני

BMW 325i E46

שלום, רוכב.

נא לא לבקש ממני גישה לאוף טופיק

פורסם
ואם כבר ראש פינה, אז אחרי האוכל מומלץ לטפס למעלה, לראש פינה העתיקה בשביל להוריד את האוכל ולקנות קינוח: יש שם חנות שוקולד מצוינת עם שוקולטה רצחנית, ואפשר גם לקפוץ לחנות שמעבר לפינה לקנות איזה שיכר פירות יבשים מעולה וריבה.

 

רוני

יש שם גם את הבית של רפא, מסעדה לא רעה בזכות עצמה, אם נשארת למעלה מספיק זמן עד שהגיע זמנה של ארוחת הערב...

uʍop ǝpısdn sı ɹǝʇndɯoɔ ɹnoʎ sıɥʇ pɐǝɹ uɐɔ noʎ ɟı


×
×
  • תוכן חדש...